פירוק שיתוף בדירת מגורים מוקדם מהקבוע בהסכם הגירושין

פירוק שיתוף בדירת מגורים מוקדם מהקבוע בהסכם הגירושין

תביעה זו עניינה פירוק שיתוף בדירת הצדדים במועד מוקדם מהקבוע בהסכם הגירושין והאם זכות זו נגזרת משאלת המשמורת וכן מתן פסק דין הצהרתי לפיו זכאית התובעת לקבל מחצית מתמורת מכר הדירה , חרף רישומה כבעלת שליש הזכויות בה.

רקע כללי עובדות הצריכות לעניין

1. התובעת והנתבע נישאו כדמו"י ביום 18.11.93 מנישואיהם נולדו שלושה ילדים:
ד. ילידת XXX; ר. יליד XXX ומ. יליד XXX.

2. במהלך חיי הנישואין רכשו הצדדים דירה, ברח' XXX ב- XXX הידועה כגוש XXX חלקה XX תת חלקה X (להלן: "הדירה").
הצדדים יחד עם סבתו של הנתבע הגב' ש. ש ז"ל, שהלכה לעולמה בשנת 2001 רשומים בלשכת רישום המקרקעין בחלקים שווים כבעלי הזכויות בדירה .

3. ביום 16.3.10 חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין
ביום 28.4.10 (תה"ס XXX (ק"ג) (להלן:" ההסכם"). בו גובשו הסכמות בנושא משמורת, מזונות הילדים והסדרים ביחס לדירה לרבות סעיף 9 (א)(4) לגבי פרשנותו חלוקים הצדדים וסעיף 9(א) (6) שעניינו הוראות לאופן ביצוע פירוק השיתוף.

4. ביום 17.10.13 בדיון במעמד הצדדים, הצהירו אלו באמצעות ב"כ כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה חרף אופן רישום הזכויות התובעת תהא זכאית למחצית מתמורת הדירה , בניכוי הוצאות ולא לשליש כפי הרישום.
מדברי הצדדים בדיון הובהר כי התובעת עזבה הדירה וכי הקטינים מתגוררים עם אביהם ששב לדירה, ומצויים במשמורתו ובחזקתו וגרים בדירה עם רעייתו הנוכחית של הנתבע וילדם וכן בנם הבגיר של הצדדים.

5. בהמשך נקבע כי השאלה המשפטית הדורשת הכרעה הינה האם נוכח הוראות
סעיף 9(א)(4) להסכם זכאית התובעת לעתור כעת לפירוק שיתוף .

6. ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה בית המשפט יכריע במחלוקת לאחר הגשת סיכומיהם בלא שמיעת ראיות . על אף האמור ובהינתן כי לאחר עיון בסיכומים שהוגשו מצאתי כי אבן היסוד במחלוקת שבין הצדדים עניינה שאלת אומד דעת הצדדים ביחס לנסיבות כריתת ההסכם נקבע התיק לשמיעת חקירות קצרות של הצדדים.

7. יצוין כי גם לאחר שמיעת הצדדים, נעשה ניסיון נוסף לפתור הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט ואולם ניסיון זה לא צלח. לאור כל האמור נדרשת אני להכרעה שלהלן.

טענות הצדדים

8. לטענת התובעת ההסכם מקנה לה זכות אישית לפיה היא רשאית להתגורר בדירה עם הקטינים לפרק הזמן הקבוע בו זאת על מנת להיטיב עמה ולמנוע ממנה ומהקטינים טלטלות בסמוך לאחר הגירושין.

9. לשיטתה אומד דעת הצדדים עובר לחתימה על ההסכם הייתה מתן הטבה אישית לה , להבדיל מהקטינים , זאת בהתאם לנסיבות הרלוונטיות בעת עריכת ההסכם ולראייה שמתן זכות כאמור לקטינים לא נכללה במפורש בהסכם.

10. נטען כי הואיל ואינה מעוניינת עוד בזכות שניתנה לה והיא אינה מתגוררת כיום בדירה, הרי קמה לה הזכות לעתור לפירוק שיתוף במועד המוקדם מזה הנקוב בהסכם וכי בנסיבות העניין ראוי וצודק לעשות כן.

11. נטען כי ככל שהנתבע מעוניין להבטיח מגורי הקטינים בדירה הרי שבידו לעשות שימוש בזכות הקדימה שבידו ולרכוש את חלקה של התובעת.

12. מנגד טוען הנתבע כי מעבר הקטינים לרבות הבן שבגר, להתגורר עם הנתבע בדירה מהווה שינוי נסיבות למועד כריתת ההסכם אז היו הילדים במשמורתה של התובעת ובחזקתה ולפיכך ניתנה לה הזכות להתגורר בדירה עם הקטינים .
לטענת הנתבע במועד עריכת ההסכם מצב בריאותו היה חמור והוא רצה להבטיח קורת גג לקטינים ולדחות את מועד פירוק השיתוף לכן אפשר לתובעת ולקטינים להתגורר בדירה עד המועד שנקבע.

13. בסיכומיו טען הנתבע כי זכות המגורים והמועד שנקבע בהסכם לפירוק שיתוף נקבעו לטובת הקטינים וההסדרים שנקבעו מהווים מעין "מדור ספציפי" עבורם וכוונת הצדדים בהסכם הייתה להבטיח לקטינים מדור בדירה עד תום שירותו הצבאי של הקטין מ .

14. לטענת הנתבע מניסוחו של סעיף 9(א) (6) להסכם עולה המסקנה כי מקום בו מי מהצדדים יתנגד לפירוק שיתוף במועד שונה מהמועד שנקבע בהסכם, אזי המועד שנקבע יעמוד בתוקפו.

15. נטען כי זכות המגורים שהוקנתה לתובעת ניתנה לה מתוקף היותה הורה משמורן לקטינים וכי שעה שהקטינים עברו להתגורר עמו, יש להעביר זכות זו אליו.

16. בסיכומיו טען הנתבע כי בנסיבות שנוצרו , כל שבידי התובעת היא הזכות לקבל דמי שימוש ואלו ניתנים לקיזוז כנגד דמי מזונות שלשיטתו עליה לשלם עבור הקטינים. עוד נטען כי התובעת הפרה ההסכם עת נמנעה מלשלם את חלקה בהחזר המשכנתא ועת חדלה מלזון הקטינים ומלתפקד כאימם וקבלת תביעתה תותיר הקטינים ללא קורת גג.

דיון והכרעה

17. בענייננו חלוקים הצדדים כאמור באשר לשאלת פרשנותו של סעיף 9(א)(4) להסכם ותוצאותיה של פרשנות זו כפי שהובהר לעיל.
לאור האמור ונוכח חשיבותו יובא הסעיף להלן:
"9...
א. מקרקעין
...
(4) הצדדים הגיעו להסכמה כי הדירה תהיה בחזקת האישה , והיא תגור בה עם הילדים עד המועד בו בנם מ/ יסיים שירות בצבא (" המועד הקובע").
..."

18. השאלות הדורשות הכרעה הינן : מיהו בעל זכות השימוש בדירה מכח ההסכם ומכאן גם רשאי לוותר על זכותו ולעתור לפרוק שיתוף במועד מוקדם והאם זכות זו הינה במובחן ובנפרד משאלת משמורת הקטינים .

ובמילים אחרות: האם זכאית התובעת שאינה עושה שימוש בדירה, לעתור לפירוק שיתוף קודם למועד הקבוע בהסכם לאור הוראת סעיף 9(א)(4) הנ"ל, אשר לדידה, מקנה לה זכות שימוש בדירה, או שמא כעמדת הנתבע , לפיה הוראה זו נועדה להבטיח את זכות הקטינים למדור ואינה זכותה של התובעת, בהינתן כי כיום הם במשמורתו ומתגוררים עמו בדירה , הוא רשאי לגור עמם עד למועד הקובע בהסכם, קרי מועד שחרורו של הבן מ. מצה"ל.

19. סעיף 37 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 מעניק לשותף לעתור בכל עת לפירוק שיתוף במקרקעין והלכות שנקבעו לעניין זה חלות גם שעה שעסקינן בפירוק שיתוף בין בני זוג, אלא שעל בית המשפט העוסק בפירוק שיתוף בין בני זוג לשים ליבו לכך שאין המדובר בפירוק שיתוף "רגיל" אלא המדובר בשותפים שחלים עליהם גם דיני המשפחה, וכי בדרך כלל עסקינן בדירת מגורי הצדדים וכי פירוק שיתוף מהיר עלול להותיר מי מהצדדים ללא מדור נאות וכי בתווך יתכן וישנם קטינים שיש להתחשב בטובתם ובאינטרסים שלהם. [ראה: רע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל פ"ד נה(5) 856 (2001) וההפניות שם].

20. במקרה דנן נקבעו ההסדרים ביחס לדירה שהפירוק בה מבוקש כעת, במסגרת הסכם שנחתם בין הצדדים וקיבל כאמור תוקף של פסק דין בבית המשפט. בהקשר זה יצויין כי הסכם ממון, על אף תוקפו ומעמדו המיוחדים היו בבסיס הסכם לכל דבר ועניין על כן כפוף הוא לעקרונות הכלליים שבדיני החוזים.
ראה לעניין זה , ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421, 430-431 (1982)

21. סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן:" חוק החוזים") קובע כי:

"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

מקום בו לשון החוזה/הסכם ברורה יש להעדיפה על פני כל פירוש אחר. עם זאת מקום בו קיימת אי בהירות בניסוח הסעיף, כפי המקרה בו עסקינן יפורש החוזה בהתאם לאומד דעת הצדדים ומנסיבות העניין.
בבוא בית המשפט לפרש סעיף מסעיפי החוזה עליו להתחקות אחר כוונת הצדדים בעת כריתת החוזה וזו נלמדת מלשון החוזה ומהנסיבות הרלוונטיות עובר לעריכתו. [ גבריאלה שלו דיני חוזים מהדורה שניה 298; 300-304 (2005)].

" 'אומד דעתם' של הצדדים הוא המטרה או התכלית שעמדו לנגד עיני הצדדים בעת כריתת החוזה" והלכה מיוסדת היטב היא, כי חוזה שלשונו ברורה במידה שאינה מותירה מקום לספק בדבר כוונתו, יש לאמוד את דעת הצדדים מתוכו, ואין להיזקק לשם כך לנסיבות כריתתו".
ראה לעניין זה: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד מט(2)265 (1995) .

22. לאחרונה דומה כי הנטייה הייתה לנקוט בדרך פרשנית הנצמדת ללשון החוזה.
בפסק דינו של כבוד השופט דנציגר בע"א 5858/06 לוי נ' נורקייט בע"מ
( 28.1.08) , נקבע בין היתר:
"יתר על כן, אני סבור כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט ..."

בשנת 2011 תוקן סעיף 25 לחוק החוזים, ולכאורה ניתן היה לסבור כי התיקון נועד להשיב העדיפות ללשון ההסכם על פני ראיות/ נסיבות מאוחרות או נוספות.
אלא, שעיון בפסיקתו של בית המשפט העליון מן העת האחרונה, מלמד כי הלכת אפרופים נותרה על כנה חרף האמור לעיל. [וראה: רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חב' לתביעות בע"מ בשם מגדל חב' לביטוח ( 26.2.12); דנ"א 1797/12 ליסטר נ' פרידנברג ( 16.8.12)]. עיון בפסקי דין אלו מלמד כי בית המשפט העליון שימוש באומד דעתם של הצדדים, הנלמדת בין היתר מן הנסיבות החיצוניות להסכם לצורך פרשנותו.

23. נוכח כל אלו, דומה כי על בית המשפט לבחון את הוראות ההסכם, כלשונן והן את הנסיבות עובר לכריתתו, וזאת מתוך מטרה להתחקות אחר כוונת הצדדים.

מהכלל אל הפרט

24. בנסיבות המקרה דנן טוענת התובעת כי מן הסעיף הקובע כי הדירה תהיה "בחזקת האישה" ניתן ללמוד כי כוונת הצדדים הייתה שהזכות להתגורר בדירה היא זכות שלה בלבד בעוד הנתבע טוען כי המדובר בזכות שניתנה לקטינים להוסיף ולהתגורר בדירה בלי קשר לזהות הורה המשמורן בחזקתו מצויים הקטינים.

25. בהליך דנן נחקרו הצדדים על גרסתם באשר לשאלה שבמחלוקת.

בחקירתה נשאלה התובעת האם מצבו הרפואי של המנוח השפיע על אופן ניסוח ההסכם:
"ש. יכול להיות שהסכם הגירושין כפי שנכתב שהנתבע היה חולה רצה להבטיח שהילדים יהיה להם בית אם הוא ימות ממחלתו?
ת. כן. בזמנו שעוד לא התגרשנו , דיברנו על זה.."
(עמ' 23 לפרוטוקול מיום 12.8.14 ש' 3-5).

בהמשך נשאלה לגבי ההוראה לגביה חלוקים הצדדים:
"ש. בחוזה קבעתם שהילדים יגורו בדירה איתך עד שהילד הקטן יגמור את השירות הצבאי שלו, למה כתבתם את זה?
ת. בזמן שאני רציתי להתגרש לא מצאנו דירה בשכר דירה... חיכיתי עד שתתפנה הדירה שלנו שהייתה מושכרת, והנתבע נתן לי להיכנס לשם לחיות עם הילדים.
ש. למה הוא נתן לך עד שילד אחד יגמור..?
ת. הוא נתן לי קודם להיכנס לחיות... ואם אני אפגוש מישהו ויהיה לי איפה לגור אם (צ.ל עם א.א) הילדים, אז גם אפשר למכור..."
(עמ' 23 לפרוטוקול מיום 12.8.14 ש' 10-14).

ובהמשך:
"ש. אין לך הסבר למה בהסכם נכתב למה הילדים יגורו בדירה עד שהילד הקטן יגמור את הצבא?
ת. זה למקרה חירום לקחנו...
ש. למקרה חירום קבעתם שתוך עד 9 שנים הדירה לא תימכר?
ת. זה סתם רשמנו".
(עמ' 23-24 לפרוטוקול מיום 12.8.14 ש' 24-25; 1-4 בהתאמה).

26. בחקירתו השיב הנתבע כי לכל אורך הדרך טובת הילדים עמדה לנגד עיניו וכך גם בעניין דירתם המשותפת:
"ש. כאשר הגעתם לדבר על הדירה המשותפת, היית מודע לכך?
ת. כל הזמן חשבתי על הילדים, שלילדים יהיה טוב".
(עמ' 26 לפרוטוקול מיום 12.8.14 ש' 2-3).

בהמשך נשאל על הקשר בין מצבו הבריאותי לסעיף המתייחס למכירת הדירה:
"ש. איך המצב הבריאותי שלך היה קשור להסכם הגירושין ולסעיף שקובע שהתובעת תישאר לגור בדירה הזאת עם הילדים?
ת. כי ילדים צריכים להיות איפה שהוא".
(עמ' 28 לפרוטוקול מיום 12.8.14 ש' 4-6).

כשנשאל השיב הנתבע כי חרף העובדה שמצבו הבריאותי השתפר סירובו למכור הדירה נובע מהחשש כי לאחר מכירת הדירה לא יהא בידו להבטיח מדורם של הקטינים, זאת נוכח מצב שוק הדירות שלשיטתו אינו מאפשר לו לרכוש דירה חלופית:
"ש. אפשר למכור את הדירה ולקנות דירה אחרת במקומה?
ת. באיזה כסף? איזה סכום? במחירים של היום אי אפשר לקנות דירה בגודל הזה".
(עמ' 27 לפרוטוקול מיום 12.8.14 ש' 1-2).

27. לאור האמור ולאחר ששקלתי טענות הצדדים סבורני כי דין טענות האישה להידחות זאת מן הטעמים הבאים:

28. אכן, לשון הסעיף, כי הדירה תהא ב"חזקת האישה", אלא שהמשכו של הסעיף עצמו קובע כי היא תתגורר עם הקטינים בדירה עד למועד שנקבע.
בנסיבות אלו סבורני כי לא ניתן להתעלם מן העובדה כי הדירה נמסרה לשימושה נוכח היות הקטינים במשמורתה ולצורך מגורים עמם ובהינתן כי גם לטענת התובעת בסיכומיה, הדבר נבע מן הרצון למנוע טלטלת הקטינים בעת הליך גירושי הצדדים , לפיכך שוכנעתי כי טובת הקטינים והאינטרס של הבטחת מדורם הוא שעמד לנגד עיני הצדדים עובר לעריכת ההסכם, אינטרס שדומה כי יש להמשיך ולשמור עליו גם כעת.
ובמה דברים אמורים :
בחקירתה אישרה התובעת כי הצדדים רצו להבטיח כי לקטינים תהא קורת גג מעל ראשם וכי הנתבע אפשר לה להיכנס לגור בדירה כדי שיהיה לה מקום "לחיות עם הילדים". כשנשאלה מדוע נקבעה ההוראה המגבילה מכירת הדירה עד תום שירותו הצבאי של הבן מ. השיבה כי הדבר נעשה "סתם" וברי כי תשובה זו אינה מהווה הסבר המניח את הדעת זאת ביחס להגבלה כה מהותית.

29. גם מחקירת הנתבע עולה כי אינטרס הקטינים והבטחת מדורם הוא העומד לנגד עיניו עת נערך ההסכם כמו גם כיום וכי קיים חשש אמיתי כי מכירת הדירה לא תאפשר לו להבטיח מדורם כאמור זאת מטעמים כלכליים כמפורט לעיל.

30. למותר לציין, כי לא אחת במסגרת הסכמי גירושין הבאים בפני בית המשפט למשפחה, פרוק השיתוף בדירה ומכירתה, נדחים למועד בו אחרון הקטינים יהפוך לבגיר והכל כדי להבטיח את מדורם של הקטינים בסביבתם הטבעית ומניעת זעזועים נוספים מעבר לשבר המשפחתי.

31. בעניינו מצאתי, כי הצדדים הסכימו בהסדר הגירושין אשר כאמור הינו הסכם לכל דבר להתנות על פירוק שיתוף "מהיר" בעת הפרדות התא המשפחתי לשם הבטחת קורת גג לקטינים ולהעניק להם את זכות השימוש לתקופה הקבועה בהסכם, או קודם לכך, בהסכמה.

32. מכאן מסקנתי כי הזכות למגורים בדירה הינה של הקטינים וכפועל יוצא , נהנה ממנה ההורה המחזיק בהם ואין מדובר בזכות אישית של התובעת במנותק מהיותה או אי היותה ההורה המשמורן.

הגשת התביעה לפרוק שיתוף במועד מוקדם מהקבוע בהסכם:

33. סעיף 9(א)(6) להסכם קובע כי: " עם הגעת מועד (צ.ל המועד א.א) הקובע, או במועד אחר על פי הסכמת הצדדים, הצדדים ימכרו את הדירה על פי מחירי שוק הנדל"ן, יסלקו יתרת המשכנתא אם תישאר, והרווח הנקי, לאחר ניכוי מיסים וכל התשלומים שיחולו על הדירה בעת מכירתה, לרבות מיסים לרשויות למיניהם, יחלקו ביניהם בחלקים שווים..."

34. עיניינו הרואות כי ההסכם מקנה לצדדים האפשרות לקבוע בהסכמה מועד מוקדם יותר לביצוע פירוק השיתוף אולם במקרה דנן בהעדר הסכמה של שניהם לפרוק שיתוף מוקדם מהקבוע בהסכם, לא ניתן להורות על פרוק השיתוף. הפרשנות הטבעית היא, שפירוק השיתוף בדירה יתקיים במועד שנקבע קרי סיום השרות הצבאי של הבן מ.

35. ערה אני למצבה של התובעת ורצונה להתחיל דף חדש ולא נעלמה מעיני זכותה הקניינית כזכות יסוד וכנגזרת מכך , זכותה הלכאורית לעתור לפירוק שיתוף בדירה, עם זאת נוכח מסקנתי כי זכות זו הוגבלה והוצרה והיא נסוגה מפני הוראות ההסכם אשר גילמו את טובת הקטינים בעת עריכתו, מכאן על התובעת להמתין למועד שנקבע בהסכמה.

36. מכל המקובץ, מצאתי כי יש להותיר את המועד לפירוק שיתוף הקבוע בהסכם על כנו.
ברי כי ככל שהצדדים יחליטו יחד על הקדמת המועד , יוכלו לפעול במשותף.

37. טרם סיום ומבלי לקבוע מסמרות , יובהר כי כל האמור אינו גורע מכל טענה אחרת ככל שעומדת למי מהצדדים ויש לבררה בהליכים נפרדים .

38. נוכח הסכמה דיונית כמפורט בסעיף 4 לעיל , נקבע כי התובעת זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה לאחר שיוגש צו ירושה או צו קיום צוואה אחר המנוחה הגב' ש.ש. ז"ל ובכפוף לאמור בצווים אלו , תחתם פסיקתא שתוגש לרישום בפנקס רלוונטי.

39. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין הסכם גירושין

  2. הסכם גירושין לא תקף

  3. הסכם גירושין למראית עין

  4. תביעה לביטול הסכם גירושין

  5. הברחת נכסים בהסכם גירושין

  6. בעלות על משק בהסכם גירושין

  7. הסכם גירושין בדבר ויתור קטין על מזונות

  8. ביטול הסכם גירושין פיקטיבי שנועד להטעות נושים

  9. אישור הסכם גירושין בהעדר אחד מהצדדים

  10. חיוב האם במזונות בניגוד להסכם גירושין

  11. אישור הסכם גירושין לאחר ניסיון שלום בית

  12. פרשנות הסכם גירושין בעניין בעלות על דירה

  13. פיצויים בגין הפרת הסכם גירושין בשל סרבנות גט

  14. תוקף הסכמה על דמי מזונות ילדים בהסכם גירושין

  15. הסכם גירושין פיקטיבי לצורך התחמקות מחובות לנושים ?

  16. הסכם גירושין פיקטיבי עקב העובדה שלא הייתה קודם תביעה

  17. תביעה של הבעל לביטול הסכם גירושין בטענה שהיה פיקטיבי

  18. פירוק שיתוף בדירת מגורים מוקדם מהקבוע בהסכם הגירושין

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון