פיצוי 5,000 ש"ח על 5 הודעות SMS (1,000 ש"ח על הודעה) תביעה בגין משלוח דברי פרסומת על ידי הנתבעת לתובע ללא הסכמתו. 1. הנתבעת המפעילה רשת סופרמרקטים, הציעה לתובע ביום 18.04.14, לעשות כרטיס חבר אצלה. בעת מילוי טופס ההצטרפות, שם לב התובע כי בסעיף 13 לטופס ההצטרפות יש הערה המתייחסת לקבלת פרסומות בדרך של הודעות טקסט טלפוניות או בדואר אלקטרוני. הוא ציין בפני הקופאי של הנתבעת כי הוא מתנגד לקבלת הודעות מסוג זה. הקופאי ציין בפניו כי עליו למחוק את הסעיף האמור על גבי הטופס, וכך הוא אכן עשה. חרף זאת, ביום 1.05.14 שיגרה לו הנתבעת, כך לטענתו, דברי פרסומת - 5 הודעות טקסט טלפוניות, וניסיונותיו להסיר עצמו מרשימת התפוצה של הנתבעת באמצעות משלוח הודעת טקסט חוזרת לא צלחו. בנסיבות אלו, הוא הגיש את תביעתו לקבלת פיצוי בסך של 5,000 ₪, 1,000 ₪ לכל דבר פרסומת לפי הוראות סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"). 2. הנתבעת לא הכחישה כי התובע מחק מטופס ההצטרפות את הסכמתו לקבלת דברי פרסומת, אך טענה כי בשל טעות אנוש בעת הזנת פרטי התובע במאגר הלקוחות שלה, לא הוסרו פרטי התובע מהמאגר. לדבריה, בשל טעות זו נשלחו לתובע 4 הודעות טקסט בשגגה ובתום לב, במועדים שונים במהלך חודש מאי 2014. בכל אחת מההודעות הופיעה כתובת אינטרנטית וצוין כי לשם הסרה מהמאגר יש ללחוץ עליה. לדבריה, לוּ התובע היה לוחץ על הכתובת, הוא היה נדרש להזין את מספר הטלפון שלו, את תוכן התמונה הנצפית על המסך, ושמו היה מוסר מהמאגר. מדובר בפעולה פשוטה, אך התובע שביקש להתעשר על גבה, בחר לשלוח את בקשת ההסרה בהודעת טקסט ביודעו כי היא לא תגיע ליעדה שכן הוא קיבל בחוזר הודעה ביחס להודעה ששלח - "לא נמסר". הנתבעת הוסיפה וציינה כי היא פועלת דרך קבע בהתאם להוראות החוק ומסירה באופן מידי מרשימת התפוצה שלה, חברי מועדון הפונים אליה בבקשה להסרתם. עד היום טרם נתקבלו אצלה טענות אחרות מצד חברי מועדון שביקשו להסירם מרשימת התפוצה. 3. בדיון שהתקיים ביום 10.08.14 הציג התובע על גבי הטלפון הנייד שלו את ההודעות שנשלחו אליו ואף הדגים במעמד הדיון משלוח הודעת טקסט בה הוא מבקש הסרה למען ממנו שלחה הנתבעת את הודעותיה והוא אינו מקבל הודעת שגיאה, כפי שהוא מקבל שעה שנשלחת הודעה למספר שאינו יכול לקבל הודעות. מכאן נטען שהודעות הטקסט ששלח לנתבעת התקבלו אצלה וחרף זאת היא לא הסירה את שמו מרשימת התפוצה. כן ציין התובע, כי הסרה בדרך אותה הציעה הנתבעת, מחייבת אותו לעשות שימוש באינטרנט והוא אינו מחויב לעשות זאת. הוא הוסיף כי שילם עבור ייעוץ משפטי סך של 885 ₪. 4. נציג הנתבעת טען בדיון כי הודעות הטקסט ששלח התובע כלל לא הגיעו אל הנתבעת ובפני התובע עמדו דרכים נוספות להודיע על בקשתו להסירו מרשימת התפוצה, בין היתר בטלפון או בהגעה לאחד מסניפיה. הוא לא עשה זאת ובנסיבות אלו הוא אינו זכאי לפיצוי. הדין עם התובע. 5. סעיף 30א' לחוק קובע כי לצורך שיגור דבר פרסומת נדרשת הסכמתו המפורשת של הנמען. העובדה שהלה לא ביקש מן המפרסם להסירו מרשימת התפוצה אינה מעלה או מורידה לעניין עצם החבות. גם במצבים שבהם נתן הנמען את הסכמתו, החוק מקנה לו זכות להודיע בכל עת על ביטול ההסכמה שנתן, שאז האיסור לשלוח דברי פרסומת ישוב על כנו. רק לאחרונה עמד בית המשפט העליון על חשיבותו של החוק שנועד לתת מענה לתופעת ה-"Spam" - דואר זבל ונזקיה רחבי ההיקף. בית המשפט ציין כי בהתאם לחוק אין להידרש לשיעור הנזק שנגרם לתובע בגין ההפרה, כשהנחת המחוקק הייתה כי גם שעה שמדובר בנזק זניח ושאדם בר דעת לא היה בא בתביעה בגינו, בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי לא מבוטל בגין כל הפרה. זאת מפני שמטרת החוק הינה להרתיע את המשתמשים בדרך זו של משלוח "ספאם" ולתמרץ הגשת תביעות יעילות בעניין זה. מטעם זה גם נפסק כי אין מקום להכיר בנטל הקטנת נזק לעניין עצם החבות בפיצוי (רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי (סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים) ( 4.08.14); רע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ ( 27.07.14)). עם זאת, לדעת הרוב בעניין חזני, ניתן להתחשב בעבודה שהמפרסם נתן אפשרות להסרה מרשימת התפוצה במכלול השיקולים שעה שהוא בא לקבוע את גובה הפיצויים בהתאם לתכליות החוק שהם הרתעה ועידוד הגשות תובענות יעילות. 6. במקרה זה, אין מחלוקת כי התובע ביקש במפורש שלא לקבל דברי פרסום מהנתבעת. הנתבעת מודה כי העובדה שנשלחו לתובע הודעות טקסט נובעת מטעות שלה. עם זאת, וכאמור, גם את התובע היה מסכים מתחילה לקבלת הודעות טקסט הוא יכול היה לבקש להסירם. ואולם במקרה זה ניסיונותיו לא צלחו. הנתבעת אכן נתנה במסגרת ההודעות ששלחה אפשרות להסרה מרשימת התפוצה, ואולם דרך ההסרה שניתנה לא תאמה את הוראות החוק הקובע בסעיף 30א(ד) כי הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת לפי בחירת הנמען. במקרה זה, הדרך שבה אפשרה הנתבעת את הסרת השם מרשימת התפוצה הייתה בדרך של הודעה באינטרנט ולא ניתן היה להסיר את הרישום בדרך בו נתקבל הפרסום, היינו בהודעת טקסט טלפונית. גם לא הוכח כי הודעת הטקסט לא הגיעה לידי הנתבעת, וכפי שבית המשפט נוכח בדיון משליחת הודעת טקסט במהלכו, התובע לא יכול היה לדעת שהודעתו לא הגיעה ליעדה. 7. בנסיבות אלו, ומשלא השתכנעתי כי קיימים שיקולים המצדיקים את הפחתת הפיצוי, התובע זכאי לפיצוי בסך של 1,000 ₪ לכל הודעה שקיבל. בניגוד לטענת הנתבעת, התובע צרף 5 הודעות והוא זכאי לקבל פיצוי בסך של 5,000 ₪. עם זאת, בשל מספר ההודעות והעובדה כי התקיים אך דיון אחד בתובענה, הפיצוי יכלול גם את הוצאות התובע. אני מחייב אפוא, את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,000 ₪. הסך האמור ישולם בתוך 30 יום. ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. מחשבים ואינטרנטפיצוייםספאם (דואר זבל)אס.אם.אס (SMS) / מסרוניםזבלדואר