תביעה נגד סלקום על טלפון סלולרי ש"נאבד" במהלך תיקון התובע רכש ביום 1/6/12 רכש התובע מכשיר טלפון חדש מסוג סמסונג גלאקסי i9100 עם כרטיס USIM 128KB. ביום 30/4/13 מסרה אותו בתו, סוכנת ביטוח, העושה בו שימוש קבוע, לתיקון והוא הוחזר לה ביום 10/5/13 (בת התובע תכונה מעתה "התובעת" מאחר ולבקשת התובע (ת/1) היא ניהלה את התביעה ואת המגעים שלפני הגשתה). לטענתה התיקון לא צלח וביום 19/5/13 מסרה אותו שוב לתיקון, וקיבלה מכשיר חלופי פשוט. לאחר כשבוע, כאשר ביקשה התובעת את המכשיר, נאמר לה ביום 26/5/13 כי המכשיר אבד ובו כמובן המידע השייך לה. המכשיר לא נמצא גם בחיפושים נוספים, התובעת ביקשה לקבל מכשיר חדש תואם או את מחירו אך הוצע לה רק מכשיר "מחודש", אותו לא הסכימה לקבל. לבסוף נדרשה גם להחזיר את המכשיר החלופי, אחרת תאלץ לשלם עבורו, וכך עשתה. התביעה הינה עבור אובדן המכשיר, שעלותו היתה 3,252 ₪, ועגמת הנפש כתוצאה מכך, ההתנהלות עם המכשיר החליפי עד שנמסרה התשובה כי המכשיר אבד סופית ואובדן המידע העסקי והתמונות, בסך מוערך של 5,000 ₪. התביעה נתמכה במסמכים לקנייה, למסירה לכל אחד משני התיקונים, הסכמי התקשרות לרבות כתב שירות, ואישור על אובדן המכשיר. הנתבעת טוענת כי אין לתביעה עילה לאחר שהנתבעת לקחה אחריות והציעה לתובעת מכשיר מאותו סוג ודגם והיא סרבה לכך. הנתבעת גם טוענת כי הציעה לתובעת את החזר עלות המכשיר, אך היא סרבה בטענה שרכשה מכשיר חדש ודרשה סכומים נוספים. הנתבעת טוענת כי האחריות למכשיר היתה בת 12 חודשים, כי בחלוף 11 חודשים פנתה התובעת ומסרה את המכשיר לתיקון והוא הוחזר לה, לאחר תיקון יסודי ולאחר שאופס כליל באישורה. ביום 19/5/13 נמסר המכשיר שוב למעבדה לתיקון בתקלות שונות, לטענת הנתבעת שלחה לתובעת הודעת טקסט לפיה עליה להגיע למרכז השירות לאיסוף המכשיר אך היא עשתה כן רק ביום 26/5/13 ואז התברר כי המכשיר אבד באשמת הנתבעת. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה דו"ח הערות ללקוח המעיד כי כבר ביום 27/5/13 אושר לתת ללקוחה מכשיר מאותו דגם, אך היא עמדה על קבלת מכשיר באריזתו המקורית, למרות שהנתבעת הציעה לה מכשיר "מוחדש" עם אחריות ל-3 חודשים. לעניין מחיקת התכנים, שהיו במכשיר, טוענת הנתבעת כי בעת מסירת מכשיר לתיקון נמסר לתובעת, והיא אישרה בחתימתה כי היא מודעת לאפשרות, ומודעת לכך שעליה לגבות את התכנים החשובים לה, אחרת הנתבעת לא תישא בתוצאות מחיקתם. הנתבעת טוענת כי כבר לאחר התיקון הראשון נמחקו כל התכנים ומפנה לדו"ח התיקון הטכני, שצורף גם ע"י התובע, לפיו בוצע "עדכון/צריבת תוכנה". הנתבעת שבה וטוענת כי הצעתה למתן מכשיר זהה, לא חדש, עם שלושה חודשי אחריות או מתן מלוא עלות המכשיר, אשר עברה שנה מקנייתו וערכו בשוק ירד, היתה הצעה סבירה שהיה על התובעת לקבל. לעניין החיוב בגין המכשיר החלופי טוענת הנתבעת כי החיוב נעשה כדין, כי התובע זוכה בחלק מהחיוב, ולסיכום טוענת הנתבעת כי כעת היא מוכנה להציע 2,100 ₪, שווי המכשיר לפי אתר השוואת המחירים "זאפ", וכי על התובע לשאת בהוצאות, שכן היה יכול לחסוך את הדיון בקבלת ההצעה ההוגנת. בדיון טענה לפתע התובעת כי ביום 30/4/13 מסרה רק את הסוללה לתיקון וכי המכשיר נשאר אצלה. התובעת הציגה את דו"ח התיקון הטכני המקורי (ת/2), שצורף על ידה גם לכתב התביעה, בהשוואה לנספח ב' לכתב ההגנה, בו הוסף בהמשך לפעילויות הטכנאי "סוללה לקוייה - הוחלפה סוללה", פרט שלא הופיע במסמך שנמסר ללקוחה. יצויין כי במסמך, על כל גרסאותיו, נכתב תחת הכותרת "פריטים שנמסרו למעבדה" - "סולל". ניתן להניח כי מדובר בסוללה. גם חשבון הפרופורמה מיום 10/5/13 (ת/3) מעיד רק על הספקת סוללה ולא על מגן מסך, שלכאורה הוחלף, כאמור בת/2. הדבר מעמיד באור לא מחמיא את אמינות מסמכי הנתבעת, מחזק את טענת התובעת, אף שלא נטענה כך בכתב התביעה, לפיה מסרה רק סוללה, ובמיוחד מפריך את טענת הנתבעת לפיה בוצע תיקון יסודי ומקיף, המכשיר אופס והמידע שהיה במכשיר נמחק לאחר התיקון הראשון (סעיף 9 וסעיף 18 לכתב ההגנה), שכן לא יעלה על הדעת כי החלפת סוללה תגרום לאבדן המידע במכשיר. עוד הוסיפה התובעת בדיון כי עם מסירת המכשיר בפעם השניה נאמר לה כי היא עלולה לאבד את התכנים, היא קנתה כרטיס זיכרון לפי הפניית נציג הנתבע לחנות אחרת בקניון (כרטיסSIM וכרטיס זכרון הוצגו לי בדיון, ומובן שלא ניתן לדעת מה יש בהם). התובעת טענה כי נציג הנתבעת, מר עבד, עשה עבורה את הגיבוי. שוב טענה שאין לה זכר בכתב התביעה. התובעת טענה כי המשיכה להחזיק במכשיר החלופי לפי הוראת הנתבעת עד שימצא המכשיר, כשהחזירה אותו ביום 23/6/13 קיבלה הודעת זיכוי לפיה לא תשלם דבר (ת/4) ולאחר מכן חויבה ב-481 ₪ וזוכתה ב-231 ₪ (חשבונית, ת/5). התובעת טוענת כי הוצע לה מכשיר מחודש, שעבר תיקון ללא תקופת אחריות, והיא חששה לקבלו מאחר והמכשיר שלה היה חדש עם אחריות יצרן, והיא חששה שעם קבלתו תיגרם תקלה, שלא תהיה מכוסה באחריות. התובעת טוענת כי הצעות הפשרה האחרות הוצעו לה רק לאחר קבלת כתב התביעה, כי רכשה טלפון חדש מחב' פרטנר, ללא שהיתה ברשותה אסמכתא על כך. לעניין גיבוי התכנים על גבי כרטיס זכרון, נשאלה התובעת על ידי וענתה כי מסרה את הכרטיס לנציג פרטנר, אך הוא אמר לה שבלתי אפשרי להעביר את המידע למכשיר החדש, מסיבה שלא הובררה לה בעניין אי התאמה לכל מכשיר. נציג הנתבעת טען בדיון כי הנתבעת הכירה באחריותה לאובדן המכשיר, ומאחר והמכשיר של התובעת היה לאחר תום תקופת האחריות שלו, בן שנה, לא היתה זכאית למכשיר חדש. הנציג טען כי מכשיר מוחדש הינו מכשיר תקין לחלוטין אם כי לא חדש, חזר על הטענה לפיה המידע נמחק לאחר התיקון הראשון ולא התמודד עם הטענה כי בתיקון הראשון נמסרה רק הסוללה. נציג הנתבעת הכחיש כי אושר לתובע כי לא יחוייב עבור השאלת המכשיר. לעניין הגיבוי הכחיש נציג הנתבעת כי נציגי השירות מגבים מידע עבור הלקוחות על כרטיסי זכרון, וחזר על כך שהיה על התובעת לגבות את המידע החשוב לה על גבי מחשב לפי הנחיות שיכלה לקבל במרכז התמיכה של הנתבעת. הנציג חזר וטען כי היה על התובעת לקבל את המכשיר שהוצע להאו את שוויו ובכך לסיים את הפרשה. לאחר ששמעתי את הצדדים אני קובעת כדלקמן: א. אובדן המכשיר. אין חולק כי ביום 19/5/13 נמסר לנתבעת לתיקון מכשיר טלפון, שנרכש ביום 1/6/12, ולא הוחזר ללקוח עקב אובדנו אצל הנתבעת. על הנתבעת היה להחזיר את מצבה של התובעת לקדמותו, ולתת לה מכשיר שווה ערך. הנתבעת לא היתה מחוייבת במסירת מכשיר חדש מהאריזה, ודי היה במסירת מכשיר זהה בתכונותיו ותקין עם חודש אחריות, כפי שנותר לתובע. ב. גיבוי המידע. שני הצדדים נכשלו באי דיוקים בעניין זה. איני מקבלת את טענת הנתבעת כי המידע אבד כבר לאחר התיקון הראשון, בו נמסרה רק סוללה, ואיני מקבלת את טענת התובעת לפיה המידע לא נשמר אצלה. התובע טען בכתב התביעה כי המידע אבד (סעיף 15 לכתב התביעה). בדיון טענה לפתע התובעת כי נציג הנתבעת התרה בפניה כי המידע עלול להאבד, אמר לה כי הוא לא יכול לבצע את הגיבוי עבורה (עובדות המאמתות את טענות הנתבעת דווקא) ושלח אותה לקנות כרטיס גיבוי מחוץ למרכז השירות. התובעת לא העידה מיוזמתה כי נציג הנתבעת ביצע עבורה את הגיבוי, אלא לאחר שאמרה כי היתה רגועה כי חשבה שכל החומר נשמר, השיבה לשאלתי כי הנציג "עבד" הוא שעשה את הגיבוי (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 1-9). לאחר מכן העידה התובעת כי כאשר רכשה טלפון חדש מפרטנר נתנה לנציג פרטנר את כרטיס הזכרון בתקווה שכל המידע יעבור, אך הוא לא הצליח לעשות זאת בטענה של אי התאמה לכל טלפון (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 6-8). איני מאמינה לגרסת התובעת בעניין המידע. ראשית, היא לא העלתה את הגירסה כלל בכתב התביעה, שנית, הטענה לפיה נציג הנתבעת ביצע את הגיבוי סותרת את טענתה לפיה נאמר לה על ידו כי הוא לא יוכל לעשות זאת, והטענה גם לא נאמרה על ידה באופן ספונטני אלא לאחר שאלה שלי. שלישית, בכתב התביעה טענה התובעת כי השתמשה במכשירים של בני משפחה וקולגות לעבודה באופן בו החליפה את כרטיס ה"סים" שלה שוב ושוב (סעיף 21 לכתב התביעה). אני קובעת כי לאחר מסירת המכשיר לתיקון ביום 19/5/13 היה ידוע לתובעת כי עליה לגבות את המידע, היא עשתה זאת, וכך הצליחה לעבוד, אם כי בצורה מסורבלת, עד לרכישת המכשיר החדש, שמועדה לא הוכח, אך לא לפני יום 23/6/13, עת השיבה את המכשיר החלופי שקיבלה. בת התובע הגיעה לדיון מצויידת במסמכים, הכינה את כתב התביעה ע"י עו"ד, ואין לקבל כי לא הביאה ראיה לרכישת מכשיר חדש מפרטנר מחוסר ידיעה. גם אין טענה כי הגיבוי שבוצע על כרטיס זכרון לא בוצע כראוי, אלא לכל היותר כי אינו מתאים לכל מכשיר. חובת הקטנת הנזק מטילה על התובעת לנסות להעלות את המידע במכשיר תומך או אף לרכוש מכשיר מתאים, וטענת התובעת בעניין סתמית ולא אמינה. ג. חיוב בגין מכשיר חילופי. התובעת לא ציינה מתי הודיעה לה הנתבעת סופית כי מכשירה לא נמצא, אך אישרה כי סרבה להצעת הפשרה, שניתנה לה לפי רישומי הנתבעת בסמוך ליום 27/5/13, ואישרה כי קיבלה הודעות כשבוע לאחר מכן כי עליה להחזיר את המכשיר, אחרת תחוייב בתשלום. התובעת אינה מציינת מתי קיבלה את ההודעות אך מאשרת כי השיבה את המכשיר החלופי רק ביום 23/6/13. אני מוצאת כי חיובה רק במחצית עלות התשלום בגין המכשיר החלופי מאזנת נכונה בין הגרסאות למועד בו נדרשה להשיבו. זאת ועוד, אם לא היה לתובעת תועלת במכשיר הפשוט, וסירבה להצעת הנתבעת לקבלת מכשיר חלופי, מדוע החזיקה במכשיר שניתן לה זמן כה רב? אין זאת אלא שיכולה היתה לעבוד באמצעותו. מאחר וקביעה כעת כי הנתבעת תספק לתובעת מכשיר חליפי אינה ישימה, אף כי היתה התוצאה הטובה ביותר בזמן אמת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את עלות המכשיר בהפחתת כ-25% בגין ירידת ערכו בחלוף 11 חודש, ובסה"כ 2,500 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 יום ממסירת פסק הדין. אני דוחה את התביעה לעוגמת נפש בגין האובדן, לפיצוי בגין אובדן נתונים וטירחה. מאחר והתנהלות התובעת, על בסיס תקלה לא מוכחשת של הנתבעת, לא התקבלה בפסק הדין, ולא היה מקום להגשת התביעה, איני מחייבת את הנתבעת בהוצאות המשפט. המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין. סלקוםסלולר (תביעות)טלפון