תביעה: בסיום תקופת השכירות המחסן נמצא פרוץ ותכולתו נעלמה 1. התובעים השכירו דירת מגורים לנתבעת 1, החל בתחילת חודש נובמבר 2011 ועד לפינויה הדירה באמצע חודש יולי 2013. התובעים הגישו תביעה בגין נזקים לדירה ולתכולתה, לרבות תכולת המחסן, ובגין חוב ארנונה שנותר במועד הפינוי. הרקע ותמצית טענות הצדדים 2. לטענת התובעים, התברר להם במועד פינוי הדירה כי קיימים ליקויים רבים, הרהיטים והמקרר היו מושלכים בחוץ, היו חסרים ארון קיר ותמונות, המחסן נמצא פרוץ ותכולתו נעלמה. התובעים טענו כי כאשר הגיעו לקבל חזקה בדירה גילו כי לא הנתבעת 1 (להלן: ליטל) מתגוררת בדירה, אלא אחיה הנתבע 3 (להלן: אלעד), אשר פלש לדירה ללא רשות. בנוסף, מצאו וכי מצבה של הדירה היה רחוק מהמצב בו הושכרה, אז היתה מרוהטת לחלוטין, תקינה ונקיה. התובעים טענו כי הדירה הושכרה לבדה, ללא זכות שימוש במחסן המשמש את הדירה, וכי חרף זאת בחרו הנתבעים לפרוץ את המחסן, לזרוק את תכולתו, ולאחסן בו אופנוע. התובעים טענו עוד כי לאחר פינוי הדירה נאלצו לשלם חוב ארנונה שהותירה ליטל, וכי לא קיבלו אסמכתאות לתשלומים שביצעה ליטל לרשויות השונות בתקופת השכירות. התובעים העמידו את תביעתם על סכום של 15,000 ₪ בגין נזק לריהוט ולציוד שנעלם, בצירוף 10,000 ₪ עבור עגמת נפש, ועוד 3,000 ₪ בגין בזבוז זמן, נסיעות, טרחה והוצאות משפט. 3. הנתבעים טענו כי שילמו את כלל התשלומים עבור השכירות, את כל תשלומי החשמל, וכי חוב לעיריית ראשון לציון נפרע במלואו לאחר פרישת תשלומים מצד העירייה. לטענת הנתבעים, אלעד עבר לגור בדירה לאחר שמכת מזיקים (נחשים, עכברושים ועכברים) הפחידו את ליטל שלא היתה מוכנה להמשיך ולגור במקום, וכי העירייה שהגיעה למקום דרשה לנקות את החצר שהיתה מלאה במזרונים, עצים ומיטות ישנות. בכתב ההגנה נטען כי לאחר שלא נפתרה בעיית המזיקים הזמינו הנתבעים מדביר, אשר פיזר רעל ודרש לפנות את המחסן כדי לרסס במקום, ולכן עשו כך כפי שנתבקשו, כדי לאפשר את השלמת ההדברה. לטענת הנתבעים, החזירו חלק מתכולת המחסן לאחר מספר ימים, וחלק אחר העבירו לתוך הדירה. 4. בדיון שהתקיים העידו הצדדים. התובע טען כי בירר עם שכנים שאישרו כולם שלא היתה להם בעיית מזיקים, ואישר כי אחת השכנות מסרה לו שהנתבעים טענו בפניה שיש עכברים בדירה. לטענתו, אותה שכנה השכירה בעבר דירה לנתבעים, וגם היא מצאה נזקים בדירה במועד הפינוי. הנתבע 2 ציין כי המחסן לא היה נעול, וכי פינה את המחסן בהתאם להוראות המדביר, שכן למרות שלא קיבל רשות להשתמש במחסן, הדבר לא נאסר במפורש בחוזה ביניהם. בסיום הדיון, קיבל התובע שהות להעביר לבית המשפט תמונות שימחישו הנזקים הנטענים שנגרמו בדירה, ואישור עירייה על פיו ניתן יהיה לקבוע מהי התקופה עבורה שילמו התובעים ארנונה, ואם היא חופפת את תקופת השכירות. דיון והכרעה 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד, הכל כפי שיפורט להלן. 6. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובעים להוכיח הן את העובדות האירוע ואת הנזק שנגרם. הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על תובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. 7. במקרה דנן, התובעים לא הוכיחו את את הנזק שנגרם לתכולת הדירה, לא הוכיחו כי שילם עבור שיפוץ או תיקונים, לא הסבירו ולא פירטו כיצד חושב את הנזק הנטען בסך 15,000 ₪. כל אלה היה על התובעים לעשות, על מנת שניתן יהיה לקבוע כי הנתבעים חייבים בפיצוי בגין נזקים שגרמו., ואת סכום הפיצוי הנכון בנסיבות המקרה. הלכה היא, כי במקרים שבהם התובע יכול היה להביא נתונים מדוייקים באשר לסכום הנזק ולא עשה כן, לא יוכל לזכות בפיצויים בגין נזק זה (ר' ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [27.07.2008]). התמונות שהוגשו על ידי התובעים לאחר הדיון אינם מתעדים נזק כלשהו, אינם נושאים תאריך ולא ניתן לקבוע על בסיסם כי הנתבעים או מי מהם גרם נזק לדירה. על כן, בהעדר נתונים וראיות שיכולים לשמש לקביעה כי נגרם נזק ולהערכת גובה הנזק שנגרם לתובעים, אין אפשרות לפסוק לטובתם פיצויים בגין נזק כזה, ואין לקבל את הטענה כי הנתבעים גרמו נזק לריהוט ולתכולת המושכר. 8. באשר ל"פלישת" אלעד לדירה: אין בחוזה כל איסור על מגורי בני משפחתה של ליטל בדירה, ואין טענה כי אלעד השתמש בדירה שלא למטרה לה יועדה (למגורים). שהותו של אלעד בדירה, במקומה של ליטל, לא גרמה כשלעצמה כל נזק. בהעדר ראיה לאיסור על מגוריו של אלעד בדירה או לנזקים שגרם לדירה, אין בכך כדי לזכות את התובעים בפיצוי כלשהו. 9. לעניין תשלום הארנונה, לאור המסמכים שהגישו הנתבעים המאשרים כי הם שילמו את החוב עד מועד הפינוי, ומאחר שלא ניתן לקבוע כי התובעים שילמו חוב המתייחס לתקופת השכירות, אני דוחה את התביעה. 10. שונים פני הדברים בנוגע לשימוש שנעשה במחסן. לא הוצג כל מכתב המופנה לתובעים בבקשה לפתור את בעיית המזיקים או לפנות את החצר או המחסן כדי לסייע בפעולת הדברה. אין כל ספק כי בהתאם להסכם השכירות, המחסן לא הושכר למי מהנתבעים ולא ניתנה להם רשות להשתמש בו, לפנותו, לאחסן בו חפצים וכד'. אין צורך באיסור מפורש בחוזה לעניין זה, ודי בכך שנקבע כי המושכר הוא הדירה, כדי לאסור על שימוש בחלקים אחרים של רכוש המשכיר. 11. טענת הנתבעים כי היו במקום מזיקים לא הוכחה: לא הובאה ראיה לתשלום למדביר, לא הובאה אסמכתא לזימון העירייה להדברת מזיקים, ולא נטען כי היתה פניה מסודרת לתובעים לפתרון הבעייה. הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4)595, 602 [1990]). הנתבעים נמנעו מהבאת השכנים, המדביר או עדים אחרים לתמוך בטענה כי היתה בעית מזיקים שחייבה את פינוי המחסן. בנסיבות אלה, הימנעות הנתבעים מזימון עדים נדרשים להוכחת טענתם, נזקפת לחובתם. 12. אציין כי אפילו היה ממש בטענה כי פינוי המחסן נדרש לצורך הדברה, עדיין אין בכך כדי להצדיק את השימוש שעשו הנתבעים במחסן לאחר השלמת ההדברה, קרי, אחסנה של אופנוע במחסן זה, ללא רשות וללא תשלום עבור השימוש במחסן. לא יעלה על הדעת כי שוכר יעשה דין לעצמו, ויחליט כי הוא רשאי לעשות שימוש במחסן כאשר לא הותר שימוש כזה, ללא הודעה מסודרת בכתב למשכיר, וללא תשלום דמי שימוש ראויים. 13. מאחר שבחוזה השכירות לא נקבעו פיצויים מוסכמים בגין הפרתו, והנתבעים לא הוכחו באיזה שלב החלו לעשות שימוש במחסן, מצאתי כי ראוי לקבוע את הפיצוי ההולם, על דרך האומדנא. אני מחייבת את הנתבעים בתשלום עבור שימוש במחסן בסכום של 200 ₪ לחודש, עבור מלוא תקופת השכירות - משך 20.5 חודשים. לאור האמור, התובעים זכאים לפיצוי בסך של 4,100 ₪. 14. החיוב בפיצוי שנפסק יחול על כל הנתבעים, יחד ולחוד: הנתבעת 1 בהיותה שוכרת הדירה החתומה על הסכם השכירות, הנתבע 2 בהיותו ערב לשטר החוב שנתנה הנתבעת 1 כערובה למילוי חובותיה על פי החוזה, והנתבע 3 בהיותו מי שהתגורר בדירה, ובעל האופנוע שאוחסן במחסן התובעים. סוף דבר 15. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 4,100 ₪. 16. לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את קבלת התביעה בחלקה בלבד, את התייצבות התובעים לדיון ואת כלל נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 4,600 ₪. סכום זה ישולם על ידי הנתבעים, יחד ולחוד, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל מי מהם, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.שכירותמחסן