תביעה לתשלום שכר טרחה על עבודות חשמל שלא שולם 1) עניינה של התביעה הנו תשלום שכר טרחה לתובע בתמורה לביצוע עבודות חשמל לנתבעת (להלן: "עבודות החשמל"). התובע עותר לפיצוי בסך 14,000 ₪. 2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר. טענות הצדדים 3) כעולה מטיעוני התובע, במסגרת שירותי עבודות החשמל שסיפק למשך תקופה לנתבעת, ביצע עבודות חשמל בחודשים אוגוסט וספטמבר 2013 עבור הנתבעת שמזכות בתמורה כוללת בסך 15,953 ₪. התובע טוען, כי התמורה האמורה שולמה לו בשנת 2013 באמצעות שלושה שיקים שמועדי פירעונם נופלים בחודש דצמבר 2013 ותחילת חודש ינואר 2014, זאת לאחר שהציג להם חשבונית מס בדבר העבודות שביצע ומספרה 0601 (להלן: "חשבונית המס"). 4) התובע טוען, כי שלושת השיקים האמורים הופקדו בחשבונו. רק השיק הראשון (על סך 5,000 ₪) נפרע, אך שני השיקים הנוספים אך שני השיקים הנוספים לא נמשכו בשל העדר שתי חתימות עליהם זאת למרות שהשיק הראשון נפרע אף שעליו חתימה אחת בלבד. התובע טוען, כי נציג הנתבעת ביקשו לקבל בחזרה את שני השיקים שלא נפרעו - וכך עשה. התובע טוען, כי לאחר בקשות חוזרות לקבל את כספו, נציג הנתבעת הביא לידו לקראת סוף חודש ינואר את יתרת התמורה (סך 10,953 ₪) באמצעות חמישה שיקים שמועדי הפירעון שלהם בחודשים ינואר עד יוני 2014. התובע טוען, כי שם לב שעל חמשת השיקים האמורים מתנוססת חתימה אחת בלבד ומשמדובר בשיקים דחויים לתקופות ארוכות שלא ניתן יהיה לפדותם אצל נותני שירותי מטבע, נאלץ להחזירם לנציג הנתבעת, אשר בהמשך, סירב לפרוע את חוב החברה לתובע. 5) הנתבעת טוענת מנגד, כי בעקבות לחצים בלתי פוסקים מצד התובע לאחר שסיים את עבודות החשמל שביצע אצלה, שילמה לו סך של 15,953 ₪ באמצעות שלושה שיקים. לאחר שנפרע השיק הראשון על סך 5,000 ₪ בסוף חודש דצמבר 2013, בדקה הנתבעת את החשבונית שהציג לפניה התובע לעניין העבודות שביצע, וגילתה פער בין החשבונית שהציג לבין העבודה שביצע. הנתבעת מבקשת לבסס את טענתה בדבר הפער בין פירוט התובע לבין הבדיקה שערכה על מזכר בכתב יד שערכה וכותרתו: "הנדון: גמ"ח לעבודות חשמל לפי חש' 06061" (להלן: "המזכר"). הנתבעת טוענת בכתב הגנתה, כי לאחר עריכת בדיקתה האמורה, נמצא כי התובע זכאי לסך 8,300 ₪; על כן, משכבר שולמו 5,000 ₪ בשיק שכבר נפרע, יתרת החוב כלפיו היא 3,300 ₪. הנתבעת טוענת, כי ניסתה להעביר לתובע את הסך האמור, אך ללא הועיל. בדיון לפניי, נציג הנתבעת הודיע כי סך ההפרש שמגיע לדידה של הנתבעת, לתובע, אינו 3,300 ₪ כפי שצוין, אלא 3,820 ₪. הנתבעת טוענת, כי גרסת התובע לפיה הרקע הנו דחיית מועדי פירעון השיקים, אינה נכונה. 6) בשים לב להודאת הנתבעת בדבר היתרה שלדידה מגיעה לתובע (סך של 3,820), למעשה, המחלוקת בין הצדדים הנה על סך כ-7,000 (שהוא 15,953 ₪ בניכוי 5,000 ₪ שכבר נפרעו וכן 3,820 ₪ ההפרש שמודה בו הנתבעת. דיון והכרעה 7) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לקבל את התביעה, כפי שיוטעם להלן. 8) למעשה, הפלוגתא בתביעה דידן הינה בשאלה המרכזית, והיחידה, האם נכונה טענת התובע כי מגיעה לו התמורה על סך 15,953 ₪ בגין העבודות שביצע עבור הנתבעת. על שאלה זו אשיב, כי לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, אני מבכר את גרסת התובע על גרסת הנתבעת. התרשמתי מאמינותה של גרסת התובע בהיותה גרסה נהירה, הגיונית ועקבית. 9) כפי שהוכח במשפט, בתמורה לעבודות שסיפק התובע לנתבעת, הוא קיבל סך 15,953 ₪ באמצעות שלושה שיקים לפירעון בסוף חודש דצמבר 2013 ותחילת חודש ינואר 2014. למעשה, בהתנהגותה כך, הנתבעת אינה ולא חלקה על עצם העבודות שביצע התובע ועל גובה השכר בגין עמלו. אי לכך, טענת הנתבעת לפיה תשלום התמורה היה בחיפזון כביכול שנבע מלחץ, וכי לאחר התשלום נעשתה בדיקה של החשבונית דבר שהביא לקבלת השיקים בחזרה - אינה גרסה משכנעת בעיניי, וזאת משני טעמים עיקריים: ראשית - לא ברורה הדרך בה נהגה הנתבעת, ולפיה קודם משלמים ולאחר מכן עורכים חשבון; שנית - כלל לא ברורה גרסת הנתבעת בהקשר זה, משהוכח כבר כי הנתבעת עצמה, לאחר שחלף חודש ממועד אי-פירעון שני השיקים, הניחה בידי התובע חמישה שיקים תחתיהם, הרי בכך היא מודה שוב בגובה התמורה שהייתה צריכה להיות משולמת לתובע בגין עבודות החשמל שסיפק. 10) לאחר ששמעתי את דברי הצדדים והתרשמתי מהם, התרשמתי שהנתבעת נקטה בשיטה של קודם משלמים ולאחר מכן עורכים את החשבון לתשלום, שיטה שאין לקבלה. ככל שהנתבעת סבורה כי נגבתה ממנה תמורה שלא כדין, הרי עומדות לפניה זכויותיה המשפטיות לברר את טענותיה בהקשר זה, אך זאת במסלול המשפטי הנכון. אולם, גם לאחר שנתתי את דעתי והתרשמותי מטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי הנתבעת, ולמשך תקופה ארוכה, לא חלקה על כך שלנתבע מגיעה תמורה בגובה 15,953 ₪, וראיה לכך, הנתבעת שילמה לתובע את התמורה, בשתי נקודות זמן (הראשונה - באמצעות שלושה שיקים על סך 15,953 ₪, והשנייה - תשלום היתרה על סך 10,953 ₪ באמצעות חמישה שיקים). מכאן, על התובעת לבצע את תשלום התמורה האמורה. 11) באשר לטענת התובעת לפיה ביצעה את התשלום האמור ללא עריכת חשבון יסודי בשל לחץ שהפעיל עליה התובע, אין בידי לקבל. כעולה מההשתלשלות לעיל, כאמור, הנתבעת שילמה את התמורה לתובע באמצעות שיקים בשתי הזדמנויות, כאשר טווח הזמן בין שתיהן הנו כחודש ימים. איפוא, גם אם נניח כי במעמד התשלום הראשון בסוף חודש דצמבר 2013, נעשה התשלום בחיפזון עקב לחצי התובע, מדוע שבה הנתבעת ושילמה לתובע אותו היתרה ביום 26.1.14 (סך 10,593 ₪) תחת השיקים שלא נמשכו. האם לא היה די בכל פרק הזמן שחלף כדי שהנתבעת תבצע את בדיקותיה בדבר אמיתות תוכן הפירוט שבחשבונית אשר הניח התובע לפניה. 12) לא רק זאת, גם באשר לטענת הנתבעת לפיה התובע לא ביצע את כל המצוין בחשבונית שהציג לפניה, אין בידי לקבל טענות הנתבעת בהקשר זה. להזכיר, הנתבעת ביקשה להתבסס בטיעוניה בהקשר זה על המזכר המצוין לעיל. ראשית - מדובר בטענה עובדתית אשר טעונה הוכחה, כך למשל, טענות הנתבעת בדבר סיכומים מסוימים בין הצדדים לעניין תמורה מסוימת (לדוגמא: סעיפים 4, 5 ו-6 במזכר), מדובר בטענות עובדתיות טעונות הוכחה במשפט. טענות אלו לא הוכחו. שנית - תמוה מדוע התובעת לא עימתה את התובע בטענותיה הללו בטרם מסרה לו את השיקים בתמורה לעמלו, הן בחודש דצמבר 2013 והן בחודש ינואר 2014. שלישית - במהלך הדיון לפניי ביקש התובע להתייחס לדוגמא לרכיב שפורט במזכר [שם בסעיף 3] שעניינו אספקת ארון חשמל. לדידה של הנתבעת, נרשם ארון בסך 950 ₪, אך זה לא סופק. עם זאת, התובע מתייחס למקרה שבו סיפק ארון חדש אך מהציוד שבביתו וכי ארון זה כבר הותקן אצל הנתבעת [שורות 10-20, עמוד 2 בפרוטוקול]. עדותו של התובע בהקשר זה, ככל יתר חלקי עדותו, הותירה רושם חיובי. סיכום 13) לאור האמור נחה דעתי כי הוכיח התובע את עילת תביעתו ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי. 14) על כן, התביעה - מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של ההפרש 10,953 ₪, בצירוף עם 600 ₪ בגין הטרחה, הבטלה ועגמת הנפש שנגרמה לתובע לגביית כספו, וכן מובהר, כי הסך האמור כולל גם את החזר האגרה ששולמה עם הגשת התביעה. הסכום האמור ישולם לתובע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל. על-פי הוראת תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום. שכר טרחהחשמל