האם אפשר לבטל הסכם עם חברת סלולר אחרי 14 יום ? התובעים רכשו 4 מכשירים סלולריים מהנתבעת, בעסקה המשלבת מכשיר ושיחות. לטענתם, הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה ועל כן עותרים הם לפיצויים במספר ראשי נזק כמפורט בסעיף 28 לתביעה. עיקר טענת התובעים היא שהנתבעת הבטיחה להם זיכוי בסך 90 ש"ח בכל חודש, מעלות המכשיר, באם ידברו למשך 95 דקות. לטענתם, כאשר הבינו שהטבה זו אינה ניתנת להם, ביקשו לבטל את ההסכם, וזאת טרם הספקת המכשירים. עוד טענו כי נציגה בשם נירית פנתה אליהם מיוזמתה והודיעה שהתכנית המובטחת מתועדת במחשב. לטענתם רק בשלב זה חתמו על החוזה, אך לאחר זמן קצר גילו באתר הנתבעת שאין התחייבות לתכנית זו. משכך, ביקשו לטענתם לבטל את ההסכם אך הנתבעת לא אפשרה זאת, בטענה שחלפו מעל 14 יום. להשלמת התמונה יובהר כי עיקר המחלוקת היא כיצד יבוצע הזיכוי. התובעים טוענים שהובטח להם שאם ידברו 95 דקות יזוכו בסך של 90 ש"ח לכל חודש בגין כל מכשיר, בעוד שהנתבעת טוענת כי הובהר להן שמדובר בזיכוי בגין שיחות בסך של 95 ש"ח ולא דקות. הנתבעת טוענת כי קיימה את מלוא התחייבותה ואף מעבר לכך. הנתבעת מבהירה כי במהלך ההסכם, העניקה לתובעים הטבות שלא היו זכאים להן, לפנים משורת הדין ולאור טענות שהעלו, כמתואר בתביעה. שמעתי את הצדדים ארוכות, תוך שהפניתי שאלות לנתבעת, לרבות בדבר דרך חישוב ההטבות שביצעה ואף הצעתי הצעה לסיום הסכסוך, אך התובעים סרבו לכך. בדיון פירטה הנתבעת את מהלכי התובעים, תוך שציינה שמדובר במהלכים מתוחכמים, אותם כינתה בביטוים קשים שאין זה המקום לחזור עליהם. באמצעות תמליל שיחות מוקלטות שהוגש, נטען כי למעשה התובעים הביאו למצב בו במחשב החברה תועדה "ההבטחה" שניתנה להם תוך שידעו בשלב זה, כי היא ניתנה בטעות וכי החברה הבהירה להם שאין בכוונתה להעניקה. היות והיה זה טרם הספקת המכשירים, טוענת הנתבעת, יכולים היו התובעים להודיע שבנסיבות שנוצרו הם אינם מעוניינים בהתקשרות, אך הם בחרו לנצל את חוסר ידיעתה של הנציגה ולדרוש ממנה לרשום במחשב, דבר אשר ידעו שאינו נכון לנקודת הזמן הרלוונטית. עוד טוענת הנתבעת כי תחכום התובעים מתבטא אף בכך שביקשו מהנציגה להתקשר אליהם ובכך יצרו מצג, לפיו נראה כאילו הנתבעת פנתה אליהם ולא כך היא. לאחר שעיינתי בתמליל ושמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי התובעים הבינו הבן היטב, לפני שקיבלו את המכשירים, כי המידע שקיבלו קודם לכן שגוי, ומדובר על זיכוי בגין שיחות ב -95 ש"ח ולא 95 דקות. הדבר עולה בבירור מהשיחה עם הנציג רפאל (בעמ' 4 ואילך של השיחה השנייה). השיחה עם הנציגה נירית, (השיחה הראשונה בתמלול), הנה מאוחרת לשיחה עם הנציג רפאל, אולם התובעים (או מי מטעמם) נשמעים מבקשים מהנציגה לתעד במחשב את מה שהבטיחה להם לפני מספר ימים, היינו זיכוי בשל עמידה ברף של דקות שיחה ולא ברף כספי. כל זאת כאשר הם יודעים שיום קודם הסביר להם הנציג רפאל שמדובר בטעות שהחברה אינה עומדת מאחוריה. אין לשמוע בשיחה כל רמז לכך שהדובר בשם התובעים הבהיר לנציגה שרפאל טוען אחרת וכי קיים ויכוח כלשהו על אודות נקודה זו, אלא נראה שמטרת השיחה, אותה יזמו התובעים, הייתה יצירת תיעוד להצעתה של הנציגה ימים ספורים קודם לשיחה עם רפאל, על מנת לעשות בכך שימוש עתידי. בעת הדיון ביקש להציג את עניינם של התובעים בן משפחה בשם דוד, אשר היה אף הוא חלק מהעסקה הכוללת לטענתו. התרשמתי שמדובר באדם הבקיא ברזי החשבונות הסלולריים והדבר היה ברור מאופן טיעונו. חיבור הבנתו, עם התנהגותם של התובעים כעולה מהשיחות המתועדות, מביאני למסקנה ברורה לפיה התובעים ידעו היטב שהנתבעת אינה מסכימה להטבה המבוקשת וכי חלה טעות כלשהי וכל זאת טרם קבלת המכשירים, היינו בשלב בו ניתן היה שלא לחתום כלל על העסקה. התובעים בחרו, כך נראה, במודע להתקשר בעסקה ולקבל את המכשירים, תוך תקווה, כך נראה, שיוכלו לנצל לטובתם את טעותה של הנציגה נירית ולהיעזר לשם כך בתיעוד במחשב, כפי שביקשו ממנה לרשום. כל זאת, כאשר הם מסתירים ממנה את השיחה שניהלו קודם לכן עם נציג אחר בשם רפאל. בנסיבות שתוארו, מדובר בהתנהגות בעייתית, אשר למצער ניתן לומר לגביה כי היא שוללת אפשרות טיעון שהתובעים נקשרו בעסקה בשל הבטחתה של נירית. התובעים אינם יכולים להישמע בטענה, לפיה הובטח להם דבר מה, ממנו מתנערת הנתבעת, שכן התובעים ידעו היטב, טרם שקיבלו המכשירים, כי הנתבעת אינה מסכימה להטבה המבוקשת וכי לפחות נציג אחד הסביר להם שהדבר בלתי אפשרי. אציין שאין פסול בכך שהתובעים היו נעזרים בהבטחתה של נירית על מנת לשכנע את הנתבעת ליתן להם את ההטבה שהבטיחה נציגה זו, וכל זאת טרם חתימה על ההסכם וכתנאי לחתימה. ואולם, כאשר חתמו על ההסכם וקיבלו הסחורה, ביודעם שהנתבעת התנערה מהבטחה זו ולמצער שקיימת אי בהירות בנושא, אין הם יכולים עוד להישמע בטענה שחתמו על ההסכם לאור הבטחה זו. מסקנתי הייתה אחרת לו היו התובעים מסבירים לנירית כי רפאל טוען אחרת ומבקשים לדעת אם עדין עומדת היא בהבטחתה. אם למרות זאת, נירית הייתה עומדת על הבטחתה, ניתן היה לראות בכך כהבטחה המחייבת את הנתבעת, חרף עמדתו של רפאל. ואולם, במצב שנוצר ושהיה ידוע לתובעים, המסקנה שונה. לכך אוסיף כי מעיון בהסכמים שצורפו לכתב ההגנה של הנתבעת עולה כי לפחות הסכם אחד נחתם תוך ציון ברור של ההטבה המוגדרת בתשלום 95 ש"ח ולא 95 דקות (ראה עמ' 2 להסכם: " צריכת רף חודשי לצורך קבלת ההנחה - 95.41 ש"ח ". יתר ההסכמים לא צורפו על ידי הנתבעת. הסכמה מאוחרת זו - ובכתב - בוודאי מעידה על ידיעת התובעים. אציין שהתובעים לא טרחו לצרף את ההסכמים שנחתמו, וממילא אפוא שלא הוכיחו שבהסכם צוין כי הזיכוי יינתן לאחר שיחות בהיקף של 95 דקות ולא 95 ש"ח. אציין בעניין זה כי לאחר הדיון, נשלחה בקשה ממנה עולה טענה לכך שהתובעת אינה חתומה על הסכם זה. דחיתי הבקשה, לאור כל שמדובר בטענה שלא נטענה עד כה והתובעת לא העידה אודותיה. מכאן, שאני קובע שהתובעים ידעו היטב בעת חתימת החוזה וקבלת המכשירים, שההטבה הנה לאחר שיחות בעלות של 95 ש"ח ולא 95 דקות. יתכן והתובעים קיוו שניתן יהיה לשנות תנאים אלו, בדיעבד, לאור התיעוד במחשב, אולם כאמור, אין הם יכולים להבנות מכך, לאור כך שידעו היטב שאין זה העמדה הרשמית של הנתבעת. קביעה זו מונעת מהתובעים אפשרות לבטל את העסקה, שהרי ההסכם לא הופר על ידי הנתבעת. בנוגע לביטול שלא על פי עילות חוזיות, לא התרשמתי שהתובעים עומדים באחת העילות המזכות בביטול כאמור בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 ואציין שאין מדובר בעסקה ברוכלות, כנטען, שכן בסעיף 3 טוענים התובעים כי הם אשר פנו לנתבעת לצורך ביצוע העסקה (ראה בהשוואה להגדרת עסקה ברוכלות בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981). לקביעה זו נפקות ביחס לאפשרות החזרת המכשירים, להבדיל מהתנתקות משירות הניתן על ידי הנתבעת, אשר ביחס לכך לא נתקלו התובעים בקושי. מכאן שאני קובע שהנתבעת לא הפרה את התחייבותה כאשר לאחר כריתת החוזה העניקה לתובעים זיכוי התלוי בשיחות בסך של 95 ש"ח להבדיל מרף של דקות. התובעים טוענים עוד כי לאחר זמן מה הגיעו הצדדים להסכמה מפורשת שהזיכוי יהיה כפי דרישתם, היינו באם ידברו 95 דקות ולא בסך של 95 ש"ח. הנתבעת מאשרת טענה זאת, ומבהירה כי לאחר כחודש נעתרו לדרישת התובעים, לאור הרישום של הנציגה נירית במחשב (היינו שהבקשה לתיעוד הנושא במחשב השיגה את מטרתה). עוד הבהירה הנתבעת כי רק לאחר הגשת התביעה, הקשיבה לשיחות המוקלטות ואז הבינה את חומרת התנהגות התובעים, כמתואר לעיל, היינו כי לא גילו לנירית את עמדתו של רפאל וניצלו את חוסר ידיעתה. ואולם, אף לאחר שינוי זה התגלע ויכוח בין הצדדים, שכן הסתבר שהתובעים שוחחו שיחות רבות בתוך התאגיד (רפא"ל) אשר הנן שיחות חינם ולכן שיחות אלו לא זיכו בהחזר. על כן במספר חודשים, חלק מהמכשירים לא הגיעו לרף של 95 דקות שיחה, כאשר הדגש הוא על דקות שיחה בתשלום להבדיל משיחות חינם. יובהר בעניין זה כי לאור מחלוקת נוספת זו, ניידו התובעים את המכשירים והמספר לחברה אחרת והיה זה ביום 27.6.12 לאחר כ-7 חודשים מתחילת התכנית. התובעים טוענים שלא כתוב בהסכם שמדובר בשיחות בתשלום ולכן היה מקום להעניק להם זיכוי מלא, ככל שדיברו 95 דקות, אף ללא תשלום. בעניין זה עמדת התובעים נראית לי מיתממת ואין לקבלה. נקודת המוצא היא שאין בידי התובעים התחייבות בכתב לפיה יזוכו באם ידברו 95 דקות, להבדיל מזיכוי בגין שיחות בעלות של 95 ש"ח. את ההטבה למעבר לרף של דקות, קיבלו הם בשל ניצול טעותה של נירית (אם לא לומר הטעייתה). מכאן שהפרשנות של ההסכם המאוחר, אליו הגיעו הצדדים, אמורה להתחקות אחר כוונות הצדדים, תוך מתן תוכן הגיוני ומעשי לכוונה זו. ראינו כי בהסכם המקורי הזיכוי בסך 90 ש"ח ניתן אם התובעים דיברו בעלות של 95 ש"ח בכל חודש. ההסכם המאוחר מחליף את הסכום של 95 ש"ח ב - 95 דקות שיחה. ברי אפוא, שמדובר ברף כספי נמוך יותר, שכן עלות דקת שיחה נמוכה בהרבה מ-1 ש"ח ואולם, לא ניתן לאשר פרשנות לפיה התובעים יהיו זכאים להטבה של 90 ש"ח אף אם ידברו 95 דקות, בשיחות ללא עלות כלל. פרשנות כזו אינה הגיונית ולמעשה משמעותה מתן הטבה ללא קשר לדקות השיחה, שהרי לנתבעת אין כל אינטרס שהתובעים ישוחחו בשיחות הפנים ארגוניות, שכן היא אינה מרוויחה מכך דבר (מדובר למעשה בהטבה כפולה, שאינה הגיונית). מכאן שאני דוחה את פרשנות התובעים בעניין זה וקובע כי הנתבעת נהגה כדין כאשר זיכתה את התובעים בהתאם לשיחות שביצעו בעלות להבדיל משיחות חינם. לאור כך, דין התביעה להידחות. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות הדיון, בסך של 800 ש"ח. סכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום. חוזהסלולר (תביעות)שאלות משפטיותביטול חוזה