גילה אחרי 3 שנים שהוא משלם על שירותי אינטרנט ללא ידיעתו הוגשה בפניי תביעה כספית לתשלום סך של 6600 ₪. התובע טוען כי הנתבעת, חברת בנזק בינלאומי בע"מ, חייבה אותו החל משנת 2000 בתשלום חודשי קבוע בסכום של 15 ₪. התובע גילה את החיוב רק בשנת 2013 והוא התקשר ביום 23.4.13 לנתבעת וזו מסרה כי התובע התקשר אתה בשירותי אינטרנט כבר משנת 2000 ומכאן החיובים החודשיים. התובע טען מעולם לא השתמש בשירותי הנתבעת, הוא גם טען כי פנה אל הנתבעת וביקש כי ימציאו לו פרטי ההתקשרות אולם הדבר לא נעשה. התובע טוען כי תהה מול נציגי הנתבעת מדוע אינה מבצעת בדיקות תקופתיות לגבי ביצוע שימוש בפועל שהלקוחות דרשו, אולם לא קיבל תשובה. התובע טוען כי מכוח סעיף 13 לחוק הגנת הצרכן היה על הנתבעת להסדיר את המשך ההתקשרות שלו לתקופה קצובה וכי אין עוד תוקף לתנאי בחוזה הקובע כי התקשרות בין הצדדים תימשך לאחר סיום העסקה או ההתחייבות. מכאן התובע דורש החזק התשלומים ששילם לנתבעת משנת 2000בנוסף לעוגמת נפש והחזר אגרת בית משפט. הנתבעת טוענת כי התובע התקשר בחבילה לאספקת שירותי אינטרנט בשנת 2000 וכי בהתאם להתחייבות בין הצדדים היא גבתה ממנו את הסכום החודשי הקבוע כפי שסוכם וכי מיד לאחר פניית התובע לביטול ההתקשרות בשנת 2013 החיוב בוטל. דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, ועיינתי בחומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה לקבל , חלקית, את טענות התובע בנוגע לחיוב שלא כדין. קיומו של הסכם התקשרות לא הוכח ; נראה בעיני כי הנטל להוכיח קיומו של ההסכם רובץ לפתחה של הנתבעת להוכיח דבר קיומה של ההתקשרות. אין בידי הנתבעת הסכם בכתב. הנתבעת תולה את יהבה על תיעוד שצורף לכתב ההגנה ובו קיימים פרטיו המלאים של התובע, אמצעי התשלום וכן גביה במשך שנים מחשבון התובע. מי שערך והזין את המחשב בנתונים לא הוזמן להעיד על מקור המידע , אך לטעמי קיום החיוב והתשלום יש בו לעמוד בנטל הראיה(להבדיל מנטל השכנוע) והדבר מעביר את נטל הראיה לידי התובע. התובע במקרנו לא עשה שימוש בשירותי האינטרנט ש הנתבעת , ולא קיבל סיסמא ושם משתמש . הנתבעת לא הציגה בפניי בדל של הוכחה לגבי עצם שימושו של התובע בשירותיה, אילו היתה ממצאיה ראיה כי התובע משתמש בשירותיה, היה ניתן לטעון להסכמה מכללא או בהתנהגות של התובע להתקשרות הנטענת. התובע טען כי חויב שלא כדין בסכום וכי מעולם לא חתם על התחייבות מול הנתבעת, בידיו של התובע אין התחייבות חוזית כלשהי כתובה. הנתבעת, אשר בידה נמצאים המסמכים הרלוונטיים ואשר היה עליה לשמור עליהם כל עוד ההתחייבות בינה לבין התובע קיימת, לא הציגה את החוזה בין הצדדים אף לא זימנה, כאמור, הפקיד שהזין את הנתונים במחשב הנתבעת ומקור הנתונים אלו ואם מדובר בהצעה שלא הבשילה עד הסכם או הסכם. שלישית, מעצם החיוב בכרטיס אשראי לא ניתן ללמוד כי התובע הוא זה שמסר את הפרטים לנתבעת, ולא ניתן ללמוד כי הוא מסכים להתקשרות הנטענת. תופעה ידועה היא שצרכנים רבים אינם מנהלים מעקב מסודר אחר מעוד פקיעת ההתחייבות שלהם ( ראו: דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 24) התשס"ח - 2008). רביעית, אני נותן אמון בגרסתו של התובע כי הופתע לגלות את החיוב, במיוחד לאור העובדה כי מדובר בסכום נמוך, לא הוכח כי התובע קיבל את החשבוניות של החיוב, דבר אשר היה מלמד גם הוא על הסכמה להתקשרות. מכל אלה אני מסיק כי לא הוכח דבר קיומה של העסקה. אני ער לכך כי קביעה זו היא מיוחד לנסיבות תיק זה בו לא הוכח קיום שימוש כלל ועיקר, ולו היה שימוש ולו לפעם אחת בלבד , מסקנתי הייתה ושנה. גם אם טעיתי בקביעתי זו, אני סבור , כי החל מיום 10/1/09 , בו נכנס לתוקף תיקון 22 לחוק הגנת הצרכן הקובע: "בעסקה לתקופה קצובה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים, לפי הרשאה לחיוב חשבון או לפי הרשאה לחיוב כרטיס אשראי, כהגדרתו בסעיף 01 ב)ב(, יודיע העוסק לצרכן, בתקופת ההודעה על מועד סיום העסקה או ההתחייבות..." סעיף 4(ב) לתיקון 22 הנ"ל קובע את תחולת התיקון על העסקאות הקודמות : " ב)חוק זה יחול גם על התקשרויות שנעשו לפני יום התחילה, ובלבד שמועד סיום העסקה או ההתחייבות שלהן חל ביום התחילה ואילך; לעניין זה, "מועד סיום העסקה או ההתחייבות" - כהגדרתו בסעיף 13א לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה." אין חולק כי לאחר יום התחילה של תיקון 22 לחוק ואילך היה על הנתבעת להוכיח שהתובע הסכים לחדש ולהאריך את ההתקשרות ולא כך הדבר. מכל המורם, ביהמ"ש בדעה כי יש לקבל את טענות התובע ולהורות על החזר התשלומים ששילם 7 שנים אחורה מיום הגשת התביעה. דהיינו סך של : 1260 ₪. לעניין הפיצוי הלא ממוני לא מצאי לפסוק לתובע בגין רכיב מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א -1970, מאחר ולא שוכנעתי כי נגרמה לו עוגמת נפש בשל מעשי הנתבעת ולאור הכחשת התובע על קיום התקשרות מלכתחילה בין הצדדים. התובע ממילא לא ידע על החיוב, ומדובר בסכום זעום. לא שוכנעתי והתובע לא הוכח עילה נזיקית בפניי אשר מאפשרת לפסוק נזק לא ממוני מכוח פקודת הנזיקין. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,260 ₪ בתוספת הוצאות בשיעור של 500 ₪ ויחידו סך 1,760 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בקשת רשות ערעור תוך 15 יום.מחשבים ואינטרנטספקי אינטרנט (תביעות)