בדין האזרחי אין הליך בשם "בקשה לעיון חוזר"

בדין האזרחי אין הליך בשם "בקשה לעיון חוזר" להווי ידוע כי בדין האזרחי אין הליך בשם "בקשה לעיון חוזר", אלא אם מדובר בצו זמני על-פי תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א"). הדרך הראויה להשיג על החלטה של בית המשפט היא באמצעות הגשת עתירה לערכאת הערעור. פשיטא, כי איני יושבת כערכאת ערעור על החלטות שיוצאות תחת ידיהם של חבריי השופטים בערכאה הראשונה. בשורה של פסיקות נקבע כי יש ליתן חשיבות עליונה לעיקרון סופיות הדיון ולאינטרס של הצד שכנגד, אשר מטבע הדברים סובר כי נסתם הגולל על הסכסוך נשוא התביעה עם מתן פסק דין. בבש"א 5012/01, אורי יעקובוביץ נ' בועז לרנר ואח' (11.7.2001) נאמר כך: "החלטתו של בעל דין להגיש בקשה לעיון חוזר על החלטה אינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד על ההחלטה המקורית... אם סבר בעל דין כי נפלה טעות בהחלטה, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור במועד. 'הוספות יצירתיות של הליכים, הודעות, עיון חוזר, וכיוצ"ב הן מסימניה של שיטה דיונית רופפת ופרומה' (ע"א 502/00 רשות שדות התעופה נ' אפקון). אין מקום ליצור כלאיים דיוני הפוגע בסופיות ההחלטות של בית המשפט, ואשר יגרור את ההליכים השיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה". יפים אף דבריה של כב' השופטת שרה דותן בע"א (ת"א) 1124/05 אלי חנניה נ' חמאווי שלמה (מיום 9.11.2005): "בעל דין הסבור כי החלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום שגויה רשאי להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. תקנות סדר הדין האזרחי אינן מכירות בקיומו של הליך המכונה 'בקשה לעיון חוזר' המוגשת לערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה. בית משפט השלום אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו הוא, ולא היה מקום בענייננו להגשתה של הבקשה לעיון חוזר". עוד נפסק כי תהליך עשיית הצדק אינו שייך רק למידיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד (ברע"א 83/01, וייס נ' מרדכי פדי נה (3) 730, 732). בהידרשות לבקשות לעיון חוזר, אשר תכליתן להוות מעין "מקצה שיפורים" על הבקשה המקורית, יש כדי להכביד על בית המשפט ועל בעל הדין שכנגד, ולעתים אף להסב לו הוצאות מיותרות.עיון חוזרמסמכים