הרקע ותמצית טענות הצדדים עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 09.02.13 בצומת היציאה מאזור. לטענת בנה של התובעת שנהג ברכבה (להלן: "הבן"), עמד בצומת, למופע אור אדום ברמזור, כאשר נפגע מאחור מרכב הנהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). הבן הסביר כי במקום התאונה רשם רק את מספר הרכב, ואת פרטי הנתבע, ולאחר מכן קיבל מהנתבע טלפונית את שאר הפרטים. הנתבע טען כי עמד ברמזור אדום, מאחורי הבן, ורכב התובעת התדרדר לכיוונו, ככל הנראה בשל העובדה שהוא בעל גיר ידני, ומדובר בדרך המצויה בשיפוע. הנתבע הסביר כי נמסר לתובע לאחר התאונה, את סוג הרכב כפיאט דוקטו (להלן: "הפיאט") במקום ניסן טרנו (להלן: "הניסן"), בשל טעות, שכן שני הרכבים היו מעורבים בתאונות דרכים, והוא בלבל ביניהם. לטענת הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת"), הנתבע מסר כי בתאונה היה מעורב הניסן, המבוטח על ידה, על מנת לנצל את הכיסוי הביטוחי שלו לתאונה, בעוד רכב הנתבע המעורב בתאונה היה הפיאט, שאינו מבוטח על ידה. במהלך הדיון העידו הנהגים המעורבים, והמבטחת מסרה תמלול שיחה שבוצעה בין חוקר מטעמה לבין הנתבע ממנה עולה לגישתה כי הנתבע ביקש לבצע תרמית, וכי הרכב המעורב בתאונה כלל לא מבוטח על ידה. דיון והכרעה 6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של הבן בנוגע לאירוע התאונה, קרי, כי התאונה נגרמה בשל פגיעה מאחור שנפגע מרכב הנתבע, ולא בשל התדרדרות שלו לאחור. גם אם הנטל היה מוטל, כפי שהדבר ברגיל, על התובעת, הרי שטענת הבן כי רכב הנתבע פגע בו מאחור מקובלת עלי: התדרדרות מאחור לעולם תהיה במהירות נמוכה יחסית, שכן זו נגרמת בשל הרמת הרגל מדוושת הבלם, ולא בעת לחיצה על דוושת הגז, ומנגד - פגיעה בעת נסיעה לפנים תהיה בעלת עוצמה גבוהה מכך. הנזקים שנגרמו לרכב התובעת לא היו מזעריים, ונראה שהם נגרמו מתנועה של ממש, ולא מהתדרדרות גרידא. אציין כי תמונות הצומת שהגיש הנתבע לאחר הדיון לא תמכו בטענה כי יש במקום שיפוע של ממש, שיכול להביא להתדרדרות מהירה מאד של רכב התובעת לעברו. 7. באשר לסוג רכב הנתבע שהיה מעורב בתאונה, אני מקבלת את עמדתו של הנתבע, כי הניסן היתה זו שפגעה ברכב התובעת, ולא הפיאט, וזאת בשל אלה: א. עדותו של הבן בנוגע למספר הרישוי של הרכב שהיה מעורב בתאונה היתה מהימנה עלי. סביר יותר שמי שמעורב בתאונה ירשום את מספר הרישוי של הרכב שפגע בו, מאשר את מודל הרכב - ככל שהוא בוחר לרשום רק אחד משני אלה. ב. ניתן ללמוד מהמסמכים שהגיש הנתבע לאחר הדיון (בהתאם לרשות שניתנה לו) כי היה ביטוח צד שלישי גם לרכב הדוקטו, ועל כן לא מצאתי כי ישנה סיבה טובה לניסיון התרמית שהמבטחת טענה לה. אפילו אם יש הפרש בסכום ההשתתפות העצמית המוטל על הנתבע בעת הפעלת פוליסת הביטוח (דבר שלא הוכח), עדיין אין בכך כדי להוכיח כי נעשה ניסיון תרמית מצדו של הנתבע. בענייננו, לא מצאתי כי בעדויות ובמסמכי הנתבעת יש די כדי להוכיח טענה זו ברמה הנדרשת. מהשיחה שתמלול שלה הוגש (נ/1) ניתן היה להתרשם כי התובע אינו בטוח איזה רכב היה מעורב בתאונה נשוא התביעה, וכך נאמר באותה שיחה בינו (מומי) לבין חוקר המבטחת (ישראל) - החל מעמ' 3 שורה 9 לתמליל: "מומי: זה עם הפיאט דוקטו אני בעצמי לא זוכר איזה רכב זה היה, עם הפיאט דוקטו שיהיה עם הפיאט דוקטו... מומי: עכשיו, אם הוא טוען שזה היה עם הפיאט דוקטו ישראל: אתה לא זוכר? מומי: אין שום בעיה, אני באמת שלא זוכר, זה היה לפני חצי שנה, מאיפה אני זוכר, הוא אומר פיאט דוקטו אז זה פיאט דוקטו, הוא לא ישקר... מומי: לא, הוא שאל אותי מה המספר רכב, הוא שאל מה מספר הרכב, אני לא יודע מה זה היה, זה היה לפני חצי שנה ישראל: אה, יכול להיות שנתת לו את המספר רכב אחר כך בטלפון והתבלבלת? מומי: יכול להיות שאני נתתי לו את המספר, כן, היה לו את המספר של הדוקטו ולקח את המספר של הניסן, לא יודע מה היה שמה, בקיצור בקיצור הסיפור הוא כזה, שנינו עמדנו ברמזור, ישראל: אז זה היה עם הדוקטו? אנחנו... מומי: הוא אומר דוקטו שיהיה דוקטו, אין בעיה תרשום דוקטו..." מדברים אלה ניתן להסיק בבירור כי הנתבע לא משוכנע איזה רכב היה מעורב בתאונה נשוא התביעה, וכי הוא מסכים לטענת הבן (כפי שזו הוצגה לו בשיחה) לפיה רכב הפיאט היה מעורב בתאונה. נתון זה עלה מתוך "הצעתו" של החוקר, והנתבע הסכים לו - אך לא מסר אותו באופן יזום ועצמאי. ד. התיעוד שהוגש על ידי התובע לאחר הדיון תומכים בטענתו כי גם רכב הפיאט שבבעלותו היה מעורב בתאונת דרכים - ואפילו יותר מאחת. יש בכך תמיכה ממשית בעדותו של הנתבע לפיה התבלבל לנוכח הנסיבות. ה. לא הוכחה ברמה הנדרשת טענת ההגנה של המבטחת, שנזכרה בתגובתה למסמכי הנתבע, כי היה לנתבע חשש שהפיאט לא יבוטח עוד, באם ידווח על תאונה נוספת בה היה מעורב, לאור ריבוי התביעות והתאונות. העובדה כי קיימת לנתבע השתתפות עצמית בשתי הפוליסות אינה מאיינת את טענתו כי בשיחה שתומללה בילבל בין שני הרכבים. 8. באשר לסכום הפיצוי, לא שוכנעתי מהתמונות שצורפו לכתב ההגנה, ומההסבר שניתן לצידן על ידי הנתבע, כי הנזק שנראה בהן ושנזכר בחוות דעת השמאי, אינה מהתאונה נשוא התביעה. התובעת הוכיחה סכום נזק בסך 4,608 ₪ - נזק ממשי ושכ"ט שמאי. אינני מקבלת את התביעה לפיצוי נוסף בסך 1,500 ₪ בשל הפסד זמן, טרחה ועגמת נפש, בהליך זה שעניינו נזקי רכוש. סוף דבר 9. התביעה מתקבלת ברובה. הנני מורה לנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 4,608 ₪. 10. לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת כלל נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 5,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע 1 ו/או הנתבעת 2, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.תאונת דרכיםהתדרדרות רכבתאונה מאחורנזק לרכב