פגיעה מאחורה בניסיון לעקוף רכב עומד – מי אשם ?

פגיעה מאחורה בניסיון לעקוף רכב עומד – מי אשם ?
תמצית העובדות וטענות הצדדים

  1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.09.13 באזור התעשייה בנתניה.
  2. לטענת התובע, בעת שהיה עם המשאית עליה נהג בעצירה מוחלטת, במהלך פנייה ימינה לכיוון החניון של שופרסל דיל, בלט החלק האחורי של ארגז המשאית לתוך נתיב הנסיעה ממנו הגיע, והרכב שהיה מאחוריו, נהוג בידי הנתבע, שפשף את הפינה האחורית-ימנית של ארגז המשאית בניסיון לעקוף את המשאית.

התובע טען כי לו היה הנתבע ממתין מעט עד לפינוי הדרך, לא היתה מתרחשת התאונה.
הנזק שנגרם לרכב התובע היו, כפי שרשום בכתב התביעה, "שולי ביותר".
3. לטענת הנתבע, משאית התובע נסעה לאחור ועל כן פגעה ברכבו, כך שהתאונה הינה באשמתו המלאה של התובע. על כן, בשים לב לגרסת הנתבע, הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לרכבו.
4. במהלך הדיון התברר, כי התביעה הוגשה למעשה כ"תביעת מנע", על מנת שלא יעמוד כנתבע בתביעת השיבוב של מבטחת רכב הנתבע, אשר הוגשה נגדו זמן קצר לאחר פתיחת תיק זה.
בסיום הדיון (שהתקיים ביום 08.04.14) ניתנה לנתבע אפשרות להגיש לתיק בית המשפט תמונות צבעוניות של הנזק שנגרם לרכבו, אך אלה לא הוגשו, למרות עיכוב מתן פסק הדין, עד לחלוף מספר ימים נוספים לאחר חג הפסח. התובע הגיש בתוך פרק זמן זה חוות דעת נגדית המתייחסת לנזקי הנתבע, בהתאם לרשות שניתנה לו.
דיון והכרעה
5. הסתבר, לאחר שהתובע מסר את גרסתו בדיון שנערך, שהרכב בו נהג התובע כלל לא שייך לו, אלא – כך השיב לשאלת הנתבע : "הרכב שייך לחברת אחים יזדי...". על בסיס הערה זו ניתן להכריע בתביעה, בדחייתה, שכן אין יריבות בין הצדדים בכל הנוגע לנזקי המשאית. אין לתובע נזק בשל התאונה נשוא התביעה, ואף לא "נזק שולי", שכן הנזק למשאית הוא נזקו של בעל המשאית, ולא של הנהג.
עם זאת, בשל העובדה שהוגשה תביעה שכנד, יש צורך להמשיך ולדון בה, ולהכריע בנוגע לאחריות הנהגים לתאונה.
6. מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.
7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ראיתי את תמונות הנזק שנגרם לרכב הנתבע ושמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנתבע (התובע שכנגד) לא הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי האחריות לתאונה מוטלת על התובע (הנתבע שכנגד), וזאת מהנימוקים שיפורטו להן.

9. התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. לתובע לא נגרם נזק כספי כלשהו, וניכר שהוא היה פגוע – ואולי כעוס – בשל כך שנטען כלפיו שהוא אשם בתאונה, כאשר הוא משוכנע שאין הדבר כך.
10. כאמור לעיל, לא הוצגו תמונות הנזק ברכב הנתבע. בנסיבות אלה, נמנע מהבאת ראיה רלבנטית המצוייה בידיו, והימנעות זו עומדת לחובתו.
11. מאחר שהעדפתי את גרסת התובע, לא מצאתי כי יש להטיל על התובע אשם תורם לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו בעטיה.
סוף דבר
12. התביעה העיקרית נדחית, בהעדר יריבות, ובהעדר הוכחה לנזק ממוני.
התביעה שכנגד נדחית, בהעדר אחריות לתובע לתאונה ולנזקים שנגרמו בעטיה.
13. לאור התוצאה, אין צו להוצאות.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון