קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח חבות כלפי צד שלישי קרוב משפחה: כללי 1. אב נפגע בתאונה במהלך ביקור בדירת בתו. לפני התאונה דאגה הבת לביטוח הדירה מפני סיכונים שונים לרבות אחריות כלפי צד שלישי. משהגיש האב תובענה לתשלום פיצויים נגד בתו ומבטחה כפר האחרון בחבותו בהסתמך על תניה בחוזה הביטוח אשר הוציאה מגדר הכיסוי הביטוחי את בני משפחת המבוטח. לדעת הבת החריג האמור אינו חל במקרה דנן. הצדדים הסכימו כי המחלוקת בסוגיית הכיסוי הביטוחי תוכרע בפסק דין מנומק על סמך חומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט. עוד הוסכם כי המחלוקת בסוגיית חבות הבת בנזיקין (וחבות המבטח בהתאם להוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 [להלן: חוק חוזה הביטוח]) כמו גם שאלת גובה הנזק תוכרענה בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). העובדות הצריכות להכרעה 2. התובע והנתבעת 1 (להלן גם: סיגל) הנם בני משפחה - הראשון הנו אביה של סיגל. התובע יליד 1934, מתגורר דרך קבע בעיר חיפה. סיגל בתו ובנותיה מתגוררות ברחוב רמז 19 בנס ציונה (להלן: הבית או בית סיגל). 3. בית סיגל הנו מבנה צמוד קרקע בן שלוש קומות בחזיתו מבואת כניסה מרוצפת באריחי שיש אליה מוביל גרם מדרגות רחב ידיים עשוי שיש אליו מגיעים דרך שביל בגינת הבית. המדרגות כמו גם המבואה אינם מקורות. המדרגות עצמן חלקות ולא הותקן בהן מעקה. טרם קרות התאונה שתתואר בהמשך ירדו באזור גשמים בעטיים ועקב נשירת עלים ופירות מעצי הגינה היו מבואת השיש ומדרגות הכניסה חלקים. 4. ביום 21.11.07 שהו התובע ורעייתו בבית סיגל. בשעה 11.00 בערך כאשר יצא התובע מהבית החליק על משטח השיש אשר במבואת הכניסה והמדרגות ונפל. כתוצאה מהנפילה נפגע בקרסול שמאל. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה או מקרה הביטוח. הפוליסה 5. במועד הרלוונטי לתאונה ביטחה הנתבעת 2 (להלן: המבטחת) את בית סיגל בהתאם לפוליסה בת תוקף "עד הגג ביטוח לדירה" מספר 1241040376/07/א המכסה סיכונים שונים ובין היתר חבות כלפי צד שלישי, חבות מעבידים ותאונות אישיות (להלן: הפוליסה). תוקף הפוליסה מיום 1.6.07 ועד ליום 31.5.08 והיא היוותה חידוש של פוליסה דומה קודמת. 6. בהתאם לרשימת הפוליסה קיים כיסוי ביטוחי ל"ביטוח חבויות" ובתוך כך גבול האחריות בגין אחריות כלפי צד שלישי הנה בסך 500,000 ₪ למקרה אחד ובסך 1,000,000 ₪ לכל הפיצויים במשך תקופת הביטוח. 7. פרק ח' של הפוליסה תחת הכותרת "ביטוח חבויות" תת-כותרת "ביטוח אחריות כלפי צד שלישי" קובע בסעיפים הרלוונטיים כמפורט להלן. סעיף 37 לפוליסה קובע לאמור: "מבטח ישפה את המבוטח בגין סכומים שהמבוטח, וכל אחד מבני משפחתו הגרים עימו בקביעות ועובדי משק ביתו בהיותם בשירותו הישיר, יהיה חייב לשלם כפיצויים לצד שלישי על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח 1968, בכפוף לגבולות האחריות הנקובים ברשימה בגין מקרה הביטוח כמוגדר להלן שאירע בשטח מדינת ישראל" בהתאם לסעיף 38 "מקרה ביטוח" הנו: "א. אירוע תאונתי שגרם למוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי" ב. ..." סעיף 41 קובע את הסייגים לכיסוי ביטוחי ובתוך כך קובע בתת סעיף (ב) כדלקמן: "ביטוח זה אינו מכסה את חבותו של המבוטח בגין: א. ... "ב. נזק שנגרם לאדם שהוא "בן משפחתו" או בן משק ביתו של המבוטח". 8. בהתאם לתניה שבסעיף 38 לפוליסה ניתן אפוא לקבוע כי התאונה בה נפגע התובע, ככל שהוכחה, מהווה "מקרה ביטוח". עוד ניתן לקבוע כי לצורך פרק זה הגדרת המבוטח המצויה בסעיף 37 כוללת את המבוטח עצמו וכן "כל אחד מבני משפחתו הגרים עימו ועובדי משק ביתו בהיותם בשירותו הישיר". אין חולק כי בסעיף 41 בציון החריגים לחבות כלפי צד שלישי השתמש מנסח הפוליסה במונחים דומים לאלה שבהגדרת המבוטח בסעיף 37 לפוליסה, אך לא זהים. מובא סייג לחבות כלפי "בן משפחתו" במרכאות וללא הפירוט נוסף וכן סייג לחבות "בן משק ביתו" של המבוטח להבדיל מהאמור בסעיף 37 "עובדי משק ביתו בהיותם בשירותו הישיר". 9. לצורך ההכרעה ראוי להזכיר גם את חלק ב' של פרק ח' (ביטוח חבויות) לפוליסה שעניינו "ביטוח חבות מעבידים לעובדי משק הבית" המגדיר בסעיף 43 מקרה ביטוח כמוות או חבלה גופנית שאירעו "..לאחד מעובדי משק ביתו של המבוטח בהיותו בשירות ישיר של המבוטח תוך כדי ועקב עבודתו אצלו". כן ראוי להזכיר את פרק ט' שעניינו "ביטוח תאונות אישיות למשפחה" אשר בסעיף 49 מגדיר מיהם המבוטחים לפי פרק זה וקובע כי הנם "..אחד מבני המשפחה.." ובלבד שהם בעל הפוליסה, בן/בת זוג של בעל הפוליסה וילדים של בני הזוג שגילם עד 21 שנה מלאות. המחלוקת 10. עיקר המחלוקת בין בעלי הדין הנה האם הסייג המופיע בסעיף 41 לתנאים הכללים של הפוליסה מתייחס לכל בן משפחה יהא מענו אשר יהא כטענת המבטחת או רק לבני משפחה הגרים עם המבוטח כהגדרת סעיף 37 לפוליסה, כטענת התובע ובתו. 11. כאן המקום לציין, כי לגרסת הבת הוסבר לה על ידי סוכן הביטוח בשלב הטרום-חוזי, וכך גם הבינה מקריאת הפוליסה, כי החריג אשר בסעיף 41 מתייחס אך ורק לבני משפחה הגרים עמה. היות שאביה אינו גר עמה הרי שלטענתה הוא בבחינת צד שלישי לגביו קיים כיסוי ביטוחי. נטל הראיה 12. הנטל להוכיח כי קרה מקרה ביטוח וכי הנזק נופל בתחום הכיסוי הביטוחי מוטל על כתפי התובע. אם עמד בנטל זה עובר הנטל למבטח להוכיח קיומו של פטור מאחריות מחמת שמקרה הביטוח נופל באחד החריגים של הפוליסה. ראה בסוגיה ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש. מכאן, על התובע להוכיח כי התאונה אירעה בנסיבות שתוארו על ידו וכי התאונה מהווה מקרה ביטוח לפי הגדרת הפוליסה. 13. הגם שבכתב ההגנה כפרה המבטחת בעצם קרות מקרה הביטוח ונסיבותיו, אין מחלוקת כיום כי קרתה תאונה בנסיבות המתוארות על ידי התובע. מכיוון שכך, אין גם מחלוקת כי באירוע תאונתי עסקינן, אשר התרחש בתחום בית סיגל עליו חלה הפוליסה. מכאן, שקרה מקרה ביטוח. 14. משעלה בידי התובע להוכיח הן את קרות התאונה שנסיבותיה מהוות מקרה ביטוח עובר הנטל למבטחת להוכיח כי חל החריג הנקוב בסעיף 41 לתנאים הכלליים של הפוליסה. כפי שיובהר להלן, לא עלה בידיה להוכיח קיומו של החריג. ראשית, גרסת הבת לפיה הוסבר לה על ידי סוכן הביטוח כי החריג חל רק על בני משפחה הגרים עמה לא נסתרה. בהתאם לסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, סוכן הביטוח הנו שלוח של המבטח אלא אם סוכם במפורש ובכתב כי יהיה שלוח של המבוטח. לא היה קושי למבטחת (בכל אופן לא נטען אחרת) להגיש תצהיר סוכן הביטוח לסתור את גרסת הבת. הימנעותה מלעשות כן פועלת לרעתה, וניתן להסיק שלו נתן תצהיר היה בגרסתו כדי לתמוך דווקא בגרסת הבת. שנית, לשון הפוליסה תומכת במסקנה כי החריג בסעיף 41 מתייחס רק לבני משפחה הגרים עם המבוטח. כאמור, בסעיף 37 לפרק ח' (ביטוח חבויות) בתת-פרק הדן בחבות כלפי צדדים שלישיים מוגדר בן משפחה כמי שגר עם בעל הפוליסה. לכך משמעות כפולה. מצד אחד, בני משפחה אשר מתגוררים עם בעל הפוליסה מוצאים מגדר צדדים שלישיים לצורך פרק זה; מצד שני, מעמדם של בני משפחה אלה לפי פרק זה כמעמד המבוטח. שלישית, הפוליסה כוללת הגדרות שונות למונחים שונים ביניהם גם המונח בן משפחה. השימוש במונח זה בפרקים השונים צריך להתפרש בהתאם להגדרה הנקובה בכל אחד מהם. רביעית, בסעיף 41 המצוי באותו תת-פרק הדן בחבות כלפי צדדים שלישיים נרשם צמד המילים "בן משפחה" במרכאות. היות שאין זו דרכן של הבריות להשחית מילותיהן או להשתמש בסימני פיסוק לריק, לא כל שכן כאשר בחוזה ביטוח עסקינן, יש להעדיף פרשנות המעניקה משמעות למרכאות. במאמר מוסגר יצוין, כי לא נמצא בתנאים הכלליים של הפוליסה שימוש אחר במרכאות. נהפוך הוא. במקומות אחרים נעשה שימוש במרכאות שעה שמנסח הפוליסה חפץ להפנות להגדרה המופיעה באותו פרק. ראה למשל השימוש במרכאות בסעיף 48. מאחר שכאמור הסייג שבסעיף 41 מצוי אף הוא בפרק ח' בהמשך לסעיף 37 המגדיר מיהו בן משפחה ניתן להסיק כי הוספת מרכאות נועדה להבהיר ולהדגיש את כוונת המנסח (המבטחת) כי המדובר "בן משפחה" במובן המונח בהגדרה, קרי, בן משפחה המתגורר עם המבוטח. חמישית, לעניין הגדרת "צד שלישי" מפנה סעיף 37 להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). עצם ההפניה לפקודת הנזיקין (בה אין הגדרה של "צד שלישי") מלמדת כי הכללים שהותוו בה עמדו לנגד עיני מנסח הפוליסה. בהקבלה לכללים אלה יהיה מעמדו של המבוטח בביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים (ושל בני משפחתו הגרים עמו ועובדי משק ביתו) כשל מזיק והצד השלישי יהיה הניזוק. בעניינו, רלוונטי מעמדו של מזיק בהיותו מחזיק במקרקעין בהם נגרם הנזק. לפי פקודת הנזיקין ניתן לומר באופן פשטני ובהתעלם מסוגיות אשר אינן רלוונטיות לעניינו, כגון חבות מחזיק במקרקעין כלפי מסיג גבול, כי מחזיק במקרקעין חב כלפי המבקרים (ומי שמתגורר במקרקעין אינו בגדר מבקר) בהם בגין נזק שנגרם להם כתוצאה ממפגע או סיכון בלתי רגיל שיצרו המקרקעין, ולעניין זה אין נפקא מינה אם המבקר הנו אדם זר למחזיק אם לאו או שהוא בן משפחתו שאינו מתגורר עמו. שישית, גם בהנחה שאין לתת משמעות לשימוש במרכאות ניתן להסיק כי מנסח הפוליסה התכוון לכלול בגדר הסייג את קבוצת האנשים שנכללו בהגדרה בסעיף 37. הסייג בסעיף 41 (ב) כולל כאמור הן "בן משפחה" והן "בן משק בית" של המבוטח. בן משק בית מוגדר בסעיף 37 כמי שעובד במשק ביתו של המבוטח בהיותו בשירותו הישיר. משמעות המונח "בן משק בית" (שלא הוספו לו מרכאות) אינו נהיר ופרשנותו ההגיונית הנה כי המדובר באותם עובדי משק ביתו של המבוטח בהיותם בשירותו הישיר שהוזכרו קודם לכן בסעיף ההגדרות. במילים אחרות, בסייג אשר בסעיף 41(ב) חזר מנסח הפוליסה על שתי קבוצות האנשים שנכללו בסעיף קודם לצורך הגדרת המבוטח. שביעית, בן משפחה המתגורר עם בעל הפוליסה ועובד משק ביתו במהותם אינם צדדים שלישיים וההגדרה בסעיף 37 באה רק להדגיש זאת. אין זאת אומרת שלקבוצות אנשים אלו אין כיסוי ביטוחי. הכיסוי הביטוחי לבן משפחה הגר עם המבוטח מצוי בפרק ט', הדן בביטוח תאונות אישיות למשפחה. אמנם נכון, בהגדרה בפרק זה מצוין כי בני משפחה הנם בן או בת זוג של המבוטח וילדיהם עד גיל 21, הא ותו לא. בהגדרה זו נתנה הפוליסה ביטוי לתא המשפחתי הרגיל, הכולל בני זוג וילדים, כאשר ההנחה היתה כי האחרונים עוזבים את הקן המשפחתי בגיל 21. ברי, כי אם מבנה התא המשפחתי שונה (וכולל ילדים בגיל מבוגר יותר או הורים של המבוטח) לא יתנגד מבטח להרחיב את הכיסוי הביטוחי על פי המצב המשפחתי האמיתי, וככל שהדבר יהיה נחוץ, יעשה כן תמורת דמי-ביטוח נוספים. הכיסוי הביטוחי לעובד משק ביתו של המבוטח ניתן במסגרת פרק ח' בתת-פרק הדן בביטוח מעבידים. על כן גם הם מוצאים מגדרו של צד שלישי. שמינית, אף כי לפי לשון הפוליסה הפרשנות שניתנה לעיל הנה הגיונית וסבירה, הרי שאם ייאמר כי לשון הפוליסה מאפשרת פרשנויות סבירות אחרות של המונח "בן משפחה", אזי חוסר הבהירות פועלת לרעת המנסח ויש להעדיף פרשנות נגדו, ובמקרה זה, נגד המבטחת. 15. לטענת המבטחת, סייג המוציא את בני משפחתו של המבוטח מגדר הכיסוי הביטוחי הגיוני ומוסבר בחשש לקנוניה ביניהם ובחוסר הנכונות הטבעי של מבוטח בנסיבות אלו לשתף פעולה עם המבטח. אין לקבל טענה זו. די כדי לדחותה בעובדה שכבר נאמרה לעיל, כי בפוליסה דנן ניתן גם ניתן כיסוי ביטוחי לבני משפחה של המבוטח (ולמבוטח עצמו) במסגרת ביטוח תאונות. ברי, כי לעניין החשש לקנוניה או לחוסר שיתוף פעולה מצד המבוטח אין נפקא מינה באיזה סוג של ביטוח עסקינן. למותר לציין, כי המתח בין מבטח-מבוטח הנו אינהרנטי למערכת היחסים ביניהם וניתן אף לומר, כי במקרים רבים עלול להיווצר ניגוד עניינים בין השניים, שהרי בכל סוגי הביטוח, ובעיקר בביטוח נכסים או תאונות, ישאף המבוטח לקבל תגמולי ביטוח וגבוהים ככל שניתן בעוד מבטח ישאף להקטנת תגמולי הביטוח. הדבר גם נכון בביטוח אחריות. מוכרת התופעה בה מבוטח, ששילם דמי ביטוח לאורך שנים מצפה ממבטח שישלם תגמולי ביטוח הוגנים לנפגע לאחר שלמטרה זו בדיוק דאג לבטח את עצמו. לכן, נכונותו לשתף פעולה עם המבטח יכול שתהא פחותה (מנגד מוכרת גם תופעה בה מבוטח תמים דעים עם מבטח שהנפגע אינו זכאי לתגמולי ביטוח ושיתוף הפעולה בין השניים מלא). 16. בשל ניגוד עניינים זה, שהוא כאמור אינהרנטי למערכת היחסים בין מבטח-מבוטח, נחלץ המחוקק לעזרת מבטחים וקבע בסעיפים 23 ו-24 לחוק חוזה הביטוח את חובת המבוטח לשתף פעולה עם המבטח והתוצאות הקשות למקרה של הפרת חובה זו. 17. במקרה דנן, אין טענה וממילא אין ראיה כי הבת נתבקשה לשתף פעולה עם המבטחת לצורך בירור נסיבות התאונה ונתקלה בסירוב מצדה או בהעמדת מכשולים אשר הקשו עליה את בירור חבותה. 18. אני קובעת אפוא כי היות שהתובע אינו מתגורר עם בתו סיגל, אינו בגדר "בן משפחה" במובן המונח בפרק ח' תת-פרק "ביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים" ולכן החריג המצוי בסעיף 41(ב) לתנאים הכללים אינו חל לגביו. כפועל יוצא, קיים כיסוי ביטוחי המכסה את התאונה הנדונה, שהיא גם מקרה ביטוח על פי הגדרת הפוליסה.  19. משנקבע כי קיים כיסוי ביטוחי, תוכרענה המחלוקות הנותרות בסוגיית החבות בנזיקין והנזק בדרך הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט. החבות בנזיקין והנזק 20. כבר נאמר לעיל, כי אין חולק כיום שהתובע נפגע בתאונה. עצם אירוע התאונה כמו גם נסיבותיה נתמכים בתוכן התיעוד הרפואי ממנו עולה כי התובע פנה לקבלת טיפול רפואי בנס ציונה (ולא בחיפה, עיר מגוריו) ונרשמו תלונותיו אודות החלקה ונפילה. 21. אין חולק, כי על מחזיק במקרקעין מוטלת חובה כלפי המבקרים להסיר מתחומם מפגעים וסכנות בלתי רגילות העלולים לגרום להם נזק. כבר נאמר לעיל כי הטלת חבות על מחזיק במקרקעין כלפי מבקר אינה מושפעת מהקשר האפשרי בין המחזיק לבין המבקר ויתכן כי המבקר במקרקעין יהיה בן משפחה של המחזיק. 22. מקובל עליי, כי החלקה במדרגות או במשטח הרטוב עקב גורם טבע (גשם) נכללת על פי רוב בגדר אותם סיכונים רגילים וטבעיים בעטיים אין להטיל אחריות בנזיקין. עם זאת במקרה דנן ישנן ראיות מהן עולה, כי חסר במדרגות פס למניעת החלקה כאשר הן במצב רטוב וזאת בניגוד לתקן ישראלי 2279 הדן בנושא זה. 23. על כן, יש לייחס לבתו של התובע אחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה. עם זאת, יש לייחס לתובע אשם תורם מסוים שכן הוא הכיר היטב את מקום התאונה, ידע או יכול היה לדעת על הסיכון הטמון במדרגות וידע כי מחמת הגשמים שירדו המבואה והמדרגות רטובים ומחליקים וחרף זאת לא נקט באמצעי כלשהו למניעת החלקה, כגון תמיכה על ידי מאן דהו בעת הירידה. בעת פסיקת הפיצוי יבוא בחשבון אשמו התורם של התובע. 24. ממקום התאונה פנה התובע למוקד קופת חולים שהפנה אותו לחדר המיון של המרכז הרפואי אסף הרופא, שם אובחן שבר בקרסול שמאל ופריקתו. רגלו של התובע הושמה בגבס ושוחרר לביתו בהמלצה לפנות לביקורת במרפאת כף רגל. ביום 1.12.07 אושפז למשך חמישה ימים (עד ליום 5.12.07) במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה לשם ניתוח לקיבוע השבר. התובע המשיך במעקב רפואי במרפאת כף רגל, וביום 17.2.08 נותח שוב להוצאת הקיבוע והברגים המקבעים ושוחרר ביום 20.2.08. בהמשך שהה במעקב אורטופדי עקב תלונותיו על מגבלות בהליכה. 25. התובע הגיש חוות דעת של האורטופד דר' קרת לפיה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפגיעה בקרסול. מטעם המבטחת נבדק על ידי דר' וייס, אשר העריך בחוות דעתו את נכותו בגין פגיעתו בשיעור 5% לצמיתות. 26. בזמן קרות התאונה היה התובע גמלאי אשר התנדב במוזיאון חיל הים בחיפה, עיסוק בו מתמיד גם כיום. גמלתו לא נפגעה עקב התאונה. לא נגרם אפוא לתובע אבדן השתכרות או אבדן כושר השתכרות. בשים לב למהות הפגיעה ניתן להניח כי בתקופה הסמוכה לתאונה נזקק לעזרה החורגת מזו המושטת ברגיל לבן משפחה חולה. התובע צירף לסיכומיו קבלות בגין הוצאות לצורך טיפולים רפואיים ונסיעות המגיעות לכדי 3,000 ₪. התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם לו בעטיה של התאונה. 27. על יסוד הנתונים המפורטים לעיל, לרבות אשם תורם מסוים, אני מעריכה את הפיצוי בגין הנזק שנגרם לתובע בעטיה של התאונה בסך 30,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין. סוף דבר 28. הנתבעות תשלמנה לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בעד כל נזקיו הנובעים מהתאונה הנדונה. על הסכום האמור יתווסף שכר טרחת עורך דין בשיעור 17% מהסכום הפסוק בצירוף מע"מ כדין והוצאות משפט בסך 6,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין (כולל חוות דעת רפואית ושל מכון התקנים והאגרה ששולמה). סכומים אלה ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ביטוח צד ג'