אגרות שונות בבתי משפט בתביעות דומות ? הלכה פסוקה היא, כי יש לשאוף להרמוניה בין דברי החקיקה השונים, והדבר קל וחומר עת עסקינן בדברי חקיקה השייכים לאותה המטריה והעוסקים באותו הנושא. יתירה מכך, הקביעה ולפיה יש להחיל תיקון חוק גם על תובענות בבית המשפט לענייני משפחה, עולה בקנה אחד עם עיקרון השוויון , המהווה , כשלעצמו, אמת מידה פרשנית. לעניין זה נקבע בהלכת מנסור, כי :"נקודת המוצא הפרשנית... בתקנות האגרות אמורה להיות בשאיפה למתן פירוש זהה. זאת, הן מתוך השאיפה להרמוניה פרשנית למונחים זהים שבחיקוקים שונים, והן מתוך כך שתקנות האגרות מעצם טיבן הפרוצדורלי, הנספח להוראות החוק המהותיות, אינן אמורות ליצור מהויות משפטיות נפרדות ושונות אלא לבטא את ההתיחסות הפרוצדורלית (לעניין קביעת האגרות) למהויות התביעות השונות המובאות בפני בתי המשפט, כפי שאלו מוגדרות בגופי החקיקה המהותיים לעניין אותן העילות ואותן התביעות". ראה גם אהרון ברק "פרשנות במשפט", דוקטרינות לבר-פרשניות, בעמ' 116, לאמור: "הרמוניה נורמטיבית מחייבת, בין השאר, כי לא תהיינה סתירות בין נורמות באותה שיטת משפט. סתירה בין נורמות נוגדת את עיקרון שלטון החוק ופוגעת בעיקרון החוקיות. ". וכן בבג"ץ 5492/07, סמדר בוארון נ' בית הדין הארצי לעבודה, : "תוצאה מפלה זו אכן מגיעה כדי אבסורד ויש להימנע ממנה לא רק משום הפגיעה בעיקרון השוויון אלא גם משום הכלל לפיו עלינו להימנע ככל הניתן מפירוש הוראת חוק באופן המוביל לתוצאה אבסורדית (ראו והשוו: ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70, 74 (1985); ע"א 1186/93 מדינת ישראל, משרד המשפטים נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מח(5) 353, 361 (1994); ברק, פרשנות במשפט, 280-283)".אגרה