ביטול הסכם ממון בהתנהגות הכרה באפשרות לבטל הסכם ממון מכח התנהגות חותרת תחת התכלית החקיקתית העומדת בבסיס סעיפים 1 ו-2 לחוק, שנועדו לוודא את גמירות דעתם של המתקשרים בהסכם ולהכניס וודאות חוזית- רכושית ליחסים הזוגיים, הנתונים מטבעם לשינויים, עליות ומורדות. הכרה באפשרות לבטל/לשנות הסכמי ממון בהתנהגות, אם וככל שקיימת, נוגעת למקרים נדירים ביותר, בהם נהיר מעל לכל ספק כי התשתית ההסכמית של הסכם הממון אבדה ואיננה עוד ("פסק-דין, שניתן בהסכמה, אין לפתחו אלא במקרים נדירים, וזאת בשל אופיו ההסכמי." - ע"א 442/83 קם נ. קם, פ"ד לח (1) 767, 771 - פסק דין זה ניתן בנוגע להסכם בענין מזונות והדברים אמורים מקל וחומר בכל הנוגע לתניות ממוניות). ממילא ברי, שכל ספק בנדון צריך לפעול לחובת הצד שעותר לביטול/שינוי ההסכם. אם יטען הטוען (באשר האיש לא טען זאת), כי כבר הוכרה בפסיקה האפשרות לבטל הסכם גירושין בהתנהגות (ע"א 4946/94 אגברה נ. אגברה, פ"ד מט (2) 508), ענה לו אתה בשניים: ראשית, המדובר ביוצא מן הכלל שאיננו מעיד על הכלל. שנית, באותו מקרה לא דובר על ביטול תניות ממוניות בהסכם גירושין, אלא בביטול זכותה של אשה למזונות לנוכח חזרה לחיים משותפים משך שנים ארוכות. ברי, כי לא תוכר אפשרות לבטל/לשנות הסכם כאשר ההסכם עצמו כולל תניה הצופה את השינוי בעטיו מבוקש ביטול/שינוי ההסכם, כבנדוננו. אכן, לא ניתן לטעון לקריסתה של התשתית ההסכמית בגין שינוי שנצפה בעת כריתת ההסכם. הדברים אמורים גם מקום בו בני הזוג לא דקדקו קלה כחמורה בביצוע הסכם הממון. הדעת נותנת כי בני זוג אינם מעיינים בהסכם הממון שכרתו על מנת לכוון את התנהלותם בחיי היומיום על פיו. חוזההסכם התנהגותהסכם ממוןביטול חוזה