מנוף פגע בכבל חשמל שנפל ופגע ברכב חונה (תביעת פיצויים): זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת ביום 30.7.13. וכך טוענת התובעת בכתב התביעה: באותו היום בשעה 8:30 רכב התובעת חנה בחניה ברחוב בן גוריון בהרצליה. משאית של הנתבעת 1 (בה נהג הנתבע 3 ואשר בוטחה על ידי הנתבעת 2) ועליה מנוף נסעה עם זרוע המנוף פתוחה כלפי מעלה. המנוף פגע בכבל החשמל השייך לנתבעת 4 חב' אשר היה מתוח לרוחב הכביש. הכבל נפל וגרם לנזקים לרכב. התובעת הגישה תביעה לנתבעת 2 אולם התביעה נדחתה, ועל כן נאלצה להפעיל את פוליסת הביטוח. התובעת מבקשת מביהמ"ש לקבוע מי האחראי, ולהשיב לה את הפסדיה עקב הפעלת הפוליסה. טענות הנתבעים 1 - 3 הנתבעים אינם מכחישים כי ביום 30.7.13 פגע רכבם בכבל חשמל שנפל לשמשת רכב התובעת אך טוענים כי האחריות לאירוע חלה על הנתבעת 4 בלבד. מיד לאחר המקרה האירוע נבדק ונחקר ע"י מומחה מטעם הנתבעת 4. לטענתם נתבעת 4 פעלה בניגוד לתקנה 151(א)(ג) לתקנות התעבורה ולפיה לא יעשה אדם ללא סמכות ע"פ דין ולא ירשה לאחר לעשות מעשה שיש בו כדי לצמצם, לסכן או למנוע השימוש הכללי בדרך, להקטין את מהירות הנסיעה המותרת בה או להפריע התנועה החופשית. (ג)- לא יקים אדם, לא יציב ולא ירשה לאחר להתקין א להציב לרוחב דרך אמצעי חסימה מכל סוג שהוא, לרבות שרשרת, כבל, חוט ברזל או מחסום אחר כיוצא באלה. טוענים הנתבעים כי גובה רכב הנתבע כולל הגזם 4.40 מטר בלבד וכי הנתבעת 4 פעלה בניגוד לתקנה 9(2) של חב' החשמל ולפיה הגובה המזערי מעל פני הקרקע של כל מוליך רשת הוא 5.5 מטר. טענות הנתבעת 4 ביום 30.7.13 בשעה 08:39 התקבלה הודעה מהמוקד העירוני על כבל קרוע ברח' בן גוריון בהרצליה. עם קבלת ההודעה יצא צוות עובדים מטעם נתבעת 4 למקום והבחין כי נפגעה רשת החשמל העילי מתח נמוך בין עמוד חשמל לבניין מס' 47 כתוצאה מפגיעת משאית גזם. מבירור הנסיבות עלה כי המשאית נסעה כשהיא נושאת מטען חורג ללא היתר כדין ו/או כשהיא נוסעת עם מנוף מורם ו/או פתוח ו/או כאשר זרוע הבסיס בולטת, דבר שפגע ברשת החשמל ואף גרם לנזקים נטענים לתובעת. הנזק הנטען לתובעת נגרם עקב נסיבות שאינן בשליטת חברת החשמל או באחריותה שכן גורם הנזק הינה המשאית שבבעלות נתבעת 1. עובר לפגיעה בכבל החשמל היתה רשת החשמל תקינה לחלוטין. עקב האירוע נגרמו לנתבעת 4 נזקים ועל כן העבירה היא לנתבעת 1 דרישה לתשלום בגין נזקיה בהתאם להזמנה מס' 44805042 ע"ס 5006 ₪. לטענת הנתבעת 4 לא ברור על סמך מה נעשתה קביעת נתבעת 2 בטענה כי כבל החשמל הונח בגובה לא תיקני, שכן בדיקה של הכבל לאחר שאיבד מגובהו לא משקפת מצבו וגובהו שהיה תיקני טרם הפגיעה. בכל מקרה בו בוחר נהג הנתבעת 1 לנהוג עם מנוף מורם, הרי שאינו נוהג כנהג סביר ואל לו להתפלא אם נגרמים נזקים בשל נהיגתו הרשלנית והמסוכנת בניגוד לדין. אכן, אין מחלוקת כי רכבה של התובעת נפגע וכי היא זכאית לפיצוי, שכן על דרך השגרה אין דרכם של כבלי חשמל ליפול כך סתם מלמעלה על הכביש, אלא אם הכבל נמתח או תוחזק שלה בצורה מקצועית או אם רכב בעל מטען או מתקן חריג בגובהו פגע ברכב וגרם להפלתו. הנתבע 3, נהג המשאית, סיפר בעדותו כי עבר וקרע את הכבל. הוא מיד התקשר לקצין הבטיחות שאמר לו לעמוד במקום. קצין הבטיחות ואנשים נוספים הגיעו וביצעו מדידות. לאחר מכן התקדם הנתבע 3 50 - 60 מ' והמשיך לאסוף עצים וגזם ורק אז הגיע מישהו וצילם את הרמת המנוף תוך כדי עבודה. כלומר, הנתבע 3 ניסה לטען בעדותו כי פעולת ההורדה/העלאה של המנוף היתה רק לאחר שחלף את הכבל הקרוע ואינה קשורה כלל לאירוע. עדות זו אינה הגיונית ולא ניתן לקבלה: בתמונה שצרפה התובעת לכתב התביעה, ואשר צולמה מיד לאחר האירוע, נראה כבל החשמל כשהוא סבוך ומשולב בזרוע של המשאית. בלתי הגיוני בעיניי כי נהג המשאית ממשיך עשרות מטרים לאחר מכן לאסוף גזם כאילו כלום לא קרה והוא עושה זאת תוך שהכבל הקרוע ממשיך איתו בנסיעה. גם מבלי להיות מומחה גדול בתחום, לא יהא מופרך לקבוע כי נסיעה עם כבל חשמל קרוע מהווה סכנת חיים של ממש. זאת ועוד: אם רוחב הרחוב כולו אינו עולה על 30 מטרים, הרי שאורך הכבל המתוח מעל הרחוב אינו עולה על הרוחב המקסימלי של הרחוב, ולכן, בלתי הגיוני כי נהג המשאית מתקדם 50 - 60 מ', כפי עדותו, והכבל ממשיך להיות סבוך וקשור על זרוע המנוף, וזאת כאשר מתמונות שהציגו הנתבעים 1 - 3 נראה הכבל הקרוע כשהוא עדיין מחובר לזיז הקבוע בבית מגורים בצד הנגדי של הכביש. אילו היה מתקדם נהג המשאית, כפי שטען, עשרות מטרים הוא היה צריך לתלוש את הכבל גם מאותו הזיז. לפיכך, המסקנה היא כי התמונה צולמה במקום האירוע שבו חלף נהג המשאית וקרע את הכבל ולא רחוק יותר כפי שטען. התובעת סיפרה בעדותה כי המשאית נסעה עם זרוע פתוחה וקרעה את כבל החשמל, וכי לאחר קרות המקרה הוריד הנהג של המשאית את המנוף. גם בחקירה הנגדית חזרה התובעת על הדברים כפשוטם ולפיהם, המשאית נתפסה בכבל, הנהג הבין שקרה משהו ונעצר. לדבריה אלו של התובעת יש ליתן משקל שכן אין לה אינטרס בשאלה על מי תוטל האחריות, וכל עניינה הוא בפיצוי על הנזק שנגרם לה. לפיכך, עדיפה עליי עדותה של התובעת אשר סיפרה כי לאחר המקרה הוריד נהג המשאית את המנוף, ומכאן המסקנה כי הנהג נסע עם זרוע מורמת, פגע בכבל החשמל וקרע אותו ורק לאחר מכן הוריד את הזרוע. מכאן, שאני דוחה את גרסת הנתבע 3 לפיה הורדת הזרוע נעשתה עשרות מטרים לאחר מכן עקב עבודה שאינה קשורה, כיבכול, לאירוע עצמו. האם הכבל הונח על ידי הנתבעת 4 שלא כדין או ברשלנות ? הנתבעת 4 פירטה בכתב הגנתה כי בהתאם להוראות הדין הרי שגובה הכבל המזערי מעל הכביש צריך להיות 6 מ' מעל דרך שרוחבה עולה על 30 מ' ו - 5.5 מ' מעל דרך שרוחבה עד 30 מ'. בבדיקה שנערכה נמצא כי רוחב הכביש הוא 26 מ', גובה העמוד 7 מ' גובה הזיז עליו מותקנים הכבלים 6.5 מ' וממרכז הכביש גובה הכבל 5.8 מ', ולכן, כך היא טוענת היה הכבל מותקן כדין. הנתבעת 4 צירפה דו"ח אירוע שנערך ביום התאונה וממנו עולה כי לפי מדידה שנערכה במקום גובה המשאית היה מעל 5 מ' לפי צילום + מדידה לפי טלסקופ. עוד צורף מסמך ולפיו גובה העמוד במקום היה 10 מ'. טכנאי תיקונים מטעם הנתבעת 4 שהיה במקום יום לפני הדיון, העיד כי מדד את גובה הכבל במקום הנמוך ביותר שלו מעל הכביש ומצא כי הוא 5.63 מ'. לדבריו, הכבל נישא על ידי תיל נושא מפלדה התומך בו וגורם לו להיות מתוח כמעט ללא "בטן" כלפי מטה. אמנם, קשה לקבוע ממצאים על סמך בדיקה שנערכה לא בזמן אמת אלא יום לפני הדיון, אולם, עדיין אין בכך כדי לקבע כי כבל החשמל הונח שלא כדין או בגובה לא תקני. הנתבעים 1 - 3 הציגו תמונות מטעמם כדי לנסות ולהוכיח כי גובה הכבל לא היה כדין. לאחר שבחנתי את התמונות, לא שוכנעתי כי יש בהן הוכחה לטענת הנתבעים 1 - 3 כלפי הנתבעת 4: התמונות מתעדות מדידה של כבל בעזרת מוט טלסקופי. בלתי ניתן בעליל להבחין מהו גובה הכבל לפי המוט שכן התמונות צולמו מרחוק עד שלא ניתן לראות כלל את שנתות המדידה; בתמונות שבהן כן ניתן לראותן הרי שככל שעולה הגובה כך מראות השנתות גובה נמוך יותר, בניגוד לכל הגיון...הכיצד ניתן לסמוך על מדידה כזו ?! ; התמונות מראות מדידת כבל אחר שאינו קשור לאירוע, ואי אפשר להסיק מגובהו של אותו כבל לגובה הכבל שנקרע. לאור כל זאת, לא עלה בידי הנתבעים 1 - 3 להוכיח כי הכבל הונח על ידי הנתבעת 4 בגובה לא תקין. מכל האמור לעיל, נסיבות המקרה מתיישבות עם המסקנה שנהג המשאית נסע עם זרוע פתוחה, קרע את כבל החשמל וגרם לנפילתו על רכב התובעת. על כן האחריות למקרה היא על הנתבעים 1 - 3. התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית. הפסדי התובעת הם השתתפות עצמית, כינון והפסד הנחת העדר תביעות בסך כולל של 2,433 ₪ , והם הוכחו באמצעות אישור כדין (לא ברור מדוע נתבעו 7,000 ₪). הנתבעים 1 - 3 ישלמו לתובעת 2433 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.12.13 בתוספת אגרת משפט בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך כולל של 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין. פגיעת רכברכבפיצוייםרכב חונהמנוףציוד מכני הנדסי (צמ"ה)חשמלנזק לרכב