עסקינן בהחלטות רשם ההוצל"פ שדחה בקשה לאישור הסדר עם הנושה המובטח ואישר מכר הנכס לרוכשים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור הסדר פשרה בין נושה לחייב: ההליכים והאירועים הרלבנטיים : לפני בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצל"פ (כב' הרשם צחי אלמוג) מיום 14.10.10, 18.10.10, 21.10.10 ו-26.10.10 ובקשה להארכת מועד להגשת בר"ע על ההחלטה מיום 19.9.10 בתיק הוצל"פ 26-11773-09-4. תיק ההוצל"פ מתנהל למימוש משכנתא על מגרש שבבעלות המבקש ועליו שלד בניין לשתי יחידות דיור (להלן : "הנכס"). נוכח מחלוקות עוכבו הליכי מימוש למשך תקופה ונוהלו הליכים בביהמ"ש שבסופם ניתן פסק דין. משלא נפרע סכום פסק הדין, חודשו ההליכים בתיק ההוצל"פ ומונה כונס נכסים לצורך מימוש הנכס. המבקש טען כי החוב בתיק ההוצל"פ לא היה מעודכן והוא הגיש מספר בקשות לעיכוב הליכים ואף בקשות לפדיון המשכנתא. בהחלטה מיום 19.9.10 דחה הרשם את הבקשה לפדיון עצמי אולם אפשר למבקש להביא מציעים מטעמו. לאחר משא ומתן עם המשיב 1 (בעל המשכנתא) הוסכם כי המבקש ישלם סך של 550,000 ₪. המבקש טען כי נטל הלואה חוץ-בנקאית ושילם את התשלום כמוסכם. משהוגש ההסכם לאישור רשם ההוצל"פ, נדחתה הבקשה בהחלטה מיום 14.10.10, שהיא ההחלטה נשוא הבר"ע. הרשם קבע כי הסדר הפשרה אינו אלא נסיון לעקוף את החלטתו הקודמת מיום 19.9.10 ולאפשר לחייב לפדות את הנכס, למרות שהדבר נדחה במפורש. צוין כי החייב עיכב את הקונה שרכש את הנכס בהליך תקין במשך חודשים ארוכים. כמו כן נקבע כי הסדר הפשרה לא יביא ממילא להסרת כל העיקולים הרובצים על הנכס, אלא לכל היותר לפדיון המשכנתא. הרשם הפנה לכך שכונס הנכסים מרגע מינויו אמון על טובת כלל הנושים. המבקש הגיש בקשות נוספות לעיון מחדש ולעיכוב הליכים ואלה נדחו בהחלטות הנוספות שהן נשוא הבר"ע. המבקש טען כי אין לקחת בחשבון את זכויותיהם של נושים אחרים, שאף לא הטילו עיקולים על הנכס, והפנה לכך כי פרע חלק מהחובות באמצעות אותה הלואה שנטל. המשיב 1 וכונס הנכסים הגיבו לבקשה והפנו לכך כי אין מדובר בנכס המשמש כבית המגורים של המבקש ומשפחתו אלא במקרקעין עליהם בנוי שלד. הכונס הפנה לכך כי הוסכם בהסדר הפשרה שנחתם עם המבקש כי במידה ורשם ההוצל"פ לא יאשר אותו, הצדדים מתחייבים לפעול על פי החלטות הרשם והמבקש נותן הסכמתו המלאה להסכם המכר המותנה, שעליו חתם הכונס בתיק ההוצל"פ. בנוסף נטען כי מדובר במעשה עשוי, שכן, המכר אושר ביום 17.10.10 וביום 27.10.10 שלמו הרוכשים את יתרת התמורה וקבלו את החזקה בנכס. ביום 31.10.10 כבר נרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכשים. הכונס טען שמיום אשור המכר לא מצא המבקש לנכון לפנות לביהמ"ש ולכן יש להחיל את דוקטרינת המעשה העשוי, אשר לפיה אין לבטל אישור מכר כאשר העסקה הושלמה ברובה. הכונס מפנה לכך כי המבקש לא ערער על החלטות שניתנו ע"י רשם ההוצל"פ אלא פנה בבקשות חוזרות ונשנות לעיון מחדש ומשלא עשה כן במועד, אין מקום להאריך לו את המועד. עוד הכונס מפנה לכך שהמבקש אינו מנמק את פשר האיחור ובהיעדר טעם מיוחד יש לדחות את הבקשה. נוכח העובדה שהנכס נמכר, נתנה לרוכשים זכות תגובה (להלן: "הרוכשים"). במסגרת תגובת הרוכשים הם הבהירו כי הם פעלו בהתאם להחלטת רשם ההוצל"פ מיום 18.10.10, גייסו את הכספים לתשלום מלוא התמורה ושלמוה ובהתאם לכך ניתן כבר צו להעברת הזכויות בנכס בהתאם לסעיף 34א' לחוק המכר, ובעקבותיו נרשמה הערת אזהרה לטובתם. הרוכשים הבהירו כי לא חדשו את הסכם השכירות בבית מגוריהם ועברו לגור בבית הוריהם עד להשלמת הבניה בנכס. כמו כן, פעלו לקבלת היתר בניה, פנו לרשויות והתקשרו עם קבלן להשלמת הבניה. הרוכשים טענו כי המתינו חודשים רבים לאשור ההסכם, אשר נחתם בינם לבין הכונס, במהלכם הגיש המבקש כל בקשה אפשרית במטרה לעכב את אשור המכר ומשאושר המכר ונדחו הבקשות התגבש אינטרס ההסתמכות שלהם והם פעלו בהתאם. דיון והכרעה : ראשית לעתירה להארכת מועד להגיש בר"ע על ההחלטה מיום 19.9.10. תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 קובעת כי יש להגיש בר"ע בתוך 20 יום ממתן ההחלטה או מיום המצאתה. המבקש אינו מציין מתי הומצאה לו ההחלטה ועל כן אני מניח שהיא הובאה לידיעתו בו ביום. המבקש הגיש בקשתו ביום 1.11.10 ועל כן האיחור. בהתאם לתקנה 128(א) הסמכות להאריך מועד שנקבע בחיקוק נתונה לבית המשפט כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כי ניתן להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים. בפסיקה הכירו בטעם מיוחד כטעם שאינו בשליטת בעל הדין. לא מצאתי בבקשה ובתצהיר התומך בה כל התייחסות עניינית לקיומו של טעם מיוחד הנדרש להארכת מועד. משכך, דין העתירה בהתייחס להחלטה מיום 19.9.10 להידחות מפאת האיחור. באשר לבקשת רשות ערעור על יתר החלטות הרשם, עסקינן בהחלטות רשם ההוצל"פ שדחה בקשה לאישור הסדר עם הנושה המובטח ואישר מכר הנכס לרוכשים. מאחר והרוכשים היו מעורבים בעסקת המכר מזה זמן, מיד עם אישור המכר קודמו ההליכים במהירות. בהתאם לכך שולמה מלוא התמורה, ניתן צו להעברת הזכויות, נרשמה הערת אזהרה והרוכשים קבלו החזקה בנכס. על כן עסקינן ב"מעשה עשוי" ומעורבים בו צדדים שלישיים שאין להתעלם מהסתמכותם על ההליכים. די בכך כדי לדחות את הבקשה (ראה בענין זה: רע"א 8129/02 ארגיל שירותי הובלה (1993) בע"מ נ' רו"ח טרבלסי, פ"ד נז(5), 481 וההלכות המוזכרות בעע"מ 8354/04 האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, תק-על 2006(1), 1046, 1053). להבדיל מציפיית הרוכשים שיש להגן עליה, המבקש התקשר בהסכם עם המשיב 1 ובו צוין במפורש כי במידה ורשם ההוצל"פ לא יאשר ההסדר, הוא נותן הסכמתו המלאה והבלתי מסוייגת להסכם המכר המותנה עליו חתם כונס הנכסים עם הרוכשים וכי לא יערער על החלטות הרשם בתיק (ראה סעיף ו' להסכם). אין צורך להרחיב הדיבור על האפשרות לאכוף הסכמה מראש של בעל דין לוותר על זכות הערעור המוקנית לו לפי הדין, שכן סוגייה זו חורגת מענייננו. די בכך שאציין שהסכמה זו שנועדה לקדם סופיות הדיון עשויה ליצור מניעות מפני בעל דין לטעון טענות הנוגדות לה. העיקר לענייננו הוא שהאפשרות שרשם ההוצל"פ לא יאשר ההסדר נצפתה ע"י הצדדים (ככל הנראה לאור ההחלטות הקודמות והעובדה שעסקת המכר לרוכשים כבר עוכבה מזה זמן). לפיכך, אין לקבל את טענת המבקש כי הסתמך על ההסדר עת התקשר עם צד ג' לגיוס הכספים בהלוואה חוץ בנקאית. אם כן במאזן ההסתמכויות, ידם של הרוכשים על העליונה. גם מבחינת מאזן הנזקים ידם של הרוכשים על העליונה בהתחשב בכך שההסדר מתייחס אף לאפשרות השבת הכספים ששילם המבקש במקרה של אי אישור ההסדר (ראה סעיף ה' להסדר). על כן, בין אם מדובר במניעות הנוצרת מכח ההסכמה החוזית, ובין אם מדובר ב"מעשה עשוי" שהתערבות בהחלטה תפגע באנטרס ההסתמכות של הרוכשים, אינני מוצא מקום להתערב בהחלטה. אם לא די בכך, גם לגופו של ענין החלטת הרשם סבירה. ההחלטה ניתנה בעיקר בהסתמך על הקביעה כי אף לאחר ההסדר עם הנושה המובטח, נותרו למבקש חובות נוספים שלא נפרעו. כבר נפסק כי מרגע שמונה כונס נכסים ובהיותו זרועו של רשם ההוצל"פ הוא אמון על עניינם של כל הנושים ולא רק על עניינו של שולחו. בבר"ע (ת"א) 1569/08 בורשטיין נ' משכן בנק פועלים למשכנתאות בע"מ, תק-מח 2008(4) 12749 , 12752 מתאר בית המשפט המחוזי את ההלכה הרווחת בסוגייה כדלקמן : "סבורני כי צדק כב' ראש ההוצאה לפועל כאשר סרב להצעת המבקש לפדיון הנכס ולביטול הליכי המכר והכינוס תמורת תשלום החוב למשיב 1. הגם שאין חולק, כי כונס הנכסים מונה למימוש הנכס בתיק ההוצאה לפועל שפתח המשיב 1 למימוש המשכון, בגין חוב של המבקש כלפיו, מן המפורסמות היא שאדם שמונה ככונס נכסים הופך הוא לפקיד בית משפט גם אם קודם לכן ייצג ודאג אך לאינטרסים של אחד הנושים, ורואים אותו כנאמן לטובת כלל הנושים. הייטיב לתאר זאת כב' השופט בר אופיר בספרו "הוצאה לפועל - הליכים והלכות" (מהדורה שישית, כרך ב') בעמ' 661 שם נאמרו הדברים הבאים, תוך הפנייה לפסיקה תומכת: 'אדם שמונה לכונס נכסים הופך לפקיד בית המשפט גם אם ייצג קודם לכן את אחד הנושים, ורואים אותו כנאמן לטובת החברה והנושים המובטחים. וברור שהוא חייב לפעול לפי הוראות בית המשפט. בדרך של גזירה שווה אנחנו מחילים הוראה זו גם על הליכי מינוי בהוצאה לפועל. הכונס הוא עושה דברו של ראש ההוצאה לפועל, והוא חייב לדאוג לעניינים של כלל הזוכים שנושים בחייב בחובות פסוקים (ע"א 1034/92 רמות זיכרון בע"מ נ' ד"ר וולף ואח', דינים עליון כ"ח 350; השופט א.גרוניס: ה"פ (ב"ש) 30/90 המ' 877/93 עוף הנגב בע"מ (בכינוס נכסים) ע"י עו"ד מ.קירש וא' חביב כונסי הנכסים, פ"מ תשנ"ד (ג) 345).' הפסיקה שפורטה לעיל, אותה הייטיב להביא כב' השופט בר אופיר בספרו כתימוכין, הינה חד משמעית ואינה משתמעת לשתי פנים. כך בע"א 1034/92 הנ"ל נאמר מפורשות, כי משמונה כונס נכסים 'מוטלת עליו חובת אוביקטיביות במלוי תפקידו ואין הוא צריך לקדם את האינטרסים של הגורם אשר מטעמו הוצע ככונס, שהרי אחרת תהיה בכך פגיעה באינטרסים של נכסי הכינוס או של נושים אחרים'. באותו הקו המשיך גם כב' השופט גרוניס בדברים שאמר בהמ' 877/93 הנ"ל, שנאמרו בהקשר אחר אך ישימים לענייננו: 'כונס נכסים אינו רשאי להתעלם מהאינטרסים של מעורבים אחרים, פרט לנושה המובטח שעל פי בקשתו הוא מונה. כך למשל, אם הנכס המשועבד משמש כבטוחה אף לטובת נושה אחר, שדרגת עדיפותו נמוכה יותר, הרי ההחלטות בענין המימוש יכולות להשפיע באופן ישיר על הנושה האחר. על כן, יש להתחשב אף בענינם של גורמים נוספים ואין להתייחס אך ורק לאינטרס של הנושה המובטח שיזם את הליכי הכינוס.' ... העולה מן המקובץ - החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל שדחתה את הצעת החייב לכיסוי החוב למשיב 1 והוצאות הכינוס בתמורה לביטול הליכי המכר והכינוס מן הטעם, כי למבקש נושים נוספים, שחלקם אף הודיעו כי בדעתם לפעול לפרעון החוב באמצעות הנכס, ניתנה בדין. כל החלטה אחרת הייתה חוטאת לתפקיד כונס הנכסים." ידוע לי כי הובעו גם דעות אחרות, בעיקר ע"י כב' השופט סובל בבית המשפט השלום בת"א, שקבע כי חרף מעמדו המיוחד של כונס הנכסים שמונה בתיק מימוש משכנתא, לא מוטלת עליו חובה לדאוג לעניינם של נושים אחרים של החייב כל עוד הנכס לא ממומש בפועל וכל עוד הנושים הרגילים לא מביעים עניין בהליכי המימוש. זאת כדי לעודד זוכים להיות פעילים בהליכי גביית החוב ולא לשקוט על השמרים (ראה: רצ"פ 23/09 (שלום ת"א) קרת נ' ביטון (טרם פורסם, 21.6.09); רצ"פ 25/09 (שלום ת"א) עובד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, , 28.6.09); רצ"פ 36/09 (שלום ת"א) קרת נ' אביטן (טרם פורסם, , 30.6.09); רצ"פ 45/09 (שלום ת"א) סימן טוב נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (טרם פורסם, , 29.7.09); רע"צ 30150-11-09 (שלום ת"א) לב נ' רזנאלי (טרם פורסם, 24.12.09); רע"צ 5761-11-09 (שלום ת"א) זגורי נ' קבוצת לב אופיר בע"מ (טרם פורסם, , 28.12.09); רע"צ 36426-11-09 (שלום ת"א) קרת נ' איבן (טרם פורסם, , 3.1.10)). במחלוקת האמורה, דעתי היא שבהתחשב בכך שתפקידו של רשם ההוצל"פ בהליכי כינוס הוא מנהלי, התנהלותו אינקויזיטורית ובאחריותו לגבות חובות אף במסגרת תיקי הוצל"פ שאינם תיק המימוש שבמסגרתו מונה. משכך, כונס הנכסים המשמש ידו הארוכה של הרשם אחראי למימוש תכלית זו. על כן בהיעדר הסדר עם כל הנושים בתיקי ההוצל"פ, בין אם הטילו עיקולים ובין אם לאו (שהרי רשם ההוצל"פ מוסמך להטיל עיקול מיוזמתו), יש לממש את הנכס ולפרוע את כלל החובות. במקרה דנן, למבקש חובות כלפי נושים נוספים שעניינם לא הוסדר, כגון כלפי המוסד לביטוח לאומי, לבנק ירושלים, חוב מזונות ועוד כפי שנזכר בהחלטתי מיום 7.11.10 עת נדרש המבקש לפרט את מצבת חובותיו. מדובר בחובות בשיעור לא מבוטל ואין להתעלם מהם. סיכום : מכל הטעמים האמורים, בקשת הרשות לערער נדחית. המבקש ישא בהוצאות הרוכשים והכונס אשר נדרשו להגיב בסך של 2,000 ₪ לכל אחד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. הסדר פשרהנושהפשרה