תביעה על דואר זבל: לא ניתנה אפשרות להסיר מרשימת התפוצה

תביעה על דואר זבל: לא ניתנה אפשרות להסיר מרשימת התפוצה בפני תביעה כספית על סך של 8,000 ₪. עיקר טענות הצדדים: התובעת טוענת כי, בשמונה מועדים שונים שוגרו לטלפון הנייד שלה שמונה הודעת טקסט שונות, על ידי הנתבעת, מבלי שנתנה הסכמתה לכך. התובעת טוענת כי, ביקשה, בהודעות תשובה מהטלפון הנייד שלה, כי הנתבעת תחדל לשלוח הודעות מסוג זה ובקשותיה לא נענו, והדבר אף עולה מהעתקי ההודעות על בסיסן הוגשה תביעתה. מעיון בהודעות הטקסט שנשלחו לתובעת, אשר צורפו לכתב תביעתה ולבקשתה לתיקון כתב התביעה, עולה כי, באף אחת מההודעות לא ניתנה אפשרות להסירה מרשימת התפוצה או לא צוין מספר טלפון אליו היה ביכולת התובעת לשלוח הודעת בקשה להסרה. לטענת התובעת, בהודעות נכללו דברי פרסומת מסחריים, ומשלוחן לא פסק גם לאחר שביקשה בהודעות תשובה מטעמה כי, יחדלו ממשלוחן. לטענת התובעת היא זכאית לפיצוי על פי הוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן "חוק התקשורת"), בסך שלא יעלה על 1,000 ₪ לכל הודעה, ומכאן תביעתה. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת וטוענת כי, התובעת נרשמה כחברת מועדון אצל הנתבעת וכי בעת הקניה או פניה לחנויות הנתבעת, ממלא הקונה טופס ובו מוסר את פרטיו האישיים וכי היא נתנה את הסכמתה המפורשת לקבלת ההודעות. עוד טוענת הנתבעת כי, התובעת ביוזמתה מסרה את מספר הטלפון שלה וכי אין לנתבעת היכולת לדעת כי, היא מתחרטת על קבלת החומר הפרסומי. לטענת הנתבעת, מיד עם פניית התובעת לנתבעת כי, תסירה מרשימת התפוצה, שמה ומספר הטלפון שלה הוסר. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי, היה ביכולת התובעת לבקש בשיחת טלפון אחת, או פניה בדואר אלקטרוני, את הסרתה וזו הייתה מבוצעת על ידי הנתבעת. טענה נוספת של הנתבעת היא כי, לו היה ידוע לה שהתובעת מתנגדת למשלוח הודעות אליה, הנתבעת הייתה נמנעת ממשלוח ההודעות. משכך, טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות. דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי בי הדין ובחומר שהוצג בפני, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. בדיון שהתקיים בפני, העידה התובעת, בעדות שנמצאה אמינה בעיניי, כי היא אכן נרשמה כחברת מועדון אצל הנתבעת, אולם לדבריה היא מעולם לא חתמה על טופס ובו הסכימה לקבלת דברי פרסומת ולא הביעה הסכמה זו בכל דרך אחרת. התובעת העידה גם כי, מעולם לא נמסר לה על ידי הנתבעת, שהיא תשתמש במספר הטלפון שנמסר על ידה לצורך משלוח דברי פרסומת, וגם עדותה זו אמינה בעיניי. במהלך הדיון בפני הציגה התובעת סרטון וידאו ממנו ניתן ללמוד כי, מוכרת באחת מחנויות הנתבעת מסבירה כי, לצורך רישום כחבר מועדון אין צורך לחתום על טופס כלשהו. התובעת העידה כי, הצטרפותה כחברת מועדון הייתה באמצעות מסירת פרטים ורישומם על ידי המוכרת במחשב החנות, ואני מקבלת עדותה זו. בעדות נציג הנתבעת בפני, העיד הלה כי, אין בידיו טופס החתום על ידי התובעת וממילא לא הציג כל מסמך המלמד כי התובעת נתנה הסכמתה למשלוח דברי פרסום לטלפון הנייד שאת מספרו מסרה. לאחר ששמעתי את הצדדים ועניינתי בכתבי הטענות והודעות הטקסט שהוחלפו בין הצדדים, הנני סבורה כי יש מקום לקבל את התביעה ולפסוק לתובעת פיצוי. בנסיבות העניין, הנני קובעת כי מהראיות שהוצגו בפני עולה כי, התובעת לא נתנה את הסכמתה למשלוח דברי פרסומת לטלפון הנייד שלה ומכאן קמה לה זכות לפיצוי. יחד עם זאת, מהנספחים שצורפו לכתב התביעה, כמו גם מההודעות שצורפו לבקשת התובעת לתיקון סכום תביעתה עולה כי, הנתבעת שלחה לתובעת שבע הודעות ולא שמונה הודעות, כנטען על ידה, ומשכך היא זכאית לפיצוי בגין שבע הודעות בלבד. באשר לסכום הפיצוי הראוי, בהתחשב בפסק הדין בעניין גלסברג, בהתחשב בכך שההודעות שנשלחו היו בעלות תכנים פרסומיים, בהתחשב בכך שלא ניתנה לתובעת אפשרות להסרתה מרשימת התפוצה, בהתחשב בכך שהתובעת חזרה וביקשה בהודעותיה לאותו מספר ממנו נשלחו הודעות הנתבעת, לחדול מלשלוח לה הודעות והנתבעת לא חדלה, ובהתחשב בכך שאינני סבורה כי, אין לראות בעובדה שהתובעת לא יצרה קשר טלפוני או בדואר אלקטרוני עם הנתבעת משום חוסר תום לב; הנני סבורה כי, אין מקום להפחתה כלשהי מסכום הרף הפיצוי, ומשכך הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 1,000 ₪ פיצוי בגין כל הודעה. סיכומו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 7,000 ₪ תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידי הנתבעת. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך של 300 ₪, אשר גם הן ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידי הנתבעת. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין לצדדים.מחשבים ואינטרנטספאם (דואר זבל)זבלדואר