איסור השתתפות בשכר טרחה למי שאינו עורך דין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איסור השתתפות בשכר טרחה למי שאינו עורך דין: התובע עוסק במתן ייעוץ בתחום המיסוי העירוני. התובע החל במתן ייעוץ למספר חברות אשר בנו מבנים שונים במרינה בעיר אשקלון, לצורך הפחתת התשלומים אשר משולמים לעירייה בגין אגרות והיטלים שונים. הנתבעת היא אחת החברות שבנתה במרינה, ועל רקע הבדיקות שערך התובע ביחס לחיובים שהוטלו על ידי העירייה לגבי מגרשים במקום, התקשרו הצדדים, במהלך שנת 1999, בהסכם למתן שירותיו של התובע לנתבעת. על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, התובע יבדוק את החיובים שהוטלו על הנתבעת ויטפל בהם אל מול הרשות המקומית במטרה להגיע לחיוב החוקי המינימלי האפשרי. בתמורה לבדיקת החיובים ולטיפול מול הרשות המקומית, יקבל התובע 20% מהתשלום שנחסך, בתוספת מע"מ. במידה ויוחלט, בתיאום עם הנתבעת, על נקיטה בהליכים משפטיים, יקבל התובע דמי טיפול בשיעור 25% מהתשלום שנחסך, אך מעורבות עורך הדין תמומן על ידי התובע. לטענת הנתבעת, ההסכם שנחתם אינו חוקי, ועל כן התובע אינו זכאי לדרוש תשלום על פיו. לגרסת הנתבעת, הפעולות שבהן נקט התובע הינן פעולות משפטיות אשר על פי הדין הינן פעולות המותרות לעורך דין בלבד. במקרה זה ערך התובע הפרדה בין פעולותיו, שכללו בדיקת החיובים, השוואה לחיובים בערים אחרות ופעולות נוספות שבוצעו על ידיו, לבין פעולות משפטיות, אשר נערכו ובוצעו על ידי עורך דין. העובדה, לפיה נשכרו שירותיו של עורך דין, והוא זה שביצע את הפעולות המשפטיות, שכללו משלוח מכתבים לרשות המקומית, הגשת תביעות משפטיות וניהול משא ומתן, תומכת בטענתו של התובע, לפיה לא עסק בפעולות אשר יוחדו לעורכי דין בלבד. לפיכך, אין לומר כי ההסכם וכן פעולותיו של התובע היו בלתי חוקיים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע פעל לתיווך לשם מתן שירות משפטי. לעמדת הנתבעת, מלבד הכלל האוסר על עורך דין ליתן שירות משפטי ללקוח אשר הופנה אליו על ידי גוף שאינו עורך דין, יש להימנע גם מאכיפת דרישת תשלום שכר טרחה על ידי מי שמתחלק בו עם עורך הדין. לכאורה, יש טעם רב בטענה זו של הנתבעת, שכן על פי ההסכם, במקרה של טיפול משפטי, יישא התובע בתשלום שכר הטרחה. ניסוח זה מרמז על מצב דברים שבו התובע מביא עימו את עורך הדין, ולמעשה הוא זה ששוכר את שירותיו של עורך הדין, ומשלם עבורם, דבר שהינו אסור. אולם, ניתן ליתן לסעיף זה פרשנות אחרת, אשר אינה מנוגדת לחוק, ועל פיה מוותר התובע על חלק משכרו, לנוכח הוצאות נוספות שיש ללקוח, בגין שכירת שירותיו של עורך דין. הבחירה בין שתי הפרשנויות השונות צריכה להיות על פי האופן שבו נהגו הצדדים בפועל, היינו - יש לבדוק האם היה התובע מתווך, שהביא עימו את עורך הדין שלו, תוך שהוא מקבל חלק משכרו של עורך הדין, או שמא רק הפנה את הנתבעת לעורך הדין, מבלי שהוא מקבל תמורה בגין כך או חלק משכרו של עורך הדין. בחינת נסיבותיו העובדתיות של מקרה זה מלמדת, כי התובע לא פעל כמתווך אשר מפנה לקוחות לעורך דין כחלק ממתן שירותים משפטיים. התובע הפנה את הנתבעת לעורך הדין אשר כבר החל לטפל בנושא הקשור לחיובים שהוטלו על ידי העירייה בקשר למרינה, והיה בכך הגיון רב. לא היתה מניעה, כי הנתבעת תבחר בשירותיו של עורך דין אחר, וגם בהמשך, כאשר הודיע אותו עורך דין, כי הוא מושך ידיו מהטיפול בנושא, היתה הנתבעת רשאית להמשיך בנקיטת הליכים, באמצעות עורך דין אחר. במאמר מוסגר יוער, כי יש לנקוט בזהירות בקביעות הנוגעות לטענות בדבר עבירה על הכלל האוסר מתן שירות משפטי ללקוח שהופנה לעורך הדין על ידי גוף הפועל למטרות רווח, שכן אלו עלולות להטיל דופי בעורך הדין, אשר אינו צד להליך זה. מכל מקום, כפי שיפורט להלן בהמשך, בנסיבות מקרה זה, ויתר עורך הדין אשר טיפל בהליכים המשפטיים על קבלת שכר טרחה. התובע עצמו אינו זכאי לקבלת תשלום מהנתבעת בגין סכומים שהיו מועברים לעורך הדין אשר טיפל בהליכים המשפטיים. בהתאם לכך, תשלום שייפסק לזכותו של התובע, על פי ההסכם, לא יכלול תשלום עבור שירותיו של עורך הדין, אלא רק עבור השירות המקצועי שניתן על ידי התובע. במהלך השנים 1999 - 2003 ננקטו הליכים משפטיים שונים בניסיון להביא להפחתת החיובים שהוטלו על הנתבעת, ביחד עם קבלנים אחרים, אשר שכרו שירותיהם של התובע ושל עורך הדין שייצג את החברות בהליכים המשפטיים. בין היתר, התנהל מול העירייה הליך של גישור, אשר במסגרתו הועלו הצעות שונות לפשרה, אולם הצדדים לא הגיעו להסכם פשרה. התובע ליווה הליכים אלו, ובין היתר ערך בדיקות שונות במטרה לסייע במשא ומתן. בשל המצב המשפטי המסובך, הקשור לנושאים שעמדו על הפרק, עסקו ההליכים המשפטיים, באותם שלבים, בעיקר בסוגיות של סמכות ודרכי התקיפה המשפטית, וטרם נדונו והוכרעו הטענות שהועלו בשם הנתבעת לגוף החיובים. במהלך חודש יוני 2003 נערכה פגישה בה השתתפו, בין היתר, התובע ומנהל הנתבעת. בפגישה זו סוכם בין הצדדים על הפסקת ההתקשרות. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי הרקע והנסיבות שהביאו להפסקת ההתקשרות. על יסוד העדויות שהובאו לפני בית המשפט ניתן להבין, כי הפסקת הטיפול של התובע בנושא נבעה משילוב של מספר גורמים. כמפורט לעיל, ההליכים המשפטיים שננקטו מול העירייה נמשכו מספר שנים, אולם טרם הניבו תוצאות. עורך הדין אשר טיפל בהליכים משפטיים אלו עבור הנתבעת הודיע כי הוא מושך ידיו מהמשך הטיפול בנושא. מנהלי הנתבעת חשו, כי המשך ההליכים המשפטיים מול העירייה עלול להסב לנתבעת נזקים. תחושתם היתה כי הנתבעת סובלת מיחס עוין של העירייה, בין היתר על רקע קיומם של ההליכים המשפטיים. בעקבות הסיכום בין הצדדים, בדבר הפסקת הטיפול בנושא, לרבות הטיפול והייעוץ אשר ניתן על ידי התובע, נשלח על ידי הנתבעת ביום 1.7.03 מכתב לתובע, בו הודיעה לו, כי היא משחררת אותו מתפקידו, כפי שהוא מוגדר בהסכם שנערך בין הצדדים. בהמשך לכך, הנתבעת ביקשה מהתובע לפעול עבורה אל מול עורכי הדין לצורך מחיקת התביעות שהוגשו. ואומנם, לבקשת הנתבעת, נמחקה הנתבעת מכלל ההליכים המשפטיים שהיו תלויים ועומדים באותה עת. הנתבעת טוענת, כי היא ביקשה להפסיק את ההתקשרות אך על רקע משבר האמון שבינה לבין התובע, אשר נבע בעיקרו מכך שעורך הדין שטיפל בהליכים המשפטיים הודיע על הפסקת הייצוג וכן על רקע התמשכות ההליכים ותחושת הכישלון שנוצרה. הנתבעת מבקשת להסתמך על הוראה שנקבעה בהסכם, לפיה תהיה רשאית לבטל ההסכם אם הטיפול שניתן על ידי התובע לא יהיה לשביעות רצונה. אולם, הוראה זו של ההסכם, אשר מאפשרת ביטולו והתקשרות עם גורמים אחרים, אינה מבטלת חובת הנתבעת בתשלום שכר טרחת התובע עבור פעולות שכבר נעשו על ידיו עד לאותה עת וחסכון שיושג בגין פעולותיו מתוך החיובים שהוטלו על הנתבעת. הוראות ההסכם קבעו, כי התובע זכאי לשכר טרחה עבור סכום שיופחת מהחיוב כתוצאה מהטיפול שלו. זכותה של הנתבעת, להפסיק ההתקשרות בכל עת, אינה גורעת מזכאות התובע לשכר טרחה, על פעולותיו עד למועד סיום ההתקשרות (אם פעולות אלו תרמו לחסכון כספי בפועל). בחינת נסיבותיו של המקרה, על רקע העדויות שהובאו והמסמכים שהוגשו, מלמדת, כי סיום ההתקשרות בין הצדדים, לא ביטלה את זכותו של התובע לקבלת תמורה, במידה ופעולותיו יביאו בסופו של יום לחסכון בתשלום לעירייה. התובע אומנם ויתר, באותו שלב, על קבלת שכר טרחה, אולם ויתור זה נעשה בשל הודעת הנתבעת, כי היא מושכת ידיה מהמשך ההליכים המשפטיים. מנהלי הנתבעת הסבירו לתובע, כי הנתבעת אינה מעוניינת בהמשך ההליכים המשפטיים נגד העירייה. לתובע לא היתה ברירה, אלא להסכים לכך, שהרי אין הוא רשאי לחייב הנתבעת לנקוט בהליכים כאמור אם היא אינה מעוניינת בכך. על פי ההסכם, התובע זכאי לקבלת שכר טרחה במידה ופעולותיו הביאו לחסכון בתשלום, אולם במצב בו הנתבעת מוותרת על המשך ההליכים ברור כי לא צפוי כל חסכון, והנתבעת עתידה לשלם את מלוא החיובים שהוטלו עליה. הנתבעת מבקשת לייחס משמעות מכרעת לניסוח המכתב שבו הודיעה לתובע על סיום ההתקשרות וביקשה מחיקת ההליכים המשפטיים. על יסוד משמעות המונח "מחיקה" של הליכים משפטיים, אשר מאפשר חידוש ההליכים בעתיד, מבקשת הנתבעת לטעון כי היה ברור לצדדים, שהתובע לא יהיה זכאי לתמורה כלשהי בנושא, לאחר סיום ההתקשרות עימו. אינני מקבל טענה זו. חרף המצג שהציגה הנתבעת, לפיו היא מוותרת על דרישותיה מול העירייה, הנתבעת אכן היתה רשאית להמשיך בטיפול בנושא, גם בלעדי התובע. בסופו של דבר, ככל שהיתה הנתבעת מצליחה להשיג חיסכון כספי גדול יותר מזה שהשיג עבורה התובע, לא היתה צריכה לשלם לתובע שכר טרחה עבור החיסכון הנוסף, אלא רק עבור אותו חלק מהחיסכון שהושג בזכות פעילותו של התובע. טענת הנתבעת, לפיה היתה זכאית להמשיך ולפעול בעצמה להפחתת החיובים, מבלי שהתובע יהיה זכאי באותו שלב לשכר טרחה כלשהו, חרף פעילותו הרבה והמשמעותית בנושא, הינה מרחיקת לכת, ויש לדחותה. לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים נודע לתובע, כי הנתבעת הגיעה להסכם עם העירייה לפיו זוכתה על ידי העירייה בסכום כספי ניכר, בגין טענותיה להפחתת החיובים. על רקע זה, התובע הגיש את התביעה בתיק זה, לקבלת שכר טרחתו. במהלך בירור התביעה, הוצג הסכם הפשרה שבין הנתבעת לעירייה. ההסכם נחתם ביום 9.9.03. הצדדים להסכם הינם עיריית אשקלון והוועדה המקומית לתכנון ובניה אשקלון, מצד אחד והנתבעת וחברה אחות שלה, בשם רון קול חברה למסחר והשקעות בע"מ (להלן - רון קול), מצד שני. המבוא להסכם מפרט את זכויותיה של הנתבעת במגרשים במרינה וכן את ההליכים המשפטיים בהם נקטה הנתבעת להפחתת החיובים שהוטלו עליה. בנוסף, מפורטות זכויותיה של רון קול במגרש אחר וכן בקשתה של רון קול לקבלת היתר בניה, אשר בהמשך לה, חויבה בתשלום אגרות והיטלים שונים. על פי לשונו של הסכם הפשרה, הרשות מחזירה לנתבעת סך של מיליון ₪ לסילוק כל טענותיה של הנתבעת כלפי הרשות. ההחזר יבוצע בדרך של קיזוז מהחשבון שנשלח לרון קול. הנתבעת התחייבה לדאוג לכך שתביעותיה השונות תדחנה. משמעותו האופרטיבית של ההסכם, היתה השבת המחאות דחויות שניתנו על ידי רון קול, אשר טרם נפרעו, לידיה של רון קול. לטענת התובע, כבר בשלב בו הוסכם עימו על הפסקת פעילותו, ידעה הנתבעת כי היא עתידה להגיע להסכם פשרה עם העירייה, וסיום ההתקשרות עימו נעשה במרמה ומתוך כוונה להימנע מתשלום שכר טרחתו. בקשר לכך, מצביע התובע על סמיכות הזמנים שבין מועד סיום ההתקשרות עימו ומועד חתימת הסכם הפשרה. הנתבעת טוענת, כי המשא ומתן עם העירייה החל רק לאחר סיום ההתקשרות עם התובע, ועל רקע החיובים שנשלחו לרון קול, בקשר להיתר הבניה שנתבקש על ידיה. במסגרת המשא והמתן שנוהל מול העירייה בקשר לחיובים שהוטלו על רון קול, עלה מחדש גם נושא חיובי הנתבעת ועל רקע זה, נכללת גם הנתבעת בהסכם. המשא והמתן היה אינטנסיבי ונוהל באופן מזורז, על רקע רצונה של רון קול בקידום קבלת היתר הבניה. במחלוקת זו אני מקבל את גרסת הנתבעת, שכן התרשמתי כי בעליה ומנהליה של הנתבעת לא היו מעלים בדעתם לנקוט במהלך מתוכנן שנועד לרמות את התובע במטרה להימנע מתשלום שכר הטרחה המגיע לו. המשא והמתן, אשר הוביל לגיבוש הסכם הפשרה, אכן החל על רקע החיובים שהוטלו על רון קול. לשם קביעה בעניין זכאותו של התובע לשכר טרחה וגובה שכר הטרחה, על בית המשפט לבחון מספר שאלות עובדתיות. בכלל זאת, יש לבחון את הסכום שנחסך מהנתבעת, ושאלה קונקרטית זו קשורה לפרשנות הסכם הפשרה המשותף לנתבעת ולחברת רון קול. כמו כן, יש לבחון איזה חלק מתוך סכום החיסכון, הינו תוצאה של פעילות התובע, ובגינו זכאי התובע לשכר טרחה. שאלה זו קשורה, בין היתר, למהלך המשא ומתן שנוהל בהשתתפות התובע ולהצעות הפשרה שהיה בידי התובע לסייע בגיבושן, בעת טיפולו בנושא. במידה והסכום שנחסך בפועל הינו נמוך יותר מזה שהיה בידי התובע לסייע בקבלתו, זכאי התובע לשכר טרחה רק בקשר לסכום שנחסך בפועל. במידה והסכום שנחסך בפועל גבוה יותר, אין התובע זכאי לקבל שכר טרחה על יסוד כל הסכום, אלא רק לגבי אותוחלק שלפעולותיו היתה תרומה בקבלתו. בהמשך לכך, יהיה צורך לבחון את שיעור שכר הטרחה המגיע לתובע, מתוך סכום החיסכון שניתן לייחס לפעילות התובע. קביעת סכום החיסכון אותו ניתן לייחס לפעילות התובע, יכולה להתבצע בשני שלבים נפרדים (קביעת סכום החיסכון ולאחריו קביעת אותו חלק מהחיסכון שהינו תולדה של פעילות התובע) או בדרך של הערכה כוללת אחת. במקרה זה, יש קושי של ממש לחלץ מהעובדות נתונים מדויקים אודות סכום החיסכון וכן אודות הצעות הפשרה שהיה בידי התובע לסייע בהשגתן מהלך טיפולו בנושא, שהינן רלבנטיות לקביעת חלק החיסכון שהינו תולדה של פעילות התובע. על כן, מוטב לבצע הערכה כללית אחת, המשקללת את מירב הנתונים המונחים בפני בית המשפט, לעניין סכום החיסכון שהצליחה הנתבעת להשיג בפועל, בזכות פעילותו של התובע. באשר לסכום שנחסך מהנתבעת, הצדדים חלוקים בפרשנות הסכם הפשרה שנחתם בין הנתבעת ורון קול לבין העירייה והוועדה המקומית. לטענת התובע, הנתבעת היא שקיבלה לידיה החזר בסך של מיליון ₪. התובע מסתמך על לשון ההסכם, לפיו הנתבעת מקבלת בחזרה סך של מיליון ₪. לטענת הנתבעת, ההסכם נוגע כולו לחברת רון קול ולא לנתבעת. חתימת הנתבעת ואזכורה היו עניין פרוצדוראלי בלבד, שלא היה ביוזמת הנתבעת אלא ביוזמת העירייה. דרישת התשלום מרון קול היתה מופרזת, ולמנהלי רון קול והנתבעת לא היה משנה כיצד בדיוק נרשם בהסכם הפשרה ביטול חיובה של רון קול בתשלום האמור. בחנתי היטב את הוראות הסכם הפשרה ואת עדויות בעליה ומנהליה של הנתבעת ביחס למשא ומתן שנוהל מול העירייה לגיבוש הסדר הפשרה, והגעתי לכלל מסקנה, לפיה אין לייחס את מלוא הסכום שהושג על ידי הנתבעת בהסכם (סכום נכבד בסך של מיליון ₪) לזכות הנתבעת או לזכות רון קול. כך לדוגמא, אפילו מנהל הנתבעת, אשר טען בתצהירו, כי הסך של מיליון ₪ המפורט בהסכם הפשרה, היה מיועד לזיכוי רון קול בלבד, השיב בכנות לשאלת בית המשפט, לפיה נתבקש לחלק את הסכום האמור בין שתי החברות, ומסר כי אינו יכול לעשות כן, הואיל והיה מדובר ב"פשרה טהורה". מבחינת בעליהן של הנתבעת ורון קול, לא היה זה משנה כיצד ייזקף הזיכוי הכספי בהסכם הפשרה. מבחינת העירייה, היה נוח יותר שהזיכוי ייזקף לטובת הנתבעת, שכן כך לא היתה העירייה צריכה להוציא כספים מקופתה. אופן רישום הזיכוי בהסכם הפשרה אינו משקף את החיסכון האמיתי של כל אחת משתי החברות על פי ההסכם, שכן היה מדובר בהסכם שערבב את טענות הצדדים לגבי שתי החברות ומטרתו היתה להביא לסיום המחלוקות לגבי שתי החברות, במקשה אחת. על יסוד תוכנו של הסכם הפשרה והעדויות שהובאו ביחס לנסיבות חתימת הסכם הפשרה, לא ניתן לקבוע, לאיזו משתי החברות היה משקל מכריע, מהותי או משמעותי יותר, בקביעת גובה הזיכוי הכולל שיתקבל על ידי שתיהן. גם באשר להצעות הפשרה שעמדו על הפרק, בתקופה שבה טיפל התובע בנושא, קיימת מחלוקת בין הצדדים. לטענת התובע, בשלב מוקדם של המשא ומתן העירייה הסכימה להפחית החיובים בסכום של 365,000 ₪. הואיל והיה מדובר בסכום נמוך מדי, ההצעה נדחתה על הסף. הצעה זו אינה שנויה במחלוקת והיא אף תועדה במכתבו של התובע מיום 31.10.99. עם זאת, התובע מוסיף וטוען, כי לנוכח ההליכים המשפטיים שננקטו, והתקדמות המשא ומתן, העלתה העירייה את הצעתה, כך שבחודש ינואר 2003, עמד חלקה של הנתבעת בהצעה על סך של כ- 868,000 ₪. הנתבעת חולקת על טענה זו. הנטל להוכיח את סכום החיסכון שהיה בידי התובע לסייע בקבלתו מוטל על התובע, והתובע לא עמד בנטל זה, בכל הנוגע לטענתו בדבר אפשרות לקבלת הסכום האמור. על כן, אין בידי בית המשפט לקבוע את הסכום המדויק שהיה בידי התובע לסייע בקבלתו, אולם ניתן לקבוע בוודאות, כי מדובר בסכום גבוה יותר מאשר הסך של 365,000 ₪, שעמד על הפרק בתחילת המשא ומתן. בשקלול הנסיבות הרלבנטיות, ועל רקע המפורט לעיל, אני מוצא לנכון להעריך את הסכום שנחסך מהנתבעת, בזכות פעולותיו של התובע וההליכים המשפטיים שננקטו בקשר להפחתת שיעור החיובים, בסך של 500,000 ₪. על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, במקום בו נוהלו הליכים משפטיים, שכר הטרחה עומד על 25% מהסכום שנחסך, אולם ממנו יש להפחית את הסכום שצריך היה להיות משולם לעורך הדין. התובע הודה בעדותו, כי עורך הדין שטיפל בהליכים המשפטיים, זכאי היה למחצית מהסכום הנזקף כשכר טרחה, היינו, שכר טרחתו של התובע בגין שירותיו המקצועיים עמד על שיעור של 12.5%. התובע אינו זכאי, ואינו רשאי, לגבות מהנתבעת שכר טרחה, אשר היה מגיע לעורך הדין שטיפל בהליכים המשפטיים, אף אם עורך הדין ויתר על שכרו האמור. על כן, התובע זכאי לקבל 12.5% מהסך של 500,000 ₪, שהם סך של 62,500 ₪. הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 62,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 9.9.03 ועד למועד התשלום בפועל. לסך האמור יש להוסיף מע"מ כדין, כנגד חשבונית מס שיוציא התובע. כמו כן, הנתבעת תישא בתשלום הוצאות התובע, לרבות אגרת המשפט. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע סך של 18,000 ₪, בתוספת מע"מ, בגין שכר טרחת עו"ד.שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין