מה ההגדרה של "השפעה בלתי הוגנת" בעריכת צוואה ? סעיף 30(א) לחוק מורה כי: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה". המונח "השפעה בלתי הוגנת" אינו מפורש בחוק, ולצורך בחינת משמעותו יש לפנות לפסיקה. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי יש להבחין בין ההשפעה, כשאלה עובדתית, אם הייתה כזו אם לאו, לבין אי-ההגינות שבהשפעה, כשאלה ערכית-נורמטיבית, כשעל בית המשפט לקבוע אותה על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי (ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת בית מדרש גבוה לדיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים, פ"ד מט(2) 441). עוד נפסק, כי לצורך פסילת צוואה מכוח השפעה בלתי הוגנת, אין די בהשפעה שגרתית, אלא על בית המשפט להשתכנע, מנסיבותיה של אותה השפעה, בקיומו של אותו מרכיב בלתי-הוגן בה, וכי הצוואה הייתה פועל יוצא של אותו מרכיב (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 331); ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מחקשווילי, פ"ד נד(2) 337, 342; ע"מ (ת"א) פלוני נ' פלונית ( 6.4.09)). על הדרישה כי יוכח קשר סיבתי בין ההשפעה הבלתי הוגנת לבין החתימה על הצוואה, שב בית המשפט העליון בע"א 1729/06 אדמסקי נ' אדמסקי ( 2.8.07), לאמור: "אף בהנחה כי אכן יהושע איים בהתאבדות בטרם בוצעה הצוואה, על המערער מוטל הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין נסיבות עשיית הצוואה: אונס, איום השפעה בלתי הוגנת תחבולה ותרמית" (סעיף 19 לפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור; הדגשה במקור). הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה. הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת, מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובת מבקש הקיום, כלשונו של בית המשפט העליון: "כל עוד אין ראיה מהימנה על מציאותה של השפעה בלתי הוגנת, הזוכה הוא מבקש הקיום ולא מבקש הביטול" (ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינברוט, פ"ד כב(2) 138, 139). עוד נפסק כי אין די בחשש גרידא או בהעלאת סברות וחשדות בעלמא כדי להביא לבטלותה של צוואה מטעם זה (ע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו(1) 48, 51-49). אמנם, כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של המצווה בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של המצווה, כי אז נטל הבאת הראיות מוטל על המבקש את קיומה של הצוואה. עם זאת, אף אם תקום החזקה, יש בה אך כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל מבקש הקיום, בעוד שנטל השכנוע להוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת ימשיך לרבוץ על המתנגד לצוואה, וזאת על פי מאזן ההסתברויות (ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר, פ"ד לא(1) 372; דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (להלן: "דנ"א מרום"); ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נז(2) 215, 224). ר' בעניין זה דברי כב' השופט ת' אור בדנ"א מרום: "על המתנגד לקיום הצוואה להוכיח, כי מחומר הראיות עולה מסקנה מסתברת שלפיה הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, וכי מסקנה זו סבירה יותר מהיפותזה אפשרית אחרת שלפיה הצוואה לא נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת" (שם, עמ' 847; הדגשה במקור). קיומה או העדרה של השפעה בלתי הוגנת תיבחן על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה. הגם שהפסיקה לא קבעה רשימה סגורה של מבחנים, ניתן למצוא בפסקי דין שונים מבחני עזר לבחינת השאלה האם צוואה היא תולדה של השפעה בלתי הוגנת. כך, למשל, נפסק כי בית המשפט יבחן האם זכה המצווה לייעוץ משפטי בלתי תלוי בעת עריכת הצוואה, כאשר מעורבותו של הנהנה מן הצוואה בבחירת עורך הדין שערך אותה, מחייבת בחינה זהירה של נסיבות העניין, על מנת לוודא שאין בהן כדי להצביע על השפעה בלתי הוגנת (ר' פסק דינו של כב' השופט ת' אור בדנ"א מרום; ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נה(3) 338; ע"א 7506/95 הנ"ל, בעמ' 225). צוואהירושההשפעה בלתי הוגנתשאלות משפטיותהגדרות משפטיות