האם עזיבת הבית הוא התאריך ("המועד הקובע") לאיזון משאבים ?

האם עזיבת הבית הוא התאריך ("המועד הקובע") לאיזון משאבים ?

הצדדים כאן נישאו זל"ז בשנת 1996 ומשכך חל עליהם משטר של איזון משאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973 (להלן:"חוק יחסי ממון"). בני הזוג כאן, לא עשו הסכם ממון ומשכך , יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים כמפורט בחוק (ראה סעיף 3 (א) לחוק וע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, (פורסם במאגרים).

עניינה של החלטה זו בשאלת קביעת "המועד הקובע" לצורך איזון משאבים, בין בני זוג אשר נישאו בשנת 1996 וטרם התגרשו.

רקע עובדתי

1. התובעת והנתבע נישאו זל"ז בשנת 1996 ומנישואים אלה נולדו להם שני ילדים.

2. לימים מערכת היחסים בין הצדדים התערערה והנישואים עלו על השרטון, כל אחד על פי גרסתו.

התובעת טוענת כי במשך השנים, נעדר הנתבע שעות רבות וממושכות מהבית תוך שהוא מתמסר לעבודתו וללימודיו תוך שהוא מגלגל את נטל ניהול משק הבית לפתחה, כאשר לאחר לידת הבן השני ב2004 החל לגלות כלפיה יחס עוין הולך וגובר עד כדי גילויי אלימות נפשית ופסיכולוגית, בין לבין בשנת 2005 פנו לטיפול זוגי ובהמשך משלא צלח הטיפול, פנו לטיפול זוגי נוסף. אולם חרף מאמציה להחזיר את היחסים עם הנתבע למסלולם התקין, הוא החריף בהתנכרותו עד שבשנת 2010 החל לגלות כלפיה אלימות פיזית ממש אף בנוכחות הילדים. כך ומשכשלו כל הניסיונות להשכין שלום ביניהם גמלה בלבה החלטה להתגרש מהנתבע.

הנתבע מצדו הדגיש מצבה הבריאותי של הנתבעת- שחלתה בטרשת נפוצה- והטיפולים שהיא מקבלת תוך שמנסה להרשים כי למצב בריאותי היה חלק בהתערערות מערכת היחסים ביניהם, כאשר הם היו בטיפול זוג משפחתי בשנים 2009-2010, אך בכל זאת הזוגיות ביניהם תמה מזה מספר שנים, וכך גם בעניין הילדים, הוא היה ההורה הדומיננטי והמטפל העיקרי בהם.

הסכסוך ירד גם למישור הילדים , וגורמי הרווחה נכנסו לתמונה כאשר כבר ב28/7/2013 נתקבלה חוות דעת בעניין מסגולות הורית, במסגרתה הומלץ על משמורת משותפת.

3. בחודש 15.8.2013 עזב הנתבע את בית המגורים המשותף ושכר בגפו בית ___, כאשר התובעת וילידה נותרה להתגורר בבית המגורים ___.

4. בתאריך 13/10/2013 הגישה התובעת מספר תביעות לרבות תביעה למזונות קטינים, תביעת למשמורת, ותביעה לשמירת זכויות ואיזון משאבים, כאשר מנגד הגיש הנתבע ב20.11.2013 תביעה למשמורת.

בתוך זה נתן בית המשפט בתאריך 5.11.13 (כב' השופטת גורוביץ) החלטה בענין מזונות זמניים, בהמשך הורה בית המשפט בהחלטה מיום 13.4.14 על הפחתת המזונות הזמניים.

5. בגדרי תביעה לשמירת זכויות ואיזון משאבים, התגלעה מחלוקת בשאלת המועד הקובע לצורך איזון משאבים, כאשר לשיטת התובעת המועד הינו 15/8/2013 בו עזב הנתבע את בית המגורים ואילו הנתבע טוען למועד מוקדם יותר ל-7/2012 ולכל היותר סוף 2012; הצדדים הגישו תצהירים בשאלה זו ונחקרו בגינם, כאשר באי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

גרסת התובעת

6. לטענת התובעת, המועד הקובע הינו 15/8/2013 , מועד שבו עזב הנתבע את בית המגורים כאשר עד למועד זה הם התגוררו ביחד, קיימו קשר זוגי מלא שכלל אף יחסים אינטימיים ביניהם, ניהלו משק בית משותף, ניהלו חשבון משותף אליו הופקדו הכנסותיהם מהמשכורת ומתוכו שולמו כלל ההוצאות הבית והילדים.

לשיטת התובעת, בחודש 9/2013 החליט הנתבע אופן חד צדדי על התנהלות כספית נפרדת ובתוך זה חדל מלהפקיד הכנסתו לחשבון המשותף ובמקביל ואף קודם לכן החל לרוקן/ להבריח כספים מחשבון המשותף (ביצע משיכות בסכום כולל של 190,000 ₪ לפחות) וגם מתוך קופות על שמו, אם כי הוצאות הבית לרבות חיובי האשראי שלו (וגם שלה) והחזרי משכנתא, המשיכו לרדת מהחשבון המשותף. לא רק זאת, הנתבע פתח חשבון נפרד אליו הפקיד הכנסתו והפסיק להשתתף בחלקו בתשלום המשכנתא והוצאות הבית.

7. התובעת אינה מסכימה להקדים את המועד הקובע כבקשת הנתבע; לשיטתה, גם בסוף
2012, שמבקש הנתבע לקבוע כקובע, הנתבע מועד טרם החליט אם להיפרד ממנה, כאשר בהליך בפני לשכת הרווחה נידון ענין הקטינים בלבד אך לא נוהל כל גישור בענין גירושין , לא עלה ענין הפירוד ביניהם ולא ענין הפירוק הרכושי. כן לטענתה, לפני 5/2013 הנתבע לא היה מיוצג כאשר ממכתב מיום 29.4.13 עולה כי רק במועד זה קבע פגישה עם עו"ד לקדם עניינים רכושיים.

בכל מקרה לדידה, הקדמת המועד הקובע כבקשת הנתבע אינה הגיונית וגם אינה ישימה מבחינת האקטואר שאינו יכול לבדוק כל הוצאה והוצאה בתקופה זו בה חיו ביחד; בנוסף בהקשר זה עולה שאלת הוצאות הקטינים בתקופה זו בה לא היו מזונות ילדים.
ב"כ התובעת הפנתה בסיכומיה לפסיקה ולספרות בעניין זה.

גרסת הנתבע

8. לטענת הנתבע, המועד הקובע הינו 7/2012 ולכל היותר סוף שנת 2012, אז הקרע הפך לסופי ומוחלט ללא כל כוונת שיתוף.
לשיטתו, ממועד זה הוא החליט להתגרש והביע זאת במפורש בפני התובעת וגורמי רווחה. וכך, החלו הצדדים בניהול גישור במחלקת הרווחה , תוך התייעצות עם עורכי דין, בניסיון להגיע להסכם.

הנתבע הוסיף ופירט את התנהלות הצדדים מול גורמי הרווחה החל מחודש 7/2012, שם התנהל לשיטתו הליך גישור כולל בעניין פירוד, גירושין והפרדת רכוש ביניהם כאשר אף לא הייתה מחלוקת לעניין הגירושין, בנוסף להליך גישור בעניין הסדרי ראייה מזונות וכו'.

הנתבע הפנה בתצהירו לדוחות ומסמכים שונים החל מ7/20012 ובתוך זה סיכום תהליך מ7/2012, שכתוצאה מכך הוחל לטענתו בטיפול לקראת פירוד וחלוקת זמן האחריות על הילדים, מסמכים נוספים בעניין הסדרי ראייה ומשמורת לרבות מסמך מ14/3/2013 בעניין חלוקת שהייה עם הילדים לקראת פירוד; כאשר בין לבין, בחודש 3/2013 נפגשה התובעת עם עו"ד שלה, ואילו בחודשים 4-5/2013 התנהלה ביניהם ובין מחלקת הרווחה התכתבות עניפה בדוא"ל בעניין תהליך הגירושין כאשר ביום 15.5.13 ספרה התובעת לבנה יה' כי הם מתגרשים ומפנה להעתק דוא"ל מ16.5.13.


9. לדידו של הנתבע, אין לקבוע מועד קובע אחר. הפירוד הפיזי אינו המועד הקובע. אלמלא המלצת הגורמים המטפלים , הוא לא היה עוזב את הבית, והוא נאשר בבית אך לטובת הילדים; וכך גם טוען בתצהירו כי אין לקבוע כי מועד קובע הינו ביום הגשת התביעות דנן.


דיון והכרעה

17. בהתאם לחוק ולפסיקה לעיל, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי היטב את הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי המועד הקובע לצורך איזון המשאבים הינו 15/8/2013, בו עזב הנתבע את בית המגורים. וזאת מהטעמים כפי שאפרט להלן.

18. בתקופה הראשונה מאז נישואין הצדדים ב1996 ועד 8/2013, בני הזוג קיימו מערכת יחסים זוגית ומשפחית משותפת כזו של בני זוג לכל דבר וענין, כאשר כל אחד מילא את תפקידו בתא המשפחתי תוך שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם כך, ללא קרע של ממש:


א. במהלך תקופה זו, הצדדים ניהלו חיי זוגיות ומשפחה משותפים כבעל ואישה כאשר כתוצאה ממערכת יחסים זו נולדו להם שני ילדים משותפים;

בהקשר זה אציין כי ניסיון הנתבע להרשים בעדותו כי אין זוגיות בינו לבין התובעת מזה 10 שנים זאת בשים לב למצבה הרפואי והטיפולים שמקבלת (עמ'26 ש32 ועמ'27 ש1-3), אינו מקובל. הנתבע עצמו בהמשך עדותו, לא שלל שהם קיימו יחסי אישות ביניהם גם בשנים 2012 -2013 (עמ'30). ואף מסר כי "מערכת יחסי מין קיימנו מדי פעם, הרבה פעמים ביוזמה שלה"(עמ'31 ש8-9).


ב. בהעדר ראיות סותרות וכפועל יוצא של חיי משפחה משתופים במשך שנים, ניתן להניח גם, כי מערכת היחסים בין הצדדים התאפיינה בניהול כלכלי של יחידת מגורים משותפת, כאשר כל בני המשפחה התגוררו תחת קורת גג אחת, ושני בני הזוג, במשותף דאגו וטיפלו בגידול שני הילדים, זאת בשים לב לכך שאחד הילדים הינו בעל צרכים מיוחדים , כל אחד לפי חלקו, יכולתו ובדרך שלו, מי פחות מי יותר.(בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לטיפול בילדים, כל אחד טוען כי הוא המטפל העקרי בילדים ולא בן הזוג האחר, טענות אלה אין מקומן כאן והן ידונו במסגרת תביעת המשמורת).

ג. שני הצדדים תרמו כלכלית למשק הבית המשותף, תוך ניהל חשבון בנק משותף, אליו הופקדו הכנסותיהם וממנו שולמו ההוצאות:

הנתבע עבד ועובד במקצועו כמהנדס מכונות, ואילו התובעת הינה אדריכלית במקצועה, כאשר טרם נישואי הצדדים, חלתה התובעת במהלך השרות הצבאי, בטרשת נפוצה והיא מוכרת כנכה בשיעור של 50% ע"י משרד הביטחון, כאשר במרוצת השנים, הפסיקה את עבודתה וכיום היא מקבלת סיוע ממשרד הביטחון בנוסף לגמלת הנכות.

לשיטת התובעת, במסגרת החיים המשותפים היא הפקידה את הכנסתה ובהמשך קצבת הנכות לחשבון המשותף של בני הזוג וכן גם הנתבע הפקיד את הכנסתו לחשבון זה; מחשבון משותף זה שולמו כל הוצאות הבית והילדים לרבות תשלומי משכנתא.

גרסה זו של התובעת מקובלת עליי, כאשר היא אף נתמכת בעדות הנתבע אשר אישר עד 9/2013 שולמו ההוצאות של התא המשפחתי מהחשבון המשותף וההפקדות בוצעו לחשבון זה (עמ'31 ש28-29). תמיכה לכך נמצא גם בדפי חשבון שצירפה התובעת לתצהירה ממנו עולה, כי לחשבון המשותף אכן הופקדו הכנסותיהם ויש חיובי משכנתא וחיובי כרטיס אשראי.

כאן אציין כי לא מקובלת עלי גרסת הנתבע כי הם המשיכו לנהל חשבון משותף כי יש הוצאות משותפות ואף אחד לא רצה לפגוע ברווחת הילדים, אך לא הייתה כוונת לשיתוף; מעיון בתדפיס תנועות בחשבון עולה כי לחשבון זה הופקדו המשכורות או ההכנסות של שני הצדדים מחשבון זה שולמו כל ההוצאות של משק הבית ללא שום הבחנה בין כספי התובעת לבין כספי הנתבע וללא שום חלוקה בענין תשלום ההוצאות . והדבר אומר דרשני.

ועוד בהקשר זה אציין כי הנתבעת מסרה בעדותה כי היה לה חשבון בבנק אוצר החייל אך לא הפקידה הכנסותיה לחשבון זה אלא כאמור לחשבון המשותף (עמ'24 ש8-11).
ודוק, קיומו של חשבון נפרד אין בו כדי ללמד בהכרח על הפרדה רכושית, שכן מדובר בתופעה שכיחה גם אצל זוגות נשואים כאשר הדבר נעשה כפי שהסבירה התובעת בעדותה מתוך שימוש מושכל בחשבון זה לצרכים מסוימים, למען עזרה בקבלת הלוואות ממשרד הביטחון, ולא מתוך כוונת הפרדה, שכן הם ניהלו חשבון משותף. מה גם שהחשבון הזה היה קיים במהלך חיי הנישואין ולא נפתח רק לאחרונה לאחר שיחסיהם עלו על שרטון.

ד. לסיכום, בני הזוג ניהלו מיום הנישואים ועד למועד 8/2013 , תא משפחתי כלכלי משותף המתפקד בתור שכזה ואשר בו מוזרמים המשאבים למען ניהול משק הבית כיחידה כלכלית משפחתית משותפת.

ודוק, איני אומרת כי חיי הנישואין התנהלו לאורך כל השנים על מי מנוחות, אך חרף זאת, ועד ליום 15.08.2103 לא נפסק השיתוף הרכושי . אפרט.

האם בתוך תקופה זו החליט הנתבע להתגרש?

19. בהקשר זה אתייחס לגרסת הנתבע לפיה, כבר 7/2012 הוא החליט להתגרש מהתובעת, כאשר הביע זאת בפני התובעת וגם בפני גורמי רווחה, ומשם כבר ניהלו הליך של גישור בפני גורמי הרווחה בעניין הגירושין והפרדת הרכוש, חלוקת שהייה עם ילדים לצורך פירוד, כאשר התובעת התייעצה בין לבין עם עו"ד משלה, ואף סיפרה לבנה כי הם מתגרשים.

לדידי, גם אם נקבל את גרסת הנתבע לעיל, אין בכך כדי להעיד או להוכיח כי כבר במועד זה 7/2012 (או סוף 20012) יש הפסקת שיתוף רכושי עם התובעת, וזאת משלא עשה הנתבע כל פעולה המעידה על כך, בין אם ע"י עזיבת הבית למשל, או ע"י כל אקט משמועתי אחר.פתיחת חשבון נפרד, חלוקת שתלום ההוצאות וכו.
להפך, הנתבע אף המשיך בחיים משותפים עם התובעת והילדים תחת קורת גג אחת , תוך ניהול משק בית משותף.


לגישתי, ניהול מו"מ בין בני זוג לגירושין כולל הסדר ענין הילדים, אף תוך התייעצות עם עורכי דין, וככל שיהיו קרובים להסכם או להחלטה לגשת לערכאות, אין בכל אלה כדי להעיד כי השיתוף בין בני זוג אלה נפסק, כל עוד הם ממשיכים ומנהלים בפועל חיי משפחה משותפים ולא נוקטים בכל צעד בפועל המעיד על הפרדה רכושית ובמיוחד כאשר היה להן חשבון בנק משותף ממנו ניהלו כל התא המשפחתי. כוונות לחוד והתנהלות ומעשים לחוד.


ניהול מערכת יחסים כזו של בני זוג שבמקרה דנן בהנחה שברקע קיימים הליכי גירושין, אינה שוללת קיום חיי משפחה ושותפות; ניסיון החיים מלמד כי החיים הם דינמיים ויחסים בין בני זוג אינם מתנהלים באווירה מתמדת של דרכי נועם ללא טלטול או משבר, והם נתונים לתנודות, כאשר גם מריבות וסכסוכים הפוקדים אותם מעת לעת או התבטאויות של רצון לגירושין, אין בהם כשלעצמם ולבדם לשלול את השיתופיות בין הצדדים.

20. מבלי לפגוע באמור לעיל ,הרי גרסת הנתבע לגופה, לא הוכחה כדבעי. להפך, מהתנהלות הנתבע והמסמכים שהוגשו, התרשמתי, כי הנתבע לא קיבל החלטה סופית להתגרש עוד בחודש 7/2012 או סוף 12/12 כטענתו, וזאת חרף חילוקי הדעות בעניין הטיפול בקטינים וגם חרף מודעתו לקשיים במערכת היחסים הזוגיות שלהם:

במישור הטיפול בקטינים:

21. כפי שעולה מחומר הראיות, התגלעו מחלוקות בין הצדדים גם בענין הטיפול בקטינים, כאשר כל אחד טוען כי הוא המטפל העיקרי בקטינים ולא בן זוג האחר.

לשיטת הנתבע, "השיא" היה ב7/2012 שעה ששמע כי התובעת מכה את בנם; כאן הנתבע תולה את יהבו ב"סיכום תהליך –קבוצה לאחים וילדים בעלי צרכים מיוחדים" מתאריך 29/7/2013, וטוען כי ממסמך זה הבין שי' התלונן על אלימות של אמו כלפיו, כאשר כתוצאה מכך, מחלקת הרווחה ברשות המקומית נכנסה לתמונה והוחל בטיפול לקראת פירוד וחלוקת זמן אחריות על הילדים!

בעדותו חזר הנתבע והדגיש חשיבות מסמך זה , כאשר לשיטתו במועד זה 7/2012 הבין שכל הטיפול שעושה בתובעת ובילדים אינו עוזר, וכי הילדים בסכנה, ואז הבין שצריך להיפרד (עמ'26 ש1-4) אם כי התהליך של הפרידה לקח זמן וזאת בשל טובת הילדים. (עמ'26 ש1-4) לדבריו "כששמעתי ביולי 2012 כי היא מכה את הילדים זה שבר את קש הגמל" (עמ'31 ש11). לשיטתו, מרגע זה נפסק הכל!

22. במסמך זה נמצא אמנם, בין היתר, רישום לכך ש"י'" סיפר "על כך שסבל מאלימות של האם כלפיו" אך לא מעבר לכך, כך למשך אין תיעוד לבדיקת "סיפור" ספיצפי זה ע"י גורמים מטפלים או צורך במעקב אחר זה.
אין במסמך זה בכדי להעיד בעניין המועד לאיזון המשאבים בין הצדדים או הפסקת השיתוף הרכושי.

בכל מקרה מסמך זה אינו מיועד לבחינת מערכת היחסים בין הצדדים. כל מה שצוין בקשר להורים היה בגדר תיאור קשיי הבן י' עם בני המשפחה לרבות "קשיים בקשר בין הורים, היעדרויות רבות של האב, מחלת האם ועוד"(עמ'2); ודוק אין בכך כדי להסיק מסקנות בקשר לטיב מערכת היחסים בין הצדדים או למועד לאיזון המשאבים.

גם אחרי "אירוע " זה, הנתבע וחרף טענותיו כי ראה במועד זה כמפסיק את חיי השותפות עם התובעת, הוא לא נקט בפעולה המעידה על כך; להפך, הצדדים וילדיהם המשיכו לחיות ביחד תחת קורת גג אחת , תוך ניהול משק בית משותף.

בהמשך, שני הצדדים גילו דאגה לילדיהם, כאשר בחודש 9/2012 פנו , כל אחד בנפרד, למחלקת הרווחה ושיתפו בדאגתם למצב ילדיהם. הם היו במעקב וטיפול שם, והופנו ע"י שרות הרווחה לבדיקת מסוגלות הורית; לצדדים נערכה בדיקת מסוגלות הורית ובהתאם לחוות דעת מ28/7/2013 הומלץ על משמורת משותפת.

ודוק, קיום מחלוקת בין הורים באשר לילדיהם הקטינים, ואף מעורבות גורמי רווחה, תוך חלוקה בפועל של האחריות והטיפול בקטינים, אין בהם כשלעצם, כדי להעיד על הפסקת חיי השיתוף הרכושי בין ההורים, משלא פעלו כך בפועל. איני רואה בכך שהצדדים קיבלו החלטות לטיפול בילדיהם תוך חלוקת אחריות ביניהם בענין זה, משום פגיעה בהמשך חיי השיתוף הרכושי שהם מנהלים דא פקטו.

23. ובאשר למישור יחסי הזוגיות וחיי הנישואין:
מחומר הראיות שהובא בפניי עולה, כי אכן חיי הצדדים עד ל8/2013 , לא התנהלו באווירה מתמדת של דרכי נועם הם ידעו עלויות ומורדות, היו נתונים בתקופות סכסוך ובתקופות פיוס לסירוגין, היו האשמות הדדיות, וויכוחים וסכסוכים, כאשר התובעת מייחסת סכסוכים אלה להתנהגות הנתבע ואילו האחרון מייחס זאת למחלתה של הנתבעת על כל השלכותיה. בתוך זה, הצדדים עשו במשך שנים, ניסיונות לשקם את חיי הזוגיות שלהם ולפתור את הסכסוכים ביניהם, גם בעזרת גורמים מקצועיים ולשכת הרווחה , כך למשל הצדדים היו בשנת 2005 בטיפול זוגי, בשנים 2007-208 היו בטיפול משפחתי;

ודוק, הנתבע וחרף טענתו כי חיי הזוגיות עם התובעת נפסקו מזה שנים רבים, הוא אינו נוקט בכלום, וממשיך בחייו המשותפים עם התובעת תוך מגורים תחת אותה קורת גג ואף כאמור קיום יחסי אישות, וזאת עד לעזיבתו את הבית; התנהלות זו של הנתבע, אינה מתיישבת עם טענתו כי המועד הקובע לאיזון המשאבים הינו 7/2012 או סוף שנת 2012 גם אם אז היו לו מחשבות והרהורים להתגרש ולסיים חיי השותפות עם התובעת כטענתו .

24. חיזוק לכך נמצא אף במסמכים שונים.

א. כך למשל, ממכתב "ועדה לתכנון טיפול" מתאריך 13.11.12 נ/1, עולה מפורשות כי הרושם של העו"ס הוא שהנתבע הינו אדם אימבילונטי שלא יודע לקבל החלטות בענין המשך חיי הנישואין.

וכך נרשם מפורשות כי:
"א': לא משוכנע שהפרידה ביננו תיטיב עם הילדים" (עמ'2).
העו"ס "מרגישה אותך אימביולנטי, מבין שלא יכול להמשיך בזוגיות מאידך נמנע מלקבל החלטה ברורה".(עמ'3)
א' "לא קיימים ריבים, קונפלקטים, כעסים, חוסר אונים.. קימת חד צדדיות" (עמ'4)

בסיכום נרשם:
"ההורים צריכים לקבל החלטה לגבי הזוזגיות שלהם" (עמ'5).
"א': היה בטיפול ארוך תהליך שקורה 7 שנים.
"מ': אנחנו לא חושבים ש- א' היא הגורם למצב".

ובסוף הצדדים הופנו לקבלת החלטות בדבר המשך הזוגיות או פירוד.

ב. הנתבע נחקר לגבי מסמך זה ונשאל לגבי הערות העו"ס בהיותו לא החלטי אך שהוא מבין שלא יכול להמשיך בזוגיות. הוא לא נתן תשובה ישריה ורלוונטית והשיב כי במסמך זה כתוב שהסיבה שאינו עושה צעד של גירושין זה אך ורק מהפחד להשאיר את הילדים לבד , כאשר לדבריו הייתה להם זוגיות נפלאה לפני כ15 שנים, אך הזוגיות כבר איננה מזה 10 שנים (עמ'26 ש24-32 ועמ'27 ש1-6).!!

25. במכתב של לשכת הרווחה מתאריך 16.11.12 (צורף לתצהירו של הנתבע); מסמך זה נועד לצורך עריכת "תכנית טיפול מקיפה לצורך שינוי במצב המשפחתי אשר יסייע משמעותית בהטבת מצבם הרגשי של יה' ו- י'". כאשר הוא מתמקד בעניינים ומצבם של הקטינים .

כן ממסמך זה עולה, כי בין הצדדים קיימים מריבות וחיכוכים, והילדים חשופים לכך כאשר כל אחד מהם מגיב לכך בדרך שלו. ובסיכום נרשם כי הנתבע "מכריז על רצונו להתגרש אך בפועל לא לוקח אחריות".

ודוק, העובדה שהנתבע הביע בפני התובעת ובפני וועדת לתכנון וטיפול, את רצונו להתגרש (עמ'26 ש18-23 השווה גם עמ'28 ש24), אין בה כלום כל עוד אינו מממש רצון זה בפועל וכל עוד לא נוקט בכל צעד המעיד על הפסקת השיתוף הרכושי.


26. הנתבע חזר והדגיש כי הוא נשאר בבית אך לטובת הקטינים; אולם גם בזה אין להושיע לו; הלכה למעשה הנתבע נשאר בבית, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, תוך שהוא ממשיך בניהול חיי משפחה משותפים, בין בטיפול בקטינים ובין בניהול משק בית משותף כיחידת כלכלית אחת .

27. התובעת מסרה כי בסוף 2012 היא הציעה לנתבע "לפרק את החבילה" ולהתגרש , שכן היחסים ביניהם אינם טובים והדבר משפיע על הקטינים אך הנתבע "בקש לחשוב על זה", והדבר לקח לו שנה ! היא חזרה והדגישה זאת (עמ'22 ש'1-7 ועמ' 23 ש17-18). דברי התובעת ממחישים היטב את התלבטותו בענין הגירושין.



28. לסיכום: הנתבע ועל אף רצונו להתגרש, על אף שמערכת היחסים ביניהם לא היו כליל השלמות, הוא המשיך בניהול חיים משותפים עם התובעת וילדיהם עד שעזב את בית המגורים ב8/2013.



מועד הקרע- 8/2013

29. דא עקא בחודש 8/2013 התערערה מערכת היחסים בין הצדדים מדחי אל דחי. במועד זה, ארע קרע של ממש, סופי ומוחלט בין הצדדים והדבר בא לידי ביטוי במעשים חיצוניים הבאים:

א. עזיבת הנתבע את בית מגורים, ומעברו למגורים נפרדים בגפו. ועל כך אין מחלוקת.


לדידי, אין ביטוי יותר מפורש מזה הבא מצדו של בן זוג לפיה חיי הזוגיות והשיתוף נפסקו , יותר מאשר עזיבתו לבית. לאקט זה יש חשיבות רבה. עם עזיבת הנתבע את בית המגורים ניהול משק בית משותף נפסק אף הוא, והדבר אף מקבל ביטוי בהתנהלות הכספית של הנתבע במועד זה כפי שאפרט להלן.

ב. התנהלות כספית נפרדת של הנתבע, ובתוך זה חדל הנתבע החל מ9/2013 או בסמוך לכך מלהפקיד הכנסתו לחשבון המשותף , פתח חשבון נפרד אליו הפקיד הכנסתו;והנתבע חדל מלשלם תשלומי המשכנתא .
בהקשר זה אציין כי התובעת מסרה בעדותה כי כאשר "התחיל כל העניין הזה" ו הפסיק הנתבע להפקיד את הכנסתו לחשבון המשותף, רק אז פתחה חשבון בנק נפרד משלה; ודוק, פעולה זו מחזקת דווקא כי במועד זה הצדדים החלו להתנהל באופן נפרד ועצמאי.


ג. נטילת חפצים מבית המגורים: התובעת הצהירה (סעיף15) כי הנתבע נטל חפצים מהבית שלא בהסכמתה ולא בידיעתה , כאשר בעדותה פירטה כי הנתבע לקח רהיטים של הילדים לרבות שטיח, שולחן וארגז מעץ ועוד שולחן, בנוסף לארגז של התובעת, דיסקים ועוד (עמ'24 ש-32).

ד. מעשים אלה של הנתבע במצטבר, מעידים כי ממועד זה והלאה, אין עוד שיתוף בין הצדדים, אין דרך חזרה ואין עוד תקומה לחיי זוגיות או משפחה עם התובעת. ממועד זה והלה, הצדדים החלו להתנהג כזרים בנפרד כל אחד בדרך שלו. וזו נקודת הזמן אשר משקפת באופן ודאי מועד קרע סופי. במעשים אלה של הנתבע, הוא למעשה לקח אחריות והחליט סופית להיפרד ולהפסיק השיתוף הרכושי.

30. תוצאה


א. בקבצנו את כל הטעמים לעיל ביחד, מתחייבת המסקנה כי המועד הקובע הינו 15.08.2013.

ב. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות בקשה זו בסך של 4000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון