למרות שלא תיקן את הרכב, ביהמ"ש קיבל תביעה לסכום המע"מ בגין הנזק הישיר לפניי תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.1.13 בשעה 12:30 ברחוב שניר ברמת השרון: טענות התובעת על פי גרסת התובעת בכתב תביעתה, ביום 25.1.13 בשעה 12:30 או בסמוך לכך, נסע בן זוגה מר אביב אשר (להלן: מר אביב) ברכבה מסוג קרייזלר דודג' מספר רישוי 91-983-72, בדרך דו סטרית ברחוב שניר ברמת השרון (להלן: רכב התובעת). באותה עת, כך לטענת מר אביב, נסע רכבה של הנתבעת בנתיב הנסיעה הנגדי וניסה להיכנס לחניה פנויה בנתיב נסיעתו (להלן: רכב הנתבעת). תוך כדי ניסיון זה פגע רכב הנתבעת בחלקו האחורי של רכב התובעת. מכתב התביעה ומכתב התביעה המתוקן עולה כי התובעת עותרת לפצותה בגין הרכיבים הבאים: א. נזק לפיצוי לפי דו"ח שמאי בסך של 6,021 ₪. סכום זה כולל תוספת מע"מ בשווי של 693 ₪ וירידת ערך בסך של 1,248 ש"ח. כאן המקום לציין כי בתביעה המקורית סכום הנזק הנתבע עמד על 4,080 ₪, ואולם רק בכתב התביעה המתוקן ביקשה התובעת להוסיף לתביעתה גם את סך ירידת הערך ואת תוספת המע"מ - סכומים אשר נכללו מלכתחילה בחוות דעת השמאי ואולם לא נכללו בכתב התביעה המקורי. ב. שכר טרחת שמאי בסך של 749 ₪. ג. אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש בסך של 1,500 ₪. סך הנזק הכולל אותו תובעת התובעת בכתב התביעה המתוקן עומד על סך של 8,270 ₪. 3. בדיון בפניי הדגים מר אביב כיצד התרחשה התאונה ואף הצביע על המיקום המדויק של הנזק שנגרם לרכב התובעת, וזאת על גבי הצילומים אשר צורפו לכתב התביעה. 4. מר אביב הוסיף וטען כי כבר ביום 27.1.13 הודיע לחברת הביטוח שלו על קרות התאונה, אולם עד שחברת הביטוח פנתה לחברת הביטוח של הנתבעת, אשר טענה כי אינה אחראית לתאונה, חלף זמן וכי זו הסיבה לכך שחוות דעת השמאי נחתמה רק בחודש יולי 2013. עם זאת מר אביב שב וטען כי הנזק שנבדק על ידי השמאי הינו הנזק שנגרם בתאונה. 5. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי, אשר נערכה על ידי מר דנן אברהם, הכוללת את שורת הנזקים שנגרמו לרכב התובעת ומעריכה את שווי תיקון הרכב. חוות הדעת נעשתה על פי הערכת השמאי ללא חשבוניות תיקון על בסיס ערך נזק מוסכם. טענות הנתבעת 6. על פי גרסת הנתבעת, כפי שהובאה בכתב ההגנה, במועד האמור אכן נסעה ברחוב שניר ברמת השרון ובשלב מסוים ביקשה להחנות את רכבה. עם זאת, ובניגוד לטענות שעלו בכתב התביעה, טענה הנתבעת כי עת החלה להחנות את רכבה, תוך שהיא נוקטת זהירות, הגיח לפתע רכב התובע, סטה לנתיב בו החנתה את רכבה ופגע ברכבה בחלקו השמאלי. 7. הנתבעת מבקשת כי בית המשפט ידחה את התביעה וזאת מן הטעמים הבאים: א. התובע לא הוכיח כי הרכב תוקן ולכתב התביעה לא צורפה קבלה המעידה על תשלום בפועל למוסך עבור תיקון רכב. משכך לא הוכח הנזק הכספי הנטען. ב. הרכב נבדק על ידי שמאי 34 ימים לאחר התאונה ומכאן שהקשר הסיבתי בין התאונה לנזק נותק. ג. אין מקום לקבל את הערכת השמאי בדבר ירידת הערך, שכן זו נעשתה ללא הצגת עברו התאונתי של הרכב. למען הזהירות מתבקש בית המשפט לפסוק את ירידת הערך על פי מחירו של הרכב ביום פסק הדין. ד. לא הוצגה כל ראיה המלמדת על אובדן ימי עבודה בעיקר בשים לב לכך שהרכב לא תוקן. ה. לא הוצגה כל ראיה המלמדת על עוגמת נפש. ו. לא הובאה כל ראיה התומכת בטענה בדבר הוצאות משפט. 8. בדיון בפניי הדגימה הנתבעת את האופן בו התרחשה התאונה - הדגמה אשר לימדה על מחלוקת בין הצדדים באשר לאופן התרחשותה. 9. עוד טענה הנתבעת בפניי כי למיטב ידיעתה התובע לא פנה לסוכן הביטוח ו/או לחברת הביטוח שלה וכי טעתה לחשוב שאינה נדרשת לזמן את סוכן הביטוח שלה כעד מטעמה. 10. במהלך הדיון הגישה הנתבעת את הודעתה על מקרה ביטוח לרכב אשר סומן נ/2 ממנו עולה כי במענה לשאלה המופיעה בסעיף ג' "מי לדעתך אשם בתאונה?" השיבה "לא יודע". לשאלת בית המשפט בעניין זה אמרה הנתבעת כי היא אינה זוכרת כי כתבה בטופס ההודעה לביטוח כי היא אשמה (עמ' 4 ש' 19). דיון והכרעה 11. עוד קודם שאפסוק בשאלת הנזק עליי להכריע בשאלת האחריות לקרות התאונה. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות והראיות, שמעתי את מר אביב, בן זוגה של התובעת אשר נהג ברכב התובעת, את עדותה של הנתבעת וניתחתי את ההדגמה שערכו מר אביב והנתבעת באמצעות רכבי הדגמה, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל ברובה. 12. מר אביב, אשר כאמור נהג ברכב התובעת בעת התאונה, העיד בפני והבהיר במילותיו הוא כי אינו עוסק "בפיברוק של דברים" (עמ' 3 ש' 7) קרי, הנזקים בגינם הוא תובע הינם הנזקים שנגרמו על ידי רכב הנתבעת. עדותו של מר אביב מהימנה עלי. 13. לעובדה זו מצטרף נ/1, שם הנתבעת הצהירה בפני חברת הביטוח שלה כי אין היא יודעת מי אשם בתאונה. למרות שהנתבעת טענה בפני כי אין היא זוכרת את שכתבה בנ/1 וכי אינה רואה עצמה אחראית לתאונה, הרי שהדיווח נעשה רק ביום 25.6.14 קרי, מספר ימים עובר לדיון והדעת נותנת שהנתבעת לא הספיקה לשכוח את שציינה בנ/1. 14. עוד לקחתי בחשבון בקבלת התביעה את ההדגמה שערך מר אביב בפניי, אשר אף היא מחזקת את המסקנה כי הפגיעה ברכבו נעשתה כפי שתיאר ולא באופן שנמסר והודגם על ידי הנתבעת. 15. ראייה נוספת אשר הובאה בפניי ומצאתי לקבלה הינה דו"ח השמאי, אשר מוקד הנזק המפורט בו מתיישב עם מוקד הנזק אותו תיאר מר אביב. מצאתי כי בראיה זו יש כדי לחזק את התביעה ואת גרסתו של מר אביב. 16. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי העובדה שהתובע בדק את רכבו לראשונה 34 ימים לאחר קרות התאונה, יש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי. אינני מקבלת טענה זו. התובע הצהיר בפני בית המשפט כי כבר ביום 27.1.13, יומיים לאחר קרות התאונה, דיווח לחברת הביטוח על התרחשותה. יתרה מזו התובע הצהיר בבית המשפט כי הנזק בגינו הוגשה תביעה זו הינו הנזק שנגרם על ידי רכב הנתבעת וכי "אינו עוסק בפיברוקים". עדותו זו, כאמור, מהימנה עליי, לא כל שכן שעה שהנזק אשר נגרם לרכב אינו כזה אשר חייב את תיקונו המידי. 17. אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי תובע אשר לא תיקן את רכבו ואינו יכול להציג קבלה על תיקון הרכב לא יוכל לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו. מר אביב ביסס את תביעתו על דו"ח השמאי, אשר מפרט את מוקד הנזק באופן אשר עולה בקנה אחד עם תיאוריו כמו גם עם הדגמתו את מוקד הפגיעה. הנתבעת לא ביקשה לזמן את השמאי לחקירה על מנת לברר עמו את טענותיה ואף לא ביקשה לבדוק את רכבה של התובעת באמצעות שמאי מטעמה. 18. באשר לטענות הנתבעת בדבר ירידת הערך, הרי שההלכה בסוגיה זו קבעה כי ירידת הערך הינה נזק ישיר כתוצאה מפגיעה ברכב (ראה רע"א 3577/93 הפניקס נגד מוריאנו פ"ד מח(4)70). נוכח קביעתי כי הנתבעת היא שגרמה לנזק הישיר לרכב התובעת, הרי שגם ירידת הערך שנקבעה בדוח השמאי, שהנתבעת, כאמור, לא ערערה על אמינותו, מקובלת עליי. בכל הנוגע לפסיקת סכום ירידת הערך בהתאמה למחירו הנוכחי של הרכב, הרי שככל שהנתבעת סברה כי מדובר בנתון משמעותי שיש להביאו בפני בית המשפט, היה עליה לעשות כן. משלא הובאה בפניי הערכה חדשה ושונה של מחיר הרכב מזו שנקבעה על ידי השמאי מטעם התובעת, הרי שהערכת השמאי בעניין זה מקובלת עליי. 19. למעלה מן הצורך אבהיר כי אני מקבלת את תביעתו של התובע לסכום המע"מ בגין הנזק הישיר וזאת על אף שלא תיקן את הרכב. ראה בהקשר זה ע"א זלוצקין נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נה(4) 203(2001). 20. מנגד, לא הובאה בפניי כל ראיה המלמדת על אובדן ימי עבודה של התובע ואינני מוצאת כי יש מקום להיעתר לתביעתו של התובע בראש נזק זה, לא כל שכן שעה שהרכב עדיין לא תוקן. כך גם אינני מוצאת כי יש מקום להיעתר לתביעתו של התובע בגין עוגמת נפש, מטעמים ברורים ובשים לב למהות התביעה. סיכום 21. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את בסיס הנזקים המוכחים, בסכום כולל של 6,770 ש"ח, לפי הפירוט כדלקמן: א. נזק בהתאם לדו"ח שמאי בסך 4,080 ₪. ב. תוספת מע"מ בשווי של 693 ₪. ג. ירידת ערך 1.30% בסך של 1,248 ₪ ד. שכר טרחת שמאי בסך 749 ₪. הסך האמור ישולם תוך 30 יום כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 500 ₪ לתובעת, וזאת תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. מיסיםמע"מ (מס ערך מוסף)