הפחתת מזונות זמניים עוד לפני שהצדדים התגרשו

הפחתת מזונות זמניים עוד לפני שהצדדים התגרשו ? בקשה לביטול ולחלופין להפחתת החיוב במזונותיה הזמניים של המשיבה, אשר הושת על המבקש בהחלטות בית הדין הרבני (כאשר הדיון בעניין זה ובעניינים אחרים, הועבר בהסכמת הצדדים מבית הדין הרבני האזורי אל בית משפט זה). באי כוחם המלומדים של הצדדים, כדרכם, סקרו באופן מקיף את העובדות הצריכות לעניין ואת הדין החל, ולפיכך איני מוצא טעם להאריך בדברים ולחזור על טיעוניהם המקיפים. אתמקד איפוא אך במספר עניינים, אשר די בהם כדי להוות בסיס להכרעתי דנן. תביעת הגירושין של המבקש הוגשה אל בית הדין הרבני האזורי ביום 29.12.09, קרי - לפני למעלה מחמש שנים, ועד כה טרם התגרשו. זאת חרף שהאיש מעוניין בגירושין, ולמיטב הבנתי האישה מסרבת לכך. על פי החלטת בית הדין הרבני, מיום 20.6.11, והחלטות שבאו אחריה, חויב המבקש במזונות המשיבה בסך 7,500 ₪ לחודש, בצירוף מימון הוצאות הבית בסך 5,000 ₪. כן חויב המבקש בפירעון ההחזר החודשי על חשבון החזר הלוואת המשכנתא הרובצת על בית מגוריה המשיבה (אשר הזכויות בו משותפות לצדדים, ובעת הזו מתגוררים בו המשיבה וילדיה הבגירים), אשר מגיע לכדי סך 10,000 ₪. יוער, כי המשיבה מפרשת את החלטות בית הדין הרבני ככאלו המטילות על המבקש חיוב גבוה מהאמור לעיל. הצדדים אף חלוקים באשר לקיום החלטות בית הדין על ידי המבקש. לצרכי הדיון אניח, כי החיוב הוא כשיטת המבקש, שהרי בפני בקשה להפחתת החיוב במזונות, ללא שהוגשה בקשה להגדלת החיוב (אם כי טענה זו עלתה בתגובת המשיבה). הנחה זו יפה הואיל ומנקודת ראותו של המבקש אין מקום להותיר בעינו את חיוב המזונות האמור, וממילא אין מקום להותיר בעינו חיוב גבוה ממנו. באשר לסכום החיוב ראוי להבהיר, כי המבקש אמנם טוען כי סך חיובו במזונותיה הזמניים של המשיבה מגיע לכדי 22,500 ₪ לחודש, אך למעשה עסקינן בחיוב בסך של כ - 17,500 ₪ לחודש בלבד. שהרי הדעת נותנת שמקום בו הצדדים בעלים במשותף בבית המגורים האמור, ביחסים שביניהם החובה לפירעון הלוואת המשכנתא מוטלת עליהם בחלקים שווים. משמעות הדברים היא, כי המבקש נדרש לפרוע את חלקו בהחזר החודשי בהלוואת המשכנתא, בהיותו חובו האישי, וכן לפרוע את חלקה של המשיבה בהלוואת המשכנתא, שהינו חוב המשיבה. בזהירות המתחייבת אומר, כי בחלוף למעלה מחמש שנים מאז נפרדו הצדדים. כאשר המשיבה טוענת שהטעם לכך הוא יחסיו של המבקש עם אחרת. ספק רב באם ישובו הצדדים לחיות יחדיו. נשאלת איפוא השאלה מדוע, בעת הזו, אין המשיבה מעוניינת להתגרש. איני מתיימר ליתן תשובה לשאלה זו, אך סבורני כי אין מקום שחיוב המבקש במזונות המשיבה, מקום בו דומה שנישואי הצדדים תמו למעשה (אך לא להלכה), יהווה תמריץ שלילי לאי סיום הנישואין להלכה. מטעם זה ניתן היה לכאורה לקבוע שבחלוף פרק זמן כה ממושך מאז נפרדו הצדדים, אין מקום עוד לחייב את המבקש במזונות המשיבה, או למצער להקטין חיוב זה עד מאד. יחד עם זאת חיוב המבקש במזונות המשיבה אינו חל בחלל ריק. יש לראותו לא רק על רקע חובתו של המבקש, על פי הדין האישי החל עליו, במזונות המשיבה, אלא אף על רקע הסכסוך הרכושי שבין הצדדים. ניתן אמנם לטעון, כי עסקינן בעירוב מין שבאינו מינו. מה עניין יחסיהם הרכושיים של הצדדים עם עניין חובת המבקש במזונות המשיבה ? סבורני כי בהחלט ניתן למצוא קשר בין הדברים, ולו לצרכי ההליך הזמני בו אנו נמצאים, עת טרם הובהרו יחסיהם הרכושיים של הצדדים. אבאר. יחד עם זאת ראוי להבהיר, כי מתן סעד זמני בצורת צו עשה זמני לתשלום כספי אין משמעה הכרעה בזכויות הצדדים, במסגרת ההליך הזמני. שהרי בהחלט ייתכן שבאם בסופו של יום יקבע שהתובע לא זכאי היה לקבל את אותם סכומי כסף שנפסקו לו במסגרת ההליך הזמני, או שקיבל תשלום כלשהו ביתר, יהיה עליו להשיב את הסכום אותו קיבל ביתר מכח הסעד הזמני. במקרה דנן דומה שלא יהיה קושי רב להשיב למבקש סכומים אותם ישלם ביתר, מחלקה של המשיבה בביתם המשותף של הצדדים. מחד, נוכח חלוף הזמן הרב מאז פרידת הצדדים, אכן השתנתה נקודת האיזון באופן המקים ספק ממשי בזכות המשיבה בעת הזו לקבל את מזונותיה. ראו לעניין זה את הפסיקה הענפה שהובאה בבקשת המבקש דנן. מאידך, קיים קושי להותיר את המשיבה ללא מקור הכנסה. מקום בו הדעת נותנת כי תהא זכאית לקבל סכום כסף כלשהו בעת איזון המשאבים ופירוק השיתוף בנכסים המשותפים, למצער מתוך חלקה בבית המשותף (הנני ער לטענה, כי מי שמעכב את פירוק השיתוף בבית היא המשיבה דווקא). סבורני איפוא, כי איזון ראוי בנסיבות העניין יהיה הותרת החיוב במזונותיה הזמניים של המשיבה בעינו, אך יחד עם זאת קביעה, שמעתה ואילך ייחשבו תשלומי המזונות הזמניים, אותם משלם המבקש למשיבה, כתשלומים על חשבון הסכומים להם תהא המשיבה זכאית במסגרת איזון המשאבים. זאת כאשר ככל שיסתבר ששולם סכום כלשהו ביתר, יהיה על המשיבה להשיב למבקש סכום זה. סופם של דברים הוא, כי הבקשה לביטול או הפחתת החיוב במזונות זמניים נדחית, וזאת בכפוף להבהרה, כי סכומי המזונות הזמניים אותם על המבקש לשלם למשיבה מהיום ואילך, יחשבו כחוב של המשיבה כלפי המבקש, אשר יפרע בעת ביצוע איזון המשאבים ופירוק השיתוף ביחסים הרכושים שבין הצדדים. גירושיןהפחתת מזונותמזונות