האם סרבנות גט מהווה "רשלנות" בנזיקין הגישות בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה חלוקות בעניין זה: יש הרואים במועד מתן החלטה שיפוטית של בית הדין הרבני המחייבת בגט כמועד שממנו ואילך יש לקבוע שמדובר ברשלנות או הפרת חיוב ויש המותירים זאת לשיקול דעת בית המשפט בהתאם לנסיבות (לסקירת הגישות השונות ראו: (ראו למשל: עמ"ש (ת"א) פלונית נ' פלוני, (23/1/14, פורסם במאגרים)). אלא שהתשובה לשאלה נגזרת לא רק מאופן בחינת העוולה הנזיקית בה עסקינן. יש והתייחסות בית המשפט לסרבנות גט לאחר אישור הסכם בין הצדדים בו הצהירו על כוונתם להתגרש, תהיה התייחסות במישור דיני החוזים. בחינה שכזו עלולה לקבוע כי הופר חיוב חוזי בחוסר תם לב, עוד לפני שהתגבשה חובת זהירות נזיקית. לכך יכולות להיות השלכות על שאלת המועד ממנו יש לקבוע כי מסרב הגט חב בפיצוי. בפסק דינו של חברי, כב'סגן הנשיא, מנחם הכהן בתמ"ש (י-ם) 21162/07 פלוני נ' פלונית(21/01/2010 פורסם במאגרים) נקבע בהקשר זה כך: "אקדים ואומר לעניין היקף העוולה הנזיקית מבחינת התקופה הרלוונטית, כי עם הגעת התיק הראשון בעניין זה להכרעה בפני (" 19270/03 ), סבור הייתי, כי רק בנסיבות בהן חויב בן הזוג להעניק הגט- קמה עוולה, אולם ככל שהפכתי בנושא, אין אני סבור עוד כי זהו רף מחייב להגשת תביעה מעין זו הניצבת בפני, ואין בית המשפט הדן בתביעה שכזו צריך להגביל עצמו במתן הסעד הנתבע למועד בו חייב בית הדין הרבני לראשונה את הבעל להעניק את הגט, אולם הלה המשיך לעמוד בסירובו. אני מסכים לעניין זה עם עמיתי כבוד השופט גרינברגר, כי ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה לפסוק פיצוי נזיקי בגין סרבנות גט, גם בנסיבות בהן טרם ניתנה החלטה על ידי בית הדין, המחייבת, או ממליצה לבן הזוג הסרבן להעניק את הגט, (ההדגשה שלי א.ז) וכי עניין זה מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, ויוכרע על פי נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה." כב' השופט בנציון גרינברגרקבע אף הוא דברים דומיםבתמ"ש 6743/02, כ נ' כ' (21/07/08, פורסם במאגרים): "...הרשלנות שעליה מדובר איננה פונקציה של חיובו של בית הדין למתן הגט, אלא פונקציה של סירובו של הבעל להיענות לבקשתה של האשה, ושל הנזק שנגרם לה בעקבות סירובו להיענות לה. במה שונה הנזק שנגרם לאישה לפני החיוב של בית הדין בהשוואה לנזק שנגרם לה לאחר מכן הצער הרב, הבושה, הפגיעה בכבודה וכל יתר ראשי הנזק הכלולים בעוולת הרשלנות הינם פועל יוצא של הסירוב שבינו לבינה ולא הסירוב שבינו לבין בית הדין; כך שמועד חיוב הגט כלל אינו רלוונטי בהתייחסות לעוולת הרשלנות. הצפיות שייגרם נזק עקב סירובו להיענות לבקשתה של האישה הינו פועל יוצא של עצם הסירוב ולא של החלטה או פסק דין של ערכאה כלשהי.... ודוק: מערכת הגירושין הקיימת במדינת ישראל מבוססת על ההלכה היהודית, ועל כן קיימים שני מסלולים נפרדים אשר בני הזוג המעוניינים להתגרש יכולים לעלות עליהם. מסלול אחד הינו מסלול של חיוב או כפיה למתן הגט..... ברם, קיים מסלול שני, עצמאי, אשר כלל אינו קשור לקיומן של עילות הלכתיות למתן הגט, והוא בדרך של מתן הגט בהסכמה. ברגע שהבעל יסכים מרצונו לתת גט, לא יחקור בית הדין האם קיימת עילה הלכתית, ועצם ההסכמה מהווה בסיס עצמאי ומספיק למתן גט גם אם למעשה לא קיימות עילות לגירושין. הדבר היחיד שבית הדין יבדוק במקרה כזה הוא האם אכן ניתנת הסכמתו של הבעל מרצונו החופשי, הא ותו לא. אי לכך, אם דורשת האישה מבעלה שייתן לה גט, הרי שבכוחו של הבעל להסכים לדרישה זו גם אם אין עילות הלכתיות אשר על פיהן היה בית הדין מחייבו לתת את הגט. ואם הבעל מסיבותיו הוא מסרב לתת את הסכמתו, עצם סירוב זה - אשר בגינו, ורק בגינו לא מתבצעים הגירושין כבקשת האישה - הינו התנהגות אשר עלולה להוות רשלנות, על כל המשתמע מכך, אם צפוי כי בסירובו הנ"ל ייגרם נזק לאישה. ...וכי מי זה אשר מונע ממנו מלהסכים מרצונו החופשי מלתת גט לאשתו, גם אם אין הוראה כזו מטעם בית הדין! אי לכך, בבוא בית המשפט לבדוק את זכותה של האישה לפיצויים בגין עוולת הרשלנות, אין מקום לבדיקה האם חויב הבעל בגט או לא חויב, אלא, האם אכן סירב לבקשת האישה, האם סירובו היה מוצדק, והאם היה צפוי שסירובו יגרום נזק. על כן, גם במקרים שאין חיוב גט כלל, ניתן יהיה למצוא שהאישה זכאית לפיצוי עבור הנזק שנגרם לה מרשלנות הבעל מעצם סירובו לתת לה את הגט המיוחל". המלומד ב. שמואלי במאמרו "הדור הבא של תביעות נזיקין בגין סרבנות גט כדי להשיג את הגט ו"כלל האחריות" של קלבריזי ומלמד" משפטים מא (תשע"א) 153 מנתח את התפתחות תביעות נזיקין בגין סרבנות גט ומעלה את השאלה האם ניתן לצעוד צעד גדול קדימה להכרה בתביעות נזיקיות בגין סרבנות גט בנסיבות של מה שהוא מכנה: "העדר מגדלור" קרי, העדר החלטה כלשהיא של ביד"ר בעניין הגט- חיוב בגט או דרגת חיוב נמוכה יותר ואולי אף כאשר לא הוגשה כלל תביעת גירושין בביד"ר. ד"ר שמואלי נדרש לשאלת ההצדקה מבחינת דיני הנזיקין להכרה בתביעה נזיקית כזו ומסקנתו בשאלה זו הינה חיובית (ראה מעמ' 221 ואילך).לדידו, אין לחסום מראש תביעות כאלה, אם ניתן להוכיח התרשלות מצד הבן הזוג הנתבע: "אפשר לבחון התרשלות הבעל גם כשאין פסק דין רבני המכריז במפורש שהוא חייב לגרש את אשתו (חיוב) ואפילו אם לא ניתן פסק דין רבני בדרגת חיוב נמוכה יותר (מצווה או המלצה). ברור שקיומו של פסק דין רבני בדרגת חיוב או אפילו מתחת כך-אותו מגדלור- מקל מאד את הקביעה כי משלא קיים הבעל את פסק הדין הרבני, הריהו רשלן. אך התנאי לטעמי אינו הכרחי כל עוד ההליכה נעשית במתווה של עוולת הרשלנות" (עמ' 222). ובהמשך: "אכן הסימטריה בין הקביעה ההלכתית שהבעל צריך לגרש את אשתו לבין הקביעה הנזיקית כי משלא עשה כן הריהו מעוול-נראית טבעית. אך היא לא הכרחית; יש בה רק משום סיוע לבחינה פרקטית של עצם האחריות בנזיקין ומועד תחילתה" (עמ' 252). ד"ר שמואלי מתייחס לאופן הוכחת תביעה כזו מן הפן הראייתי וכך הוא כותב: "אין ספק שמגדלור כזה היה יכול לסייע מאד ולקצר את הדרך בכך שהיה יוצר חזקה שהבעל שהפר את החיוב (ואולי גם את המצווה וההמלצה) הוא גם מעוול בנזיקין. אך אפשר להגיע לתוצאה של הפרת חובת הזהירות בין בעל לאשתו גם במקרים שבהם אין חזקה כזו, אם האישה תוכל להוכיח את אותו מגדלור חלוש בדמות פתיחת התיק ותעמוד בהוכחת כל יסודותיה של עוולת הרשלנות. לצורך זאת דרושה כאמור התאמצות רבה יותר בפן הראייתי" (עמ' 234). לשיטתו, אפשר ואף נדרש להכביד מבחינה ראייתית על תובעת שאינה יכולה להצביע על עוגן בדמותו של פסק דין רבני בדרגת חיוב כלשהיא . לכן הוא מציע לבנות מה שהוא מכנה "מקבילית כוחות" לפיה ככל שדרגת פסק הדין הרבני גבוהה יותר, כך תהיה נטיה רבה יותר להכיר בתביעת הנזיקין וככל שדרגת פסק הדין הרבני נמוכה יותר,יקשה להוכיח את העוולה במישור הראייתי.ד"ר שמואלי מונה שני גורמים לבחינת רשלנות והוכחתה גם בהעדר פסיקה רבנית בעניין הגט, אשר הוכחתם תספיק לצורך הוכחת נזק לא ממוני ולמילוי החלל הראייתי של העדר אותו "מגדלור". (1) חלוף הזמן מאז הפירוד בפועל ופתיחת התיק בביד"ר . "צריכה להיות נקודת זמן אובייקטיבית מסוימת שבה,בראיה אזרחית, עצם הסירוב לתת גט- גם אם אין מגדלור בדמות החלטה כלשהי של בית הדין הרבני- שקול להתעללות נפשית וגורם לנזק נפשי, ומכאן שהוא בבחינת רשלנות ואין הבעל יכול להמשיך ולטעון לשלום בית מתוך ציפייה אין סופית שאשתו תחזור אליו, אף אם הוא מאמין בכך באמת ובתמים" (עמ' 232). (2) התנהגות בחוסר תום לב- מצב בו בן הזוג הנתבע מסרב לתת גט הגם שברור לכל כי הנישואין התפרקו בפועל. ד"ר שמואלי מדגיש כי אין מדובר בגט אזרחי אלא בהכרה שנישואי הצדדים הגיעו לסיומם דה פקטו. נציין, כי עמדתו המפורטת לעיל של ד"ר שמואלי מקובלת כיום בפסיקה (ראו:עמ"ש (ת"א) פלונית נ' פלוני, (23/1/14, פורסם במאגרים) ; עמ"ש (חי') 23464-10-09 א.ש. נ' ד.ש. (06/10/2011, פורסם במאגרים) ; תמ"ש (י-ם) 17493/06 פלונית נ' פלוני (27/11/2011, פורסם במאגרים)).סרבנות גטרבנותנזיקין