ערעור על מינוי אפוטרופוס: כן נדרשה הפסיקה לשאלה, מהי דרגת אי היכולת ו/או העדר המסוגלות של מי שמבקשים למנות לו אפוטרופוס לדאוג לענייניו, על מנת שיצדיק הדבר את המינוי. ב-ע"מ 815/05 (מחוזי י-ם) פלונית נ' היועמ"ש התקבל ערעור על אפוטרופסות - על החלטת בימ"ש לענייני משפחה לפיה מונה אפוטרופוס על רכושה של המערערת, ובהחלטתו ביטל למעשה ביהמ"ש המחוזי את מינוי האפוטרופוס. ביהמ"ש המחוזי קובע, בין השאר, כי: " טרם יחליט ביהמ"ש על מינוי אפוטרופוס עליו לבחון, האם אין דרך אחרת אשר יכולה לקיים את מטרת ההגנה על נכסי החסוי ללא מינוי זה. באם תימצא הדרך, אזי, על ביהמ"ש להימנע, ככל הניתן, ממינוי אפוטרופוס. זאת ועוד, אף אם מצא לנכון ביהמ"ש כי יש לפעול למינוי אפוטרופוס, אזי עליו לבחון האם ניתן למנות דווקא אדם הקרוב לחסוי, ולא אדם או גוף הזר לו, שהוא אנונימי לגביו ואין הוא מעוניין להיות כפוף לו. קל וחומר, כאשר החסוי הינו אדם אשר שיפוטו תקין ויש ביכולתו להביע דעתו בעניין". באותו עניין, דובר היה בחסויה שתוארה כסובלת מהפרעה נפשית ובפני בית המשפט לענייני משפחה הונחו שתי חוות דעת בעניינה, האחת קבעה שיש צורך במינוי אפוטרופוס ואילו האחרת קבעה שלא. בתיק א"פ (משפחה- טב'), 32524-02-10 קבע ביהמ"ש כי דין בקשה להכריז על המבקש כחסוי ולמנות אפוטרופוס על רכושו- להידחות. בית המשפט התרשם מהלך המחשבות והמעשים הנורמטיביים של המבקש וקבע, כי חרף מצבו הנפשי המורכב, הוא ידע, יודע ומסוגל לדאוג לענייניו הכלכליים והרכושיים, לרבות חובותיו. ביהמ"ש החיל בפסק דינו עקרונות בדבר תום לב ומידתיות המצדיקים דחיית הבקשה למינוי אפוטרופוס. אפוטרופסות