תשלום חוב לעירייה של השוכר הקודם

תשלום חוב לעירייה של השוכר הקודם בפני תביעה לפיצוי כספי בגין הפרת חוזה שכירות מיום 15.7.11 (להלן: "החוזה") שנערך בין התובעים לבין הנתבעת, אשר לפיו התובעים שכרו דירה מאת הנתבעת. על פי סעיף 27 לכתב התביעה, לתובעים שלל של טענות כנגד הנתבעת, אולם במהלך הדיון, על פי המלצת בית המשפט, לאחר שהוסבר לתובעים שחלק מהעתירות אינן מתיישבות עם החוק, הם חזרו מרוב הטענות, והתמקדו בשתי טענות בלבד. הטענה הראשונה מתייחסת לכך, שאחרי שנכנסו לדירה, נאלצו לפרוע חוב לעיריית רחובות, של 550 ₪ שהתייחס לתקופה שקדמה לכניסתם לדירה: על אף פניות חוזרות לנתבעת, הסכום לא הוחזר. הטענה השנייה שהיתה במוקד הדיון, מתייחסת לכך שבעת חתימת החוזה, הנתבעת דרשה וקיבלה מאת התובעים, סכום במזומנים של 7,500 ₪ (2,500 ₪ כל אחד), וזאת כבטחון למילוי התחייבויותיהם של התובעים על פי החוזה. התובעים מלינים על כך שאחרי פינוי הדירה, הנתבעת לא החזירה להם את מלוא הפקדון, אלא ראתה לנכון, להפחית מכל אחד מהם סך של 900 ₪. הנתבעת טוענת, שהיו לה הוצאות בקשר למושכר עקב הפרת החוזה מטעם התובעים: א. תיקון רשתות בסך 767 ₪. ב. חוב לעירייה בסך 304 ₪. ג. השלמת צביעת הדירה בסך 1,900 ₪ . בכל הנוגע לעניין הרשתות, הנתבעת מסתמכת על תמונה של מצב הרשתות בסוף השכירות, וטוענת שמצב הרשתות היה תקין כאשר המושכר הועבר לידי התובעים. כמו כן, היא הציגה בפני בית המשפט, קבלה על תשלום כסף בגין התיקון. התובעים מודים שהנתבעת אכן ביקשה מהם לטפל ברשתות, אך עמדתם היא שדובר בפגם בתכנון הרשתות, והנזק שניתן לראות בתמונה, נובע מבלאי רגיל, ואין עליהם לתקנו. באשר לחוב לעירייה - הנתבעת לא הציגה בפני בית המשפט דרישה לתשלום, אלא טוענת, שעל פי בירור בעירייה, סכום זה שייך לתקופה שבה התובעים החזיקו את הדירה. כנגד טענה זו, התובעים הציגו בפני בית המשפט, חשבונית על תשלום 1,875 ₪ מיום 29.8.13 (כשבועיים אחרי הפינוי), ועל החשבונית בכתב יד עם חתימת אגף המיסוי, אישור שחובות ארנונה ושמירה שולמו עד 15.8.13 (יום הפינוי). בעניין הסכום של 1,900 ₪ לתיקון צבע בדירה, הנתבעת מסתמכת על הנאמר בחוזה, בסעיף 12, שלפיו התובעים התחייבו לסייד את הדירה באופן הבא : "הקירות מסוידים בצבע אקרילי טמבור בגוון 50% OW3251P והדלתות והמשקופים צבועים בצבע פוליאור באותו גוון. הסיוד והצביעה יבוצעו באיכות טובה". כמו כן, נאמר, שאם לא יעשו את זה, שווי הסיוד והצבע הוא 4,000 ₪. לכן, הנתבעת טוענת, שהיא דאגה באופן מיוחד למצב של הדירה, ודורשת פחות ממחצית הסכום המגיע לה על פי החוזה. טענתה היא, שעבודת הסיוד נעשתה בצורה רשלנית, לא ברמה גבוהה , והטענה מתייחסת באופן מיוחד למשקופים ולדלתות. התובעים מצידם מודים, שלפני פינוי הדירה, צבעו את הדירה לבדם, והופנתה תשומת ליבם לכך, שרמת הצביעה אינה תקינה, וגם לא בוצעה בצבע ובגוון כפי שנדרש על פי החוזה. עד מטעם הנתבעת, מר חגי שלמה, אף בדק את המצב, ואישר שהתובעים צבעו את המשקופים והדלתות באותו צבע שאיתו צבעו את הקירות. אם כי, יש להדגיש, שאותו עד לא ראה את הדירה אחרי שהתובעים חזרו וצבעו אותה מחדש. הנתבעת ברוב הגינותה, מאשרת שעד כה, לא הוציאה את הסכום של 1,900 ₪ עבור הצביעה, ושהדירה מאוכלסת על ידי דיירים חדשים מאז פינויה על ידי התובעים. לטענתה, היא תצטרף לבצע את העבודה, כאשר הדיירים יפנו את הדירה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכי התיק, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן הנימוקים: 1. בכל הנוגע לחובות לעירייה - הדין הוא, שעל הדייר לשלם עבור התקופה שבה הוא החזיק את הנכס. שוכנעתי על ידי התובעים, שאחרי כניסתם לדירה, נאלצו לשלם סך של 550 ₪ בגין תקופה שקדמה לכניסתם לדירה. לכן, על הנתבעת להחזיר להם סכום זה. 2. באשר לטענת הנתבעת שנשאר חוב אחרי פינוי הדירה - אין בידיה כל הוכחה שהיא חייבת סכום כלשהו שמתייחס לתקופה שבה התובעים היו בנכס. לעומת זאת, בידי התובעים אישור חד משמעי, שכאשר עזבו את הדירה, לא היו חובות לעירייה. לכן, לא צדקה הנתבעת שהיא הפחיתה סך 304 ₪ מדמי הפקדון. 3. בכל הנוגע לצביעת הדירה - מקובלים עלי דברי הנתבעת, שנושא זה היה חשוב לה, ולכן היא שמה דגש על כך בחוזה. יחד עם זאת, אין היא יכולה להפחית מדמי הפקדון, סכומים שאולי תוציאם בעתיד ואולי לא. כמו כן, יש לציין, שהעד של הנתבעת, שנתן הערכה להוצאה הכרוכה בסיוד הדירה, לא ראה את הדירה אחרי שהתובעים חזרו וסיידו פעם נוספת. לכן, אין בסיס איתן להפחתת סכום זה מהפקדון. לאור כל האמור, החשבון הסופי הוא כדלקמן: מתוך הפקדון של 7,500 ₪, הפחיתה הנתבעת סך של 767 ₪ כדין, והיה עליה להחזיר לתובעים סך של 6,733 ₪. בפועל, החזירה הנתבעת לתובעים סך של 4,677 ₪. ולכן עליה להעביר אליהם את ההפרש, שהוא סך של 2,056 ₪. כמו כן, עליה להחזיר לתובעים את הסכום של 550 ₪ ששילמו בגין ארנונה. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים ביחד את הסכום של 2,606 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. אין צו להוצאות. כמו כן, בניגוד לנוהג, לא חייבתי את הנתבעת בגין הפרשי הצמדה או ריבית על החוב מיום הגשת התביעה, מכיוון שמקובל עלי שפעלה בתום לב. חובות לעירייהעירייהשכירותחוב