הודיעו שהמשרה אינה רלוונטית יותר לאחר שכבר התפטרה מהעבודה הקודמת

הודיעו שהמשרה אינה רלוונטית יותר לאחר שכבר התפטרה מהעבודה הקודמת (תביעת פיצויים)

מבוא

בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה מבקשת התובעת, לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 25,000 ₪.

תמצית טענות התובעת



לטענת התובעת, בתאריך 22.08.13 נשלחה על ידי הנתבעת, לראיון עבודה במועצה האזורית עמק המעיינות (להלן: "המועצה"), ראיון שארך כשעה, שבסיומיו נמסר לה על קבלתה לעבודה.




הוסיפה התובעת וטענה כי, בתאריך 25.08.13 קיבלה שיחה טלפונית מנציגת הנתבעת (להלן: "X"), בה הודע לה כי התקבלה לעבודה. באותה שיחה עלה נושא השכר והתובעת ביקשה להעלותו מ – 4,500 ₪ ל- 5,000 ₪. יחד עם זאת ציינה התובעת בפני X כי, אף אם בקשתה להעלאת השכר לא תיענה, תעבוד בהתאם לשכר שהוצע.




עוד טענה התובעת כי, בתאריך 26.08.13 הגישה מכתב התפטרות למקום עבודתה הקודם, כאשר משפנתה לX בתאריך 27.08.13 על מנת להודיע לה כי תוכל להתחיל בעבודה, מסרה X כי המשרה אינה רלוונטית יותר.




לטענת התובעת הינה מפרנסת שני ילדים, ומעולם לא הייתה עוזבת מקום עבודה ללא שקיים מקום חלופי.





התובעת מבקשת להורות על קבלת התביעה, ולפצותו בגין עוגמת נפש שגרמה לה הנתבעת, כתוצאה מהבטחות השווא שניתתנו לה, וכן לפצותה בגין הפסד ימי עבודה.


תמצית טענות הנתבעת



מנגד, טענה הנתבעת כי, התובעת הינה האחראית הבלעדית למצב אליו נקלעה. לטענתה, ביום 2.08.13 התקיים ראיון עבודה עימה, אלא שלא נאמר לה בתום ראיון זה באם התקבלה לעבודה אם לאו. הוסיפה הנתבעת וטענה כי, ביום 25.08.13 שוחחה X עם התובעת להמשך הליך המיון, אלא שהאחרונה הביעה הסתייגות מהשכר שהוצע לה וביקשה שכר גבוה יותר. בשיחה זו אף נמסר לתובעת לא להתפטר ממקום עבודתה הקודם, עד תום הבירור בעניין בקשתה להגדלת השכר.




עוד טענה הנתבעת כי, לאחר מספר ימים התקשרה התובעת לX לבירור עניין השכר, ובמהלך השיחה ציינה כי התפטרה מעבודתה, בטענה כי ממילא התכוונה לעזוב מקום העבודה משום שלא היה לה טוב שם, ומוכנה לעבוד אף אם לא יאושר שכר גבוה מ- 4,500 ₪.




לטענת הנתבעת, התובעת מיהרה בפזיזותה להתפטר ממקום העבודה הקודם, והגישה כתב תביעה זה, כשהמשרה כבר לא הייתה רלוונטית. עוד טענה הנתבעת כי לא הבטיחה ולא התחייבה לדבר וחצי דבר בפני התובעת, אלא ביקשה להמתין עם תשובה בקשר לשכר, כאשר משסירבה להצעת הנתבעת, לא חלה התקדמות בהליך המיון.




הנתבעת מבקשת להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות.


דיון



ביום 23.02.14 התקיים דיון בפניי אליו התייצבו התובעת ונציגת הנתבעת. הצדדים חזרו על טענותיהם.




השאלה העומדת בפנינו, האם הנתבעת יצרה בפני התובעת מצג שווא, בו הבטיחה לקבלה לעבודה, ולא עשתה כן בסופו של יום? מעיון בכתבי טענות הצדדים ושמיעתם בדיון, נחה דעתי כי התשובה לכך הינה בחיוב, ולהלן אנמק.




אין חולק כי התובעת קיימה ראיון עבודה במועצה, אליו נשלחה על ידי הנתבעת. השאלה הצריכה לעניינו, האם בתום ראיון עבודה זה, התקבלה התובעת לעבודה?




מעיון בהתכתבות בין התובעת לנציגת הנתבעת, אשר צורפה לכתב התביעה, בה מצטטת נציגת הנתבעת את התייחסותה של X לתלונת התובעת, עולה כי הוחלט בהתייעצות בין המועצה לנתבעת, על קליטת התובעת לעבודה". "לאחר הריאיון יצרתי קשר עם תומר חדד על מנת לשמוע את חוות דעתו על המועמדות לתפקיד. הוחלט לקלוט את קרינה חדד בשכר של 4500 ברוטו ולא יותר". זה המקום לציין כי אין באי חתימת התובעת על הסכם עבודה עם הנתבעת, כדי לאיין את טענתה כי התקבלה לעבודה, וזאת לאור הודעתה שלעיל של X.




זאת ועוד, משציינה X, בהודעת המייל, כי משיחתה עם התובעת, טענה האחרונה "...וגם אם לא יסתדר עם העלאה היא מוכנה להתחיל ב 4500 ברוטו..", הרי יש בעניין זה כדי לייתר את טענות הנתבעת, לפיה התובעת הערימה קשיים ו/או הסתייגה מהשכר שהוצע לה, אלא זו הייתה מוכנה לקבל את העבודה בשכר שהוצע.




על אף המסקנה אליה הגעתי לעיל, לפיה הנתבעת החליטה לקלוט את התובעת לעבודה, אלא שלא הציגה הנתבעת כל סיבה אחרת, מדוע לא קיבלה את התובעת לעבודה. דבריה של נציגת הנתבעת בפניי אף מחזקות עניין זה. " אכן נציגה פנתה תובעת אשר צלחה את תהליך הראיון, ומי שסוגר זה נציגה שלי בקליטה, כשאנו ציינו שמדובר בסך של 4,500 ₪, התובעת אמרה שציפתה לסך של 5,000 ₪, מניסיון שלנו זה מתחיל כך זה לא טוב.." (עמ' 2 ש' 12-14). ובהמשך : " המשרה לא הוקפאה, אלא שאנו רואים שעובד כבר בתחילה מבקש שכר גבוה יותר, זה לא מראה סימן טוב, ולכן לינוי אמרה לה שהיא צריכה לבדוק את העניין. אנו לא הקפאנו את המשרה, והעסקנו עובדת אחרת לאחר חודש" (עמ' 2 ש' 16-18).




מהאמור עולה כי הסיבה לאי העסקת התובעת אצל הנתבעת, הייתה דרישתה לקבל שכר גבוה מהשכר שהוצע, כאשר מעולם לא נאמר לתובעת כי עליה לעבוד בשכר זה, אלא כי העניין בבדיקה. הגם שלא היה על התובעת להתפטר ממקום עבודתה הקודם, טרם תיקלט בעבודה אצל הנתבעת, אלא שמהשתלשלות העניינים כפי שנפרסה בפניי, עולה כי הסיבה האמיתית לפיה הנתבעת לא קלטה, בסופו של יום, את התובעת לעבודה, הייתה דרישתה להעלאה בשכר. במקרה זה היה על הנתבעת לציין בפני התובעת כי השכר שהוצע הינו השכר הסופי, ולא להודיע לה כי העניין בבדיקה, כפי שציינה X במייל, דבר שמתיישב עם גרסת התובעת, כאשר הודעתה זו של X יצרה בפני התובעת את הרושם כי העניין אכן בבדיקה, אך לבטח לא נאמר לה כי אי הסכמתה לשכר המוצע, משמעו אי קבלה לעבודה, ובמיוחד וכבר נמסר לה כי הוחלט לקבלה.




אי לכך, מצאתי כי במקרה הנדון, הנתבעת יצרה בפני התובעת את הרושם כי הלה התקבלה לעבודה, אף שבסופו של יום לא קלטה אותה, כאשר לא נחה דעתי כי התנהלות כלשהי מצידה של התובעת, הביאה לאי קבלתה לעבודה, כאשר מחד נמסר לה על ידי X כי בקשתה להעלאת השכר בבדיקה, ומאידך, בזמנים הרלוונטיים, המשרה טרם אוישה. התנהלותה של הנתבעת, יצרה את הרושם בפני התובעת כי הלה התקבלה לעבודה, ובשל כך הגישה האחרונה התפטרותה מעבודתה הקודמת.




התובעת טוענת להפסדים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת. טענתה של התובעת כי התפטרה ממקום עבודתה הקודם, לא נסתרה על ידי הנתבעת, מה גם שמעיון בדפי חשבון אותם הגישה התובעת (ת/2), עולה כי האחרונה לא קיבלה בחודש 10/2013 כל משכורת בגין עבודה בחודש 09/2013, דבר המחזק טענתה כי בחודש 09/2013 לא עבדה. זאת ועוד, מעיון במסמך (ת/1) עולה כי רק בתאריך 07.10.13 החלה התובעת עבודה חדשה, כפי שאף ניתן להיווכח משכר אותו קיבלה ממעסיק זה בחודש 11/2013 (ת/2).


סיכומם של דברים



לאור האמור, ולאחר עיון בכתבי טענות הצדדים שמיעתם בפניי, סבורה אני כי הודעתה מחד של הנתבעת לתובעת, בדבר קליטתה לעבודה, כפי שהדבר אושר על ידי X בהודעת המייל שצורפה לתביעה, כאשר מנגד, הוחלט בסופו של יום לא לקבלה לעבודה, בזמן שזו התפטרה מעבודתה הקודמת, גרמו לתובעת נזקים המתבטאים בהפסד שכר וכן בצער ועוגמת נפש שנגרמו לה, כתוצאה מאי קליטתה לעבודה. בעניין זה אומר כי עדותה בפניי של התובעת, אשר הייתה עדות אמיתית וכנה, ועשתה הרושם כי אכן התובעת נקלעה למצב קשה כתוצאה מאי קליטתה לעבודה, ועל כן, הינה זכאית לפיצוי בגין כך.




לא אסיים לפני שאומר כי הנתבעת לא דאגה להתייצבותה של X לעדות בפניי, בדבר שיחותיה עם הנתבעת, כאשר עדות זו הינה חיונית לבירור המחלוקת. הימנעותה של הנתבעת מלעשות כן, פועלת לחובתה.


סוף דבר



מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת הצליחה להרים את הנטל המוטל לתביעתה. בשל כך, אני מחייבת את הנתבעת, לפצות את התובעת, על דרך האמדנא, בסך של 6,500 ₪, בגין רכיבי הפסד שכר ועוגמת נפש, בנוסף לתשלום הסך של 300 ₪ בגין אגרה והוצאות משפט.


הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, אחרת ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון