האם ניתן להוציא צו עיקול על הפרת הסכם נישואין ?

האם ניתן להוציא צו עיקול על הפרת הסכם נישואין ?

פתח דבר



בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד, ביום 02.10.13, על זכויותיו ונכסיו של הנתבע וזאת במסגרת תובענה כספית וחוזית שהוגשה נגדו ע"י התובעת.




ביום 25.09.13, הגישה התובעת (להלן: "המשיבה") תביעה כספית וחוזית נגד הנתבע (להלן: "המבקש") ע"ס 992,000 ₪ וזאת בגין הפרת חוזה הנישואין שנערך ביניהם ביום 20.6.2013. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה להטלת עיקולים זמנים ובקשה לפטור מתשלום אגרה, הבקשות נתמכו בתצהיר מטעמה. הזכויות שצו העיקול נדרש לגביהם הוגדרו על ידי המבקשת בבקשתה, כמפורט בסעיפים א-ד, עד סכום כולל על סך 992,000 ₪.




ביום 02.10.13, ניתנה החלטה בבקשה להטלת צו עיקול זמני וזאת במעמד צד אחד , על-ידי כב' סגן הנשיא, השופט אסף זגורי, במסגרתה ציין כי ההחלטה ניתנה עוד קודם הסדרת נושא תשלום האגרה לאור הדחיפות שהוסברה בתביעה. במסגרת ההחלטה, הוטל עיקול עד לסכום של 150,000 ₪, על זכויות בעלות המבקש ברכבים אשר רשומים על שמו, חשבונות בנק שאינם עו"ש וחח"ד, וכן על קרן השתלמות.




ביום 27.01.14, הגיש הנתבע כתב הגנתו, במסגרתו טען כי התביעה בנויה על מרמה ושקר, והינה המשך נסיון בזוי וזול של עשיקתו. וכן, ביום 30.1.14, הגיש הנתבע בקשה לביטול צו העיקול שניתן על זכויותיו כמפורט לעיל, במסגרתה טען כי על-פי העובדות לאשורן לא נתקיימו התנאים הנדרשים למתן הצו.




המשיבה בתורה, הגישה ביום 10.2.2014 כתב תשובה וביום 26.02.14 תגובתה לבקשת הביטול.




ביום 5.3.2014 התקיים דיון בבקשה,הצדדים נחקרו בפני וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.






התייחסות לטענת התובעת לדחיית בקשת המבקש על הסף



טרם אדון לגופו של עניין, אתייחס ראשית, לטענת התובעת לדחיית בקשת הנתבע על הסף, מהטעם שחלפה התקופה להגשת בקשת הביטול בהתאם לתקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). על-אף שהתובעת זנחה טענה זו, ולא העלתה אותה בסיכומיה, סבורני כי יש ליתן דעתי בסוגיה.




נקודת המוצא היא כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה" (סעיף 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007). ברם, הדיון בבקשה לסעד זמני נעשה קודם להסדרת תשלום האגרה (ראו ס' 2 בהחלטה מיום 02.10.13).רק ביום 26/2/2014 ניתנה החלטה בתיק הדוחה את בקשת התובעת לפטור מאגרה והמחייבת את התובעת לשלם האגרה תוך 45 ימים ,ועל כן כל עוד לא שולמה האגרה לא תישמע טענת התובעת כי חלף המועד להגשת בקשה לביטול צו העיקול,ומנין הימים במקרה זה יחול מיום תשלום האגרה.




כמו כן, סבורני, כי אין זה ראוי לדחות טענות מבקש צו העיקול בנקל, אך ורק בשל האיחור בהגשת בקשתו אף שלא ניתן טעם מיוחד לדבר. הגם אם הייתי דוחה את בקשת הביטול מחמת איחור במועד, אין באמור למנוע מהנתבע להגיש בקשה לדיון מחודש, על-פי תקנה 368(א) המאפשרת עיון מחדש בצו זמני, כולל עיקול, "בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו". ודוקו, הנתבע מעלה בבקשתו לביטול טענה כי התובעת העלימה עובדות מהותיות שאילו הובאו בפני בית המשפט הנכבד טרם מתן החלטתו בבקשה להטלת עיקולים זמניים, הבקשה הייתה נדחית וכי הוא עומד על כך שמלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו. יש בטענות אלו כדי ליתן לבית המשפט לעיין מחדש בצו שניתן ואין מקום לדחות את בקשת הביטול מחמת הליך פרוצדורלי בלבד.



דיון והכרעה -קיום תנאים למתן צווי עיקול

סיכויי התובענה - קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה

גירסת התובעת בבקשה לצו עיקול ובכתב התביעה –



בבקשה להטלת העיקולים ובכתב התביעה נטען, כי על-פי הסכם שנכרת בין הצדדים מיום 20.6.13 אשר צורף לתביעה ולבקשה, הוגדרו תנאי הנישואין בין הצדדים ונקבעו התחייבויותיהם האחד כלפי משנהו;הנתבע הפר את התחייבויותיו בהסכם.


לאחר חתימת ההסכם הצדדים עברו להתגורר יחד בדירה ב... וזאת למשך חודש ומספר ימים בלבד, כאשר בתקופה זו גילה הנתבע כלפי התובעת כוונותיו הרעות, ובין היתר, לא דאג לצרכייה בהתאם להסכם שנחתם, ולאורך תקופה זה נמנע כלל ובאופן מוחלט להוציא ולו אגורה על התובעת, על ילדיה ואו משק הבית כאשר התובעת דאגה היא בעצמה להוציא כסף על שכירות הדירה, עבור עצמה, ילדיה ומשק הבית כולל גם עבור הנתבע אשר חי על גבי כספה של התובעת.



הנתבע גילה התנהגות מילולית בוטה וקשה כלפיה לאורך התקופה בה חיו יחד, ועל אף דרישותיה ופניותיה, החליט לנתק את הקשר עם התובעת באכזריות תוך כדי גרימת נזק לה ולילדיה.




התובעת גילתה שהנתבע פעל לא פעם בניגוד להסכם, לא פתח בהליכי גירושין כנגד אשתו בהתאם למוסכם ביניהם. יתרה מזאת, הנתבע חזר לאשתו הראשונה ועזב את התובעת וילדיה.




לטענת התובעת, בעבר ניהלה עסק פרטי של ****, כאשר העסק נסגר בשנת 2010 לאחר שנכשל והיא נותרה מובטלת ללא כל הכנסה.




התובעת עומדת על כך, כי הנתבע הפר בצורה בוטה וגסה את ההסכם וההסכמות שהיו בין הצדדים וניצל את תמימותה וסובלנותה לרעה במטרה להונותה, ועל כן בהתאם לסעיף 9 להסכם היא זכאית לקבלת סכום פיצויי בסך של 200,000 דינר ירדני השווה ערכו לסך של 992,000 ₪.


גירסת הנתבע בכתב ההגנה ובבקשה לביטול העיקול –



בבקשה לביטול צו העיקול, טען הנתבע, כי לא נתקיימו התנאים הנדרשים בדין למתן צו כזה וכי העדר נקיון הכפיים בהגשת הבקשה זועק לשמיים.




התובעת היא זאת אשר חייבת כספים לנתבע, סכומים המגיעים לסכום של 170,000 ₪ אותם סחטה ממנו בתקופה קצרה של כחודשיים ימים במזימה מתוכננת מראש.




הצדדים הכירו דרך אתר הכרויות. לאחר שיחות שהתנהלו בין הצדדים התובעת שכנעה אותו לפעול יחד להקמת והפעלת עסק בתחום ***, כאשר היא תעסוק במתן הטיפולים והוא יעסוק בשיווק מוצרי ***




לאחר שהצדדים סיכמו על הקמת עסק משותף, חודש יוני 2013, עזב הנתבע את מקום עבודתו ובסופו של יום שכרה התובעת מקום לפתיחת העסק ב- ***.לאחר שכירות המבנה, ביקשה התובעת מהנתבע כי ירכוש עבורה מוצרים מחברת *** בעפולה בסך 10,000 ₪, בטענה שתוך זמן קצר השקעה זו תשתלם לו ושניהם יתחילו להרוויח כספים מהעסק. עוד טוען הנתבע , כי רכש מזגן עבור בית העסק והתקנת המזגן עלתה לו סכום נוסף.




בעקבות קרע ביחסים בין הנתבע לבין אישתו (אם ילדיו), ובעקבות צו הגנה שניתן בעקבות קרע זה, נאלץ הנתבע לעזוב את בית המגורים ב- ***, וכתוצאה מכך החל לישון ברכבו ללא אפשרות לנהל חיים בסיסים ביותר.




לדידו, בעקבות מצבו אשר היה ידוע לתובעת, זו האחרונה הציעה לו לישון בדירה השכורה, בה היא מתגוררת עם ילדיה, תמורת מתן שיקים חודשיים לבעלת הדירה. כתוצאה מהאמור, מסר הנתבע לידי בעלת הדירה השכורה שיקים בסכום כולל של 41,900 ₪.




כפועל יוצא מכך, ביקש הנתבע ללון בדירה השכורה, אך התובעת סירבה לכך והציעה לו ללון במקום העסק ב- ***, ואם יחפוץ ללון בדירה השכורה, יחד עמה וילדיה, עליו לחתום על הסכם נישואין פורמאלי לפי הדת המוסלמית.




לטענת הנתבע, עניין הנישואיו כלל לא עלה על הפרק עד לשלב זה, ובסופו של דבר וכתוצאה ממצבו הנפשי העגום, הסכים לחתום על הסכם הנישואין, כאשר הוא סבור שמדובר בהסכם ללא כל משמעות משפטית, והוא נועד רק כדי שהוא יוכל לעבור ולהתגורר יחד עם התובעת וילידה בדירה השכורה.




עוד טוען הנתבע כי המעבר היה מותנה בחתימה על הסכם בפני עורך דין, לאור דרישת אחיה של התובעת כפי שהיא טענה בפניו, וכן עפ"י הדת המוסלמית, העדים להסכם צריכים לספור את המוהר שנרשם בהסכם על סך 50,000 ₪, וללא ספירת הסכום לא ניתן לחתום על ההסכם.




לאור עובדה זו, והבטחת התובעת כי תשיב לו את הכסף לאחר מכן, הוציא את הכספים ומסר אותם לתובעת. שזו האחרונה, נמנעה מלהחזיר לו את הכספים.




עוד מציין הנתבע, כי לאחר חתימת ההסכם התובעת טענה בפניו, כי היא סובלת ממחלת מין, ולפיכך אין הוא יכול לקיים עימה יחסי מין, ולטענתו לא התקיימו יחסי אישות בשום שלב במהלך ההיכרות בין הצדדים. לאחר גילוי מחלתה של התובעת, החל הנתבע להסיע אותה לטיפוליים רפואיים ולבדיקות שונות לצורך טיפול במחלת המין לרבות תשלום בעבור הבדיקות, ליווי לניתוח בבית חולים רמב"ם בחיפה, וכן נסיעה להמשך טיפול התובעת יחד עם ילדיה בירדן.




לטענתו, לאחר חזרתם ארצה מירדן, התובעת טענה על ליקויים שונים בדירה, ולכן שלחה לבעלת הדירה מכתב על רצונה לעזוב. באותה עת, החלה התובעת לחפש דירה אחרת להתגורר בה, ולאחר שמצאה כזאת היא פנתה לנתבע שישלם את השכירות עבור הדירה החדשה שאם לא יעשה כן, תתבע אותו בהתאם לסכום שהתחייב בהסכם הנישואין. הנתבע מסר לידי בעל הדירה השנייה שיקים על סך 25,350 ₪.




כמו כן, העביר לה סכום מזומן על סך 3,000 ₪, בשלושה מועדים שונים, לצורך מחייתה ומחיית ילדיה בסכום כולל של 9,000 ₪.




הנתבע מוסיף, כי התובעת דרשה ממנו שירכוש עבורה מכשיר לטיפול ב- *** שעלותו עמדה על סך של 84,535 ₪. ואף לאחר רכישת מכשיר ה- *** עבור העסק, רכש מוצרים וכלים רבים לעסק, הזמין פליירים וכרטיסי ביקור רבים וחילק אותם במקומות שונים ולבעלי עסק רבים.




במספר הזדמנויות שונות, טוען הנתבע כי ביקש מהתובעת שתרשום את העסק על שמו, כמוסכם ביניהם, אך היא סירבה לעשות זאת בהתאם לסעיף 12 לחוזה הנישואין.




לאחר שסירבה לעשות זאת, ביקש הנתבע את השיקים וכספו בחזרה, שאז החלה התובעת לצעוק עליו בכל הזדמנות, לתקוף אותו וכן ביקשה ממנו שיגרש אותה על מנת לזכות בסעד הכספי בהתאם לחוזה ביניהם.




לטענתו, לאחר ההשפלות והאלימות, החלה המשיבה לנעול את דלת הבית, תוך שהיא מאיימת עליו בהזמנת משטרה, ומשלא הורשה להיכנס לדירה, הוא נשבר לחלוטין ושב לביתו ב- ***




המבקש תמך גרסתו בהעתקי שיקים שונים שמסר וכו'.


תגובת התובעת – תגובה לבקשה לביטול העיקול ובכתב התשובה:



התובעת הגישה בתורה כתב תשובה לטענות הנתבע בבקשה לביטול צו העיקול ובכתב ההגנה. לטענתה, כל המטרה לביטול העיקולים הינה לגזול את זכויותיה ולהעמידה בפני שוקת שבורה, ללא אפשרות לקבל את הסעד אם ויינתן לטובתה פסק דין.




לשיטת התובעת, עסק ה... קיים שנים רבות עוד לפני היכרותה עם הנתבע, העסק בבעלותה ומעולם לא הבטיחה לנתבע שום זכויות בו. הנתבע פנה אליה יותר מפעם להעסיק אותו בשיווק מוצרי *** לאור היותו חסר עבודה, וזו טענה בפניו כי אינו מתאים לתפקיד ובעתיד תנסה לשלב אותו ותשקול את הדברים, אך מעולם לא הסכימה שיהיה שותף לעסקה.




התובעת שכרה את העסק ב- ***, עוד לפני נישואיה עם הנתבע, וכי האחרון מעולם לא היה מעורב בו. לעניין המוצרים שרכש התובע מחברת ***, לטענתה, המוצרים נרכשו כמתנת נישואין.




לעניין השכירות ציינה, כי מדובר באחד מתנאי ההסכם וכי הנתבע הבטיח לשאת בהוצאות ההסכם לרבות השכירות,הנתבע שילם תשלום חודש שכירות לבעלת הדירה הראשונה והסכום הוחזר לו במזומן ע"י התובעת.




לעניין "המוהר" שניתן, ציינה שהכסף הועבר בהסכמת הנתבע, ומדובר על סכום של 45,000 ₪, ועל-פי הדין השרעי הכסף שייך לה.




התובעת הוסיפה וטענה, כי לאחר נישואי הצדדים קיימה יחסי אישות עם הנתבע באופן סדיר לאורך כל התקופה בה שהו יחד. כמו כן, לעניין הטיפולים הרפואיים טוענת, כי אלו שולמו בעצמה ואת הנסיעה לירדן מימנה באמצעות הוריה.




דיון:



על המבקש סעד זמני, להראות בראש ובראשונה כי יש לו עילת תביעה. לצורך כך על המבקש לגולל את סיפור המעשה בתובענה העיקרית, המקים את עילת התביעה. לאחריו, על בית המשפט לבדוק, אם התובענה שבגינה מתבקש הסעד הזמני, אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים (ע"א 277/62 נאצר נ' כורי, פ"ד טז 2669 (1962)).




התובעת מבססת עילת תביעתה על חוזה נישואים שנכרת בין הצדדים ביום 20/6/2013 ,כאשר לטענתה הנתבע הפר את החוזה ועל כן הוא מחוייב לשלם לה פיצויים בסך של 992,000 ₪.התובעת צירפה חוזה חתום ע"י שני הצדדים ומאושר ע"י שני עדים שאחד מהם עורך דין.

מנגד הנתבע אינו מכחיש את חתימתו על החוזה, אך לטענתו הוא חתם עקב הטעיה, הונאה ותרמית מצד התובעת ועקב הצגת מצג שווא שהוא חותם על חוזה פורמאלי למראית עין בלבד.

טענות ההגנה בענין החתימה על החוזה הינן טענות כבדות משקל אך מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי שכן טענות אלה מחייבות בירור ראייתי עמוק ומקיף לנסיבות ואופן חתימת החוזה לרבות שמיעת עדים לחתימה על החוזה, ואין די בהעלאת טענות אלה בשלב זה בכדי לקעקע את הבסיס לעילת התביעה המתבססת על החוזה.



יחד עם זאת,טענת התובעת כי הנתבע הפר את ההסכם כורסמה לאחר הגשת כתב התשובה מטעם התובעת ולאחר חקירת הצדדים בפני.

התובעת ציינה הן בכתב התביעה והן בבקשת העיקול, כי הנתבע הפר את תנאי החוזה,בן היתר, עת לא נתן ולו אגורה לה ולילדיה, עזב את הבית והחל להיעדר למשך ימים ושבועות ללא כל קשר עם התובעת.כמו כן, טענה כי העסק שהיה בבעלותה נסגר בשנת 2010.
מנגד הנתבע הגיש כתב הגנה ובקשה לביטול צו עיקול מפורט מאוד המציין את כל השתלשלות העניינים מאז שהצדדים הכירו ועד שנפרדו,כאשר לטענתו כל התקופה בה הצדדים היו ביחד לאחר הסכם הנישואין הפורמאלי הינה כחודש וחצי, הנתבע טען לתשלומים שביצע עבור התובעת בסך של כ-170,000 ₪,ושיקים שמסר הן עבור שכירות הדירה הראשונה והדירה השניה,עבור רכישת מוצרי *** מחברת *** בסך של 10,000 ₪,מסירת שיקים לרכישת מכשיר *** עבור התובעת בסך של כ- 84,000 ₪. הנתבע בתורו הציג מסמכים וראיות בענין שיקים שנמסרו על ידו שחלקם נפרעו וחלקם ניתנה עבורם הוראת ביטול עקב כך שהתובעת סילקה אותו.התובעת בכתב התשובה ובחקירתה אישרה כי העסק פעיל מזה מספר שנים,אישרה כי חתמה על חוזה שכירות לעסק בסמוך לחתימת החוזה, כמו כן אישרה תשלומים שבוצעו ע"י הנתבע לרבות תשלום ע"ס 45,000 ₪ כמוהר במעמד חתימת החוזה,תשלום ע"ס 10,000 ₪ עבור חברת ***, מסירת שיקים עבור רכישת מכשיר ***,מסירת שיקים מטעם הנתבע עבור שכירות הדירות כמו כן אישרה כי הנתבע התלווה אליה לטיפולים רפואיים בבית חולים רמב"ם ואף לירדן.



אם כן, טענת התובעת כי הנתבע הוא זה אשר הפר את חוזה הנישואין הפרה גסה,כורסמה בשלב זה, במיוחד שהתובעת לא פירטה ולא איזכרה בכלל בכתב התביעה ובבקשה להטלת העיקול את כל הטענות העובדתיות כמפורט לעיל לרבות התשלומים שבוצעו ע"י הנתבע;אך עדיין לא ניתן לקבוע בשלב זה כי התביעה הינה משוללת כל יסוד שכן טענות הצדדים לענין נסיבות הפרידה והפרת החוזה הינן טענות קוטביות המצריכות בירור מעמיק ושמיעת ראיות לרבות הזמנת עדים נוספים.




כאמור, בדיקת קיומו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית; ודוק, בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים.בשלב זה אין ביהמ"ש דן בניתוח מקיף של הראיות ואין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות.


שיקול הדעת השיפוטי המופעל בשלב זה, נועד רק לצורך קביעתה לכאורה של זכות ולא לצורך הכרעה סופית ומוחלטת בפלוגתה. על בית המשפט היושב לדין חלה החובה להימנע בשלב כל טרומי, מלקבוע ממצאים סופיים. (רע"א 160/89 קוטו שירותי מזון בע"מ נ' משכנות ים בהרצליה בע"מ, פ"ד מג(1) 579 (1989) וכן רע"א 2736/98 Habboub Bros. co. נ' Nike international Ltd., פ"ד נד(1) 614 (2000)).



לסיכום: בשלב זה,לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם נחה דעתי כי התובעת עמדה במבחן ההסתברות של קיום עילת תביעה, הגם שסבורה אני כי סיכוייה אינם גבוהים ממש אם כי מצד שני אין לומר שעילת התביעה משוללת כל יסוד.

יודגש, אין באמור כדי לקבוע מסמרות בהכרעה הסופית ולשם כך בית המשפט ידרש לשמוע עדים ולבחון ראיות של מי מהצדדים בהליך העיקרי, לצורך הכרעה סופית.

הכבדה על ביצוע פסק הדין - חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין



לטענת התובעת, אי מתן הסעד של עיקול זמני יכביד על ביצוע פס"ד שיינתן ויסכל הלכה למעשה את האפשרות לגבות את החובות של הנתבע כמו כן, בסיכומיה טענה התובעת כי גם מעדותו של הנתבע עולה כי אין לו לשלם כסף לתובעת ככל שתזכה בתביעתה וזה מהווה הכבדה על ביצוע פסק הדין.




מנגד טוען הנתבע כי לא הוכח כלל יסוד ההכבדה על ביצועו של פסק הדין. לטענתו, על התובעת להוכיח בפני בית המשפט כי הנתבע פועל להברחת הנכסים ולא דיי בכך כי התובעת תראה לבית המשפט כי הנתבע נתון בקשיים כלכליים ו/או כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען. הנתבע טוען כי לא קיים חשש להברחת נכסים, וכן זכות הקניין שלו לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הינה זכות חוקתית ואין לפגוע בה בנקל.




על התובעת המבקשת להוכיח כי אם לא יינתן הצו, תתקשה במימוש פסק הדין.





לאחר שנתתי דעתי לעמדות הצדדים,מעדיפה אני את עמדת התובעת על פני עמדת הנתבע,ומסקנתי היא שהתובעת עומד בנטל הנדרש לצורך ההכבדה;


כבר נפסק כי הכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים, ולעיתים אף גובה סכום התביעה עשוי, בנסיבות המתאימות, להוות אינדיקציה לכך שאי מתן צו עיקול להכביד על ביצוע פסק הדין. יודגש, כי טענה זו רלוונטית, כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען. (רע"א 903/09 דלק-חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' אטיאס (עטיה) ( 19.03.06)).

אדגיש, כי הנתבע עצמו מאשר כי אין לו יכולת כספית וכלכלית כלל וכלל,הוא מחפש כסף לקנות לחם לבנים שלו,יש לו חובות ותיקי הוצאה לפועל והוא צריך כספי העיקול לצורכי מחייה וסילוק חובות.

יסוד ההכבדה יכול להילמד גם ממצבו הכלכלי של הנתבע. דהיינו, מצבו הכלכלי של הנתבע
כדבריו, מקים יסוד סביר לחשש כי יהא בכך להכביד על ביצועו של פסק הדין אם וכאשר יינתן.

מאזן הנוחות - מאזן הנזקים אשר צפויים להיגרם לכל אחד מבעלי הדין





לטענת התובעת, מאזן הנוחות נוטה לטובתה כך שככל שהעיקול יבוטל הרי זכויותה ייעלמו תוך כדי גרימת נזקים בלתי הפיכים ללא אפשרות תיקון וללא שתוכל לגבות פס"ד ככל שיינתן לטובתה.




לטענת הנתבע, קיומו של העיקול פגע, פוגע וימשיך לפגוע קשות במבקש ובני משפחתו ומכביד על כלכלתה של המשפחה. לטענתו, התובעת כבר נטלה כספים רבים במרמה ואף את כל חסכונות חייו. כמו כן, כבר נפתחו כנגדו תיקי הוצל"פ בגין השיקים שמסר לתובעת ועבורה הן כדמי שכירות והן כרכישת מוצרים עבור העסק שלה. לטענתו, הוא זקוק לכל שקל על מנת להתמודד עם כל אותן תביעות משפטיות שהוגשו נגדו רק בגלל מעשיה של התובעת.




לאחר שבחנתי טענות הצדדים סבורני כי מאזן הנוחות ושיקולי הצדק תומכים ואף מחייבים את הותרת העיקול הזמני שהרי לנתבע לא ייגרם נזק של ממש מהטלת העיקול,מאידך אי מתן הצו עלול ליצור מצב שבו תעמוד התובעת בפני שוקת שבורה.




חשוב לציין, כי צו העיקול שהוטל הוגבל על נכסי הנתבע עד לסכום של 150,000 ₪, ועל חשבונות הבנק שאינם עו"ש וחח"ד , כך שלמעשה קיימת לנתבע הזכות להתפרנס ולקבל משכורת ובכך לכלכל עצמו וילדיו.

העיקול נרשם על קרן ההשתלמות של הנתבע ע"ס כ- 120,000 ₪ ועל רכבו של הנתבע שהצדדים מסכימים כי לרכב אין ערך כספי משמעותי. על כן במידה ויבוטל צו העיקול על קרן ההשתלמות של הנתבע, שזהו למעשה הנכס העיקרי שלו, יהא בכך סיכוי לפגוע בזכות התובעת לממש את פסק הדין באם יינתן.



אולם, בעניינו,לאור כל טענות הצדדים העובדתיות והמשפטיות קשה בשלב זה, ובטרם שמיעת ראיות בתיק, להעריך את סיכויי התביעה כסיכויים גבוהים מאוד, וע"כ יש לתת חשיבות לא מעטה למאזן הנוחות.

בנסיבות אלה ובשים לב לסיכויי התביעה, ובשים לה כי צו העיקול הוטל בכפוף להפקדת ערבות אישית של התובעת בלבד ,אני רואה לנכון להותיר את צווי העיקול אך להוסיף בענין הבטוחות.

כאן הנתבע העלה טענות בענין הערבות האישית של התובעת. כאשר לטענתה חתימת התובעת על ערבות אישית שווה כקליפת השום שכן היא מקבלת מזונות מביטוח לאומי ואינה מצהירה לגבי העסק שהיא מנהלת או שאינו רשום על שמה,כך שגם אם תידחה התביעה ויבוטל צו העיקול לא יהיו לו מאיפה לגבות הוצאותיו ונזקיו.

לאור כל האמור לעיל יש ממש בטענות הנתבע, שאין להסתפק בנסיבות מקרה זה בהתחייבות עצמית מטעם התובעת ויש להורות על הפקדת עירבון כספי.

שיקולי יושר, תום לב ומידתיות



בבקשה להטלת העיקולים לרבות בכתב התביעה, טענה התובעת, כי הינה אימא חד הורית, לה שני ילדים מנישואין קודמים, חיה בנפרד בדירה שכורה, משלמת דמי שכירות בסך של 1,850 ₪ בנוסף לכל הוצאות אחזקת הבית, ומקור מחייתה היחידי הינו מקצבת מזונות שמקבלת מביטוח לאומי על סך 2,300 ₪ וכן קצבה מעבודות מזדמנות כהכנסה צנועה, כאשר מלבד זו האחרונה אין לה ו/או לילדיה הכנסה אחרת כלשהי. כמו כן, לשיטתה, ניהלה בעבר עסק פרטי של *** כאשר בשנת 2010 סגרה את עסקה לאחר שנכשל ונותרה מובטלת ללא הכנסה כשלהי. לשיטתה, במישור היחסים בינה לבין הנתבע, זה האחרון לא נתן ולו אגורה לה או לילדיה.




מאידך, הנתבע הציג בפני תמונה עובדתית אחרת, לפיה התובעת מנהלת עסק עצמאי, וכן הוכח בפניי שנתן עבורה תשלומים שונים חלקם נפרעו וחלקם לאו, בגין השכירות, המוהר (סכום מזומן של לפחות 45,000 ₪), מוצרי ה- *** מחברת ***, שיקים לרכישת מכשיר *** ועוד.




כך גם עולה מחקירת התובעת.




התובעת לא הציגה בפני בית המשפט את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו, ויתרה מזאת, עולות סתירות עובדתיות מהבקשה להטלת עיקולים זמניים לתגובה לבקשת ביטול העיקולים.




בבחינת תום לב במובנו "האובייקטיבי", התובעת לא ציינה שהיא מנהלת עסק פעיל, אדרבא, לשיטתה, העסק נסגר בשנת 2010. כמו כן, לא ציינה כלל ואף לא אוזכר אף אחד מהתשלומים שהעביר הנתבע לרשותה,לא הזכירה שהנתבע התלווה אליה לטיפולים רפואיים גם בירדן. כמו כן, הטענה כי היא זו שביטלה את השיקים לצורך רכישת מכשיר *** הראשון (על סך 84,000 ₪) מחמת העובדה שהנתבע עדיין נשוי לאשתו, ובאותה נשימה, התברר כי היא השתמשה בשני שיקים של הנתבע לצורך תשלום או הבטחת תשלום עבור מכשיר הלייזר השני וזאת שעה שהצדדים אינם כבר יחד והוגשה תביעה נשוא הבקשה. הסתרת עובדות אלה אינן עולות בקנה אחד עם דרישת תום לב, כחלק מהתנאים לדרישת סעד זמני.




במכלול הנתונים כמפורט לעיל, לא מצאתי לבטל צו העיקול הזמני לאור קיום יתר התנאים כפי שפורט לעיל אך סבורני כי יש במקרה כזה להטיל ערבון כספי משמעותי.




לאחר שהצדדים העידו בפני, עיינתי בכתבי טענותיהן, וכן לאור הנימוקים כפי שפורטו לעיל, סבורני כי ראוי וצודק בנסיבות העניין לחייב את התובעת בהפקדת עירבון כספי משמעותי.


סוף דבר



לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:


א. צוו העיקול שהוטל על נכסיו ו/או זכויותיו של הנתבע בהחלטתו של כב' סגן הנשיא, השופט אסף זגורי, מיום, 02.10.13, יישאר על כנו, בכפוף לכך שהתובעת תפקיד סכום של 20,000 ₪במזומן או בערבות בנקאית, בקופת בית המשפט.

ב. לא יופקד העירבון תוך 45 ימים מיום ההמצאה יבוטלו העיקולים.

ג. לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לחייב בהוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון