אחיזה כשורה בשיק

לשם התקיימותה של אחיזה כשורה נדרש בין השאר שהאוחז נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו [סע' 28(א) לפקודה]. עניינו של מבחן השלמות בשאלה אם בצורה שבה סוחר השטר אל המחזיק בו היה בו כדי להוות מסמך אכיף [יואל זוסמן דיני שטרות 266 (מהדורה שישית, 1983)]. שלמות השיק לא נפגמה בשל כך בלבד שבעת שסוחר לתובע על-ידי הנתבע חסרו בו סכום השיק או שם הנפרע. אלה הם פרטים מהותיים שהאוחז בשטר רשאי להשלימם על-יסוד הוראת סע' 19 לפקודה [ע"א 120/64 חשמונאי נ' לוי, פ"ד יט(2) 253, 255 (1965)]. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחיזה כשורה בשיק: לפני תביעה כספית לתשלום סך של 100,000 ₪ ליום הגשתה (15.7.2008). א. ההליך והצדדים לו 1. התובענה נגד נתבע 1 (להלן הנתבע) נסמכה על מסכת יחסים עסקית שנקשרה בין התובע לבין הנתבע במהלך שנת 2002. נטען שחוב הנתבע לתובע נובע מיתרה לא מסולקת בגין שיעורי נהיגה ומחוב הלוואות שהעמיד התובע לנתבע ולא נפרעו. 2. נתבעת 2 (להלן הנתבעת) הייתה נשואה לנתבע במועדים הרלבנטיים לתובענה. התובענה נגדה נסמכה בעיקרה על שיק בחתימת הנתבעת ז.פ. 1.12.2002 (להלן השיק). השיק הוגש לביצוע נגד הנתבעת לאחר שהתובע מילא בו את סכום השיק בסך 70,000 ₪ וכן את שמו של התובע כנפרע. לנתבעת ניתנה רשות להתגונן נגד מלוא סכום השיק [החלטה מיום 20.12.2007, כב' הרשמת מרגולין-פלדמן]. 3. בשלב מאוחר יותר תוקן כתב-התביעה באופן שסכום התובענה הועמד על סך של 100,000 ₪ והתובענה הוגשה נגד הנתבעת ונגד הנתבע כאחד [החלטת כב' השופט ח' שרעבי מיום 17.6.2008]. ביום 29.6.2010 נשמעו עדויות התובע והנתבעת. הנתבע, אף שהגיש כתב-הגנה, לא התייצב לדיון. ב. חבות הנתבע 1. התובענה נגד הנתבע נסמכה על טענה לפיה למד הנתבע נהיגה על אופנוע אצל התובע ונותר חייב סך של 2,015 ₪ ליום 26.11.2002 בגין שכר לימוד [סע' 2 ונספח א' לתצהיר התובע ת/1; להלן חוב שכר-לימוד]. עוד נטען שעל רקע לימודי הנהיגה נקשרה בין התובע לבין הנתבע היכרות בגדרה הפנה הנתבע תלמידי נהיגה אל התובע ואילו התובע הלווה לנתבע מעת לעת סכומי כסף שונים. סכומי ההלוואות ומועדי העמדתן לנתבע במהלך שנת 2002, בתקופה שמיום 4.2.2002 עד יום 23.6.2002, פורטו בתצהיר התובע [סע' 3 ונספחים ב' ו-ג' ל-ת/1]. על-פי חישובי התובע הסתכמו ההלוואות שאותן העמיד לנתבע בסך כולל של 57,200 ₪ ליום 19.8.2002 (להלן חוב ההלוואות) כשסכום זה נושא הצמדה וריבית חודשית מוסכמת בשיעור 6% מתאריך זה ואילך. 2. על-פי עדות התובע ניהל עם הנתבע מערכת התחשבנות נפרדת באופן שסכומים שחב התובע לנתבע בגין הפניית תלמידי נהיגה שולמו לנתבע בנפרד ולא קוזזו מחובות הנתבע לתובע בגין שכר-לימוד ובגין ההלוואות [סע' 14.3 ל-ת/1]. התובע העיד שחוב הנתבע בגין שכר-הלימוד ובגין ההלוואות לא סולק [סע' 6 ו-14.2 ל-ת/1 ועמ' 14 לפרוטוקול]. עוד אישר התובע שהסתפק בפניה לנתבע בעל-פה במהלך שיחות שקיימו בשנים 2004-2003 לשם סילוק החוב אך לא פנה אליו באופן רשמי בעניין זה [עמ' 15 לפרוטוקול]. 3. כתב-התביעה והזמנה לדין נמסרו לנתבע. הלה הגיש כתב-הגנה והתייצב לקדם-המשפט שהתקיים ביום 9.2.2009. הנתבע היה נוכח כאשר בתום אותו דיון נקצבו מועדים להגשת עדויותיהם הראשיות של בעלי-הדין בתצהירים ונקבע מועד לשמיעת הוכחות. התובע הצהיר שתצהיר עדות ראשית שניתן על-ידו נמסר לנתבע ביום 18.1.2010 [ת/2, מסירה באמצעות בנו של הנתבע המתגורר עמו ושנחזה כבגיר]. התובע הצהיר עוד שמסר לנתבע ביום 5.2.2010 זימון לדיון שנקבע ליום 29.6.2010 [ת/3, מסירה בדרך של הדבקה על דלת מענו של הנתבע לאחר שלא נמצא בשלושה ביקורים שנערכו במקום]. 4. הנתבע ידע על-אודות ההליך שהוגש נגדו, ידע שחויב בהגשת תצהיר וכן ידע שנקבע מועד לשמיעת הוכחות הצדדים. אף שמועד זה נדחה היה ביכולתו של הנתבע לברר מהו המועד החדש שנקבע לדיון. לא היה בדחיית הדיון כדי לפטור את הנתבע מחובת הגשת תצהיר או מחובתו להתייצב לדיון. מעדות התובע שלא נסתרה עלה שמסר לנתבע את ההחלטה על-פיה נקבע מועד חדש לדיון. לפיכך יש להיעתר לבקשת התובע ליתן נגד הנתבע פסק-דין בהיעדר התייצבות. 5. התובע הלווה לשניים-שלושה אנשים סכומי כסף על-בסיס היכרות אישית, ביניהם גם הנתבע [עמ' 15 לפרוטוקול]. עיסוקו של התובע, ודאי עיסוקו העיקרי, בהוראת נהיגה. לא נטען ולא הוכח שמתן הלוואות על-ידי התובע לנתבע ולאדם או שניים נוספים זולתו נעשה על דרך של עיסוק. על כן אינן חלות על יחסי התובע והנתבע הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות שעניינן בצורת חוזה ההלוואה ובתוכנו (וראו סע' 15(א) לחוק זה). התובע צירף אסמכתאות שונות על-אודות שיעוריהם ומועדיהם של הסכומים שאותם מסר לנתבע כהלוואה. עוד הצהיר התובע שעל-פי חישוב שערך עמד חוב ההלוואות ביום 19.8.2002 על סך של 57,200 ₪. התובע לא נחקר בעניין זה אף שלכאורה גם לנתבעת עניין בשיעורו של חוב ההלוואות, נוכח הטענה שהשיק בחתימתה ניתן לסילוק חוב זה. חוב ההלוואות בו נקב התובע בתצהירו בצירוף ריבית על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה עלה במועד הגשת התובענה על הסך של 100,000 ₪. לפיכך יש לפסוק לתובע את מלוא הסכום שנתבע בגין חוב שכר-לימוד ובגין חוב ההלוואות, זאת במסכת יחסיו עם הנתבע. ג. חבות הנתבעת 1. הנתבעת התגוננה בטענה שהשיק נחתם על-ידה וניתן לנתבע-בעלה בנסיבות של כפיה, אלימות ופחד ותארה מסכת יחסים של אלימות פיזית ומילולית, איומים והשפלה שהיו מנת חלקה במהלך שנות נישואיה לנתבע. עוד העידה הנתבעת שבמהלך שנות הנישואין נהג הנתבע לקחת ממנה המחאות "פתוחות" משוכות של חשבונה בבנק, מהן בחתימתה ומהן בחתימת הנתבע שזייפה את חתימת הנתבעת [סע' 3 ל-נ/1]. אף בהתייחס לשיק נשוא הליך זה טענה הנתבעת שנלקח ממנה על-ידי הנתבע תוך הפעלת אלימות ואיומים וכי למעט חתימת המושך אין השיק נושא פרטים כלשהם בכתב-ידה [סע' 10-7 ל-נ/1]. 2. לתצהיר הנתבעת צורף מסמך האגף לשרותי רווחת הפרט, המשפחה והקהילה בעיריית אור עקיבא נושא תאריך 25.5.2010 ומופנה לבית-המשפט בחתימת העובדת הסוציאלית גב' עינב ברונפמן (להלן דו"ח הרווחה). תוכנו של דו"ח הרווחה תומך בטענת הנתבעת כי מסכת יחסיה עם הנתבע התאפיינה באלימות פיזית ומילולית יומיומית קשה מצד הנתבע, בהשפלת הנתבעת, באיומים כלפיה ואף בגזילת כספה של הנתבעת על-ידי הנתבע. הנתבעת והנתבע התגרשו ביום 31.8.2004 ואף על כך נסב דו"ח הרווחה. דו"ח הרווחה לא הוגש באמצעות עורכו אלא צורף כנספח לתצהיר הנתבעת. במצב דברים זה, לו ביקש התובע להתנגד לתוכנו של המסמך בשל היותו עדות מפי השמועה היה עליו להביע התנגדותו לכל המאוחר במהלך הדיון בו נחקרה הנתבעת על תצהירה. התובע לא עשה כן ואף הפנה לנתבעת שאלה בחקירה הנגדית לגופו של המידע שבדו"ח הרווחה [עמ' 24 לפרוטוקול]. בהליך אזרחי רשאים הצדדים להגיש ראיות בדרך הקבועה לכך בדין או בהסכמה, בין שמדובר בהסכמה מפורשת ובין בהסכמה מכללא אשר נלמדת מתוך התנהלות הצדדים והתנהגותם במהלך הדיון. משלא התנגד התובע לצירוף דו"ח הרווחה במועד המתאים לכך והפנה לנתבעת שאלה על-אודות תוכנו הוא מנוע מלטעון לאי-קבילות המסמך בסיכום טענותיו. דו"ח הרווחה מהווה על כן חלק מראיות הצדדים. 3. בעדותה לפני תיארה הנתבעת את היחס לו זכתה מן הנתבע במהלך חייהם המשותפים: הוא היה פוגע בי, משפיל אותי, מכה אותי. היה בא כל יום לוקח לי את הכסף היה בא שיכור מכריח אותי לחתום ואם לא אחתום יהרוג אותי. כל החיים שלי הייתי מקבלת מכות [...] הוא היה מרביץ לי, הוא היה מדבר איתי יפה וכשלא הייתי עונה לו הוא היה מתחיל להשפיל ולקלל ולהרביץ לי ומאיים לי שאו שאני אחתום או שהוא יהרוג אותי עכשיו. [עמ' 25 לפרוטוקול]. עוד העידה הנתבעת שמעולם לא חתמה על שיקים שמסרה לנתבע מרצונה, שהנתבע היה מחליט בעצמו למי יימסרו השיקים בחתימתה וכי לה עצמה לא היה כל חלק בהחלטות הנתבע [שם]. בלשונה של הנתבעת: אני לא יודעת למי הוא נתן, אף פעם לא ידעתי למי הוא נתן שיקים, כלום, הוא לא אמר לי בחיים מה הוא היה עושה עם זה הוא היה קונה לו בגדים ולילדים ולי לא. [עמ' 26 לפרוטוקול]. הנתבעת תיארה את האופן בו פגע בה הנתבע ואת פחדה מהנתבע שהכתיב את התנהלותה למולו [שם]. 4. נתתי אמון בעדות הנתבעת. ניכר שאי-ידיעתה על-אודות עובדות שונות שנשאלה עליהן בחקירה הנגדית הייתה כנה, אותנטית ואמיתית. התרשמתי שלא מדובר בהיעדר ידיעה שבא לחפות על אי-אמירת אמת או על ניסיון לחמוק ממתן תשובה גלויה וישירה אלא באי-ידיעתה של מי שבמשך שנים ארוכות נשלטה באופן מוחלט ואלים על-ידי הנתבע והייתה נטולת כל יכולת להביע רצון משל עצמה או לשלוט על ענייניה הכספיים. היעדר יכולתה של הנתבעת להבחין בין השיק הספציפי נשוא הליך זה לבין שיקים אחרים שעליהם חתמה תחת שלטון הטרור שאותו כפה עליה הנתבע עולה בקנה אחד עם טענתה לפיה משכה שיקים וחתמה עליהם על-פי הוראות הנתבע, ללא רצון עצמי ומבלי שתהא לה עצמה ידיעה באשר למטרה לשמה נמסרו השיקים או לזהות הנפרע שבידיו הופקדו. אמרה על כך הנתבעת בחקירה הנגדית, באופן התואם את עדותה הראשית: אני כן פחדתי שהוא כל הזמן היה מרביץ ומאיים עלי, כל יום הייתי מקבלת מכות ממנו והוא פתח לי את הראש ושלח אותי לבית חולים, לשאלת בית המשפט מה אני יודעת לומר על חתימת שיק זה ספציפי אני משיבה: שאני לא יודעת הוא הרביץ לי איים עלי ואמר לי לחתום ואני מתכוונת על כל שיק שהוא רצה שאחתום עליו אני לא יודעת אם זה שיק זה או אחר, הוא כל הזמן היה מאיים עליי בכוח, מאיפה אני אזכור? [עמ' 28 לפרוטוקול]. סע' 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן הפקודה) קובע חזקה ניתנת לסתירה לפיה שטר שיצא מחזקת צד שחתם עליו כמושך, חזקה שנמסר במסירה כשרה וללא תנאי כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. לאור האמון שנתתי בעדות הנתבעת ובהתחשב בחיזוק שנמצא לה בדו"ח הרווחה אני קובעת שבהתייחס לשיק נסתרה חזקת כשרות המסירה. 5. אין מחלוקת על כך שהשיק נלקח מן הנתבעת על-ידי הנתבע ואף נמסר לתובע על-ידי הנתבע. אף אין מחלוקת על כך שהשיק נלקח מן הנתבעת כשהוא "פתוח" ללא ציון שם הנפרע ונמסר לתובע במצב זה. התובע הוא שמילא בשיק את שמו כנפרע [ראו סע' 6-5 ונספחים ד' ו-ו' ל-ת/1, סע' 11-10 ל-נ/1, עמ' 15 לפרוטוקול]. אף ששם הנתבע אינו מופיע על השיק כצד לו, מבחינה מהותית ואפקטיבית הנתבע היה מי ש"סיחר" את השיק בדרך של לקיחתו מן הנתבעת כשהוא משוך על החלק ונושא את חתימתה והעברתו לתובע [ע"א 364/83 מזרחי נ' יעקבי, פ"ד מא(3) 402, 407-406 (1987)]. במצב דברים זה ונוכח הנסיבות בהן השיג הנתבע את חתימת הנתבעת על השיק חל על הנתבע סע' 28(ב) לפקודה, ואני קובעת שזכותו הקניינית של הנתבע בשיק נפגמה מחמת השגתו וקבלתו על-ידי כפיה, אלימות ופחד ובאמצעים שאינם כדין. על-מנת להתגבר על זכותו הפגומה של הנתבע בשיק נדרש התובע להראות שמתקיימים בו תנאי סע' 28(א) לפקודה באופן שמעמדו בהתייחס לשיק הוא מעמד של אוחז כשורה. 6. אף שחתימת הנתבעת מופיעה על-גבי השיק כמושכת ואילו שם התובע רשום בו כנפרע אין התובע והנתבעת עשויים להיחשב צדדים קרובים לשטר. התובע העיד שאינו מכיר את הנתבעת וככל שזכרונו מגיע פגש בה לראשונה במסגרת ההליך דנן [עמ' 17 לפרוטוקול]. גם הנתבעת עמדה על כך שהתובע אינו מוכר לה ולא התקיים ביניהם קשר עסקי מכל סוג שהוא [סע' 2 ל-נ/1]. אמת-המידה שעל-פיה נקבעים קרבה או ריחוק בין צדדים לשטר איננה צורנית-פורמלית אלא פונקציונלית ומהותית. קירבה או ריחוק אינם נלמדים מצורת השטר אלא מטיבה של מערכת היחסים בין הצדדים לו. בעלי-דין ייחשבו צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם מושתתים על קיומו של קשר משפטי ישיר ביניהם. בה בעת יהוו בעלי-דין צדדים רחוקים לשטר אם יחסיהם המשפטיים בקשר עמו אינם נובעים מזיקה משפטית ישירה ביניהם אלא מקשר משפטי שלהם עם אחרים זולתם [ע"א 1886/97 יהודה נ' זלמה, פ"ד נג(1) 132, 136 (1999) והאסמכתאות שם]. בין התובע לבין הנתבעת לא התקיימה זיקה משפטית ישירה. היותם צדדים לשטר נובעת כל-כולה מקשריה של הנתבעת עם הנתבע מזה ומקשריו של התובע עם הנתבע מזה. על-פי המבחן הפונקציונאלי-המהותי דלעיל מהווים התובע והנתבעת צדדים רחוקים לשטר. לפיכך אין מניעה שהתובע יהא אוחז כשורה בשיק חרף היותו הנפרע [עניין יהודה, שם, בעמ' 136]. עם זאת, משנמצא שהוצאת השיק על-ידי הנתבעת הייתה נגועה בכפיה, באלימות ובפחד נסתרה חזקת אחיזה כשורה של התובע בשיק. מכוח האמור בסע' 29(ב) לפקודה הועבר אל כתפי התובע הנטל להוכיח התקיימותה של אחיזה כשורה בשיק. 7. מן הראיות שהובאו עלה שלא הוכחה אחיזה כשורה של התובע בשיק באופן שיש בו כדי להתגבר על הפגמים הקניינים שנפלו בהוצאתו על-ידי הנתבעת ובמסירתו על-ידה לנתבע. להלן יובאו הטעמים לכך. א. לשם התקיימותה של אחיזה כשורה נדרש בין השאר שהאוחז נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו [סע' 28(א) לפקודה]. עניינו של מבחן השלמות בשאלה אם בצורה שבה סוחר השטר אל המחזיק בו היה בו כדי להוות מסמך אכיף [יואל זוסמן דיני שטרות 266 (מהדורה שישית, 1983)]. שלמות השיק לא נפגמה בשל כך בלבד שבעת שסוחר לתובע על-ידי הנתבע חסרו בו סכום השיק או שם הנפרע. אלה הם פרטים מהותיים שהאוחז בשטר רשאי להשלימם על-יסוד הוראת סע' 19 לפקודה [ע"א 120/64 חשמונאי נ' לוי, פ"ד יט(2) 253, 255 (1965)]. ב. בה בעת נודעת חשיבות למועד בו השלים התובע את הפרטים המהותיים שחסרו בשיק בעת שנמסר לו לראשונה. בעת שהתקבל השיק בידי התובע הופיעו בו חתימת הנתבעת והתאריך 1.12.2002 המהווה את זמן פירעונו (להלן תאריך הפירעון). במועד זה טרם נרשם בשיק סכומו [והשוו נספח ד' ונספח ו' ל-ת/1]. סכום השיק בסך של 70,000 ₪ ושם התובע כנפרע מולאו בשיק על-ידי התובע רק בשנת 2007, בסמוך לפני הצגתו לפרעון בבנק ביום 2.7.2007 [סע' 8 ל-ת/1; עמ' 15 לפרוטוקול]. אחיזה כשורה אינה נשללת אך בשל כך שבמועד קבלת השטר חסרו בו פרטים מהותיים ולכאורה ניתנים פרטים אלה להשלמה על-פי סע' 19 לפקודה. יחד עם זאת על-פי סע' 19(ב) לפקודה מותנה כוחו של מחזיק להשלים פרטים מהותיים החסרים בשטר בכך שההשלמה תיעשה תוך זמן סביר. משכו של הזמן הסביר הוא שאלה שבעובדה. ג. לא נתתי אמון בהסבר התובע לפיו לא מולא סכום השיק בעת קבלתו מאת הנתבע בשל כך שבאותו מועד עדיין לא היה ידוע סכום זה שנגזר מסכום וממועד הפירעון בפועל של חוב ההלוואות [סע' 5 ל-ת/1]. ראשית, מועד קבלת השיק לא הוכח על-ידי התובע ולא נטען על-ידו דבר לעניין זה. שנית וזאת עיקר, בתאריך הפירעון שננקב בשיק כבר תמה זה מכבר העמדת ההלוואות הנטענות לנתבע על-ידי התובע, זאת לאחר שעל-פי עדות התובע ניתנה ההלוואה האחרונה ביום 23.6.2002. התובע אישר שביום 19.8.2002, במועד שהוא מוקדם לתאריך הפירעון שננקב בשיק, כבר ידע שסך כל חוב ההלוואות של הנתבע עומד על 57,200 ₪ [סע' 3 ל-ת/1]. לא בא מפי התובע הסבר משכנע ומעורר אמון שיבהיר מדוע נמנע מלמלא בשיק את סכום חוב ההלוואות של הנתבע כבר במועד קבלת השיק, או לחלופין ביום 19.8.2002 בו חישב את יתרת החוב, או לחלופי-חילופין ולכל המאוחר בתאריך הפירעון שננקב בשיק. ד. זאת ועוד, לא בא מפי התובע הסבר מדוע לא החתים את הנתבע במועד מסירת השיק על חוזה הלוואה עדכני כדוגמת זה שנערך בהתייחס להלוואה על סך 12,500 ₪ מיום 11.3.2002 - חוזה בו יצוינו כלל סכומי ההלוואות שניתנו לנתבע במהלך החודשים פברואר עד יוני 2002 ויובהר כי השיק בחתימת הנתבעת מהווה ערבות להחזר ההלוואות. חסר זה שלא בא לו הסבר פועל לחובת התובע. קשה להלום כי מצד אחד התובע יחתים את הנתבע במעמד של ערב להלוואות שניתנו לנתבע עצמו כחייב [נספח ג2 ל-ת/1] ומצד שני יימנע מלתעד בכתובים את קבלת השיק כבטוחה להחזר מלוא חוב ההלוואות. ה. אף משנוכח התובע לדעת במהלך 2003 ו-2004 שהנתבע אינו מתכוון לפרוע את חוב ההלוואות לא מילא בשיק את הסכום ולא הציגו לפירעון. תחת זאת ראה לפנות אל הנתבעת במכתב מיום 29.4.2004 המתריע בפניה על כוונה לנקוט הליכים לביצוע השיק [נספח ה' ל-ת/1]. הנתבעת פנתה אל התובע טלפונית בעקבות קבלת המכתב, הודיעה שאינה יודעת דבר על החוב ושאין ביכולתה או בכוונתה לסלקו [סע' 7 ל-ת/1, סע' 14 ל-נ/1, עמ' 18 לפרוטוקול]. גם לאחר שהתחוור לתובע באפריל 2004 או בסמוך לכך שהנתבע והנתבעת אינם מתכוונים לפרוע את חוב ההלוואות ישב בחיבוק ידיים והמתין למעלה משלוש שנים נוספות בטרם הציג את השיק לפירעון. הלכה למעשה הוצג השיק לפירעון בבנק בחלוף יותר מארבע שנים וחצי מתאריך הפירעון שצוין בו. כפועל יוצא חולל השיק באי-פירעון בשל כך שזמנו עבר. בהתנהלות זו של התובע יש כדי להעיד על תום-לבו בעת קבלת השיק ועל ידיעתו את מידת כוחו של השיק לשמש לסילוק חוב ההלוואות, כולו או מקצתו. לעניין זה אין נפקא מינה אם הוחזר השיק מחמת סיבה נוספת, בין בשל כך שבוטל על-ידי הנתבעת ובין בשל כך שלא נמצא לו כיסוי מספיק בחשבונה. ו. אף הסכומים בהם נקב התובע בשיק ובהליכים שאותם נקט לביצועו מעידים על היעדר תום-לב ועל ידיעתו כי בעת קבלת השיק מן הנתבע לא היה בנמצא סכום מוסכם שלהבטחת תשלומו נמסר השיק. במכתב התובע לנתבעת מיום 29.4.2004 הובעה דרישה לסילוק תמורת השיק מבלי שצוין מה שיעורה של תמורה זו וחרף ידיעתו של התובע שהשיק נמסר לו ללא ציון סכום. בשנת 2007, עובר להצגת השיק לפירעון, מילא בו התובע את הסכום 70,000 ₪. אף-על-פי-כן משהוגש השיק לביצוע לאחר שחולל נסבה בקשה הביצוע על סכום נמוך בהרבה בסך 12,000 ₪ בלבד. משניתנה לנתבעת הרשות להתגונן ותוקנה התובענה הוגש כתב-תביעה על סך 100,000 ₪. אף בכך יש כדי להעיד שהשיק לא נמסר לתובע בגין סכום ידוע שניתן לבררו ולחשבו בנקל. לא בא מפי התובע הסבר אמין ומשכנע שיבאר פשר התנהלותו. הרושם הברור של "מסע הדיג" האופף את התנהלות התובע מחזק אף הוא את המסקנה שאחיזת התובע בשיק לא באה לעולם בנסיבות שתום-לב נלווה אליהן. ז. כאמור, נושא התובע בנטל להוכיח אחיזה כשורה בשיק על-מנת לגבור על הפגמים הקניינים שנפלו בו. התובע לא נשא בנטל זה. היעדר פעולה של הנתבעת לביטול השיק בסמוך לאחר קבלת מכתב התובע מיום 29.4.2004 כמו גם אי-הגשת תלונה למשטרה בגין נטילת השיק ממנה על-ידי הנתבע שלא-כדין עולות בקנה אחד עם הימנעותה הכללית של הנתבעת מכל פעולה שהייתה עלולה לסכן אותה במסכת יחסיה הקשה עם הנתבע, בין קודם לפרידתם ולגירושיהם ולבין לאחריהם. ככל שיש באלה מחדל של הנתבעת הוא מובן ומתקבל על הדעת בנסיבות שהוכחו. בה בעת כל טענת מחדל שהפנה התובע כלפי הנתבעת בטלה בששים נוכח מחדליו הבלתי-מוסברים של התובע בכל הקשור לשיק מעת קבלתו ועד מועד הגשתו לביצוע. מאחר שנטל הוכחתה של אחיזה כשורה מונח על שכם התובע רובצים מחדליו-שלו לפתחו והוא הנושא בתוצאותיהם. 8. על-יסוד האמור לעיל אני קובעת שהתובע לא נעשה אוחז בשטר בתום-לב ואף לא השלים את הפרטים המהותיים שחסרו בו תוך זמן סביר. משכך, ומשנמצא שהתובע אינו אוחז כשורה בשיק, יפות טענות הנתבעת העומדות לה נגד הנתבע אף נגד התובע ואין התובע עשוי להתגבר על הפגמים שנפלו בשטר בשל נסיבות נטילתו מהנתבעת. משמעות הדברים היא שאין הנתבעת חבה כלפי התובע על-פי השטר. אף לא הוכחה עסקת-יסוד בין התובע לבין הנתבעת או כל עילה אחרת שעל-יסודה יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום התובענה, כולו או מקצתו, שלא בהסתמך על השיק. ד. סיכומם של דברים 1. הן התובע והן הנתבעת העלו בסיכומיהם טענות עובדתיות חדשות שלא הוכחו ולו גם לכאורה. אין בדעתי להתייחס לטענות אלה ואף לא למסמך חדש שצורף לסיכום טענות הנתבעת מבלי שהוגש כראייה במועד ובדרך המתאימים לכך. 2. אני מקבלת את התביעה נגד הנתבע במלואה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק מיום הגשת התובענה (15.7.2008) עד מועד התשלום. לסכום זה יתווסף סך כולל של 10,000 ₪ בגין הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ). ככל שסכום פסק-הדין לא ישולם תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לנתבע יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין עד מועד התשלום. 3. התביעה נגד הנתבעת נדחית. התובע ישלם ללשכה לסיוע משפטי שבאמצעותה יוצגה הנתבעת בהליך זה את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך כולל של 10,000 ₪ כשסכום זה כולל גם את הוצאות הבקשה למתן רשות להתגונן. סכום זה ישולם תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לתובע שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין עד מועד התשלום. 4. תיק הוצל"פ (חדרה) 12-08105-07-2 בגדרו הוגש השיק לביצוע נגד הנתבעת ייסגר.אוחז כשורהאחיזה בשטרשיקים