קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איבוד צ'ק שבוטל: 1. התובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן - הבנק), הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שיק בסך 38,715.30 ₪ שמשך הנתבע, רחמים יעקב, לפקודת עותק ספיד פרינט (1999) בע"מ (להלן - החברה). מועד הפירעון שצוין בשיק הנו 12.12.01, והוא הופקד בחשבון החברה בבנק ביום 29.10.01 במסגרת עסקת ניכיון שיקים. במועד ביצוע העסקה זוכה חשבון החברה בסכום השיק בניכוי עמלת הניכיון. עם הגיע מועד פירעונו, חולל השיק בשל הוראת ביטול שניתנה לגביו. 2. בהתנגדות לביצוע השיק טען הנתבע כי השיק בוטל בהתאם להסכמה שהושגה עם בעל החברה, דוד זגורי (להלן - זגורי), לאחר שעבודות הדפוס אותן התחייבה החברה לבצע ואשר בעדן נמסר לה השיק, לא בוצעו. עוד נטען בהתנגדות כי הבנק אינו אוחז כשורה ופעל שלא בתום לב להסבת השיק על שמו חרף ידיעתו על ביטול השיק בשל כישלון התמורה המוחלט, וזאת במטרה להקטין את יתרת החובה הגבוהה בחשבון החברה. בהחלטת הרשם א' כץ מיום 30.3.03 נדחתה טענת כישלון התמורה והתקבלה ההתנגדות לענין הטענה כי השיק בוטל בהסכמה עם זגורי. במהלך קדם המשפט הותר לנתבע להתגונן בטענה נוספת, לפיה הבנק ידע או צריך היה לדעת בעת קבלת השיק כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ללקוחותיה. 3. לאחר קביעת התיק להוכחות הגיש הנתבע בקשה למשלוח הודעת צד שלישי לחברה ולזגורי. הבקשה התקבלה חרף התנגדות הבנק, וישיבת ההוכחות בוטלה על מנת לאפשר לצדדים השלישיים להשתתף בדיון. משלא הגישו הצדדים השלישיים כתב הגנה, נקבע שוב מועד לשמיעת ההוכחות. במועד זה נחקר מנהל סניף הבנק בו התנהל חשבון החברה, ונקבע מועד לחקירות עדי הנתבע. בינתיים הגיש הנתבע בקשה לתיקון כתב הגנתו בדרך של הוספת הטענה לפיה התברר כי הבנק אינו אוחז פיזית (וממילא גם לא כשורה) בשיק המקורי. הבקשה התקבלה, ובעקבות זאת הוגשו על ידי הבנק תצהירי עדות ראשית משלימים לענין טענת ההגנה הנוספת. המצהירים מטעם הבנק נחקרו בחקירה נגדית. שני תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע - שלו ושל זגורי - נמחקו בשל אי-התייצבותם לחקירה נגדית (לגבי תצהיר הנתבע הודיע בא-כוחו עוד קודם לכן כי הוא סווג בטעות כתצהיר עדות ראשית וכי הנתבע עצמו אינו עד במשפט). הבנק ויתר על חקירתו הנגדית של עד ההגנה הנוסף, אחיו של הנתבע, אורי יעקב, תוך הסכמה כי הוויתור על החקירה לא יתפרש כהודאה מצד הבנק בגרסת העד. העדר השיק המקורי 4. מנהל הסניף, חיים קרמיניאן, העיד כי השיק הועבר על ידו באמצעות הדואר הפנימי למשרד ב"כ הבנק לצרכי גבייה ולא הוחזר על ידי המשרד לידי הסניף או מי מעובדיו. ממילא הסניף לא מסר את השיק לחברה או למי מטעמה. ליאת יעקובי, המועסקת כפקידה במחלקת ההוצאה לפועל במשרד ב"כ הבנק, העידה כי טיפלה בתיק ההוצאה לפועל בו הוגש השיק לביצוע. לדבריה, השיק המקורי הוצג בלשכת ההוצאה לפועל כתנאי לפתיחת התיק על פי נוהלי הלשכה, ולאחר שהוטבעה עליו חותמת הלשכה הוחזר למשרד ב"כ הבנק. לאחר מכן אבד השיק המקורי, אולם בירור שהעדה ערכה הן במשרדה והן אצל עובדי הבנק העלה כי איש מעובדי המשרד לא החזיר את השיק לעובד של הבנק, לנתבע או לכל גורם אחר. צילום הצד הקדמי של השיק הוצג על ידי העדה. לדבריה, מאחר שהצילום נערך לפני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל, אין הוא נושא את חותמת הלשכה. העדה הוסיפה כי הנוהל במשרד ב"כ הבנק אוסר להוציא שיק מקורי שנמסר לגבייה אלא בהוראה מפורשת בכתב של הבנק, ותוך החתמת המקבל על צילום השיק ואישור קבלה. בירור שערכה העלה כי אישור כזה לא ניתן ואינו מצוי במשרד ב"כ הבנק. 5. הנתבע טוען כי לא ניתן לתת נגדו פסק דין בהעדר השיק המקורי ואפילו צילום של השיק הנושא את חותמת הלשכה ואת חתימת ההיסב של החברה. לטענתו, העדה יעקובי לא דיברה אמת באומרה כי לא נעשה צילום של השיק לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, שכן הצורך בצילום נוצר על פי הנוהג רק בשלב זה, לצורך משלוח מכתב התראה לחייב. כמו כן, מאחר שהבנק הציג רק את צילום צידו הקדמי של השיק, אין הוכחה לכך שהחברה הסבה אותו כדין לבנק ושהבנק אכן אוחז בו כשורה. 6. הבנק טוען כי יש לדחות את טענות הנתבע בהתאם להוראת סעיף 70 לפקודת השטרות [נוסח חדש]: "בכל תובענה או הליך על פי שטר, יכול בית המשפט או שופט לצוות שאיבוד השטר לא ישמש טענה, ובלבד שניתן שיפוי, להנחת דעתו של בית המשפט או של השופט, כלפי תביעותיו של כל אדם אחר על פי השטר הנדון". לטענת הבנק, הוראה זו ישימה מקל-וחומר במקרה שלפנינו, בו הוכח כי השיק הוצג בלשכת ההוצאה לפועל ואבד רק לאחר מכן, בלא שנמסר לצד שלישי כלשהו. בהתאם לסיפא של סעיף 70 לפקודה התחייב הבנק לשפות את הנתבע בכל מקרה בו יחויב בעתיד בתשלום לצד שלישי על פי השיק. אשר לחתימת ההיסב, מפנה הבנק לחתימתה של החברה על גבי טופס הניכיון מיום 29.10.01 שצורף לתצהיר העדות הראשית של מנהל הסניף. 7. אכן, כפי שטוען הבנק, אין באבדן השיק למנוע את חיובו של הנתבע בפירעונו, ואף לא למנוע הכרה במעמדו של הבנק כאוחז בעד ערך או אוחז כשורה. בסיכומיו לא התייחס הנתבע כלל לסעיף 70 לפקודת השטרות, אלא טען כי העדר צילום חותמת לשכת ההוצאה לפועל על גבי השיק מלמד כי השיק המקורי לא הוגש ללשכה. טענה זו יש לדחות. ראשית, סעיף 70 משמר את זכות התביעה על פי השיק גם אם אובדנו ארע לפני פתיחת ההליך המשפטי והשיק כלל לא הוצג בבית המשפט. שנית, תקנה 104(א)(1) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1980, קובעת כי בקשה לביצוע שטר לא תקובל לרישום אלא אם כן מצורף אליה "השטר המקורי עם עותק צילומי הימנו, על שני צדדיו". מאחר שבקשת הביצוע של הבנק התקבלה לרישום, חזקה שצורף אליה השיק המקורי, שלאחר מכן הוחזר לבנק בהתאם לתקנה 104(ד). תקנה 104(א)(1) טופחת גם על פני טענת הנתבע אודות הנוהג של צילום שיק לאחר הגשתו לביצוע, שהרי דרישת התקנה היא להגיש את השיק המקורי יחד עם צילומו, מה גם שהנתבע לא הציג כל ראיה להוכחת הנוהג האמור אלא טען לקיומו לראשונה בסיכומיו. שלישית, כפועל יוצא מן האמור, לא נסתרה עדותה של ליאת יעקובי לפיה השיק המקורי הוגש ללשכת ההוצאה לפועל, בהתאם לנוהל החד-משמעי המחייב את הצגת השיק המקורי בעת פתיחת התיק, ואילו צילומו נערך לפני פתיחת התיק ומטעם זה אינו נושא את חותמת הלשכה. 8. הטענה בדבר אי-הוכחת קיומה של חתימת היסב לבנק הועלתה אף היא על ידי הנתבע לראשונה בסיכומיו, ודינה להידחות כבר בשל כך. זאת ועוד: קיומה של עסקת ניכיון במסגרתה הסבה החברה את השיק לבנק, הנו בגדר עובדה שאינה שנויה במחלוקת. כך עולה מטופס הניכיון הנושא את חותמת וחתימת החברה (נספח ב' לתצהיר עדותו של מנהל הסניף); כך אישר הנתבע בהודעה לצד שלישי ששלח לחברה ולזגורי (ראו סעיף 5 להודעה אודות קיומו של הסכם הניכיון); וכך גם העיד זגורי בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית לפיו אכן הפקיד את השיק בבנק (מחיקת התצהיר בשל אי-התייצבותו של זגורי לחקירה נגדית מונעת מהנתבע שהזמינו להסתמך על התצהיר, אך אין במחיקה למנוע מסקנות לחובת הנתבע על יסוד האמור בתצהיר). זאת ועוד: הנתבע תמך את בקשתו למשלוח הודעת צד שלישי לחברה ולזגורי בהסכם פשרה מיום 20.4.04 בינם לבין הבנק, בו הוזכר (ב"הואיל" השביעי במבוא להסכם) הליך הביצוע של השיק הנדון שמשך הנתבע, וניתן (בסעיף 11) ויתור מצד החברה וזגורי על כל טענה נגד הבנק בנוגע לאותו הליך שננקט בין היתר נגד החברה בתורת מי שהסבה את השיק. לא למותר לציין כי הנתבע, שחובת ההוכחה בתביעה השטרית מוטלת עליו ושהפתיע בסיכומיו בטענה הנזכרת, לא טען כי בדק בלשכת ההוצאה לפועל ולא מצא בה צילום של שני צידי השיק כפי שדורשת הסיפא של תקנה 104(א)(1) לתקנות ההוצאה לפועל. 9. לאור כל האמור, יש לדחות את טענת ההגנה של הנתבע הנסמכת על העדרו של השיק המקורי, כפוף לחיובו של הבנק לשפות את הנתבע במקרה בו יחויב בעתיד לשלם לצד שלישי על פי השיק. ביטול השיק בהסכמה 10. בתצהירו של אורי יעקב (להלן - האח) נאמר כי השיק נועד לממן עסקה בינו לבין החברה של הדפסת עיתון פוליטי. לדבריו, הוא זה שביקש מהנתבע למסור את השיק לזגורי, תוך התחייבות שלו להשיב לנתבע את הכסף בשלב מאוחר יותר. יומיים לאחר מסירת השיק התקשר אליו זגורי והודיע כי אין ביכולתו לבצע את העבודה בזמן הקצר עליו סוכם. משכך סוכם ביניהם על ביטול השיק לאלתר. סמוך לאחר מכן התקשר אליו זגורי ומסר לו כי הודיע לבנק על ביטול העסקה וביקש מהבנק שהשיק לא ייפרע בשל ביטול העסקה ואי-מתן תמורה בעד השיק. זגורי הוסיף כי מנהל הסניף הבטיח לו שהשיק לא יופקד. לפיכך, ובתיאום עם זגורי, הורה האח לנתבע לבטל ללא דיחוי את השיק. 11. בצדק טוען הבנק כי בנסיבות המתוארות על ידי האח אין בביטול השיק כדי לפטור את הנתבע מחובת פירעונו לבנק. הבנק נטל שיק שלם ותקין לפי מראהו, שסחרותו לא הוגבלה, ותמורת סיחורו לידיו נתן לנפרעת (החברה) תמורה בת ערך שהתבטאה בזיכוי חשבונה בבנק בסכום השיק בניכוי עמלת הניכיון והקטנת יתרת החובה שלה בחשבון (ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס, פ"ד לג(1) 683). הסיחור ומתן התמורה בוצעו ביום 29.10.01, לפני מועד הפירעון הנקוב בשיק (12.12.01). יש בכך, לכל הפחות, לעשות את הבנק לאוחז בעד ערך שזכותו בשיק נקייה מכל טענת הגנה אישית העומדת למושך (הנתבע) כלפי הנפרעת (החברה), ובכלל זה כישלון תמורה מוחלט, ובלבד שהתמורה לא נכשלה לפני מועד הסיחור (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז 595, 599-598; ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281, 290-289). מתצהיר עדותו של האח עולה כי היה ידוע לו מלכתחילה כי השיק הדחוי יוצג על ידי זגורי בפני הבנק "על מנת שהבנק יראה כי העסק אשר ברשותו משתקם וכי יתנו לו (למר זגורי) אוויר לנשימה" (סעיף 4). כמו כן, ההסכמה בינו לבין זגורי על ביטול השיק בשל חוסר יכולתה של החברה לספק את התמורה התרחשה לאחר שהשיק כבר נמסר לבנק והגיע למסלקה בתל-אביב (סעיפים 8-7). עדות זו, שבאה מטעמו של הנתבע, שומטת את הקרקע תחת טענתו בסיכומים כי השיק בוטל עוד לפני מסירתו לבנק. ממילא אין בביטול העסקה ובכישלון התמורה כדי לפגום בזכותו של הבנק בשיק. לא זו אף זו: מהטעמים שיבוארו להלן, מן הדין לראות את הבנק לא רק כאוחז בעד ערך אלא גם כאוחז כשורה, המתגבר בכל מקרה על טענת כישלון תמורה מלא, יהא אשר יהא מועד התגבשותה (ע"א 407/62 שטרן נ' וגר, פ"ד יז 1108, 1110; ע"א 444/82 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' שייקביץ, פ"ד לט(3) 113, 116). האחיזה כשורה מותנית, כידוע, בתום ליבו של הנסב. לשאלה זו נפנה כעת. תום הלב של הבנק 12. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה גם בשל חוסר תום הלב של הבנק, שערך את הסכם הניכיון עם החברה בהכירו את קשיי התפקוד שלה לנוכח מצבה הכלכלי הרעוע, ובכל זאת נאות להזרים אליה כספים על סמך שיק של לקוח חרף ידיעתו (בפועל או בכוח) כי קיימת אפשרות שאותו לקוח לא יקבל את התמורה המגיעה לו. 13. גם בטענה זו אין ממש. ראשית, הטענה האמורה אינה נזכרת בתצהיר העדות הראשית של האח, שהנו הראיה היחידה שנותרה מטעמו של הנתבע. אותו תצהיר מייחס לבנק (בסעיף 11) חוסר תום לב בהפקדת השיק חרף הודעתו של זגורי על ביטולו וכישלון התמורה; והרי טענה זו כבר נדחתה לעיל. אין בתצהיר טענה המייחסת לבנק ידיעה, במועד קבלת השיק, בנוגע לקשיים של החברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי לקוחותיה. בהחלטת בית המשפט מיום 22.1.04 הותר לנתבע להגיש תצהירי עדות ראשית משלימים לגבי טענה זו, אולם תצהירים כאלו לא הוגשו. ממילא לא עלה בידי הנתבע לסתור את חזקת תום הלב והאחיזה כשורה הניצבת לימין הבנק כאמור בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות בשילוב סעיף 70 לפקודה. שנית, הלכה פסוקה היא כי נטילת שטר בידיעה שהוא ניתן למעביר בתורת דמי-קדימה עבור סחורה שיספק בעתיד, אינה פוגמת בתום הלב של נוטל השטר, שכן "נוהג הסוחרים אינו פוסל סיחור של שטר מפני האפשרות שהערך שניתן בעבורו אולי ייכשל בעתיד, אם לא נכשל בהווה בפועל במעמד הסיחור" (ע"א 333/61, לעיל, בעמ' 599). שלישית, עיון בדף החשבון של החברה בבנק (נספח ג' לתצהיר מנהל הסניף) מלמד כי עובר לעסקת הניכיון מיום 29.10.01, יתרת החובה בחשבון (199,558 ₪) חרגה ממסגרת האשראי שלה (170,000 ₪) בכ-30,000 ₪ בלבד המהווים פחות מ-18 אחוזים ממסגרת האשראי, כאשר עסקת הניכיון החזירה את היתרה אל תוך מסגרת האשראי. האינדיקציה היחידה המצויה בתיק שיש בה ללמד על הסתבכות כלכלית של החברה, הנה מכתב בא-כוחה לבנק מיום 9.12.02, למעלה משנה לאחר עסקת הניכיון. מועד זה אינו רלוונטי לשאלת תום הלב של הבנק בשעת העסקה. דף החשבון אף מלמד כי בעת עסקת הניכיון, הבנק עדיין כיבד שיקים שמשכה החברה, איפשר לה למשוך כסף במזומן, והיה נכון להזרים כסף מזומן לחשבונה תמורת שיקים מאוחרים. כל הפעילויות הללו, שעה שהן מתבצעות בחשבון המצוי ביתרת חובה העולה על 170,000 ₪, אינן מתיישבות עם חשד לקיומו של משבר פיננסי המסכן את המשך תפקוד החברה. כך גם העיד מנהל הסניף (בעמ' 15-8 לפרוטוקול), שאף הדגיש כי ההחלטה האם לבצע עסקת ניכיון שיק מתייחסת אך ורק למצבו הכספי של הלקוח "באותו רגע. באותו יום ולא בעתיד... אני מנהל בנק ולא נביא" (עמ' 12 שו' 11-7). התוצאה 14. משנדחו כל טענות ההגנה שהעלה הנתבע, דין התביעה להתקבל. אני מחייב אפוא את הנתבע לשלם לבנק את סכום השיק (38,715.30 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנוסף ישלם הנתבע לבנק את אגרת ההליך ושכר טרחת עורך דין בסך (נכון להיום) של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. הבנק מחויב בזאת לשפות את הנתבע במקרה בו יחויב בעתיד לשלם לצד שלישי על פי השיק.שיקים