אי זיהוי פגם מולד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת רשלנות רפואית בגין אי זיהוי פגם מולד:

מבוא



התובעת, ילידת 12.1.2000, נולדה בבית החולים ליולדות דג'אני, (להלן: "בית החולים"). לפי הנטען בכתב התביעה בעת שהתובעת הגיעה לגיל 20-22 חודשים התברר כי היא סובלת מפריקה של פרקי הירכיים Congential Displacement of The Hip , (להלן: "CDH").




עניינה של התביעה הוא טענה לקיום רשלנות רפואית מצד בית החולים, אשר מנוהל ומופעל על ידי הנתבע מס' 1 ומצדה של הנתבעת מס' 2 (להלן: "קופת החולים"), שרופאים מטעמה בדקו את התובעת בהקשרים שונים שלוש פעמים עד לשלב שבו התברר כי היא סובלת מ- CDH. כאן המקום להזכיר שמלכתחילה הוגשה התביעה גם כנגד סוכנות הסעד והעבודה של האומות המאוחדות (להלן: "אונר"א") אך בפסק דין חלקי שניתן התביעה כנגד נתבעת זו סולקה בשל חסינות האומות המאוחדות.




בכתב התביעה מפרטת התובעת את טענותיה כלפי בית החולים וקופת החולים. כלפי בית החולים נטען כי בטרם שחרורה של התובעת מבית החולים לא נערכה בדיקה לגילוי האפשרות שהיא סובלת מ- CDH. באשר לקופת החולים נטען כי לא עולה מהרישומים כי במהלך הביקורים של התובעת במרפאות קופת החולים נערכה בדיקה כאמור גם בשלב מאוחר יותר.




בית החולים וקופת החולים חולקים על חבותם כלפי התובעת ולטענתם לא התרשלו. הם מצביעים על כך כי נערכה בדיקה של הירכיים בבית החולים ובאשר לאחריות קופת החולים עמדתם היא כי רופא ילדים או רופא משפחה שהורים פונים אליו עם תלונה למחלה אקוטית אינו אמור לעשות במסגרת הטיפול בכך מעקב אחר התפתחות התינוק מקום בו מעקב כזה נעשה על ידי תחנת טיפת חלב. עוד נטען להיעדר קשר סיבתי ולכך שאין מקום להטלת חיוב יחד ולחוד על מי מהנתבעים נוכח הרשלנות המכרעת של אונר"א.




את עמדתם תמכו בית החולים וקופת החולים בחוות דעת של מומחה מטעמם, אף הוא בתחום האורטופדי, פרופ' משה סלעי.



העובדות



כפי שאפרט להלן, השאלות העומדות להכרעה נוגעות לחובות המוטלות על בית החולים ועל קופת החולים ודומה כי אין למעשה מחלוקות עובדתיות משמעותיות.



גרסת אביה של התובעת



אביה של התובעת, מאהר עיד, מתאר כי בני המשפחה הם תושבי ישראל ומתגוררים במזרח ירושלים. לדבריו לאחר הלידה, שהייתה בבית החולים, נעשה מעקב התפתחותי במרפאות אונר"א וקופת החולים.




כאשר התובעת הגיעה לגיל שנה וחצי היא החלה ללכת ואז שמו לב שהליכתה משונה והיא מתנדנדת. הם פנו למרפאת קופת החולים והוחל בבירור התלונה. התובעת נבדקה על ידי רופא ילדים ואורטופד ולאחר הבדיקות נמסר להורים כי היא חייבת לעבור ניתוח לתיקון הליקויים והם הופנו למרכז הרפואי שערי צדק. התובעת עברה שלושה ניתוחים.




בחקירה הנגדית אישר האב כי מעקב טיפת חלב נעשה באונר"א וכי הוא לא נכח בכל אחד מחמשת הביקורים שהיו שם (עמ' 5). באשר לאיתור המחלה אמר האב כי הדבר היה בגיל שנה וחצי כאשר ההורים הבחינו שיש בעיה בהליכה. הם פנו לקופת חולים והופנו מייד לאורטופד (עמ' 7).



גרסת ד"ר דג'אני



ד"ר דג'אני הוא בעליו ומנהלו של בית החולים. הוא רופא ומומחה לרפואת נשים ומיילדות והוא כותב בהסתמך על התיעוד כי התובעת נבדקה על ידי רופא ילדים בסמוך לאחר הלידה וכמקובל נערכה בדיקה בגפיים לשלילת CDH. לדבריו נרשם כי בדיקה זו הייתה תקינה והתובעת והאם שוחררו ביום 13.1.00 מבית החולים. הוא מתאר כי על פי שגרת העבודה בבית החולים כאשר יש חשד נמסר להורים כי עליהם להמשיך בטיפול אך במקרה זה לא היה חשד ולא התעוררה בעיה המצדיקה התייחסות.




בחקירה הנגדית אמר ד"ר דג'אני כי הרופא שטיפל בתובעת לאחר הלידה היה ד"ר עאמר סולטאן שלדבריו היה לו במועד הרלוונטי רישיון עבודה בישראל (עמ' 190). הוא לא ידע לומר אם נעשתה בדיקה של הירכיים בעת השחרור של התובעת מבית החולים ביום 13.1.00 (עמ' 194-195) אך אמר כי אין 'סטנדרט' ולפיו עושים בדיקה כזו (עמ' 195).



גרסת ד"ר עיסאם קורד



ד"ר קורד טיפל בתובעת בשתי הזדמנויות במסגרת קופת החולים. הוא מתאר בתצהיר כי התובעת ביקרה במרפאות קופת החולים שלוש פעמים: בפעם הראשונה ביום 27.4.00 היא הגיעה עם סימפטומים של מחלה חריפה במערכת הנשימה העליונה וטופלה על ידי ד"ר אורבך. בפעמים הבאות: ביום 25.6.00 וביום 14.9.00 היא הגיעה עם תלונות על הקאות והקאות ושלשול וטופלה על ידי ד"ר קורד עצמו.




לדברי הרופא הוא ציין ברישום מיום 25.6.00 זיהום במקום החיסון ולכן הוא מניח כי ידע שהתובעת מצויה במעקב טיפת חלב.




בסיום התצהיר כותב ד"ר קורד כי בדיקה קלינית לאיתור חשש לפריקת ירך, אינה חלק מהבדיקות המבוצעות לתינוק חולה הפונה למרפאה לבדיקת טיפול עקב מחלה. בדיקה זו ובדיקות קליניות ומעבדתיות אחרות, שמטרתן לוודא התפתחות תקינה נעשות בתחנות טיפת חלב.




ד"ר קורד לא נחקר נגדית על התצהיר תוך שהתובעת שומרת על טענותיה לגבי האמור בו.



גרסת ד"ר זאב חורב



העד הוא רופא מומחה לרפואת ילדים ומשמש רכז רפואת ילדים באגף רפואה בקהילה במסגרת קופת החולים. הוא מתאר בתצהיר את התפקידים השונים שיש לתחנות טיפת חלב אשר מטפלות במעקב ההתפתחותי אצל התינוק הבריא; עורכות בדיקות שגרתיות; בדיקות התפתחותיות ואמורות לאתר במסגרת המעקב מחלות שונות. במקביל, כך הוא כותב, נעשה טיפול רפואי, כאשר התינוק חולה, במרפאת קופת חולים אצל רופא ילדים או רופא משפחה.




ד"ר חורב מצרף לתצהיר נוהל מעקב ולפיו במעקב אחר התינוק הבריא אין הנחיה או דרישה מרופא המטפל בילד שבא לצורך טיפול במחלה אקוטית לערוך אגב טיפול באותה בעיה או מחלה בדיקות לאיתור בעיות בריאות נוספות ואין נדרש לערוך באותו מעמד בדיקת פיסוק לשלילת פגיעה בפרק הירך.




מתוך הרשומה הוא למד כי בשלוש הפעמים שבהם הייתה התובעת במרפאת קופת החולים בשועפת היא הובאה עקב מחלה אקוטית שבה טופלה בעוד שהמעקב ההפתחותי לא בוצע במסגרת קופת החולים.




ד"ר חורב נחקר לגבי שגרת עבודתם של רופאי קופת חולים והוא השיב כי אין הקופה מצפה מהם לערוך בדיקה לירכיים מקום בו מגיע תינוק עם תלונות אחרות לחלוטין. לשיטתו מקום בו הרופא אינו משמש כחלק ממערך המעקב ההתפתחותי הוא אינו אמור לערוך סדרה של בדיקות שתהפוך כל ביקור לביקור שנמשך 20-30 דקות (עמ' 206).



הרשומה הרפואית



הרשומה הרפואית הרלוונטית כוללת רישומים מבית החולים; קופת החולים ודף אחד המתאר את שנעשה במרפאת אונר"א.




באשר לבית החולים הוגש גליון הטיפול ביולדת ובתובעת בבית החולים. מתוך אחד העמודים עולה כי ביום 12.1.2000 נעשתה לתובעת בדיקה שכללה בין היתר בדיקת הירכיים – Limbs ולגביה נכתב No Click. לא הומצאו מסמכים נוספים המתארים בדיקה נוספת מעבר לזו שנערכה. במכתב השחרור נכתב ליולדת כי עליה לשוב לביקורת לאחר שבוע ולעשות מעקב במסגרת קופת החולים.




באשר לאונר"א הוגש מסמך אחד (ת/1) ובו פירוט של המועדים שבהם ביקרה התובעת במרפאות הארגון – 27.3.00; 27.5.00; 15.7.00;18.1.01. עוד מתועדים ביקורים ב 12.2.00; 27.3.00 שבהם ניתנו ככל הנראה חיסונים.




תיק קופת החולים מתעד שלושה ביקורים רלוונטיים עד שהתובעת הייתה בת שנה וחצי. הביקור הראשון ביום 27.4.2000. בביקור זה נבדקה וטופלה התובעת על ידי ד"ר אורבך, רופא ילדים, בשל סימפטומים של מחלה חריפה במערכת הנשימה העליונה.



הממצאים העובדתיים



מתוך תיאור הדברים שלעיל ניתן לסכם את הממצאים העובדתיים:




התובעת נולדה ביום 12.1.2000 בבית החולים. באותו יום נבדקה על ידי רופא ילדים אשר בדק גם את הירכיים ומצא את הבדיקה תקינה.




היא שוחררה מבית החולים ביום שלאחר מכן – 13.1.2000 אך אין תיעוד על כך שבעת השחרור נערכה בדיקה נוספת.




מעקב ההתפתחות של התובעת נעשה במרפאת אונר"א ושם אף ניתנו לה החיסונים.




התובעת הגיעה שלוש פעמים למרפאת קופת חולים הכללית עם תלונות לגבי מחלה (בעיית נשימה, הקאות, שלשול והקאות). היא טופלה על ידי רופא ילדים או רופא כללי, אך לא נערכה לה בדיקה של מצב הירכיים. הביקורים התקיימו ביום 27.4.00; 25.6.00 ו- 14.9.00.




קופת החולים אינה מנחה את מרפאותיה, מקום בו אלה אינן נותנות שירותי מעקב 'טיפת חלב', לבצע בדיקות התפתחות מתוך הנחה כי אלה מתבצעות בתחנות טיפת חלב.



השאלות העומדות להכרעה



אין למעשה מחלוקת על כך שניתן לעשות אחת משתי בדיקות אפשריות בכדי לגלות סימנים המעידים על קיום CDH - אלה הן בדיקות Barlow ו - Ortolani ומקום בו נעשו הבדיקות והעלו סימנים מחשידים יש להורות על ביצוע בדיקת אולטראסאונד המאשרת או מפריכה את החשש כי התינוק או התינוקת סובלים מ- CDH.




עוד אין מחלוקת כי הטיפול הנוגע למעקב ההתפתחותי של התובעת – המכונה ביקורת 'טיפת חלב' בוצע במרפאות של אונר"א – הנתבעת מס' 3 – שהתביעה כנגדה סולקה ודומה כי אחריותה של אונר"א כמי שאמורה הייתה לערוך מעקב התפתחותי היא ברורה.




השאלות העומדות לדיון, נוגעות לנתבעים שנותרו, והם בית החולים שבו נולדה התובעת וממנו שוחררה עם תום האשפוז הראשוני לאחר הלידה וקופת החולים שהתובעת הגיעה אליה לבדיקת רופא בשלוש הזדמנויות שונות לשם טיפול בתלונות אחרות. שאלות אלה הן:




האם די בבדיקה לגילוי סימני CDH בעת שהייתה בבית החולים שנערכה ביום הלידה והאם היה מקום לערוך בדיקה נוספת בטרם השחרור מבית החולים.




האם בשלושת הביקורים שבהם ביקרה התובעת במרפאות קופת החולים צריכה הייתה להעשות גם בדיקה של הירכיים, אחת משתי הבדיקות המוכרות לכך, הבוחנת קיומה של CDH.




ככל שלא נערכו הבדיקות האם מדובר בהתרשלות והאם יש קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנכות שנותרה לתובעת. בהקשר זה יש להידרש לשאלה מתי ניתן לאתר CDH ועד איזה גיל – האיתור המוקדם מביא לסיכויי החלמה טובים יותר.


חוות הדעת הרפואיות



לצורך מתן תשובות להיבט הרפואי של השאלות הביאו הצדדים חוות דעת מטעמם: חוות דעתו של ד"ר קלצ'קו וחוות דעתו של פרופ' סלעי. שני המומחים הם מומחים בתחום האורטופדיה. עם זאת, דומה כי זוית נוספת של המבט הרפואי – הזוית של רופא המומחה בטיפול בילדים הייתה חסרה.



חוות דעתו של ד"ר הרולד קלצ'קו



ד"ר קלצ'קו, מומחה בתחום האורטופדיה, מתאר בחוות דעתו את הטיפול שניתן לתובעת לאחר שנתברר כי הוא סובלת מבעיה וכי היא התקבלה לבית החולים שערי צדק לשם טיפול כאמור בהיותה בת 22 חודש ביום 30.10.2001. עוד הוא מתאר את הניתוחים שנעשו.




לדבריו מסיבות שאינן ברורות מחלתה של התובעת לא אובחנה בעת לידתה או בסמוך לכך ובטרם שחרורה מבית החולים לאחר הלידה. מחלה זו לא אובחנה גם בהמשך למרות שהיא נבדקה במרפאת קופת החולים המקומית אלא רק בגיל 20-22 חודש לאחר שהתובעת החלה ללכת וההורים שמו לב להליכה המשונה.




הוא מפרט כי פריקה מולדת של פרקי הירכיים היא אחת המחלות המוכרות בתינוקות וליקוי כזה ניתן לאבחון מיד לאחר הלידה או במהלך חודשי החיים הראשונים במסגרת בדיקה קלינית פשוטה, שאמורה להתבצע על ידי רופא ילדים בחדר לידה, במרפאה מקומית ובמרפאת טיפת חלב. בדיקה כזו יכולה להצביע מייד על חשד להפרעה בתפקוד פרקי הירכיים ולהביא לקביעת האבחנה. במקביל, כך הוא מציין, קיימים אמצעי הדמיייה שניתן לאבחן באמצעותם במדויק אך לא ברור מחוות הדעת אם הוא סבור כי יש לעשות בדיקת הדמייה לכל תינוק.




המומחה כותב ששכיחותה של CDH אצל בנות גדולה מאשר אצל בנים (פי 4 ויש מחקרים המצביעים על פי 6) ולשיטתו בדיקות האיתור למחלה זו הן חלק משגרת המעקב השוטף אחר ילודים ותינוקות. ככל שאבחון המחלה נעשה בטרם מלאו לתינוק 6 חודשים מובטח כי בטיפול שמרני 95-98 אחוז מהמקרים יבריאו באופן מלא.




ככל שהאבחון נעשה לאחר 6 חודשים קיים קושי בתיקון הליקוי ואז יש צורך בביצוע ניתוחים והסיכוי להרפא נמוך יותר. במקרה הנדון האבחון המאוחר גרם לליקוי אצל התובעת שלאחר הניתוחים שעברה – הביא לכך שנותרה נכות.




ד"ר קלצ'קו מסכם את חוות דעתו באמירה כי לא מצא הסבר ברשומה הרפואית לתקלה זאת וקשה לדלות ממנה מתי ובאיזה שלב, אם בכלל, הייתה מעורבות של רופא ילדים בעל ניסיון או של רופא אורטופד בחודשי החיים הראשונים לחייה של הנבדקת.




בחקירה הנגדית אישר ד"ר קלצ'קו כי משמעות הרישום NO CLICK היא כי אגן הירכיים נבדק ונמצא תקין ככל שהרשומה נכונה ומשקפת את מה שהיה (עמ' 51).




באשר להמשך אמר המומחה כי המשך המעקב צריך היה להעשות במסגרת טיפת החלב בחלוף כשבועיים (עמ' 53) וכי לאחר מכן הקצב צריך להעשות כל שבועיים שלושה עד גיל שלושה– ארבעה חודשים. במהלך תקופה זו צריכה התינוקת להיבדק לפחות פעמיים (עמ' 55).




באשר למועד שבו ניתן עוד לאתר את המחלה ולטפל בה באופן שמרני אמר ד"ר קלצ'קו כי מדובר בשלושה, ארבעה חודשים ולא יותר מחמישה חודשים או ששה חודשים (עמ' 56, עמ' 63) וכי דבר זה לא נעשה. הוא הסכים כי בארבעת או חמשת הביקורים בטיפת החלב של אונר"א היה מקום לאבחן את הבעיה וקרוב לוודאי ששם 'פספסו' את האבחנה (עמ' 59). עוד הסכים המומחה לכך שאין לערוך בדיקת אולטראסאונד כבדיקת סקר אלא אם יש אינדיקציה להשתייכות התינוקת לקבוצת סיכון (עמ' 67). ד"ר קלצ'קו אישר כי התובעת לא הייתה חלק מקבוצת סיכון (עמ' 71).




שיעור ההצלחה של ניתוחים שמבוצעים לילדים עד גיל שלושה חודשים, מקום בו התערבות שמרנית לא הצליחה, הוא להערכת המומחה כ- 50% (עמ' 68) אך הוא לא הכיר נתונים או מספרים לגבי תקופות אחרות.



חוות דעתו של ד"ר משה סלעי



פרופ' סלעי, מומחה בתחום האורטופדיה, מציין כי במקרה זה לא היו גורמי סיכון להתפתחות המחלה כמו : אי יציבות בבדיקה קלינית בלידה; סיפור משפחתי; לידה במצג עכוז; עיוות אחר בגפיים – אשר אלה מצביעים על חשד קליני גבוה יותר ומצדיקים עריכת בדיקת הדמיה נוספת כגון אולטראסאונד. הוא מוסיף כי פריקה דו צדדית היא נדירה ביותר וקשה לאבחון.




עמדתו היא כי בהיעדר סימנים מחשידים או גורמי סיכון אין הצדקה לעריכת בדיקות סקר כמו בדיקת אולטראסאונד ולכן המעקב והטיפול שקיבלה התובעת היו כמקובל בכל חברה מודרנית.




בחקירה הנגדית אמר פרופ' סלעי שהיה לתובעת גורם סיכון אחד והוא היותה נקבה והסיכון להתפתחות מחלה אצל בנות גדול פי חמישה או ששה מאצל בנים (עמ' 119).




פרופ' סלעי אישר כי הפעם הראשונה שבה נעשית בדיקת אורטולני או ברלו היא בעת הגעת התינוק לתינוקיה לאחר הלידה (עמ' 123) וכי מטבע הדברים נעשית בדיקה נוספת בעת השחרור מחדר הלידה. הוא עומת עם הרשומה הרפואית שלפיה אין תיעוד לבדיקה שנייה עובר לשחרור מבית החולים ואישר כי נעשתה בדיקה אחת ולא שתי בדיקות כפי שצריך היה לעשותן. בהקשר זה הוא היה חד משמעי:


"ש: עכשיו אם כך, מבחינת בית החולים, נסכם עד פה את תפקידו של בית החולים דג'אני בפרשה הזאת, כי יש לנו בדיקה אחת בלבד, במקום שתי בדיקות שהיו צריכות להיות פה, אחת מיד אחרי הלידה, אחת בשחרור נכון?
ת: אמת" (עמ' 127).




החשיבות לעריכת בדיקה בחלוף זמן מהלידה עצמה הובהרה בחקירת פרופ' סלעי כנובעת מכך שקיימת אפשרות, גם אם אינה שכיחה, לכך שהשרירים לאחר הלידה הם רפויים ולכן ניתן להחמיץ את ה- CLICK בבדיקה בשעות הראשונות שלאחר הלידה. פרופ' סלעי ציין אמנם כי התקלה השכיחה בכך היא שיש ממצא חיובי שגוי בבדיקה הראשונה אך לא שלל את האפשרות לקיום האפשרות האחרת של אי איתור המחלה בשל אותו רפיון שרירים (עמ' 127) וכפועל יוצא מכך מצא כי אי עריכת הבדיקה השנייה בטרם השחרור היא רשלנית.




המומחה סירב לאשר כי בשל היעדר רישום אם נעשתה בדיקת אורטולני או ברלו נפל פגם בעבודות בית החולים (עמ' 128). הרופא נשאל בהמשך האם נכון שאין לייחס משקל לכך שנכתב NO CLICK כאשר עולה על פני הדברים כי רופא הילדים שכתב זאת אינו מורשה כרופא במדינת ישראל אלא בשטחים והוא אישר כי לא היה מתייחס לכך ברצינות עד שהיה מתברר האם הרופא כשיר או לא (עמ' 131).




היבט אחר בחקירת פרופ' סלעי היה באשר לדעתו לגבי תפקידו של רופא הפוגש בתינוק גם אם התלונות שמופנות לאותו רופא הן על עניינים אחרים. עמדת פרופ' סלעי הייתה כי בכל מקרה יש צורך בעריכת בדיקה מכף רגל וכל הגוף ייבדק ולא רק החלקים בגוף שעליהם התלונן אחד מהוריו (עמ' 134-135).




סיכויי ההצלחה של טיפול שמרני בתקופה שבין 6-8 חודשים להערכת פרופ' סלעי הם גבוהים מאוד ולאחר מכן הסיכויים יורדים. הסיכויים בתקופה הראשונה מגיעים כדי 95-98 אחוזים (עמ' 138). כך הדבר גם לתובעת. להערכתו של פרופ' סלעי אם הייתה נעשית הבחנה מוקדמת קרוב לוודאי שהתובעת הייתה בריאה.




גם בחקירתו החוזרת עמד פרופ' סלעי על דעתו שהוא מצפה מרופא קופת חולים, גם אם הוא יודע שמעקב ההריון נעשה באונר"א, להפשיט את הילד ולבדוק אותו מלמעלה עד למטה וזאת גם אם מחכים 30 ילדים נוספים.



אחריות בית החולים



בכתב התביעה טענה התובעת כי בית החולים אחראי בשל כך שלא ביצע בדיקה לבירור האפשרות ל- CDH (סעיף 4 (ב')) תוך שהיא מציינת בסעיף 3 (ב') לכתב התביעה כי בדיקה כזו צריכה להערך לאחר הלידה ולפני השחרור מבית החולים.




כמתואר לעיל, הוברר במהלך הדיון כי אכן נערכה בדיקה של הירכיים ביום 12.1.00 ונמצאה תקינה. משהוברר שאכן כך, אין מקום לטענה ולפיה לא נערכה בדיקה כלל.




בסיכומים נטען על ידי בא כוח התובעת כי יש להטיל חבות על בית החולים בשל טעמים נוספים ובהם כי הרופא הבודק לא היה בעל רשיון וכי לא נערכה בדיקה נוספת בעת השחרור מבית החולים. עוד מועלית טענה הנוגעת לטיב ההסבר שניתן לאמה של התובעת בעת שחרורה מבית החולים.




הנתבעים טוענים כי התובעת טענה את טענותיה במנותק מכתב התביעה שהגישה ותוך שינוי חזית. עמדתם היא כי משהוכח שבית החולים ביצע את הבדיקה המקובלת; הבדיקה הייתה תקינה; ניתנו לאם הנחיות מתאימות אין אחריות על בית החולים.




הנתבעים מפנים לכך שד"ר קלצ'קו כלל לא היה ער לכך שנעשתה בדיקה בבית החולים וכי זו הייתה תקינה וחוות דעתו, שנכתבה בהתעלם מכך, היא שגויה. בהתייחס לשאלת ההסברים שניתנו לאם נטען כי בהיעדר עדותה של האם אין למעשה כל תשתית לטענה בדבר ליקוי שנפל בהסבר שקיבלה. לשיטתם של הנתבעים לתובעת לא היו גורמי סיכון, כפי שעולה מחוות הדעת, ולכן הבדיקה שנערכה בבית החולים הייתה מספקת.




במחלוקת שנפלה בין הצדדים מצאתי כי לא הונחה תשתית להנחה כי בית החולים התרשל באופן בו בוצעה הבדיקה ביום 12.1.00 או בהנחיות שנתן לתובעת עובר לשחרורה מבית החולים אך התרשל בכך שלא ערך בדיקה חוזרת של הירכיים בטרם שחרור התובעת מבית החולים.




בכל הנוגע לבדיקה שנערכה ביום 12.1.00 ולאחר שהוברר כי נערכה בדיקה כאמור לא הונחה כל תשתית לכך שהרופא שבדק היה לא מיומן או לא נעשתה בדיקה התואמת את הסטנדרטים המקובלים. טענת התובעת לגבי מיומנותו של הרופא הועלתה בסיכומים ולא הוכחה ואיני סבור כי די בהעלאת הטענה כדי להטיל על בית החולים נטל להראות כי הרופא כשיר, מיומן ובעל רשיון. כך הדבר גם באשר להסברים שניתנו. אמה של התובעת, שקיבלה את ההסבר, כלל לא הובאה לעדות ומכאן שלא ברור מה נאמר לה ואלו הנחיות קיבלה. הרשומה הרפואית מתעדת מתן הנחיות להמשך מעקב ולחזרה לבית החולים בחלוף שבעה ימים ולא מצאתי כי בכל אלה נפל פגם.




השאלה היחידה שנותרה להכרעה היא האם בית החולים התרשל כאשר לא נערכה בדיקה נוספת של הירכיים בטרם השחרור מבית החולים. בעניין זה הטענה היא כאמור כי היה מקום לערוך בדיקה נוספת מעבר לזו שתועדה ביום 12.1.00 – ביום השחרור – 13.1.00 ובהעדר תיעוד על כך ברשומה הרפואית – משמע לא נערכה בדיקה כזו.




הנתבעים טענו בהקשר זה לשינוי חזית ואולם עיון בכתב התביעה מעלה כי הטענה הועלתה וכי בסעיף 3 ג' לכתב התביעה נכתב במפורש כי הבדיקה תיעשה מייד לאחר הלידה ובטרם השחרור מבית החולים. בסעיף 4 ב' נטען אמנם כי התובעת לא נבדקה באף הזדמנות ואולם השילוב של האמור בשני הסעיפים מעלה כי הטענה נטענה גם ביחס לשחרור מבית החולים ולפיכך אין מדובר בהרחבת חזית.




כאמור, בעניין זה העיד פרופ' סלעי, ועדותו מקובלת עלי, כי מדובר בבדיקה נדרשת גם בעת השחרור מבית החולים ומקום בו אין תיעוד לכך שזו נעשתה פעם נוספת ביום 13.1.00 יש להניח כי היא לא נעשתה ובית החולים התרשל בכך.



אחריות קופת החולים



עמדת התובעת, הנסמכת כאמור על דברי פרופ' סלעי בחקירה הנגדית, כי על רופא ילדים, הפועל במסגרת קופת חולים ופוגש בתינוק בפעם הראשונה לערוך בדיקה גופנית מלאה של התינוק הכוללת בדיקות התפתחות ובדיקות לקיום CDH גם מקום שבו התלונה בפניו היא על מחלה אקוטית אחרת.




לכן, התובעת סבורה כי היה על הרופאים בקופת חולים שראו את התובעת בשלוש הזדמנויות שונות החל בגיל שלושה חודשים ועד לגיל שמונה חודשים לערוך בדיקה קלינית שתכלול גם את הבדיקות לאיתור מחלת CDH.




בסיכומיו הביע בא כוח התובעת תרעומת על ה - MANUAL שעל פיו פועלת קופת החולים ובו יש המלצה לבדיקת CDH רק בחלוף תשעה חודשים וגם זאת על תנאי ובערבון מוגבל תוך הנחה כי יש חלוקה אדמינסטרטיבית ברפואה ולדעתו אין מקום לקטלוג וחלוקה של בדיקות במחיצות אלא יש להפעיל שכל ישר, אמפתיה והבנה.




התובעת טוענת כי בהסתמך על האורטופדים שהעידו היה על רופאי קופת החולים לבדוק קיום האפשרות ל- CDH בעת הבדיקות שערכו.




באשר לקושי שעלה מעדותו של פרופ' סלעי המתייחס לאיתור של פריקה דו צדדית סבורה התובעת כי טענה זו עומדת למי שבדק אך לא למי שלא טרח לבדוק.




הנתבעים מפנים לכך שהמעקב אחר התפתחות התובעת נערך על ידי אונר"א וכי אין כל עדות שהועלה בפני רופאי קופת חולים קושי במעקב זה או שנאמר להם שאין מעקב באופן שיצביע על ליקוי בבדיקה ובטיפול בתובעת. עמדתם היא כי הרופאים היו יכולים להניח כי המעקב מתבצע כסדרו ולהתמקד בטיפול בבעיה האקוטית שלצורך הטיפול בה הגיעה התובעת לרופא.




בסיכומיהם טענו הנתבעים גם להשלכות שתהיינה לקביעה אחרת. קביעה לפיה סטנדרט הזהירות הסביר מחייב ביצוע בדיקות מעקב התפתחות על ידי רופא מטפל, מקום בו המעקב מבוצע בתחנת טיפת חלב, יאלץ כל רופא ילדים לבדוק בדיקות רבות, להפשיט את התינוק ו'לבדוק אותו מא' ועד ת'' תוך עשיית מעקב ההתפתחות בכל מקרה של מפגש עם ילד חולה. הנתבעים סבורים כי מדובר בדרישה בלתי סבירה העומדת בניגוד לנהלי משרד הבריאות.




במקרה זה, כך טוענים הנתבעים, הופנתה התובעת למעקב על ידי טיפת חלב. היא ביצעה את המעקב במסגרת אונר"א ושם הייתה צריכה להתבצע גם הבדיקה המתאימה. משהייתה התובעת בטיפול טיפת החלב של אונר"א, קיבלה במסגרתה חיסונים, לא היה חייב רופא ילדים לערוך את אותן בדיקות פעם נוספת.




עוד מבקשים הנתבעים שלא להסתמך על עדותו של פרופ' סלעי בעניין זה שכן הוא אינו יכול להעיד לגבי הדרישה הנורמטיבית מרופא ילדים. הסטנדרט שהציב אינו מתאים והוא אינו הגורם שיכול להציבו.




במחלוקת זו מקובלת עלי עמדת הנתבעים כי מקום בו נערך מעקב על ידי תחנת טיפת חלב, שבמסגרתה נערכות בדיקות התפתחות; התינוקת מקבלת חיסונים ואמורה להיבדק גם על ידי רופא, אין בהכרח מקום לבדיקה מקבילה על ידי רופא ילדים מטעם קופת חולים שאליו פונים כאשר יש מחלה אקוטית.




אני סבור כי חובת הרופא לנהוג אחרת קמה רק מקום בו הונח בפני הרופא בקופת החולים יסוד להניח כי לא נערך מעקב מסודר במסגרת טיפת חלב. בהיעדר עדות מטעם אמה של התובעת או אביה לגבי מסירת מידע כאמור לרופא בקופת החולים לא קמה עליו חובה לערוך בדיקות מקבילות של התובעת לבדיקות שנערכות כדבר שבשגרה במסגרת טיפת חלב.




לפיכך, לא מצאתי כל התרשלות בהתנהלותם של רופאי קופת חולים והתביעה כנגד הנתבעת מס' 2 נדחית. מסקנה זו עולה גם מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שניתן בעניין דומה שבו התעוררה אותה השאלה של אחריות רופאי קופת החולים מקום בו נעשה מעקב טיפת חלב על ידי גורם אחר (ת.א. (חי') 327/06 אלא ווליד דיק נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, ניתן ביום 30.6.10)).



הקשר הסיבתי ואבדן סיכויי ההחלמה



במישור זה השאלה הנשאלת היא האם לו היה מתברר כי המחלה קיימת בזמן מוקדם יותר הייתה התובעת מחלימה. התובעת טוענת כי נוכח דברי הרופאים הרי שגילוי החל מגיל אפס ועד לגיל של 7-8 חודשים מביא לסיכויי החלמה סביב 98%.




הנתבעים טוענים כי גם אם מוטלת עליהם אחריות הרי שזו חלה על אובדן סיכויי ההחלמה שהוא נמוך בהרבה מזה שנטען על ידי התובעת. הטיעון שהם מעלים הוא כי מדובר בביקור אחד במרפאת קופת חולים למול מספר ביקורים דומים באונר"א ולכן אין כל הוכחה שמצב התובעת היה שונה לו הייתה מאובחנת קודם לכן. קופת החולים, כך הטענה, קיבלה את התובעת במומה לאחר שסיכויי ההחלמה פחתו בעקבות אי גילוי המחלה קודם לכן ולכן אחראית רק על התוספת בפגיעה בשיעור סיכויי ההחלמה. הנתבעים מבקשים לחייב אותם רק ב- 24% מאובדן סיכויי ההחלמה.




טענה נוספת שמעלים הנתבעים היא כי רשלנותה של אונר"א הייתה הסיבה המכרעת לנזק ולכן נותק הקשר הסיבתי בין המעשים והמחדלים של מי מהנתבעים לבין הנזק.




לאחר בחינת עמדות הצדדים מצאתי כי יש לקבוע קשר סיבתי מלא בין התרשלות בית החולים לבין הנזק שנגרם. סיכומי הנתבעים התייחסו בעיקר לשאלת אחריות קופת החולים במישור זה ואולם משמצאתי כי בית החולים נמנע מעריכת בדיקה חיונית שהיה עליו לערוך אותה בעת השחרור הרי עליו הנטל להראות שאם הייתה נעשית הבדיקה לא הייתה המחלה מאותרת. בנסיבות אלה משאי עריכת הבדיקה בעת השחרור מבית החולים גרמה לנזק ראייתי, שמנע מהתובעת את הוכחת הקשר, הרי שיש לראות את הנתבעים כמי שעליהם הנטל להוכיח כי אינו מתקיים והם לא עמדו בו (רע"א 145/07, 1474/07, 1556/07 עירית הרצליה נ' כץ, (פורסם במאגרים, 2009); ע"א 9328/02 לאה מאיר נ' דן לאור, פ"ד נח (5) 54,  66-61 (2004); ת.א. (י"ם) 8067/06 ציון מחבר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (פורסם במאגרים, 2009), פסקה 40)).




נקודת המוצא היא אפוא כי בשל התרשלות בית החולים נמנעה האפשרות מלברר את הקשר הסיבתי בין אי עריכת הבדיקה לבין אי גילוי המחלה במועד מוקדם והמסקנה מכך שיש להניח קיום קשר סיבתי.




עוד לא מצאתי כי ניתן לראות בהתרשלות אונר"א בטיפול בתובעת ככזו המנתקת את הקשר הסיבתי ואין לראות באשמה של אונר"א כסיבה המכרעת לנזק או כמי שפעלה במתכוון לגרימתו אלא מדובר בשני מזיקים שהתרשלו וגרמו לנזק (השווה ע"א 7021/99 עזבון המנוח שלומי וייצמן נ' סלע, פ"ד נו (1) 822, 830 (2002)).




באשר למידת אבדן סיכויי ההחלמה – בהינתן כי המחדל בו מדובר התרחש בסמוך ללידה עמדת שני הרופאים הייתה לסיכויי החלמה של – 95-98%. איני סבור כי יש ליצור הפחתה ממידת הסיכוי בהתאם למידת התרשלותה של אונר"א וכפי שאפרט להלן איני סבור כי יש לכך חשיבות בהקשר הנשיאה בנטל הפיצוי. בענייננו ההסתברות שהועלתה ביחס להצלחה בטיפול היא כמעט 100% מקום בו הגילוי היה נעשה בסמוך ללידה ולכן אין מקום להפחתה יחסית בשל סיכויי החלמה חלקיים (השווה ע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות נ' יוסף פאתח פ"ד מב (3) 312, 320 (1988) ע"א 4975/05 אליעזר לוי נ' ד"ר זאב מור (פורסם במאגרים, 20.3.08)). יובהר מצב הדברים במקרה זה הוא כי שני גורמים הביאו לאבדן סיכויי ההחלמה אך אין משמעות הדבר כי כל אחד מהם אחראי רק לחלק מהאובדן. שניהם אחראיים למלוא האובדן של סיכויי ההחלמה.



אחריות אונר"א ומשמעות הקביעה לעניין החסינות באשר לחבות הנתבעים



לטענת התובעת מקום בו קיימים מעוולים במשותף משנמצאה אחריות על הנתבעים או על מי מהם הרי שהם חבים יחד ולחוד עם אונר"א ועליהם לשאת במלוא הנזק.




הנתבעים טוענים כי אין מקום לראותם כמעוולים במשותף מקום בו נתונה חסינות למעוול אחר. הם מפנים לכך שחלוקת האחריות בין המעוולים מסורה לבית המשפט בהתאם למידת אשמתו המוסרית של כל אחד מהמעוולים. במקרה זה, לטענתם אם תוטל אחריות על מי מהם מדובר באחריות מזערית ומולה אחריות משמעותית של אונר"א.




לטענת הנתבעים במקום שבו אחד המעוולים נהנה מחסינות הרי שהמעוול שאינו נהנה מחסינות כזו יחוב רק בגובה הנזק שגרם ולא יחוב במלוא הנזק. הנתבעים מפנים לפסקי הדין של בית המשפט העליון בע"א 479/60 נתן אפלשטיין נ' גולייט וצבי אהרוני, פ"ד טו 682, שם נקבע כי בעל שגרם לנזק עם אחר כלפי אשתו יחוב בנזק למרות שנהנה מחסינות וכן לע"א 493/63 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' קבוצת כנרת, פ"ד יח (2) 225 שם הכיר בית המשפט בזכות מזיק אחד לתבוע השתתפות ממזיק אחר אף שתביעת הניזוק כלפי אותו מזיק התיישנה.




מנימוקים של צדק ויושר – במקרים שבהם אחד המעוולים נהנה מחסינות – כך הטענה – אין לקבוע כי כל החבות לפיצוי תיפול כלפי יתר המעוולים אף שמידת אשמתם המוסרית נמוכה מידת האשמה המוסרית של המעוול שנהנה מחסינות. בעניין זה מפנים הנתבעים גם לדברים שכתב פרופ' א' ברק בפרק על מעוולים במשותף בספר דיני נזיקין (בעריכת ג' טדסקי), 502 (1975).





עיון בפסקי הדין אליהם הפנו הנתבעים מעלה כי לא ניתן ללמוד מהם לענייננו. פסקי הדין אליהם מפנים הנתבעים מתייחסים למערכת היחסים שבין המזיקים אך אינם שוללים את חבותו של כל אחד מהם כלפי הניזוק. גם הדברים שכתב פרופ' ברק תומכים בכך כי הדין המצוי אינו מאפשר הפחתת הפיצוי של המזיק ה'נוכח' בשל העדרו של המזיק שאינו זמין:


"מצד שני, אין זה הגיוני כי המזיק, שגרם יחד עם מזיק אחר עוולה, יחוייב לשאת על שכמו את כל המעמסה הכספית, רק משום שהמזיק האחר נהנה מחסינות דיונית בפני תביעת הניזוק. דילמה זו אפשר, כמובן, לפתור על ידי כך שהמזיק שאינו נהנה מחסינות לא יחויב כלפי הניזוק, אלא כדי חלקו בנזק שגרם. ספק אם לתוצאה זו ניתן להגיע שלא בדרך חקיקה..." (ההדגשה שלי – א.ד. – יש להצטער על כך שבציטוט המשפט שהובא בהשלמת טענות הנתבעים הושמט החלק שהודגש).




בהמשך הדברים מביא פרופ' ברק דוגמאות שמכולן עולה כי אין לשלול את הפיצוי מהניזוק במקרה כזה אלא נשאלת השאלה האם למרות החסינות או המניעות מתביעת אחד המזיקים על ידי הניזוק נשללת זכותו של מזיק אחר להשתתפות ואולם לא זו השאלה העומדת לדיון.




גישה זו, ולפיה חב המזיק 'הזמין' בתשלום מלוא הנזק נובעת אפוא מעקרון היסוד של דיני הנזיקין – חבות ביחד ולחוד של כל המעוולים שגרמו לנזק – והיא אף עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי התומך במתן פיצוי מלא לניזוק על הנזק שנגרם מקום בו מוטלת אחריות כלפיו על ידי מזיק אחד או יותר. אינטרס זה חל כאשר קיימת חסינות לאחד המזיקים או שהוא אינו יכול לשאת בנטל הפיצוי מכל סיבה אחרת, למשל חדלות פרעון.




לסיכום, לא מצאתי כי יש בפסק הדין החלקי שניתן בעניין חבותה של אונר"א כדי לשלול את חובת מי מהנתבעים לשאת בנזק שנגרם, אף אם מידת האשם המוסרי שדבק בהם פחותה.



הנזק



אביה של התובעת מתאר כי התובעת הולכת בצליעה, מתקשה בעמידה ובהליכה ממושכות ואינה יכולה להשתתף בפעילויות שונות בבית הספר ובמסגרת חברתית. עוד הוא טוען כי היא סופגת עלבונות מילדים אחרים שלועגים לה על צורת ההליכה.




התובעת עולה כעת לכיתה ה' (עמ' 29); היא לומדת בבית ספר במרחק של חמש דקות נסיעה מהבית והאב מסיע ומחזיר אותה מבית הספר (עמ' 30). לדברי האב כשהתובעת הולכת היא מתעייפת (עמ' 30).



הנכות הרפואית



באשר לנכות שנותרה לתובעת סבור המומחה מטעמה, ד"ר קלצ'קו, כי היא סובלת מנכות בגובה של 20% בשל הממצאים בשני פרקי הירכיים ונכות של 10% בשל צלקת. בחקירה הנגדית הוא התבקש להתייחס בין היתר לאפשרות של תיקון עם הזמן אך סבר כי מדובר בהימור שכן יכול להיות שיפור ויכולה להיות החמרה (עמ' 112). הוא הסכים כי מאז עברה התובעת את הניתוחים לא חלה החמרה ולכן יתכן שחלה הטבה במצבה (עמ' 114).




פרופ' סלעי סבר כי עד להשלמת הצמיחה יתקיים תיקון עצמי מלא של מצב התובעת ותפקוד תקין של מפרקי הירכיים כך שלא תיוותר כל נכות למעט הצלקות. הוא הסביר בחקירה הנגדית כי מדובר בתהליך דינאמי ויכולים להיות שינויים במהלך הזמן ובין בדיקות שונות (עמ' 148) ואישר כי יש יתרון לקביעת פרופ' פורת שבדק מאוחר יותר (עמ' 149).




פרופ' שלמה פורת מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה מטעם בית המשפט לצורך הערכת הנזק ובחוות דעתו הוא קבע כי יש לתובעת נכות של 20% בשל ההשפעה הבינונית על כושר הפעולה שלה וכן 10% עבור הצלקות. הוא חולק על הממצאים שמצא פרופ' סלעי בבדיקתו ואינו מסכים למסקנותיו.




בתשובות לשאלות שנשלחו אליו ציין פרופ' פורת כי צפויים להופיע שינוים ניווניים וכי התובעת עשויה להזדקק לניתוחים בעתיד. הוא אישר כי מדי פעם תזדקק לטיפולי פיזיותרפיה ותרופות נוגדות כאב וכי התובעת צפויה להיות מוגבלת בכל פעילות שכרוכה בעמידה והליכה ממושכות, עליה וירידה במדרגות ומאמץ גופני וזאת בצורה קלה עד בינונית.




בחקירה הנגדית הוא נתבקש להתייחס למשמעות התפקודית של הנכות. הוא אמר שהתובעת אינה יכולה לעשות פעולות שעושות ילדות אחרות בגילה כמו לקפוץ על חבל, לרוץ הרבה (עמ' 166). הוא הוסיף כי כשהתובעת הולכת בפרוזדור היא צולעת (עמ' 170) וכי יכולות ההליכה והריצה שלה נפגעו (עמ' 173).




באשר להיבטים התעסוקתיים הוא הסביר כי התובעת לא תוכל לעשות עבודות 'HEAVY DUTY' – עבודות שדורשות עמידה של שעות רבות על רגליה אך תוכל לעבוד בישיבה – למשל כפקידה (עמ' 178); כספרית בבנק (עמ' 179) או קופאית בסופר. המגבלה לדבריו היא בעמידה ממושכת ובהליכה ממושכת.




המומחה התייחס גם למרחק שאותו תוכלל ללכת ללא כאבים והסביר שיתכן שאחרי 200, 300 או 400 מטר יכאב לה והיא תצטרך להאט או לעצור אך אם לא יהיה לה אוסטרוארטריטיס תוכל ללכת הרבה יותר (עמ' 179).




המומחה אישר כי יכולה להיות סכנה להתפתחות שינויים ניווניים בפרק וכי מדובר בתהליך פרוגרסיבי שגורם לשפשוף של הסחוס ובסופו של דבר לאי סדירות (עמ' 181). המשמעות אז היא כי נגרם כאב מפעולות נוספות ויש הגברה של חומרת המוגבלות. הסיכון להערכת המומחה להתפתחות מצב כזה הוא יותר מ- 60% (עמ' 181). המועד שבו יכולים להתפתח שינויים כאלה הוא בערך בעוד 10 שנים. הוא הוסיף כי ניתן לטפל במצב זה בניתוח ולעצור את תהליך הניוון. הניתוח בו מדובר כרוך בסיכון 'מעבר לשגרה' של פגיעה בעצבים, בכלי דם וסיבוכים (עמ' 183-184).




התובעת טוענת בסיכומיה כי יש לקבוע לתובעת נכות בהתאם לחוות הדעת של ד"ר פורת ושל ד"ר קלצ'קו – 20% עבור הפגיעה האורטופדית ו- 10% עבור צלקות. עוד עומדת התובעת על כך שמדובר בפגיעה שתחמיר במידת הסתברות של 60% וכי יש להביא בחשבון החמרה בנכות ובתפקוד. לפיכך מבקש בא כוח התובעת בסיכומיו להניח כי הנכות האורטופדית תעלה מ- 20% ל- 30%. עוד הוא מבקש שלא להביא בחשבון את האפשרות להפחתה בנכות בשל ניתוח מתקן נוכח מה שאמר המומחה לגבי הסיכונים הכרוכים בו.




הנתבעים סבורים כי מדובר בנכות נמוכה בהרבה ומכל מקום אינה בעלת משמעות תפקודית.




לא מצאתי כי יש מקום שלא לקבל את עמדת פרופ' פורת, שנתן הסבר משכנע לכל התהיות שעלו וחוות דעתו נראית מבוססת ומסתברת על הבדיקות שערך. לפיכך, הנכות הרפואית של התובעת היא 28% תוך סיכון מסוים להחמרה בעתיד.



הנזק הלא ממוני



התובעת מבקשת בסיכומיה להניח שהנכות נעה בין 27% ל- 37% ולכן יש להעריך את הנזק הלא ממוני בסכום של 600,000 ₪. בא כוחה מפנה לכך שמדובר בנכות הממוקמת באגן ובעלת משמעות לגבי אשה. עוד יש להביא בחשבון את הזמן שחלף מאז האירוע בכל הנוגע לתוספת הריבית על הסכום.




עמדת הנתבעים היא כי יש להכיר בנכות נמוכה יותר ולראות את הנכות בתיק בסדר גודל של תיק שבו נכות של 10-15 אחוז ובהתאם לכך להעריך את הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני. הם מעריכים את סכום הפיצוי הראוי ב - 100,000 עד 150,000 ₪.




בהינתן הנכות שנקבעה, החשש מהחמרה עתידית והשלכותיה האפשרויות על התובעת ובשים לב לריבית שנצברה מאז האירועים אני מעמיד את הפיצוי בסכום של 225,000 ₪ (נכון להיום).



הפסד השתכרות



לטענת התובעת יש לערך חישוב המבוסס על השכר הממוצע במשק והנכות שנעה בין 27 ל- 37 אחוזים החל מגיל 18 ועד הגיע התובעת לגיל 67. עוד מבוקש כי יפסק פיצוי עבור הפסד פנסיה בשיעור של 15%.




הנתבעים טוענים כי אין לתובעת כל פגיעה תעסוקתית שכן נכותה אינה תפקודית ולכן לא יגרם לה אובדן השתכרות. היא יכולה, כך הטענה, לבצע כל עבודה כמו כל בוגר אחר ואין סיבה שתבחר בעבודות שמצריכות הליכה מרובה דווקא.




לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסכום של 325,000 ₪.




בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים:




בהינתן כי התובעת היא תושבת ישראל יש להעריך את כושר ההשתכרות העתידי לפי השכר הממוצע במשק (ע"א 8414/07 איהאב קסואני נ' אליהו חברה לביטוח (פורסם במאגרים, 15.6.09); ע"א 1754/04 עווידה נ' מגדל חברה לביטוח (פורסם במאגרים, 14.12.05)




אף שמדובר בנכות אורטופדית בגובה של 20% ואף בסיכון מסוים להחמרה עתידית מצאתי כי יש להביא בחשבון את דברי פרופ' פורת כי ההפרעה היא רק בחלק מההיבטים התעסוקתיים הכוללים הליכה ועמידה ממושכות.




אף שקיימת אפשרות להחמרה ניסיון העבר מראה כי לא הייתה התדרדרות במצב התובעת ואין לשלול את האפשרות כי ניתוח יכול להביא לשיפור במצבה (השווה ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (4) 45, 55 (1991); עא 92 /4837 "אליהו" חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה, פ"ד מט (2) 257, 261 (1995)). יש לאזן אפוא בין החשש להחמרה לאפשרות לשיפור תוך התייחסות גם לכך שהתובעת עשויה להחליט שלא לעבור ניתוח בשל הסיכונים.




גילה הצעיר של התובעת יכול להביא לכך שתתאים את עיסוקיה לפגיעתה.




לפיכך, מצאתי להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על 15%.




תחשיב כאמור לפי שכר ממוצע במשק (8,235 ₪); הגריעה מכושר ההשתכרות (15%); בין גיל 18 לגיל 67 (מקדם היוון 307.86, היוון כפול – 0.789) מגיע במעוגל לסכום של 300,000 ₪. עוד הבאתי בחשבון פגיעה אפשרית בתנאים הסוציאליים.



עזרה וסיעוד



האב, מאהר עיד, מתאר בתצהירו כי הוא ואשתו נאלצו להשקיע זמן רב כדי לסעוד את התובעת ולסייע לה. הוא מעריך את ההוצאה בסכום של 10,000 ₪. בסיכומים נטען כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בסכום של 100,000 ₪ עבור התקופה שעד הגיעה לגיל 18 ובהמשך סכום של 1,000 ₪ לתוחלת חייה המבטא 20 שעות עזרה לחודש.




לטענת הנתבעים אין לתובעת שום צורך בעזרה ואין כל תיעוד על הוצאה שהוצאה או על הפסד שנגרם להוריה בשל הצורך לטפל בה.




דומה כי התובעת תהיה מוגבלת בביצוע חלק מעבודות משק הבית בעתיד עם הגיעה לבגרות וכי תתקשה במטלות קשות. בהתחשב בכך ובעזרה שהוריה נאלצו להושיט לה בעבר מצאתי לפסוק לה פיצוי על דרך של אומדן בסכום של 50,000 ₪ לעבר ולעתיד.


הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה



לטענת התובעת יש לפסוק לה פיצוי עבור הוצאות רפואיות הכוללות תשלום עבור ניתוחים, אשפוזים וטיפול תרופתי. בסיכומים נתבקש סכום של 500-600 ₪ לחודש לכיסוי ההוצאות האלה. עוד מבוקש פיצוי עבור הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לבעבר בסכום של 25,000 ₪. הנתבעים מתנגדים לפסיקת פיצוי.




בהתחשב במהות הנכות, השפעתה על כושר ההליכה והצורך האפשרי להיזקק לנסיעה במונית או בתחבורה אחרת מקום בו לולא הפגיעה יכולה הייתה התובעת ללכת ברגל, וכן הצורך בטיפול רפואי שאינו מכוסה במלואו בסל הבריאות אני פוסק לתובעת סכום של 30,000 ₪.




סיכום




אני מחייב את הנתבע מס' 1, ד"ר רגאי דג'אני, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:



נזק לא ממוני - 225,000 ₪                
גריעה מכושר ההשתכרות -      325,000      ₪      
עזרת הזולת -      50,000      ₪      
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה -      30,000      ₪      
סה"כ -      630,000      ₪      




לסכום יתווסף שכר טרחת עורך דין בגובה של 20% בתוספת מס ערך מוסף וכן החזר ההוצאות שהוצאו (חוות הדעת הרפואיות; התשלום לעדים והאגרה). במקרה של מחלוקת באשר לגובה הסכום תוגש בקשה לשומת הוצאות אשר תידון על ידי כב' הרשם.




הסכום שיתקבל, למעט שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, יופקד על שם התובעת, בחשבון בנק תוך מתן הנחיות האוסרות משיכת הכספים בטרם הגיעה לגיל 18. ההשקעה תיעשה בהתאם להנחיות האפוטורופוס הכללי.





התביעה כנגד הנתבעת מס' 2, שירותי בריאות כללית, נדחית. בהתחשב ביצוג המשותף של הנתבעים – אין צו להוצאות במערכת היחסים שבין התובעת לנתבעת מס' 2.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון