הוכחת יחסי נאמנות במקרקעין

הוכחת יחסי נאמנות במקרקעין

לפניי תביעה לפסק דין הצהרתי, בו יוצהר כי התובע הינו הבעלים של מלוא הזכויות במגרש ובבית הבנוי עליו (להלן: "הנכס").

טענות התובע

10. בסיכומים שב וחוזר התובע על גרסתו כי המגרש נרכש עבורו וכי הרישום ע"ש הנתבעת נעשה רק לצורך נטילת משכנתא. לדבריו, לאחר שרכש את המגרש הוא נתקל בקשיים כלכליים שמנעו ממנו להמשיך את עבודות בניית הבית. הוא פנה לבנק הפועלים בבקשה לקבלת הלוואה מובטחת במשכנתא בסך של 400,000 ₪ לצורך גמר הבנייה. בנק הפועלים דחה את בקשתו. משכך פנה התובע לנתבעת, באוגוסט 2006 לערך, וביקש את עזרתה בכך שהיא תיטול עבורו משכנתא מבנק טפחות בסך של 400,000 ₪ לצורך השלמת הבנייה, כשהוא זה שישא בכל עלויות נטילת ההלוואה ופירעונה. הנתבעת הסכימה לסייע לתובע, אך לשם נטילת ההלוואה המובטחת במשכנתא, הרי שבהתאם לדרישת הבנק היה צריך להעביר באופן פורמלי את הזכויות במגרש על שם הנתבעת. התובע סיכם עם הנתבעת כדלהלן:

א. העברת הזכויות במגרש באופן פורמלי על שם הנתבעת נעשית אך ורק בשל דרישת הבנק המלווה והתובע ישאר בעל הזכויות בנכס כולו.
ב. בכל עת בה התובע ירצה להשיב את המצב לקדמותו, יוכל לעשות כן והנתבעת לא תתנגד.
ג. התובע ימשיך לנהוג בנכס כבשלו, ימשיך לנהל לבדו את עבודת הבנייה וינהל בבית שיבנה מנהג בעלים.
ד. הנתבעת תחתום על יפויכח המסמיך את התובע לבצע את המוסכם לעיל.
ה. הנתבעת, לבקשתה, לא תיקח כל חלק בכל פרוצדורה שקשורה למגרש ו/או לבית.

11. נטען כי נוכח הסכמות אלה, פעל התובע להעביר באופן פורמלי את הזכויות להקצאת המגרש לנתבעת. יחד עם זאת, למן העברת הזכויות לנתבעת ועד חתימת חוזה פיתוח בינואר 2008 התובע המשיך לשלם תשלומים שונים הכרוכים בפרוצדורות ועבודות הבנייה בקשר עם המגרש והבית. גם לאחר חתימת חוזה הפיתוח התובע המשיך ושילם למינהל את הסכומים הנדרשים, לרבות מס מכירה בסך 3,862 ₪ בגין העברת הזכויות לנתבעת וכן תשלומים בגין צריכת חשמל במגרש. התובע גם המשיך, לטענתו, לשאת בכל ההוצאות הקשורות בעבודות הבנייה בבית, גם לאחר העברת הזכויות לנתבעת וחתימה על חוזה פיתוח עימה.

כן טוען התובע כי נשא בכל ההחזרים החודשיים של ההלוואה המובטחת במשכנתא, למעט ארבעה תשלומים + 470 ₪ במרץ 2011, ששולמו על ידי הנתבעת.

לטענת התובע, באוגוסט 2009 הוא השלים את בנית הבית. העלות הכוללת של רכישת המגרש ובניית הבית הסתכמה בכ- 770,000 ₪. לטענת התובע, מלבד ההלוואה בסך 400,000 ₪ מימן כ- 385,000 ₪ מהון עצמי.

12. לטענת התובע, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב עת בחרה להתנער מהסיכום בינה לבין התובע, תוך ביטול חד צדדי של ייפוי הכוח עליו חתמה לצורך השגת הסיכום.

התובע הוא שרכש את הזכויות בבית ובכל הנכס ונשא בכל העלויות הכרוכות ברכישת המגרש ובבניית הבית. רישום הזכויות ע"ש הנתבעת נעשה אך ורק לצורך קבלת הלוואה מובטחת במשכנתא.

התובע טוען כי טענת הנתבעת לפיה נתן לה במתנה את המגרש ובנה לה במתנה את הבית היא שקרית. התובע מעולם, כך נטען, לא הבטיח לנתבעת או לה' כי יבנה על המגרש בית שישמש את הנתבעת. לתובע לא הייתה קורת גג משלו, מצבו הכספי גרוע, מצבו הרפואי מעורער ויש לו בן נוסף. התובע אינו אדם עשיר והוא חולה במחלת הפוליו. גם אם היה רוצה, לא היה באפשרותו להעניק לנתבעת מתנה בסדר גודל של בית. על פי הסיכום עם הנתבעת, התובע רשאי בכל עת להשיב את רישום הזכויות במגרש ובבית על שמו. ייפוי הכוח עליו חתמה הנתבעת מאפשר לו להשיב את הרישום על שמו. ביטול יפוי הכוח מהווה הפרה יסודית של הסיכום.

לטענת התובע, גרסת הנתבעת ואמה אינן הגיוניות. אילו היה אמת בטענה כי התובע מיוזמתו ביקש לתת לנתבעת במתנה את המגרש ואת הבית, מדוע יוזמה זו לא הועלתה על הכתב?

טענות הנתבעת

13. הנתבעת אינה מתכחשת לכך שהתובע יזם את רכישת המגרש והשקיע כספים ברכישת המגרש ובניית הבית, אם כי לא בסכומים הנטענים על ידו.

לטענתה, אכן פעל התובע לרכישת מגרש במושב בו התגוררו הנתבעת וה'. לאחר שהחל בהליכי הרכישה פנה לנתבעת והציע לה כי תנצל את זכויות ה' כבעלת נחלה לרכישה מוזלת של המגרש, תוך התחייבות כי הבית שיבנה ישמש את הנתבעת וירשם על שמה.

הנתבעת קיבלה בשמחה את ההצעה ואף שכנעה את אמה ה' להסכים לוותר על זכותה במגרש בהרחבה לטובת התובע. כמו כן ה' העבירה סך של 22,000 ₪ כרטיסה באגודה על חשבון רכישת הקרקע. לאחר הרכישה, בחודש אוגוסט 2006, העביר התובע את המרגש על שם הנתבעת בהעברה ללא תמורה. הנתבעת נטלה הלוואה בסך 400,000 ₪ מבנק טפחות, כאשר ה' ערבה להלוואה. היא גם נתנה הוראת קבע לתשלום חלק מהמשכנתא. החלק הארי בבניית הבית מומן במשכנתא שנטלה הנתבעת.

עם סיום הבניה עבר התובע להתגורר בבית ואילו הנתבעת, שהייתה רווקה באותה עת, המשיכה להתגורר בבית אמה. בשלב מאוחר יותר עזב התובע את הבית והבית הושכר, כאשר דמי השכירות שימשו לתשלום המשכנתא ויתרת דמי השכירות הועברה לתובע.

לטענת הנתבעת, בסוף שנת 2009 הסתבר לה כי התובע מנסה למכור את הבית ללא ידיעתה, ועל כן ביטלה, ביום 20.12.2009, את ייפוי הכוח וממועד זה גבתה את דמי השכירות.

14. לטענת הנתבעת, גרסת התובע בלתי הגיונית, מופרכת, הזויה ונסתרת על ידי התובע עצמו. נטען כי לא ניתן להאמין לגרסה כי ה', ששבעה מרורים מהתובע, תסכים לעביר לו זכויות וכספים ולהשתתף בהחזר המשכנתא אלמלא הבטיח התובע כי הבית מיועד לנתבעת. נטען כי גרסת התובע לפיה הזכויות בנכס עברו לנתבעת רק לשם נטילת הלוואה קרסה כליל משהוברר כי העברת הזכויות נעשתה כשנתיים לפני הגשת הבקשה למשכנתא.
נטען כי התובע בחקירה הנגדית העלה מספר גרסאות שונות לגבי תוכן ההסכמה כביכול בינו לבין הנתבעת, ובהן גם גרסה לפיה הוקנתה לו אך ורק זכות מגורים בבית.

לגבי עלות המגרש והבניה, לטענת הנתבעת העלות הכוללת הסתכמה ב- 535,000 ₪ ומתוך סך זה שילם התובע 135,000 ₪ בלבד, ולא 450,000 ₪ כנטען על ידו. לטענת הנתבעת, מהתיעוד שהציג התובע עולה כי התובע שילם ממקורות עצמיים סך של כ- 90,000 ₪ בלבד. התובע, כך נטען, נמנע מלהציג קבלות והסכמים להוכחת הסכום שכביכול שילם, מעבר לסך של 90,000 ₪ ופרט לרישומים עצמיים של התובע לא הוצגו אסמכתאות התמוכות בגרסתו לעלות הבניה. בנוסף, מדפי החשבון שצירף התובע עולה כי ההון העצמי שלו עובר לתחילת הבניה היה 51,817 ₪ בלבד.

דיון והכרעה

15. לאחר שמיעת פרשת ההוכחות ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

התובע מבקש להצהיר כי הוא הבעלים של נכס הרשום ע"ש הנתבעת. לטענתו הזכויות בנכס נרשמו ע"ש הנתבעת לצורך נטילת הלוואה מובטחת במשכנתא, בעוד שמבחינה מהותית, על פי סיכום עם הנתבעת, הזכויות נותרו בידי התובע. התובע אינו מפרש האם הוא מבסס את טענתו על "חוזה למראית עין" או על נאמנות קונסטרוקטיבית. כך או אחרת, התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי אכן הזכויות המהותיות בנכס הן שלו.

17. דומה כי המצב המשפטי אליו מכוון התובע במקרה דנן הוא של נאמנות מכוח הדין, נאמנות משתמעת, קרי קיומו של הסכם נאמנות ללא דקדוקי פורמליות, ללא מסמך בכתב ומבלי שהצדדים משתמשים במפורש במושג נאמנות.

18. בין אם מבקש התובע להסתמך על נאמנות או על מוסד משפטי אחר, הוא מבקש לסתור את הרישום הפורמלי של הזכויות. כידוע,

19. כאמור, הנטל לסתירת הרישום ולהוכחת הטענה כי רישום הזכויות אינו משקף את מצב הדברים האמיתי, כך שהבעלים של הנכס הוא התובע, הוא נטל כבד מאוד. בסופו של יום, איני סבורה כי התובע הצליח לעמוד בו. שאלות רבות מידי נותרו ללא מענה ברור והן מטילות צל כבד על נכונות גרסתו העובדתית של התובע.

20. התובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת גרסתו בעניין קיום סיכום בעל פה בינו לבין הנתבעת ואמה ה'.

אומר מיד כי התובע לא הותיר רושם חיובי ואמין ונתגלו סתירות ואי התאמות בגרסתו. בראש וראשונה, ישנן סתירות לגבי תוכן ההסכמות שהיו כביכול בינו לבין הנתבעת ביחס לזכויות בנכס. בכתב התביעה טען התובע כי כשביקש את עזרת הנתבעת בכך שהיא תיטול עבורו משכנתא (בחודש אוגוסט 2006) סוכם כי הוא יישא בכל עלויות פירעון ההלוואה. כן הוסכם כי העברת הזכויות במגרש באופן פורמלי נעשית לאור דרישת הבנק והתובע יישאר בעל הזכויות בנכס כולו. כן סוכם לטענתו כי בכל עת בה התובע ירצה להשיב את המצב לקדמותו, היינו לרשום את הזכויות בנכס על שמו בחזרה, הוא יוכל לעשות כן והנתבעת לא תתנגד, וכי התובע ימשיך לנהוג בנכס כבשלו וכמנהג בעלים וימשיך לנהל לבדו את בניית הבית (סעיף 13 לכתב התביעה, ר' גם סעיף 15 לתצהיר עדות ראשית).

והנה, בעדות בבית המשפט העיד התובע על הסכמות אחרות:

"---אמרתי לה מ' אין לי לבוא להשלים את הבניה, אני מוכן שתוציאי את המשכנתא, הבית יהיה על שמך ואני מתחייב לשאת בכל ההוצאות. לאחר מכן. אחרי שהקדוש ברוך הוא יקח אותי הבית יהיה שלך" (עמ' 14, שר' 17 – 19 לפרוט' מיום 30.4.2012). ובהמשך: "ברגע שאני אלך לעולמי, הבית יהיה שלה" (שם, שר' 32).
התובע הבהיר כי התחייב שהבית יישאר רשום על שם הנתבעת ולתובע תהא זכות להתגורר בבית (עמ' 15 לפרוט').

אך בהמשך התובע סתר את עצמו ומסר גרסה שלישית לפיה על פי הסיכום עם הנתבעת כל עוד התובע בחיים הוא רשאי לעשות בבית הכל ורשאי לרשום אותו על שמו (עמ' 15, שר' 13 – 19).

נמצא, כי קיימות שלוש גרסאות שונות לגבי תוכן ההסכמות הנטענות בין התובע ולנתבעת. ברי כי ישנו הבדל תהומי בין הסכמה על כך שהבעלות בנכס תהא לנתבעת ולתובע תהא זכות מגורים בבית לכל חייו לבין הסכמה על כך שהנתבעת רק רשומה פורמלית כבעלת הנכס. אכן, תוכן הסיכום בעל פה הוא עניין מרכזי ומהותי, ומשלא מסר התובע גרסה עקבית ומהימנה לגבי הסיכום כביכול עם הנתבעת, אין לפני תשתית עובדתית מוצקה שתאפשר לסטות מהרישום הפורמלי של הזכויות.

21. בנוסף, פער הזמן בין מועד העברת הזכויות לבין מועד נטילת המשכנתא, מקשה גם הוא על מתן אמון בגרסת התובע. קיים פער של שתיים וחצי בין מועד העברת הזכויות לנתבעת לבין מועד נטילת ההלוואה. בעוד שהתובע החל לפעול לרישום הזכויות ע"ש הנתבעת באוגוסט 2006, התיק בבנק טפחות נפתח רק בדצמבר 2008. על רקע זה קשה לקבל את ההסבר של התובע להעברת הזכויות לפיו הבנק התנה את מתן המשכנתא ברישום הזכויות ע"ש הנתבעת. זאת שעה שהרישום בוצע שנתיים לפני עצם פתיחת התיק בבנק טפחות.

22. זאת ועוד. התובע לא הביא שום ראייה לטענתו כי ביקש ליטול הלוואה עוד בשנת 2006 וסורב על ידי בנק הפועלים. התובע לא הביא שום עדות מבנק הפועלים, סניף ***, שם מתנהל חשבונו, ולשם פנה לטענתו בבקשה לקבל משכנתא באוגוסט 2006 (סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית). בנוסף, כלל לא ברור מדוע נדרש התובע להלוואה באוגוסט 2006, כאשר הבניה החלה בשלב הרבה יותר מאוחר: היתר הבניה התקבל בסוף שנת 2008 ועל פי עדות התובע – עמ' 13, שר' 28 – בנובמבר 2008 הוא החל לבנות פיזית, אז גם החלה המסה הכבדה של התשלומים. לא ברורה איפוא טענת התובע כי כבר באוגוסט 2006 לא היו לו מספיק משאבים לגמר הבניה (סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית). ומצד שני, אם אמנם זקוק היה התובע למשאבים כספיים כבר בשנת 2006, לא ברור מדוע הפנייה של הנתבעת לבנק למשכנתאות נעשתה רק בסוף שנת 2008, שעה שהזכויות נרשמו על שמה כבר בינואר 2008.

23. אין חולק כי עם נטילת המשכנתא, חתמה ה' על הוראת קבע על מנת להשתתף בהחזרי המשכנתא. הסכמתה של ה' להשתתף בהחזרי המשכנתא בסך של 560 ₪ לחודש מחזקת את גרסת הנתבעת כי הבית נועד עבורה. שהרי על פי "הסיכום" הנטען, הנתבעת או מי מטעמה לא היו צריכים לשאת בשום הוצאה בקשר לבית ולמשכנתא. קשה להניח כי ה' תפעל להיטיב עם התובע, מבלי שהדבר ישרת את הנתבעת. הדברים אף מוצאים חיזוק בעדות התובע עצמו, שהסביר את הוראת הקבע של ה' באופן הבא: "זה מיוזמתה ואמרה אם הסכום 560 ₪ כפרה על הילדה אני מוכנה לשלם" (עמ' 12, שר' 17 לפרוט' מיום 30.4.2012). התובע עצמו קשר, איפוא, בין השתתפותה של ה' בהחזר המשכנתא לבין האינטרסים של הנתבעת.

גם העובדה כי במשך מספר חודשים, במהלך הבניה, הנתבעת נשאה בהחזרי המשכנתא ולא התובע, אינה שנויה במחלוקת. התנהלות זו גם היא אינה מתיישבת עם "הסיכום" הנטען עם גרסת התובע כי הנכס שייך לו והרישום הוא פורמלי בלבד.

24. בנוסף, נתגלו סתירות בגרסת התובע לגבי חלקו במימון המגרש ובניית הבית. בכתב התביעה טען כי מימן 450,000 ₪ מעלות הבניה מהון עצמי (סעיף 25 לכתב התביעה). בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע כי מימן 385,000 ₪ מעלות הבניה מהון עצמי. אך התובע לא שיכנע כי היה בידיו סכום כזה. כך, התובע טען כי לצורך בניית הבית נטל הלוואות מבנו ומגרושתו פ', אך לא הביא אותם לעדות. מאחר שנטל השכנוע רובץ לפתחו, ההימנעות מהעדתם פועלת לחובתו. התובע צירף דפי חשבון רק מאפריל 2009. כשנשאל על כך בחקירה הנגדית אמר שמדובר בטעות, אך בהמשך לא ביקש להשלים את החסר. את ההוצאות שהוצאו עבור הבניה מבקש התובע לבסס על רישומיים עצמיים שלו, והוא נמנע מלהציג אסמכתאות אובייקטיביות, כדוגמת קבלות, ביחס למרבית ההוצאות הנטענות.

25. העדים שהביא התובע – אנשי מושב **** – אינם מסייעים בביסוס גרסתו. התצהיר של מר ת' מתייחס לתחילת שנת 2006. אין בו שום התייחסות לפעולות שעשה התובע להעברת הזכויות לרכישת המגרש ממנו אל הנתבעת שהחלו באמצע שנת 2006, ואין בו התייחסות לגרסת התובע כי פעל להעביר את הזכות לרכישת מגרש ממנו לנתבעת רק על מנת שהנתבעת תיטול הלוואה לצורך סיום בניית הבית.

גם התצהיר של מר צ.ד., מזכיר המושב, נסב ברובו על המהלכים שעשה התובע לרכישת המגרש במחצית הראשונה של שנת 2006. לגבי העברת הזכויות מהתובע לנתבעת, כל שנאמר בתצהיר הוא כי: "באוגוסט 2006, התובע פנה אליי והודיע לי כי הוא מעביר לבתו הנתבעת (מ') את הזכות למגרש *** שרכש במושב (להלן: "המגרש") בקשתי ממנו שיעביר לי את בקשתו בכתב כדי שיהיה תיעוד. בהתאם בוצעה הפרוצדורה הדרושה".

בהצהרת המזכיר אין התייחסות לשאלה מדוע העביר התובע את הזכות למגרש לנתבעת. אין בה אישרור לגרסת התובע כי שוחח עם מזכיר המושב והודיע לו כי הוא מעביר לנתבעת את הזכות למגרש על מנת שהנתבעת תוכל ליטול הלוואה לצורך סיום בניית הבית על ידו (סעיף 16 לתצהיר עדות ראשית של התובע). העובדה כי מזכיר המושב נמנע מלהצהיר על תוכן השיחה שכביכול התנהלה בינו לבין התובע בשאלה מדוע התובע מעביר הזכויות לנתבעת מעלה ספקות ביחס לגרסתו של התובע.

26. התובע מבקש לתמוך את גרסתו ביחס לסיכום עם הנתבעת בכך שחתמה על יפויכח, שמאפשר לו לטענתו להחזיר את רישום הזכויות בנכס על שמו. אך טענה זו מעוררת קושי משפטי, נוכח סעיף 8(3) לחוק השליחות. בסעיף 8(3) לחוק השליחות קבוע איסור דיספוזיטיבי על השולח לבצע פעולות שליחות עם עצמו, אשר עלולות להעמידו במצב של ניגוד עניינים חמור לענייני השולח (ע"א 8098/09 אורה כה' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ – סניף חדרה (ניתן ביום 3.1.2012); ר' גם ע"א 1395/02 נסקה לוי נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי המנוחה, פ"ד נט(5), 49 (ניתן ביום 4.1.2005); ת"א (חיפה) 24384-03-11 עפו אבו עיסא נ' סלמאן סולימאן סרחאן מועדי (ניתן ביום 2.12.2012).

על פי סעיף 8(3) לחוק: "קיבל אדם עליו להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו; ובאין כוונה אחרת משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה יחולו עליו חובות אלו:...(3) לא יעשה פעולת שליחות עם עצמו". ספק אם במקרה דנן משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה כוונה אחרת, כוונה המאפשרת לתובע לעשות פעולת שליחות עם עצמו. בייפוי הכוח הכללי שבו הסמיכה הנתבעת את התובע לבצע בשמה ומטעמה פעולות משפטיות רבות ומגוונות, לא הוזכרו כלל זכויותיה בנכס ולא נכללה בו הסמכה מפורשת לתובע להעביר לעצמו זכויות אלו. נוכח זאת ונוכח אי הבהירות לגבי תוכן "הסיכום" כשעל פי אחת מגרסאות התובע הנכס יישאר רשום ע"ש הנתבעת, ספק רב אם משתמעת ממהות השליחות כוונה לאפשר לתובע לרשום את הזכויות בנכס על שמו.

27. מעבר לכל זאת, יש ליתן את הדעת למערכת היחסים המשפחתית המורכבת ששררה בין בני המשפחה עובר לרכישת המגרש ולהתקשרות ב"סיכום" הנטען. מערכת היחסים בין התובע לנתבעת לא הייתה מערכת יחסים תקינה שבין אב לבת. מערכת היחסים בין התובע לגרושתו ה' הייתה קשה וטעונה גם כן. על רקע זה, קיימת תמיהה גדולה ביחס לאפשרות שבין הצדים יתקיים הסדר של נאמנות משתמעת או מערכת הסכמית אחרת המבוססת על אמון.

ספק רב בעיני אם בשנת 2006 שררו בין הצדדים יחסי אמון. שנים ספורות קודם לכן התנהל בין התובע לבין ה' סכסוך גירושין קשה וממושך. יחסי הצדדים עלו על שרטון משנודע לה' כי לתובע נולדה ילדה מחוץ לנישואין מקשר עם אישה אחרת (סעיף 3 לתצהירה של ה'). הצדדים נפרדו בשנת 1994 והתגרשו בשת 1999. בין התובע לנתבעת היה נתק ובוודאי לא היו ביניהם יחסים של קרבה. על פי עדות התובע, אחרי הסכם הגירושין ה' אף פעלה נגדו בהליכי הוצאה לפועל (עדות התובע בעמ' 10 לפרוט' מיום 30.4.2012). .

28. במצב דברים זה, ניתן היה לצפות כי כל הסכמה בין הצדדים תועלה על הכתב, וכי הצדדים לא יסתמכו על הסכמות בעל-פה.

כמו כן, היחסים המשפחתיים המורכבים, טענת התובע כי הנתבעת ואמה ביקשו אך לסייע ולהיטיב עימו אינה מתיישבת עם השכל הישר.קשה להאמין שבמערכת היחסים ששררה במשפחה, הנתבעת - צעירה בראשית דרכה - הייתה מנצלת לטובת אביה את הזכות למשכנתא ונחשפת להתחייבות כספית כבדה וממושכת והכל כדי לסייע לאביה. קשה גם להאמין שה', שניהלה עם התובע מאבק גירושין מר, לרבות הליכי הוצאה לפועל, תעביר לפתע, מרצונה וללא כל תמורה, את זכותה לקבלת מגרש בהרחבה אף תזכה את התובע, מיוזמתה, ב- 22,000 ₪ מכרטיסה באגודה. עדות התובע בהקשר זה (עמ' 12 לפרוט' מיום 30.4.2012) אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר.

29. למעשה, הנסיבות שהובילו לשיתוף הפעולה בין התובע לגרושתו ה', החל מינואר 2006, לא התבררו עד תום. נוכח טיב היחסים בין הצדדים, קשה לתת אמון בגרסה שהכל התבסס רק על רצון טוב של ה' לסייע לתובע. אך באותה מידה, קשה גם לקבל את ההסבר של הנתבעת, לפיה הכל נבע מרצון טוב של התובע "לפצות" את הנתבעת בכך שיקים בית עבורה. נראה שבין הצדדים היה מפגש אינטרסים אחר, אותו הם נמנעו מלחשוף בבית המשפט.

יוער כי גרסת הנתבעת, הנתמכת בעדות אמה ה', מעוררת גם היא תהיות. כך, אין בנמצא הסבר משכנע מדוע הזכויות במגרש לא נרשמו מלכתחילה על שם הנתבעת, אם ההסדר עם התובע התגבש כבר בינואר 2006. גרסתה של ה', לפיה הסכימה להעניק לתובע את הזכות למגרש בהנחה, בתוספת סך של 22,000 ₪, והכל רק על יסוד הבטחתו שברגע שהליך הרישום יסתיים הוא יעביר את הזכויות ע"ש הנתבעת, מעוררת גם היא תמיהה. נוכח מערכת היחסים הקשה בין השניים, כפי שתוארה, לעיל, קשה להאמין כי ה' נתנה אמון כה רב בתובע ולא ביקשה לגבות את ההסדר במסמך בכתב. ההסבר כי עשתה כן בגלל לחץ של הנתבעת (עמ' 25 לפרוט' מיום 20.11.2013) אינו מניח את הדעת.

אך בסופו של דבר, נטל ההוכחה כי הרישום אינו משקף את המצב האמיתי של הזכויות בנכס רובץ על התובע, המבקש לסטות מהרישום והמבקש "להוציא מחברו", והמדובר בנטל נכבד ביותר. כפי שפורט באריכות, התובע לא עמד בנטל זה נוכח התמיהות, הסתירות והמחדלים הראייתית מצידו. משכך, דין התביעה להידחות.

30. בשולי הדברים - בקשתו של ב"כ התובע להוציא מתיק בית המשפט את נספח ט' לתצהיר עדות הנתבעת. מאחר שפסק הדין אינו נשען על טענות הנתבעת ביחס לעלות הכוללת של הבניה אלא על אדנים אחרים לגמרי, אין כל חשיבות מעשית לנספח ט' לתצהיר. עם זאת, למען הסדר הטוב, מאחר שעסקינן בחוות דעת מומחה ומאחר שזו הוגשה ללא רשות בית המשפט ולאור סדרי הדין ודיני הראיות הייחודיים בבית המשפט לענייני משפחה (ר' סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה), אני מורה על הוצאתה של חוות הדעת מתיק בית המשפט.


סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נאמנות פרטית

  2. מוסד הנאמנות

  3. נאמנות משתמעת

  4. חיוב אישי של נאמן

  5. הפרת חובת הנאמנות

  6. מיסוי ביטול נאמנות

  7. חובת הנאמנות של הבנק

  8. חובת הנאמנות של עובד

  9. חובת נאמנות של עובד מדינה

  10. החלפת מנהל קרן נאמנות

  11. מכירת נכסים ע''י נאמן

  12. בקשה לביטול מינוי נאמן

  13. חובת הנאמנות של מתווך

  14. חובת הנאמנות של אדריכל

  15. הסכם נאמנות למכירת חלקה

  16. חובת הנאמנות של עורך דין

  17. שליחות נאמנות - מה ההבדל

  18. ביטול החלטת נאמן לאשר חוב

  19. הוכחת יחסי נאמנות במקרקעין

  20. נאמנות במקרקעין: נטל ההוכחה

  21. בקשת נאמן לאישור הסדר נושים

  22. חיוב נאמן לתשלום בגין עבודה

  23. ביטול עיקול נכס שנרכש בנאמנות

  24. חובת הנאמנות של הבנק כלפי ערב

  25. החלטת נאמן לא להגיש תביעת חוב

  26. חובת ההנמקה של נאמן בתביעות חוב

  27. ערעור על החלטת נאמן להסדר מושלם

  28. התיישנות תביעה מכוח יחסי נאמנות

  29. התנגדות לשחרור כסף מחשבון נאמנות

  30. חובת הנאמנות של נושאי משרה בחברה

  31. פיצויים של קטין בנאמנות או להורים

  32. תביעת נאמן לחיוב אישי של דירקטורים

  33. עיכוב כספי נאמנות של לקוח עורך דין

  34. הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת נאמן

  35. אישור להגשת תביעה אישית נגד נאמן להסדר נושים

  36. עיכוב ביצוע פסק דין הפקדת כספים בחשבון נאמנות

  37. חובת דיווח של עורך דין על חשבון הנאמנות של הלקוח

  38. דחיית תביעה בטענה להחזרת כסף שהופקד בנאמנות אצל עורך דין

  39. זכות נאמן בפשיטת רגל לעיין בתיק דין משמעתי לשכת עורכי הדין

  40. תביעה בגין הפרת חובת נאמנות - סעיף 16(א) (1) לכללי לשכת עורכי הדין

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון