קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות העירייה על הצפה בעסק: העובדות הצריכות לעניין:- בפני תביעה כספית שהוגשה על ידי התובע, ע"ס 100,458 ₪, כנגד עיריית חיפה (להלן: "הנתבעת"), בגין נזקי הצפה וחדירת מים לעסקו של התובע, ברחוב המוסכים 4, במפרץ חיפה. התובע הוא הבעלים של חנות למכירת חלקי חילוף, ברחוב המוסכים 4 במפרץ חיפה ואילו הנתבעת הינה הרשות המוניציפאלית אשר בתחומה נמצא עסקו של התובע. ביום 24/12/05 ירדו גשמי זעף באזור חיפה, חלקים נרחבים של רחוב המוסכים 4 במפרץ חיפה נשטף בזרם מים עז ועסקו של התובע הוצף. התובע תמך את תביעתו בתצהיר מטעמו וחוות דעת של השמאי יוני המאירי ; הנתבעת הגישה תצהירים מטעם מנהל מחלקת רשת ביוב וניקוז בעיריית חיפה, מנהלת המחלקה לתכנון דרכים בעיריית חיפה וכן השמאי מדרכי בן אבי. טענות הצדדים:- התובע טען בכתב התביעה, כי ביום 24/12/05, הוצף רחוב המוסכים, מים נכנסו לעסקו של התובע וגרמו לנזקים רבים לציוד ולחלקי חילוף, המאוחסנים בעסק התובע. התובע טען בכתב התביעה שאין לו ידיעה ו/או יכולת לדעת מה הנסיבות שגרמו לאירוע וביקש להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין. התובע המשיך וטען, שהאירוע התרחש עקב רשלנות ו/או חוסר זהירות ו/או הפרת חובות חקוקות על ידי הנתבעת, בכך שהקימה כיכר בגובה העולה על מפלס המבנים של האזור, לא דאגה להקמת מערכת ניקוז למים באזור, התקינה מערכת ניקוז שלא מתאימה לאזור או לצרכיו של האזור ו/או קיומם של כשלים בתשתית מערכת הניקוז העירונית שבאחריות הנתבעת. הנתבעת כופרת באחריותה לנזקים הנתבעים במסגרת התובענה וטוענת כי באותו יום גשום וסוער במיוחד, נוצר עומס בקו הניקוז המאסף הראשי, שעובר ברחוב האשלג וקווי הניקוז במקום לא יכלו לעמוד בעומס קליטתם של מי הגשמים הרבים שירדו בפרק זמן קצר מאוד. הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי אין כל קשר סיבתי בין מערכת הניקוז העירונית, לבין ההצפות הנטענות, הנתבעת טוענת כי הנזקים שנגרמו, נגרמו בגין ליקויי תכנון ו/או בנייה של המבנה בו נמצא בית העסק ו/או בגין התרשלות בתחזוקה שוטפת של הבניין, בכל הקשור להגנה על בית העסק מפני חדירת מים ו/או לחילופין, התובע לא טרח לאחסן את הסחורה שבבית העסק, על מגבהים ואילו עשה זאת, היה מונע את קרות הנזקים הנטענים. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, שההצפה (על פי סעיף 15 לכתב ההגנה), היא למעשה כוח עליון ומכל הטעמים האלה, עותרת הנתבעת לדחות את התובענה. התובע תמך את תביעתו בחוות דעת מטעם השמאי, המאירי, לפיה הנזק שנגרם לבית העסק עומד על סך 60,458 ₪, בנוסף שכ"ט שמאי בסך 4,000 ₪ ועתר לחייב את הנתבעת בחיובים שונים, כגון הפסד ימי עבודה, עגמת נפש והוצאות אחרות. שאלת האחריות:- שיטפונות חורף אינם תופעה חריגה. בית המשפט העליון כבר דן בעבר, במסגרת ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה , שניתן ביום 25/5/06 (להלן: "פרשת עיריית חיפה"), בחובות המוטלות על עירייה בגין נזקי הצפה. בית המשפט העליון, באותו פסק דין, סקר את החובות המרכזיות המוטלות על העיריות, שפורטו בסעיפים 235 - 248 א', לפקודת העיריות ובפרט ההוראה המצויה בסעיף 235 (2) לפקודת העיריות, שזו לשונה: "תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;" בית המשפט הבהיר בפרשת עיריית חיפה , שהסמכות הסטטוטורית מהוה אינדיקציה משמעותית לסטנדרט ההתנהלות של רשות סבירה שמקרינה על גיבוש חובת הזהירות, מתוך הנחה כי עירייה יכולה וצריכה לצפות כי התרשלותה בקיום חובה מחובותיה, תגרום נזק, בין היתר, החובה החוקית לדאוג לניקוז מי נגר מרחובות העיר. מעדויות הנתבעת עצמה מוצגים נ/2 ו- נ/3 וחקירתם בפני, מתברר כי רחוב המוסכים הוצף מידי פעם, כך אני למד מתצהירה של גב' מרינה פלדמן (נ/2), לפיה היא מודה מפורשות בסעיף 4 לתצהיר, כי אירעו הצפות בצומת הרחובות אשלג -המוסכים. עוד מתברר, לפי עדויות הנתבעת, כי בחודש 7/05 הוקמה כיכר בגובה 80 ס"מ, מעל למפלס צומת הרחובות אשלג - המוסכים, כעולה מנספח ב' ל-נ/2. עסקו של התובע נמצא ברחוב המוסכים 4 במפרץ חיפה. הנתבעת טענה, באמצעות העדה מרינה פלדמן (נ/2), שהוקמה במקום מערכת ניקוז חדשה וזאת מכיוון כביש ההסתדרות ועד לכיכר שהוקמה בצומת הרחובות אשלג - המוסכים, כולל 35 מ' לכיוון רחוב המוסכים. עדי הנתבעת הודו בפני, כי מערכת הניקוז לא הגיעה עד לבית עסקו של התובע וקטע הניקוז שבוצע על ידי העירייה, לא הגיעה בסמוך לעסקו של התובע. בעניין זה ראוי להפנות לעדותה של גב' פלדמן בפני, הודתה כי בזמנו, לפני ההצפה נשוא כתב התביעה, בוצע רק קטע וביום עדותה בפני - 29/12/09 - מבצעים בכל רחוב המוסכים מערכת ניקוז ואילו העד, אליעזר שפינדייל, ציין מפורשות שבשנת 2005 לא זכר אם ליד בית עסקו של התובע היה תחנת קליטה של מי נגר או ניקוז בסמוך לעסק, אך הוא ציין כי כיום יש בוודאות. לעניין קיומה של מערכת ניקוז בסמוך לעסקו של התובע העידו הצדדים. מחד, עדי הנתבעת לא יכלו לומר בוודאות אם ביום אירוע ההצפה, נשוא כתב התביעה, הייתה מערכת ניקוז בסמוך לעסקו של התובע,כל שטענו שרק בקטע של 35 מ"ר מרחוב המוסכים הייתה קיימת בו מערכת ניקוז.לעומתם העיד התובע בעצמו, בסעיף 18 לתצהירו כי לא קיימת מערכת ניקוז ברחוב המוסכים. במכלול הראיות שהובאו בפני, אני קובע כי באזור עסקו של התובע לא הייתה קיימת מערכת ניקוז מי גשמים. קביעה זו מתבססת על עדות התובע, בסעיף 18, שבה הוא מציין מפורשות שבמקום עסקו לא קיימת מערכת ניקוז מי גשמים. עדות זו מקבלת חיזוק מעדויות הנתבעת עצמה שאישרו, הן בסעיף 3 ב- נ/2, שמערכת ניקוז חדשה הותקנה, לא בכל רחוב המוסכים, אלא רק בחלק ממנו, (35 מ' ברחוב המוסכים), ההודאה המפורשת בעדות בפני, לפיה היום הותקנה מערכת ניקוז נוספת בכל רחוב המוסכים (ראה עמ' 9 שורה 22 לפר'). מעדויות אלו, ניתן לקבוע כי ביום האירוע, בסמוך לעסקו של התובע, לא הייתה מותקנת מערכת ניקוז לאורכו של רחוב המוסכים, במקום הייתה מערכת ניקוז חלקית בלבד; לעסקו של התובע לא היה פתרון ניקוז, תחנת הקליטה של מי הנגר הסמוכה מאוד לבית העסק, הייתה במרחק לא מבוטל ולא בסמוך לעסק. עוד עולה מהראיות שהובאו ובפרט עדויות הנתבעת, שהעבודות שבוצעו, קרי: הגבהת כיכר מעל מפלס צומת הרחובות אשלג - המוסכים ומערכת ניקוז חדשה, נועדו לפתור אירועי הצפות שאירעו קודם בצומת הרחובות אשלג- המוסכים. העבודות שבוצעו , ניתן להסיק מהראיות שהובאו בפני, היו חלקיות ולא בוצעו במלואן ועובדה היא, השלמת קו הניקוז שבוצע על ידי העירייה, לאחר האירוע.כך העידה גב' מרינה פלדמן בפני: "ש. אם אומר לך שרק השנה ביצעתם את מערכת הניקוז ליד בית העסק? ת. עכשיו זה בביצוע. מבצעים מערכת ניקוז נוספת. אז בוצע רק קטע. כיום מבצעים בכל רחוב המוסכים מערכת ניקוז." מתשובה זו ניתן ללמוד, כי מערכת הניקוז שהוקמה במועד הרלבנטי לכתב התביעה, הייתה מערכת ניקוז חלקית וכי היו תכניות להקמת מערכת ניקוז בכל רחוב המוסכים, שלא בוצעה במסגרת העבודות שבוצעו בחודש יולי 2005 ואם זה לא המצב הרי הוכנה תוכנית חלקית בלבד לניקוז רחוב המוסכים. כוח עליון? הנתבעת טענה בפני שמדובר בכוח עליון וכתוצאה מכך אין להטיל עליה כל אחריות. בפרשת עיריית חיפה קבעה כב' השופטת חיות, בפסקה 36, כי אין לקבל את טענת העירייה כי בשל היקפם החריג של גשמי החורף, אין לייחס לעירייה יכולת או חובה לצפות מראש את הפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מכך. בית המשפט העליון דחה את הטענה שמדובר בכוח עליון. בעניין זה מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט העליון. כבר אמרתי כי הצפות חורף, שנגרמות מירידת כמויות משמעותיות של מי גשם באזור חיפה, אינם דבר חריג. השנים האחרונות מראות שמידי פעם יורדות כמויות גדולות מאוד של גשם, שגורמות להצפה הדבר אינו מהוה כוח עליון כלל ועיקר, אלא אירוע שניתן לצפות אותו מידי פעם. חובת הזהירות והפרתה:- אין מקום, כל פעם שבית המשפט דן בתובענה לפי פקודת הנזיקין, עליו לחזור ולהידרש ליסודות עוולת הרשלנות. אין חולק כי קיימת חובת זהירות מושגית, של העירייה כלפי תושביה. בנסיבות העניין, סבור אנוכי, כי גם חובת זהירות קונקרטית קיימת בענייננו. הוראת פקודת העיריות, ובפרט סעיף 235 (2), מטילה חובה על הרשות המקומית לדאוג לתשתית ניקוז וקיימת צפיות שאי תקינות של מערכת הניקוז, עשויה לגרום לנזקים לתושבי הרשות, בין ברכוש ובין בנפש. בעניין זה אני מפנה שוב לפסה"ד בעניין עיריית חיפה נ' מנורה, שאוזכר לעיל. האם התרשלה הנתבעת בקיום חובתה:- בנסיבות שהובאו בפני, אני סבור כי הוכח שהנתבעת התרשלה. התרשלותה מתבטאת בכך, שברחוב המוסכים לא הותקנה, בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה, מערכת ניקוז לכל אורכו של רחוב המוסכים, למרות הודאת הנתבעת כי אזור זה, הוא אזור שאופיין בהצפות קודמות. עצם העובדה שהנתבעת, בזמנים הרלבנטיים להגשת כתב התביעה, לא השלימה את קו הניקוז, שהושלם לאחרונה, מלמדת על התרשלות מצידה. אין חולק, כי מערכת ניקוז הממוקמת באזור מסוים, צריכה לצפות את התרחבות הבנייה באזור כולו וחייבת לכלול הערכות לגבי כושר הניקוז של התשתית הממוקמת באזור רחוב המוסכים, כך שיוכל לקלוט כמות נגר בעומס מרבי . אין חולק שבמסגרת התכנון הייתה על העירייה לצפות שהאצת תהליך הפיתוח העירוני, פוגעת בכושר ספיגת המים בקרקע והגדלת כמות הנגר בעונות הגשמים וההצפות הנרחבות ברחוב המוסכים, כלשונו של העד, שפיינדל "כמו אגם", מקימה הסתברות של רשלנות מצד העירייה, אותה היא לא סתרה. בין אם התכנון המקורי, על פי נ/2, כלל רק קטע חלקי מרחוב המוסכים ובין אם נ/2 כלל את כל רחוב המוסכים בתכנית הניקוז, בשני המקרים אני סבור כי הנתבעת התרשלה. במידה ותכנית נ/2 לא כללה את כל רחוב המוסכים בתכנית הניקוז, הרי היה צורך לכלול את כל רחוב המוסכים במערכת הניקוז, והעובדה, שבחלוף מספר שנים כל רחוב המוסכים בוצעה בו מערכת ניקוז חדשה,מחזק מסקנה זו. העדר תכנון מלכתחילה, לנקז את כל רחוב המוסכים היה מעשה רשלני רשלני. לחילופין, אם נספח ב' ל-נ/2 כלל תכנון מקורי לנקז את רחוב המוסכים מלכתחילה ,הרי אי ביצוע התכנית במלואה, במועדים שבו בוצעה הגבהה של הצומת של מוסכים -אשלג, מלמד על רשלנות של העירייה ואי ביצוע העבודות על פי התכנית בצורה מושלמת. הנתבעת,לא הביאה ראיות לעניין התוכניות והביצוע; בין כך או כך ,מדובר ברשלנות של העירייה אינדיקציה נוספת לרשלנות, הן בתכנית והן בביצוע, שלטעמי מעבירות את הנטל לשכמי הנתבעת להוכיח העדר התרשלות, נעוצה במידע, בשליטה ובפיקוח, לגבי מצבה ואיכותה של תשתית הניקוז העירונית ובפרט, באזור נשוא התובענה. העירייה אמורה להיות מודעת לנתוני האזור, לסכנת ההצפות הקיימת בו ולהיקף הנזק העלול להיגרם, במידה ומערכת הניקוז המותקנת או שהותקנה, אינה מספקת לצרכים המשתנים של האזור. ( בעניין זה מפנה לפרשת עיריית חיפה). עדות עדי הנתבעת, שבאו וספרו על יצירת עומס בקו המאסף הראשי שעובר ברחוב האשל"ג, שלא עמד בעומס קליטתם של מי גשמים שירדו בפרק זמן קצר, אינו דבר בלתי צפוי, כמות הנגר והמשקעים צריכה להיות בשליטת הנתבעת, שצריכה לפעול להתקנת מערכת ניקוז המתאימה ושתעמוד בעומס כאשר ירדו גשמים רבים בפרק זמן קצר. זאת ועוד, מהעדויות שהובאו בפני, אכן עולה תמונה לפיה, העירייה, לצורך הקמת מערכת הניקוז והכיכר בצומת אשל"ג - המוסכים, הביאה לשינויים טופוגרפיים, כך שהכיכר וסביבתה, הוגבהו מעל פני הסביבה וכתוצאה מכך, נוצר הפרש בגובה בין מפלס הרחוב לבין עסקו של התובע ולמעשה, הדבר גם גרם לכך שמפלס הרצפה של בית עסקו של התובע נמוך ממפלס הרחוב. מכל האמור לעיל, אני סבור כי הנתבעת התרשלה והפרה את חובתה על פי דין ובכך היא אחראית לנזקים שנגרמו לתובע. על הקשר הסיבתי:- מים חדרו לעסקו של התובע. העד מטעם הנתבעת אף תיאר את מצב ההצפה כלשונו כאגם בכל האזור ולא היה ניתן לעשות כלום. חדירת המים היא שגרמה לנזק ובנסיבות העניין, אני סבור כי הנזק שנגרם, נגרם בעקבות אותה הצפה והתובע הצליח להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההצפה לבין הנזקים שנגרמו לו. הנזק:- התובע הגיש חוות דעת מטעמו,( ת/1). על פי חוות דעתו של השמאי, התובע ועובדיו עמלו קשות על מנת לטפל באלפי פריטים, חלקי רכב מתכתיים, אשר נחשפו ללחות והחלו להעלות חלודה. פעולות החירום צמצמו באופן משמעותי את הנזקים לאלפי פריטים של חלקי רכב וצמצם את נזקו. פעולות ההצלה הוערכו על ידו בסך של 9,330 ₪, המורכבים מפעולות הצלה על ידי שאיבת מים, הצבת יבשנים ומפוחים וכן עבודת שני מכונאי פירוק שנדרשו לנקות ולשמן ולהסיר את החלודה מאלפי פריטים ונדרשו לצורך כך 128 שעות עבודה ובנוסף, חומר עזר, כגון תרסיסים ונפט. כמו כן הוסיף השמאי וטען, כי במקום היו קיימים חלפים שנהרסו, בעלות כוללת של 51,128 ₪. התובע ציין בתצהירו, שהתקשר למוקד העירוני בעיריית חיפה והודיע להם על הצפה, אנשי העירייה הגיעו למקום, אך אלה לא שאבו את המים ועזבו את המקום. עדי הנתבעת אישרו גרסה זו של התובע, בכך שהמקום היה מוצף, בדומה לאגם ולא ניתן היה לעשות כלום (עמ' 10 שורות 10-15). חוות דעת מטעם התובע:- חוות דעתו של התובע נערכה בסמוך מאוד לאירוע. המומחה ציין, בפרק ממצאים, כי ביקר במקום בהיות המחסן מוצף במים ומצא שכמות המים שהציפה את המחסן, מגיעה ל- 10 ס"מ. תמונות מקוריות מראות את ההצפה שהייתה קיימת במחסן. מומחה התובע אישר את פעולות ההצלה בסך 9,330 ₪ וכן נזק ישיר של חלפים שנהרסו בסך 51,128 ₪. חוות דעת מטעם הנתבעת:- חוות הדעת נערכה בדצמבר 2007, כשנתיים לאחר האירוע הנטען. חוות דעת זו אישרה למעשה את פעולות ההצלה בסך 9,330 ₪, אך בכל הקשור להערכת הנזק מטעם התובע, למזרקים האלקטרונים ומדי כמות אוויר, חוות הדעת שללה לחלוטין נזק זה בקובעה כי לא הוכח כי המזרקים אכן ניזוקו וכי לא בוצעה בדיקה מתאימה למזרקים ולמדי כמות אוויר. בהעדר בדיקה כזו ,לא ניתן להוכיח קיומו של פגם במזרקים אלו. התובע, כך לשיטתו של מומחה הנתבעת, ביצע שאיבה מהירה של המים, הציב יבשנים ומפוחים להוצאת הלחות ולא נותרה לחות במבנה. עוד ציין המומחה, כי קיבל לידיו שני מזרקים לבדיקה, שלשיטתו התובע ציין בפניו שהם מהווים דוגמא למזרקים שניזוקו ומבדיקה שערך המומחה מטעם הנתבעת, לדרך פעולת הבדיקה של המזרקים, התברר כי הבדיקה הינה בדיקה הדרושה להתקנת המזרקים ברכבים ובדיקתם על ידי מחשב רכב. משהתקין המומחה מטעם הנתבעת את שני המזרקים שנמסרו לו, נמצאו אלו תקינים, לאור הבדיקה שבוצעה על ידו, במוסך. על כן, סבורה הנתבעת, כי לא נגרם כל נזק כנטען על ידי התובע, בכל הקשור לחלפים שניזוקו ולא ניתן לעשות בהם כל שימוש. דיון בשאלת הנזק:- חוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת נערכה כשנתיים לאחר האירוע. דומני, כי חוות דעת זו אינה רלבנטית כלל ועיקר. המומחה מטעם הנתבעת ציין כי קיבל לידיו שני מזרקים לבדיקה. טען המומחה כי התובע בעצמו מסר לו את שני המזרקים האלה, כמזרקים שניזוקו מהלחות באירוע ההצפה. התובע, ולשאלת בית המשפט, שלל את האפשרות ששני המזרקים שמסר למומחה מטעם הנתבעת, הם המזרקים שניזוקו בעקבות ההצפה. המשיך וציין התובע, כי בתום שנתיים מיום אירוע ההצפה, ציין בפני המומחה, שכל החלקים שניזוקו, הושמדו על ידו ונותרו לו שני מזרקים לדוגמא, אך אלה מזרקים שלא ניזוקו באירוע ההצפה ( עמ' 6 , שורות 14-16). עדות התובע הייתה מהימנה ומקובלת עלי. התרשמתי מעדות התובע לטובה ,התובע השאיר על רשום חיובי ביותר. מדובר בתובע שפעל במהירות, על מנת להקטין את נזקו, לא המתין לנתבעת, אלא פעל כאדם מן היישוב, לא ביקש לנצל את המזיק, שילם מכיסו על מנת להקטין את הנזק, הביא משאבות מים, ניסה להציל את כל מה שניתן להצילו, במסגרת האירוע שהתרחש במחסנו. ניזוק כזה, ראוי לכל הערכה, שפעל במהירות ולא ביקש להתעשר על חשבון המזיק או להגדיל את נזקו, אלא פעל על מנת לצמצם באופן מיידי את הנזק שנגרם ולראיה, גם התרשמות המומחה מטעם הנתבעת, שציין מפורשות שהתובע ביצע שאיבה מהירה של המים, הציב יבשנים ומפוחים להוצאת הלחות. לתובע מסוג זה אני מאמין אמון מלא בגרסתו בעניין הנזק, אני מאמין לתובע בגרסתו בכך שלא מסר שני מזרקים שניזוקו באירוע ההצפה וכי אלה הושמדו על ידו. אני מאמין לגרסת התובע בעניין זה, שמסר שני מזרקים שנמצאים בעסקו, על מנת לתת אינדיקציה למומחה הנתבעת, אני מאמין לו שלא מסר שני מזרקים שניזוקו באירוע, אלא מדובר בשני מזרקים שנמסרו למומחה הנתבעת לצרכי הדגמה בלבד. עוד אני מאמין לתובע, שלמרות שניתן לנצל 20% מהחלפים שנהרסו, הוא העדיף לא למכור אותם, בשל אופי המזרקים, על מנת לא לגרום תקלות לרכבים, שיותקנו במסגרתם, ברכבים אלו. משכך המצב אין כל רלבנטיות לבדיקת מומחה הנתבעת לשני המזרקים שנבדקו על ידו ולא ניתן ללמוד מהם דבר וחצי דבר. מאידך, הנתבעת הודיעה לתובע, כבר ביום 23/1/06, שהיא מכירה באירוע ההצפה וכי הדבר נובע מעומס בקו מאסף ביוב ראשי, שעובר ברחוב האשלג, מאחר וכל קווי הביוב היו מלאים והציפו את המקום והודיעו לתובע שבאפשרותו להגיש בקשה לפיצוי על הנזק, למחלקת ביטוחים (נספח ג' לתצהיר התובע).להודעה זו, קדמה הודעה מיום 27/12/05, סמוך לאירוע, לפיה העירייה מאשרת שקיבלה את פניית התובע והגורמים המקצועיים בעירייה בודקים את הפנייה (נספח ב' לתצהיר התובע). חוות הדעת מטעם התובע נמסרה לנתבעת כבר במרץ 2006. ביום 21/3/06 הודיעה הנתבעת, מבלי לבדוק את הנזק, שהעירייה אינה אחראית, בהעדר רשלנות מצידה ולכל היותר, מדובר בכוח עליון ועל כן אין מקום לפצות את התובע. הנתבעת בחרה, מתוך מודעות, לא לשלוח שמאי מטעמה, לבדוק את הנזק שנגרם בשעת אמת והעדיפה לשלוח את המומחה בחלוף שנתיים, ואם נגרם לה נזק ראייתי בדמות כך שלא התאפשר לה לבדוק את חלקי החילוף שניזוקו, הרי כל האשמה, מוטלת לפתחה של הנתבעת, שלעניות דעתי, לא נהגה כרשות ציבורית שבתחומה נגרם נזק, ביכולתה לבחון את הנזק בשעת אמת ולא להמתין שנתיים ולגלגל את האשמה בכך לפתחו של האזרח. התובע כאן נהג כשורה, עדכן בשעת אמת את הנתבעת, אפשר לה לבחון את הנזק, שלח לידה את חוות הדעת בסמוך מאוד לאירוע, אך זו בחרה, במודע, כאמור לעיל, לבדוק את הנזק בחלוף שנתיים. משכך, אני סבור כי חוות הדעת של הנתבעת, בכל הקשור למזרקים, אין לה על מה להתבסס. מדובר בחוות דעת תיאורטית, שלא מתייחסת לחלקי החילוף שניזוקו, באה לאחר כשנתיים, ואין בידי לסמוך על חוות דעת כזו. הטענה של מומחה הנתבעת, שפעולת התובע, המהירה, לשאיבה וייבוש, לא הביאו להשארת לחות במבנה אין לה על מה להתבסס, שכן המומחה מטעמה לא ביקר במקום ואינו יכול להביע את דעתו לגבי קיומה של הלחות , דרגתה והשפעתה על חלקי החילוף שהיו במקום. אני מעדיף את חוות דעתו של התובע, שבאה בזמן אמת, המומחה מטעמו ביקר במקום כשהמים עדיין בתוך המחסן, וכשהגיע למקום כעבור מספר ימים, המים היו בגובה של 10 ס"מ, לאחר שהיו במקום, כעדות התובע, כ- 20 ס"מ. התובע פעל ללא לאות על מנת לרוקן את עסקו מהמים ולייבש את כל המחסן. לא ניתן אלא לאמץ את חוות דעתו של מומחה התובע, שמלמדת שהייתה לחות במקום, אותה לחות גרמה להליך קורוזיה מהיר בחלפים שהיו במקום ואלמלא פעולתו המהירה והאמיצה של התובע, להצלת חלקי החילוף ואלפי הפריטים שהיו במקום, נזקו היה הרבה מונים מעל הנזק שנתבע. שעות העבודה המרובות שהשקיע התובע ביחד עם עובדיו, הקטינו עד מאוד את נזק הנתבעת, הצילו את מה שניתן להציל ובין לבין, נותרו מזרקים אלקטרונים ומד אוויר, שלא ניתן היה להצילם ושפיתחו הליך קוריוזי, שלא אפשר את פעולתם. אני סבור, כי בנסיבות העניין, הוכיח התובע את נזקו הישיר בעקבות אירוע ההצפה, כגון, פעולות ההצלה ואת החלפים שנהרסו, בכמות שצוינה בחוות הדעת.התובע יכול היה,בקלות יש לציין, להגדיל את נזקו ולציין עוד חלפים שניזוקו, אך בחר, בהגינות, לא להגדיל את הנזק , ציין את הנזק האמיתי ואני מאמין לתובע ולמומחה מטעמו, שאלה החלפים שניזוקו וכי לא ניתן היה להצילם. אציין עוד, שלמרות שהמומחה מטעם התובע הוא שמאי במקצועו, התובע ציין בפני כי מדובר במזרקים אלקטרונים וכי על מנת לבדוק את המזרקים שפיתחו הליך חלודה, יוכלו לפעול, יש צורך בבדיקה מיוחדת שלא בוצעה, אך אני מקבל את עמדתו כשהמזרק מקבל חלודה, אסור להשתמש במזרק הזה, כי אז זה יוביל לכך שהרכב שמותקן במסגרתו מזרק כזה, יזייף ויתקע. גרסתו זו של התובע, שזה מקצועו, לא נסתרה על ידי שני המומחים ועל כן איני מקבל את עמדת מומחה הנתבעת בעניין זה. אי לכך אני מקבל עדות התובע וחוות דעת המומחה מטעמו ,ביחס לכמות המזרקים וביחס לעלותם כפי שמופיע בחוות דעת השמאי. אני סבור כי די בכך כדי להוכיח את נזקו ולא צריך להוכיח כיצד דיווח לשלטונות המס ביחס להשמדת מזרקים אלו. נזקים עקיפים:- התובע דרש נזק עקיף של 15,000 ₪, בגין הפסד ימי עבודה. התובע לא הצליח להוכיח את האומדן בצורה מלאה ולצרכי ההכרעה, אני מעמיד סכום זה על סך 7,000 ₪ בלבד. התובע עתר לפצותו גם בגין החזר הוצאותיו ואת עגמת הנפש שנגרמה לו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, אני סבור כי די בנסיבות העניין, להורות על החזר הוצאות בגין שכ"ט שמאי. רשלנות תורמת:- כשם שהעירייה יכלה והייתה צריכה לצפות את האירוע, נראה לי שגם התובע היה צריך לצפות את האירוע ולא להניח על הרצפה כל חלקי חילוף, לפחות בתקופת החורף, שעה שהאזור הוכה מספר פעמים, בשנים שחלפו, באירועי הצפות. בנסיבות העניין ולאחר ששקלתי טענות הצדדים לגבי עניין זה, אני סבור כי רשלנות תורמת של 15% מבטאת נכונה את אחריותם של שני הצדדים. התוצאה:- לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התובענה. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 60,458 ש"ח, בתוספת סך של 7,000 ש"ח בגין ראש נזק של הפסד ימי עבודה ובסה"כ 67,458 ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, החל מיום 6/11/06 ועד התשלום המלא בפועל. מסכום זה יש לנכות 15% בגין רשלנות תורמת מצד התובע. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע את שכ"ט השמאי, בסך 4,000 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 2/2/06. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ש"ח, כולל מע"מ. נזקי מיםאחריות העירייה בנזיקיןהצפהעירייה