קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם הלוואה מחברת מיסטר מאני ישראל: א. כללי תובענה להצהרה על בטלותו של הסכם הלוואה ומשכון מיום 8.1.07 בין המבקשת - קשישה כבת 90, לבין המשיבה - חברה למתן הלוואות חוץ בנקאיות, בהקשר להלוואה בסך 450,000 ש"ח, אשר העמידה המשיבה לבנה של המבקשת, שהסתבך כלכלית ושחתום אף הוא על ההסכם, הלוואה אשר לא נפרעה עד היום (להלן: "ההסכם" ו- "ההלוואה"). המחלוקת המרכזית בין הצדדים בהליך זה נוגעת לשאלה, האם עובר לחתימת ההסכם, היו בידי המבקשת מלוא המידע, הנתונים וההסברים הרלבנטיים לשם קבלת החלטה בדבר התקשרות בהסכם, והאם בהתנהלות המשיבה מולה, בשלב הטרום חוזי היה משום הטעיה המצדיקה את ביטול ההסכם. במסגרת שמיעת הראיות בתיק, נשמעו מטעם המבקשת עדותה שלה עצמה וכן עדויותיהם של הבן יחזקאל עידה, בנותיה נורית רסיין וגילה כהן ועו"ד ברקנפלד. מטעם המשיבה העידו מנהלה, אדם גרוסמן, וכן ד"ר איתן חבר, עו"ד אבי חי ועו"ד עיטם. במסגרת חומר הראיות שהוגש לתיק, נכללו אף תמלילי הקלטות וצילום וידיאו, המתעדים פגישות במשרדי המשיבה, שהתקיימו בזמנים שונים בין גורמים המעורבים בפרשה, אשר קדמו לחתימת ההסכם, לרבות הפגישה בה נחתם ההסכם. ההפניות לעדויות לאורך פסק הדין נעשות תוך ציון שמו של העד והעמוד הרלבנטי בפרוטוקול הדיון בו העיד אותו עד. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין, הוספו, אלא אם צוין אחרת. ב. רקע עובדתי המבקשת הינה קשישה ילידת עיראק שעלתה ארצה בשנות השלושים לחייה, עקרת בית, אלמנה מאז שנת 62' ואם לשישה ילדים בגירים. בשנים האחרונות, עקב גילה ומצבה הרפואי, היא מוגבלת מאד בראייתה ובתפקודה השוטף והיא מתקיימת מקצבת ביטוח לאומי וסיוע שהיא מקבלת מחלק מילדיה. המבקשת דוברת ערבית וכן יודעת קרוא וכתוב בערבית, אך שליטתה בדיבור בשפה העברית מוגבלת, וקרוא וכתוב בעברית אינה יודעת. גם את שמה היא חותמת בערבית. בבעלות המבקשת דירת מגורים ברח' בית גוברין ברמת השרון, היא הדירה נשוא הסכם המשכון וההליך שלפני (להלן: "הדירה"). ברקע הסכם הלוואה ומשכון זה, ניצבת הסתבכות כלכלית נמשכת של אחד מילדיה של המבקשת, יחזקאל, אשר הוא ומשפחתו אף התגוררו עם המבקשת בתקופה הרלוונטית עקב קשיים כלכליים. אותה הלוואה חוץ בנקאית, אשר העמידה המשיבה ליחזקאל, נועדה למימון החזר הלוואות חוץ בנקאיות קודמות שנטל מגורמים שונים ואשר לא היה מסוגל לפורען, מצב דברים שהביא להסתבכותו עם גורמים עבריניים ואלימים הקשורים לאותן הלוואות, עד כדי איומים על חייו. במסגרת ההסכם הנדון (נספח ה' לתובענה), שעבדה המבקשת את הדירה לטובת המשיבה, כביטחון להחזר ההלוואה שהועמדה לבנה, ואשר אמורה הייתה להיפרע על ידו, אך לא נפרעה, ולו בחלקה. מדובר בהלוואה בסכום קרן של 450,000 ₪, אשר סכומי הריבית החוץ בנקאית בגינה, בסך 9,450 ₪ לחודש, אמורים היו להיפרע במהלך 11 חודשים, ובסופה של אותה שנה, בחודש השנים עשר, אמורה הייתה גם קרן ההלוואה להיפרע במלואה, בתשלום אחד (ראה לוח הסילוקין בנספח ה' לתובענה). עובר לחתימתה על ההסכם, בחתימת שמה בערבית, נבדקה המבקשת על ידי פסיכיאטר, ד"ר איתן חבר, אליו הופנתה על ידי מנהל המשיבה, מר גרוסמן, בשל גילה. ד"ר חבר קבע (אישוריו בנספחים ד'1 ו- ד'2 לתובענה), כי המבקשת כשירה להתקשר בהסכם הנדון 'כמו כל אדם סביר', אם כי ציין, כי הוא ער להסתייעותה בילדיה לשם ניהול ענייניה הכספיים ולמגבלות שונות הקשורות לגילה, מצבה הבריאותי ומאפייניה האישיים של המבקשת, כגון ירידה בזיכרון. כן נפגשו המבקשת ובנה, עובר לחתימה על ההסכם, לפגישה קצרה, עם עו"ד אורי עיטם, אליו הופנו על ידי מנהל המשיבה בטרם החתימה על ההסכם, אשר נחתם בפגישה רבת משתתפים שהתקיימה במשרדי המשיבה. לאחר חתימת ההסכם והעמדת ההלוואה, לא עמד הבן יחזקאל בתשלומי החזר ההלוואה כבר מראשית הדרך. המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון - דירת המבקשת, ובשלב זה, כבר עירבה המבקשת את ילדיה האחרים בפרשה ופנתה לקבלת ייעוץ משפטי מבא כוחה הנוכחי. מכאן ההליך שלפני. ג. טענות הצדדים תמצית טענות המבקשת טענתה הראשית של המבקשת הינה, כי מצבה האישי (גילה המתקדם, בריאותה הרופפת, מגבלות הראייה והשפה הקשות שלה ויכולת הבנתה הכללית המוגבלת), בשילוב עם השתלשלות העניינים והתנהלותה חסרת תום הלב של המשיבה כלפיה עובר לחתימתה על ההסכם, מובילים כולם למסקנה, כי בעת חתימתה על ההסכם, היא לא הבינה עד תום את משמעות התקשרותה בהסכם הנדון, ובפרט את היקף החשיפה הכרוכה מבחינתה בשעבוד דירת מגוריה. בהקשר זה טוענת המבקשת, כי בנה יחזקאל והמשיבה חברו יחדיו, כל אחד מטעמיו ולמטרותיו הוא, כדי להסתיר ממנה את מצב הדברים המלא והאמיתי וכדי להטעותה ביחס לתוכן הסכם ההלוואה והמשכון ומידת הסיכון הכרוכה בהתקשרות בו מבחינתה. בעניין זה היא טוענת, כי למנהל המשיבה גרוסמן היה ברור לחלוטין, כי ההלוואה אינה ניטלת למטרות עסקיות כלשהן, אלא לשם פרעון חובות עבר מכבידים וכי לבנה אין כל יכולת החזר של ההלוואה, בודאי לא בתנאי הסילוקין הקבועים בהסכם. לטענתה, לו הבינה את מצב הדברים לאשורו, לא הייתה נכונה להתקשר בהסכם הנדון והייתה נמנעת מלחתום עליו ומלמשכן את דירת מגוריה. במישור המשפטי, טוענת המבקשת, באמצעות ב"כ, כי נוכח הפרת חובת הגילוי המוטלת על המשיבה מכוח דיני החוזים הכלליים ומכוח חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, הרי שיש לקבוע כי לא הייתה מצידה גמירת דעת להתקשר בהסכם הנדון וממילא לא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב. לחילופין היא טוענת, כי גם אם נכרת הסכם בין הצדדים, הרי שבנסיבות המקרה, יש להורות על ביטולו וזאת, הן מחמת היותו של ההסכם נגוע בתרמית והטעיה והן בהיותו נגוע בכפייה ועושק המצדיקים את ביטולו. תמצית טענות המשיבה לטענת המשיבה, מדובר בניסיון ציני ופסול של המבקשת, המובלת על ידי ילדיה שהינם בעלי אינטרס ביחס לדירה כיורשיה בעתיד, להתחמק או לפחות לעכב את מימוש דירת המבקשת לצורך פירעון ההלוואה, אשר אין חולק כי הן מרכיב הקרן והן מרכיב הריבית בגינה לא נפרעו עד היום. המשיבה הודפת בתוקף, כל ייחוס של אי גילוי או הטעיה להתנהלותה מול המבקשת עובר לחתימת ההסכם, ומפנה להשתלשלות העניינים אשר קדמה לחתימת ההסכם, ואשר כללה בדיקה פסיכיאטרית שנערכה למבקשת ע"י ד"ר חבר, ייצוגה ע"י עורך דין עיטם, והסברים מקיפים, ומתועדים, אשר קיבלה המבקשת מנציגי הנתבעת ובראשם מנהלה גרוסמן בפגישות שהתקיימו עובר לחתימת ההסכם. לטענת המשיבה, הטעיה ביחס להסכם נעשתה דווקא מצידם של המבקשת ובנה יחזקאל, אשר הציגו למנהלה גרוסמן, מצגים כוזבים ומטעים, לפיהם ההלוואה נשוא ההסכם ניטלת, בעיקרה, לצורך כניסת הבן לשותפות בעסק חדש ולבן יש יכולת כלכלית לעמוד בפירעונה של אותה הלוואה בהתאם לתנאי הסילוקין שנקבעו בהסכם. ד. דיון המסגרת הנורמטיבית לדיון סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים")קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה, שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה. לעניין זה "הטעיה" - לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי הדין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". כאשר מדובר בהסכם שעניינו מתן הלוואה חוץ בנקאית, כבענייננו, מוסדרת סוגיית הגילוי הנדרש מהמלווה אף בדין ספציפי, הוא חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 (להלן: "חוק ההלוואות"). חוק זה מקנה חשיבות רבה לסוגיית הגילוי הנדרש מאת המלווה כלפי הלווה ומסדיר עניין זה והפיקוח עליו בפירוט. חוק ההלוואות קובע, כי על המלווה ליתן ללווה פירוט מלא של פרטים מהותיים הקשורים להסכם ההלוואה (כגון שיעור הריבית, עלותו הממשית של האשראי הניתן, גובה ריבית הפיגורים וכו'). חוק ההלוואות אף קובע, כי פירוט זה צריך להופיע במסמך בכתב, אשר יש ליתן ללווה הזדמנות סבירה לעיין בו בטרם חתימת ההסכם וכן ליתן ללווה עותק ממנו לאחר חתימתו של ההסכם. בחוק ההלוואות נקבע, כי תוצאת הפרת חובת הגילוי הנדרשת בחוק, שאלה אשר לצורך בחינתה רשאי בית המשפט לקבל כראיה אף עדות בעל פה, הינה ביטול הסכם ההלוואה או שינוי תנאיו על ידי בית המשפט. המחוקק קבע, אם כן, הן במסגרת דיני החוזים הכלליים והן במסגרת הדין הספציפי הנוגע להלוואות חוץ בנקאיות, כי אי גילוי של עובדות רלוונטיות לצד השני בשלב הטרום חוזי מהווה הטעייה, אשר תוצאתה האפשרית ביטול ההסכם. זוהי מסגרת הדיון המשפטית הרלבנטית בהליך שלפני וממילא, השאלה המרכזית הטעונה הכרעה - האם בנסיבות המקרה יש לקבוע, כי המשיבה עמדה בחובת הגילוי כלפי המבקשת, או שמא התנהלותה כלפי המבקשת בשלב הטרום חוזי אין בה כדי לעמוד בחובת הגילוי הנדרשת ולפיכך קמה למבקשת הזכות לביטול ההסכם. אקדים ואומר כבר עתה, כי במקרה דנן אני סבורה, כי מחומר הראיות שהובא לפני במסגרת הליך זה עולה ברורות, כי המשיבה אכן הפרה את חובת הגילוי אשר הייתה מוטלת עליה בנסיבות המקרה כלפי המבקשת, באופן אשר היה בו, בנסיבות העניין, כדי להטעות את המבקשת בנקודות מרכזיות הרלבנטיות לשם קבלת החלטה בדבר התקשרותה בהסכם, ולפיכך קמה למבקשת הזכות לבטל את החוזה נשוא ההליך. הרושם המצטבר אשר נוצר אצלי בעניין זה הינו, כי חובת הגילוי קוימה בפרשה זו, מצד המשיבה ואנשיה, לכאורה בלבד ולא באופן אמיתי וממצה, בבחינת 'עלי תאנה' המשקפים פרוצדורת גילוי והתנהלות בשלב הטרום חוזי, שהינה לכאורה תקינה ומספקת במבט ראשון, אך מבחינה מדוקדקת יותר ברור הוא, כי לא היה די בה כדי לקיים את דרישת הגילוי בשלב הטרום חוזי, במובנה המהותי והאמיתי. הנדבכים למסקנתי זו, אותם 'עלי תאנה' הנוגעים לשלב הטרום חוזי, על משקלם המצטבר, יפורטו להלן. עלה תאנה ראשון - ההלוואה ניטלה למטרה עסקית בעניין זה אני קובעת, כממצא עובדתי, כי גם אם הפרטים המדויקים והמלאים בדבר הסתבכותו הכספית של הבן יחזקאל לא היו בידיו, הרי שלמנהל המשיבה, גרוסמן, היה ברור, כי יחזקאל הגיע אליו, עקב הסתבכות כספית קודמת ולוחצת, וכי בהקשר להסתבכותו זו, ולא למטרה עסקית אמיתית כלשהי, הוא נזקק בדחיפות להלוואה מהמשיבה. בהקשר זה איני מקבלת את גרסת גרוסמן, כאילו סבר בכנות, שיחזקאל זקוק להלוואה לצורך כניסה לשותפות עסקית במשתלה או בכל פעילות עסקית אחרת. מעבר לכך שגרסה זו לא עוררה אצלי אמון בפני עצמה, היא אף אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם השתלשלות העניינים עובר לנטילת ההלוואה. יחזקאל עצמו העיד (עמ' 57-58, 61 לפרוטוקול), כי הנסיבות בגינן היה זקוק להלוואה מהמשיבה, על מנת לפרוע חובות לגורמים אלימים מסוימים, היו ידועות למשיבה ולגרוסמן, וכי דברים אלה נמסרו לגרוסמן הן על ידו והן על ידי המתווך שיצר את הקשר בינו לבין המשיבה (אדם בשם נוח, אשר שני הצדדים העדיפו, כל אחד מטעמיו הוא, מן הסתם, שלא לזמנו למסירת עדות). זאת ועוד, תמוהה לטעמי העובדה, שלמרות שמחומר הראיות עולה, כי אנשי המשיבה, וגרוסמן בראשם, הקפידו לבדוק, לפני ולפנים, את טיב הבטוחה של דירת המגורים של המבקשת, ביקרו בדירה, בדקו את מצבה ואת מצב החובות ביחס אליה, ואף הבטיחו את פירעונו של החוב למינהל מקרקעי ישראל ביחס אליה מתוך כספי ההלוואה, הרי שבכל הנוגע לאותה שותפות עסקית אשר לשמה כביכול נעשתה ההתקשרות עם המשיבה וניטלה ההלוואה, הפגין גרוסמן גישה שונה ושטחית בתכלית. לא נעשתה, על ידו או מטעמו, כל בדיקה ממשית ביחס לאותה מטרה עסקית שכביכול עמדה על הפרק, והרושם המצטבר הוא, כי עניין זה כולו עלה כמס שפתיים בלבד לשם הצגת נטילת ההלוואה לשם מטרה עסקית (גרוסמן, עמ' 73-75 לפרוטוקול, וכן עמ' 16 לתמליל 9, עמ' 5-6, ש' 6-15 לתמליל 4). אכן, מעדות גרוסמן בעניין זה עולה, כי הוא לא בדק דבר ביחס לאותה מטרה עסקית אשר כביכול עמדה בבסיס נטילת ההלוואה. כך, למשל, לא ראה הסכם או טיוטת הסכם בעניין בין יחזקאל לבין אותם שותפים פוטנציאלים עלומים, לא דרש ולא קיבל לעיונו תכנית עסקית כלשהי, ואף לא ביצע בעניין בדיקות טכניות טריוויאליות יותר, כגון עיון בתדפיסי רשם החברות של החברה בה אמור היה כביכול יחזקאל להכנס כשותף, או בספריו של אותו עסק, על מנת לעמוד על מתכונת קיומו של העסק הנדון, אופיו, טיבו, תזרים הכנסותיו וכו'. בשים לב לכך, שגרוסמן טען בעדותו, כי הסתמך על כך שיחזקאל יהיה מסוגל לעמוד בפירעון ההלוואה במידה רבה באמצעות הכנסותיו מאותה שותפות עסקית עתידית, הרי שטמינת הראש בחול מצידו, והגישה השטחית שהפגין בכל הנוגע לממשותה של אותה שותפות עסקית עלומה, אומרת דרשני, ומחזקת את מסקנתי, כי גרוסמן לא סבר, באמת ובכנות, כי ההלוואה ניטלת לצורך מיזם עסקי כלשהו, וכי היה לו ברור כי מדובר לכל היותר, ואם בכלל נאמרו הדברים מצד יחזקאל באופן אותנטי ולא הוכתבו על ידי המשיבה כטענת יחזקאל, בעלה תאנה פורמלי בלבד, אשר אינו משקף את התמונה האמיתית הכלכלית והאישית אצל יחזקאל. יצוין, כי אף בהסכם ההלוואה עצמו לא צוינה כל מטרה עסקית קונקרטית כלשהי, וזאת למרות שבעדותו התיימר מר גרוסמן לטעון, כי יחזקאל מסר לו, שההלוואה ניטלת לצורך כניסה לשותפות בעסק ספציפי בשם 'גנים ושושנים', בשיעור נקוב של חמישים אחוז וכן לצורך מחיקת חוב למנהל מקרקעי ישראל ולשם החזר הלוואה שנטלה אשתו של יחזקאל (גרוסמן, עמ' 68, ש' 26-28). אף העובדה, שהמבקשת צורפה כלווה נוספת, ולא כערבה, בהסכם ההלוואה, למרות שברור הוא, כי היא עצמה, בגילה ובמצבה, בוודאי אינה מעורבת ביוזמה עסקית כלשהי, מלמדת, לטעמי, כי היה ברור לגרוסמן, כי אין מאחורי נטילת ההלוואה כל מטרה עסקית כלשהי, לא של הבן ולא של האם. אכן, חלקים ניכרים בהסכם ההלוואה משקפים את המלאכותיות של החתמת המבקשת עליו כלווה (ראה סעיפים 3.8 - 3.7 הדנים בשימוש עסקי בלבד בכספי ההלוואה). גם מעדותו של עו"ד עיטם, הוא עורך הדין אשר כביכול ייצג את המבקשת ובנה עובר להתקשרות בהסכם ההלוואה והמשכון, עולה, כי לא ידוע היה לו על מטרה עסקית קונקרטית כלשהי אשר לשמה ניטלה ההלוואה, וכי הייתה לו ידיעה, עמומה וכללית בלבד ונטולת פרטים ממשיים כלשהם, כי מדובר בהלוואה שנוטלת המבקשת לטובת בנה (עיטם, עמ' 45, ש' 15-18). מגוון הראיות הנ"ל, על משקלן המצטבר והמסקנה ההגיונית המתבקשת מהן, מביאני להעדיף בנקודה זו את גרסת התביעה ולקבוע, כאמור, כי למנהל המשיבה גרוסמן היה ברור, כי ההלוואה אינה ניטלת למטרה עסקית כלשהי, אלא לצורך החזר חובות קודמים לגורמים שונים עימם הסתבך הבן יחזקאל. עלה תאנה שני - לבן יש יכולת כלכלית לעמוד בסכום ההלוואה ותנאי פירעונה מחומר הראיות אשר הובא לפני עולה, כי למשיבה, וליתר דיוק, למנהלה מר גרוסמן, היה ברור מראש, כי לא רק שההלוואה לא ניטלה ע"י הבן יחזקאל למטרה עסקית אמיתית כלשהי, אלא שככל הנראה, יחזקאל אף לא יעמוד בתנאי ההחזר אשר נקבעו בהסכם, וקיימת אפשרות, ממשית ביותר, כי יהיה צורך במימוש דירת המגורים של המבקשת לצורך פירעונה של הלוואה זו, על מרכיב הריבית החוץ בנקאית שבה. בהקשר זה נזכיר, ראשית, כי סכום ההלוואה שהועמדה ליחזקאל הינו 450,000 ₪, כי תנאי ההחזר החודשי עמדו על סך של כ- 10,000 ₪ לחודש במשך שנה וכי בתום אותה שנה אמור היה סכום הקרן (450,000 ₪) להיפרע במלואו, בתשלום אחד. ברור הוא, כי מדובר בסכום הלוואה ותנאי החזר, אשר גם אדם מן היישוב, שאינו מסובך כלכלית באופן מיוחד, יתקשה לעמוד בהם, לא כל שכן, מי שנתון בעיצומה של הסתבכות כלכלית, כפי שהיה מצבו של הבן יחזקאל בתקופה הנדונה, עובר לנטילת ההלוואה. בעניין זה אנו רואים, כי בשונה מיסודיותו ביחס לבדיקת הבטוחה שהעמידה המבקשת, ובדומה לשטחיות הבדיקה שנעשתה ביחס לאותה 'מטרה העסקית' אשר לשמה כביכול ניטלה ההלוואה, הרי שאף לגבי יכולת ההחזר החודשי של יחזקאל הסתפק גרוסמן, כעולה מעדותו שלו, בהצהרות כלליות מצד יחזקאל לגבי רמת הכנסתו ויכולת ההחזר החודשי שלו, וזאת במקרה הטוב, ובאם הצהרות כאלו אכן ניתנו כלל על ידי יחזקאל (גרוסמן, עמ' 69-73). ודוק: עד תום ההליך, לא הובאו לפני כל תלושי שכר אשר הוצגו בזמנו כביכול לפני גרוסמן או אסמכתאות אחרות כלשהן לעניין בדיקה אמיתית שהתבצעה אצל המשיבה ביחס לרמת הכנסתו החודשית של יחזקאל. לכן, בעניין זה איני נותנת אמון בגרסתו של גרוסמן, כי תלושים כאמור אכן הוצגו לפניו, באשר אם זה אכן היה מצב הדברים, היו תלושי השכר אמורים היו להיות בחזקתו ושליטתו ונוכח המחלוקת הידועה בין הצדדים, ניתן היה בהחלט לצפות, כי המשיבה תדאג להביאם כראיות מטעמה בהליך זה. מה גם, שמחומר הראיות שלפני עולה, כי לא הייתה ליחזקאל ולאשתו כל הכנסה בסדרי הגודל הנטענים במועד הרלוונטי. הטיעון 'הנוח' שהעלה גרוסמן, כי הסתמך על הצהרתו של יחזקאל בדבר רמת ההכנסה החודשית הכוללת שלו ושל אשתו וכי לקח בחשבון את דבריו של יחזקאל שחלק מהכנסתו אינה מדווחת ואינה מגובה בתלושי שכר, אינו מניח את דעתי ואינו מהימן בעיני. זאת, בראש וראשונה, משום שגם אם כך אכן נאמר לגרוסמן ע"י יחזקאל, עדיין אמור היה בית המשפט לקבל לעיונו את אותם תלושי שכר אשר כביכול כן הוצגו לגרוסמן בזמנו. כאמור, הדבר לא נעשה, ואומר דרשני. יתרה מכך: למעשה, בשלב כלשהו בחקירתו הנגדית, גרוסמן הודה, גם אם לא בפה מלא, כי לא נעשתה בדיקה של תלושי שכר כלשהם, או מכל מקום, כי 'אינו זוכר' אם בדיקה כאמור אכן נעשתה, על ידי גורם כלשהו מטעם המשיבה (גרוסמן, עמ' 72-73). נקודה משמעותית נוספת מבחינתי הינה העובדה, כי גרוסמן עמד על כך, שמתוך כספי ההלוואה, ולמעשה עוד בטרם העמדתה ליחזקאל, ישולם סכום ראשוני, למינהל מקרקעי ישראל, בסך לא מבוטל של כ- 60,000 ₪, מלמדת, כי היה לו ברור, או לפחות ברור למדי, שהבן אינו נכנס לפעילות עסקית ממשית כלשהי אשר תאפשר לו לעמוד בתנאי ההחזר החודשי או בפירעון הקרן כולה לאחר שנה. הנה כי כן, עוד בטרם הועבר ולו שקל בודד אחד ליחזקאל על ידי המשיבה במסגרת ההלוואה, דאג גרוסמן לכך, שדירת המבקשת תעמוד לרשותו מיידית ובכל רגע נתון, נקיה מכל חוב אחר, לצורך מימושה 'החלק' והמהיר. למעשה, התשלום עצמו למינהל נעשה כבר על ידי המשיבה ישירות (נספח ח (1-3) ונספח ו' לתצהיר יחזקאל). במילים אחרות, 'מימושה' של הדירה, או לפחות הכנת הקרקע לשם כך, באמצעות כספי ההלוואה, כבר החל, למעשה, עוד קודם שהועמדה ההלוואה לבן ומתוך כספי ההלוואה עצמה. עניין זה הינו משמעותי ביותר לטעמי, שכן יש בהתנהלות זו של המשיבה כדי להבהיר, שלגרוסמן היה ברור, כי הסיכויים שהבן יחזקאל יעמוד בתנאי החזר ההלוואה התובעניים, הינם נמוכים מאד או אף אפסיים, וכי קיימת סבירות גבוהה לכך, שפירעון ההלוואה יעשה באמצעות מימוש השעבוד על דירת המגורים של המבקשת. עלה תאנה שלישי - המבקשת ובנה כגוף אחד איני מקבלת את טענת המשיבה, כי נוכח קשר הדם והמגורים המשותפים של המבקשת ויחזקאל ומשפחתו, יש לראות במבקשת ובנה גוף אחד, וכי הם חברו יחדיו לקבלת ההלוואה ולהטעיית המשיבה ביחס למטרתה. מהראיות אשר הוצגו לפני עולה, כי ההסתבכות הכלכלית הייתה של הבן בלבד, ולא נגעה למבקשת באופן כלשהו. הדירה, לעומת זאת, הינה בבעלות המבקשת בלבד ולבן לא היו כל זכויות בה. נקודת מוצא זו, בפני עצמה, כבר היא מלמדת על חוסר איזון ושוויוניות ביניהם, וזאת עוד מבלי להיכנס למוגבלות המובנית של המבקשת בהתמודדות עם הסיטואציה, בגילה ובהתחשב במגבלותיה הבריאותיות והאישיות. אכן, קשרי דם ורצון לעזור לבן הינם מרכיב שאין להתעלם ממנו, ויש בהם כדי להסביר את עצם הנכונות של המבקשת, כאם, להיות מעורבת בהסכם. אך מכאן ועד למסקנה, כי המבקשת הייתה מצויה בפרטי הסתבכותו של הבן ובפרטי ההלוואה שנטל ומטרתה, וכי שיתפה פעולה עם הבן בהטעיית המשיבה לשם קבלת ההלוואה, בפרט נוכח גילה ומגבלותיה של המבקשת, ארוכה הדרך. אף אין להסיק מקרבת דם זו, או מהעובדה שלא רק המבקשת אלא אף הבן ומשפחתו יאבדו את מקום מגוריהם אם הדירה תמומש, כי יחזקאל אכן פרש לפני אמו את התמונה המלאה לגבי תנאי החזר ההלוואה וסיכוייו לעמוד בהם. מעדותו עולה, כי היה נתון ללחץ גדול שהופעל עליו על ידי הנושים להם היה חייב כספים, לרבות איומים על חייו (יחזקאל, עמ' 57 ש' 4-8). במצב דברים זה, ונוכח התרשמותי הכללית מדמותו ואופן התנהלותו של יחזקאל, אני סבורה, כי יחזקאל פעל כפי שפועל אדם נרדף המעוניין להציל את עורו ולהסיר את הלחץ המיידי של נושיו הקודמים מעל כתפיו, וכי הוא לא ניהל עם אימו דיון חופשי, פתוח, מפורט ורגוע, ביחס להסכם ההלוואה והמשכון והסיכון הרב הטמון לאם במהלך כזה. מכאן, שברור הוא לטעמי, כי בנסיבות העניין אין לראות במבקשת ובבנה 'יחידת אינטרס אחת' ואינני נכונה לראות בבן יחזקאל ובהתנהלותו מקור ממשי לגילוי נאות מול המבקשת ביחס לפרטי ההסכם ובעיקר ביחס לסיכונים הטמונים בהתקשרות בו מבחינתה. אני אף סבורה, כי גם אם המבקשת הייתה מודעת במידה מסוימת לקיומם של קשיים כלכליים אצל יחזקאל ולהיותו מאוים על ידי נושיו, הרי שבכל מקרה, היא לא הייתה שותפה להצגת מצג כוזב כלשהו לפני המשיבה בדבר נטילת ההלוואה לצורך עסקי. כאמור לעיל, לא השתכנעתי, כי זהו המצג שהוצג כלל לפני גרוסמן, וגם אם הוצג, היה זה על ידי הבן יחזקאל, מן השפה ולחוץ, ובודאי שלא השתכנעתי, כי המבקשת הייתה שותפה להצגת מצג כלשהו בעניין זה לפני המשיבה. עלה תאנה רביעי - אישור פסיכיאטר בדבר הבנתה של המבקשת את מהות ההתקשרות הפסיכיאטר, ד"ר חבר, בדק את המבקשת, בנוכחות הבן יחזקאל, וקבע, כי הינה כשירה להתקשר בהסכם (ראה שתי תעודות הרופא שהנפיק, נספחים ד'1, ד'2 לתובענה). זהו טיעון הגנה מרכזי בטענות המשיבה. במישור העובדתי הבסיסי, אין חולק כי זה מצב הדברים, המבקשת אכן נבדקה על ידי ד"ר חבר והוא אכן הנפיק את האישורים הנדונים. עם זאת, במסגרת ההליך הוצג על ידו והוגש כראיה אף המוצג ת/2 אשר נערך על ידו בעת בדיקת המבקשת כמסמך פנימי, ואשר משקף ממצאים נוספים הנוגעים למגבלות המבקשת והתרשמותו של ד"ר חבר ממנה, אשר לא באו לידי ביטוי בתעודות הרופא הנ"ל. מכל מקום, אני מוצאת ליקוי בסיסי ומובנה ביחס לאישורים אלו והמשמעות שאני נכונה לייחס להם לצורך השאלה הטעונה הכרעה בהליך זה. זאת שכן, ד"ר חבר העיד, כי הוא עצמו לא הבין בדיוק מה טיבו של ההסכם בו עמדה המבקשת להתקשר ומה משמעותו לגביה וכי נמסר לו על ידי המבקשת ויחזקאל כי הלוואה ניטלת לצורך שיפוץ השירותים ללא ציון סכומה (חבר, עמ' 27 ש' 20-23, עמ' 29 ש' 1-2 וכן ת/2). ממילא לא יכול היה, לפיכך, לבדוק האם המבקשת כשירה להתקשר בהסכם הקונקרטי שעל הפרק והאם היא מבינה את מלוא תוכנו ומשמעותו לגביה. יצוין, כי ד"ר חבר אף אישר בחקירתו, כי הוא סבור שהמבקשת לא הבינה את מלוא תוכנם של מסמכי ההסכם והשעבוד, אלא אך את המשמעות של אי קיום ההלוואה (חבר, עמ' 32 ש' 1-3). בהעדר הבנה כאמור מצד ד"ר חבר, ברור הוא, שיש להתייחס אל האישור שהנפיק כאל אישור כשירות כללי בלבד, אם בכלל, אשר לא די בו כדי להוות אינדיקציה מספקת לשאלה הטעונה הכרעה בהליך שלפני. שהרי, הדברים אינם בהכרח עניין של שחור או לבן, כשירות או אי כשירות לכל דבר ועניין. גם אם אדם נמצא כשיר להתקשר בהסכם מסוים, פשוט ומוגבל במשמעותו והיקפו, גם אם מדובר בהסכם הלוואה, אין משמעות הדבר, בהכרח, כי יש לו את יכולת התפיסה והעצמאות הנדרשת לשם הבנה וקבלת החלטות ביחס לעסקת הלוואה מורכבת ורחבת היקף יותר מבחינת סכומה ותנאי פירעונה, כגון זו שלפני. עסקה אשר הסיכונים הטמונים בה מבחינתו כבדים יותר באופן משמעותי. כמו כן יש לבחון, מעבר לפוטנציאל ההבנה, אף את מידת ההיכרות וההבנה של פרטי ההתקשרות הקונקרטית שעל הפרק, אותה עסקה פיננסית מורכבת בהיקפה הכספי, בניסוחיה ובמשמעותה, כגון זו שלפנינו. לכן, בענייננו, מעבר לבחינת עצם קיומה של כשרות מנטלית להתקשר בהסכם, וכדי שתהיה משמעות של ממש לתעודת הרופא הפסיכיאטר, לא די בבדיקה שבוצעה. צריך היה לבחון האם המבקשת כשירה ואף יודעת והבינה בפועל את הסיכון, המשמעותי והממשי ביותר מבחינתה, של אובדן קורת הגג מעל ראשה, והאם היא מכירה את התנאים הפיננסיים בהם הועמדה ההלוואה ומסוגלת להעריך את סיכויי התממשותם. כמו כן צריך היה לבחון ולהתייחס במפורש לשאלת מסוגלותה של המבקשת לקבלת החלטות עצמאית, המנותקת מהאינטרס הדחוף של הבן (אשר נזכיר, כי ליווה את אמו ושהה בחדר בעת הבדיקה ואף שימש במהלך הבדיקה כגורם המתרגם מעברית לערבית ומערבית לעברית עבור אמו ועבור הרופא). כך, למשל, ניתן היה לצפות, כי שיחה של הפסיכיאטר עם המבקשת תכלול התייחסות מפורשת לסוגיית אובדן בית המגורים, לא בעלמא בלבד, אלא תוך בחינה השאלות האם המבקשת מבינה מהן הנסיבות בהן הדבר עלול לקרות, מהו סדר הגודל של סכום ההלוואה הכולל ומה גובה ההחזרים החודשיים. יתכן, כי באם שיחה כזאת הייתה מתקיימת היו מתעוררים אצל המבקשת 'פעמוני אזהרה' ואולי הייתה בוחרת להתייעץ בעניין עם מי מילדיה האחרים, אשר אינו מעורב בהסכם. יתכן ופעמוני אזהרה כאמור אף היו מתעוררים אצל ד"ר חבר, לו היה שומע, כי המבקשת סבורה, כי סכום ההחזר החודשי עומד על סדר גודל של 1,000 ₪ בלבד. כעולה מעדות ד"ר חבר, בדיקה מסוג זה, לא התקיימה באופן מספק. יתכן, כי ד"ר חבר ביצע את הבדיקה שהתבקש לבצע, אך לענייננו, אני סבורה, כי לא די בה כדי להוות אינדיקציה ממשית כלשהי לכך, שהמבקשת אכן הבינה בפועל את משמעותם של עסקת ההלוואה והשעבוד, ובפרט את מרכיב הסיכון הממשי הגלום בה מבחינתה. ודוק: אין משמעות הדבר, כי אני קובעת, שהמבקשת לא הייתה כשירה להתקשר בהסכם, וקביעה בדבר אי כשרות אינה עומדת ביסוד פסק הדין ותוצאתו. את הרלבנטיות בהתייחסות למהלך של בדיקת המבקשת ע"י ד"ר חבר והסתמכות על האישור שהנפיק אני מוצאת בכך שזהו נדבך נוסף בבחינת מידת הרצינות והכנות אשר אפיינו את הפרוצדורה וההתנהלות של המבקשת עובר לחתימת ההסכם, בכל הנוגע לדרישות תום הלב והגילוי הנאות הנדרש מצדדים להסכם, בשלב הטרום חוזי. עלה תאנה חמישי - המבקשת יוצגה ע"י עורך דין פרט לבדיקתה על ידי פסיכיאטר מטעם המשיבה, המבקשת ובנה אף הופנו על ידי גרוסמן אל עו"ד אורי עיטם, לשם קבלת ייעוץ משפטי וייצוג ממנו, לצורך עסקת ההלוואה והמשכון הנדונה. המשיבה סומכת את הגנתה במידה רבה על קיומו של ייצוג זה, באשר כביכול המבקשת יוצגה על ידי עו"ד, אשר אחראי להגנה על ענייניה ולכך שתהיה מיודעת ותבין את פרטי ההתקשרות אליה היא נכנסת, לרבות תוכנה ומידת הסיכון הכרוכה בה מבחינתה. גם בעניין זה, מדובר, לדעתי, באופן מובהק, בלא יותר מעלה תאנה בדמות ייצוג משפטי. עו"ד עיטם מסר עדות בתיק זה, לעדות זו קדמה השתלשלות העניינים הבאה. בשלב הראשון, לא הגישה המשיבה תצהיר מטעמו של עו"ד עיטם ואף לא ביקשה לזמנו לעדות, למרות שלכאורה ניתן היה לצפות כי תעשה כן, נוכח המרכזיות שהיא מייחסת לכך שהמבקשת הייתה מיוצגת בשלב הטרום חוזי ע"י עורך דין זה. לאחר פתיחת שלב שמיעת הראיות, ולאחר שחלק מהעדויות נשמעו, והתעוררו שאלות כאלה ואחרות הנוגעות לייצוג המשפטי הנטען, ביקשה המשיבה להגיש לתיק בית המשפט הקלטת שיחת טלפון בין גרוסמן לעו"ד עיטם, אשר התקיימה לאחר אותה ישיבת הוכחות ובנסיבות בהן עו"ד עיטם לא היה מודע להקלטת השיחה. בקשה זו לא נעתרה, אך בהחלטה בסיום הדיון ביום 15.7.08 ניתנה למשיבה האפשרות להגיש תצהיר מטעם עו"ד עיטם ובאם הדבר לא יתאפשר, להגיש בקשה לזימונו למסירת עדות. עו"ד עיטם העדיף ככל הנראה שלא להגיש תצהיר מטעם המשיבה, ובהחלטה מיום 4.11.08, נעתרתי לבקשת המשיבה לזימונו למסירת עדות. מעדותו של עורך דין עיטם אשר נשמעה לפני עולה, כי אותו 'ייצוג משפטי', נעשה על ידו כ'טובה' לאדם אשר עוסק בתיווך בקבלת הלוואות והסתכם בפגישה קצרה של רבע שעה במשרדו, אשר נועדה להסביר למבקשת ובנה את מהותו של ההסכם וכי הוא לא ייצג את המבקשת ובנה באופן ממשי ועצמאי בשלב הטרום חוזי ולא היה מעורב בתוכנו של ההסכם ותנאיו (עיטם, עמ' 44 ש' 10-13). לדבריו של עורך הדין, הוא שאל את המבקשת האם היא ערה לכך שהיא ממשכנת את הנכס שלה עבור הלוואה, היא השיבה בחיוב ובכך, ובנוכחות שלו למחרת היום כעד לחתימת הההסכם, הסתכמה מעורבותו בעניין. עו"ד עיטם אף הדגיש מספר פעמים בעדותו, כי הוא לא ראה את עצמו כמייצג את המבקשת ולא גבה ממנה שכר טרחה (עיטם, עמ' 44 ש' 16-18, עמ' 45 ש' 9, עמ' 48 ש' 18-21). עו"ד עיטם אף הבהיר כי מעורבותו בעניין הייתה 'מכנית וטכנית' ודומה בעיניו לאישור תצהיר על ידי עורך דין (עיטם, עמ' 45 ש' 10-13). מעדותו של עו"ד עיטם אף עולה, כי הוא מסר למבקשת ולבנה וכלתה שליוו אותה הסבר עקרוני בלבד בדבר מהות פעולת משכון נכס כבטחון להלוואה (עיטם, עמ' 45 ש' 13-18). כן הבהיר עו"ד עיטם, כי אין לו ניסיון בטיפול בחוזים של נטילת הלוואות חוץ בנקאיות (עיטם, עמ' 49 ש' 9-10). מדובר אם כן במפגש שטחי וקצר, ובנוכחות מינורית במשמעותה של עו"ד עיטם בפגישה האחרונה לחתימת החוזה. התרשמותי היא, כי גם באינטראקציה עם עו"ד עיטם, כמו גם בזו שעם ד"ר חבר, מדובר היה במהלך שטחי ובלתי מספק, אשר יותר משהועיל להגנה על המבקשת, יתכן שהיה בו דווקא כדי לעמעם מבחינתה את המהלך ולהטעותה אולי לחשוב, כי אין צורך בפניה לעורך דין אחר, או בהתייעצות עם ילדיה. נוכח גילה המופלג ומגבלותיה הבריאותיות ויכולותיה האישיות הנמוכות של המבקשת, דברים אלה מקבלים משנה תוקף. בנסיבות אלה, ומבלי להיכנס לשאלה אם ראוי היה כי עו"ד ייקח על עצמו משימה מסוג זה בנסיבות המקרה, אני קובעת, כי למבקשת לא היה ייצוג משפטי אמיתי בשלב הטרום חוזי וכי הקשר המסוים שהתקיים עם עו"ד עיטם לא היה בו כדי להגן על האינטרסים שלה, ומה שחשוב יותר, כדי לוודא, כי היא מבינה באופן מלא ומספק את מהות התקשרותה בהסכם, לרבות העמדתה על הסיכון הכרוך בו מבחינתה. עלה תאנה שישי - האמנם גילוי מלא של מהות העסקה מצד המשיבה ? בעניין זה טוענת המבקשת, כי המשיבה התנהלה מולה בחוסר תום לב ובאי גילוי מספיק בשלב הטרום חוזי, וזאת למרות שהיה לה ברור, כי המבקשת אינה מבינה את מהות העסקה ופרטיה, ובעיקר את הסיכון הממשי הטמון מבחינתה בשעבוד בית מגוריה. המשיבה, מנגד, מפנה להליך המפורט שקדם לחתימת ההסכם ולהסברים הרבים אשר ניתנו על ידה, באמצעות גרוסמן, למבקשת, לכל אורך השלב הטרום חוזי, ובפרט בפגישות מרובות המשתתפים שהתקיימו במשרדי המשיבה עובר לחתימת ההסכם. פגישות אלו צולמו והוקלטו על ידי המשיבה, ללא ידיעת המבקשת ורוב המשתתפים האחרים בהן, ותיעוד זה הוגש כראיה בהליך זה. מעבר להיבטים העקיפים אשר בהתנהלות המשיבה כלפי המבקשת אליהם התייחסתי עד כה (בדיקת הפסיכיאטר ד"ר חבר, ההפניה לעו"ד עיטם וכו'), אני סבורה, כי גם התנהלותה הישירה של המשיבה כלפי המבקשת בשלב הטרום חוזי, בעיקר באמצעות מנהלה גרוסמן, אין בה כדי לעמוד באופן מספק בדרישת הגילוי הנדרש בנסיבות העניין כלפי המבקשת. הטעמים למסקנתי זו יפורטו להלן. ראשית, נזכיר, כי על פי ההלכה הפסוקה, במקרים בהם ההתקשרות עם המלווה כוללת מתן ערבות או משכון על ידי בן משפחה אחד לטובת הלוואה שנוטל בן משפחה אחר, מוטלת על המלווה חובת גילוי ופירוט מלאה ומוגברת, אשר נועדה לנטרל חשש להשפעה בלתי הוגנת ולהבטיח את ההגנה על זכויותיו של אותו בן משפחה אשר מעמיד את הערבות או המשכון לטובת בן המשפחה האחר. כלומר, הפסיקה מתייחסת למצב דברים זה של העמדת בטחון למלווה כחלק מיחסים בין בני משפחה, כאל מצב 'מועד לפורענות', אשר יש בו חשש מוגבר לפגיעה לאי גילוי מספיק ולעמעום התמונה האמיתית על ידי אחד מבני המשפחה כלפי השני, ומכאן כללי הגילוי המחמירים יותר החלים בנסיבות העניין [ראה: ה.פ (י-ם) 684/97 אילנה אוגלי נ' אביב שני חברה לשירותים כלכליים בע"מ ואח' וכן ה.פ (ת"א) 200311/98 גולדשטיין אלזה נ' בנק הפועלים בע"מ (פסקי הדין פורסמו במאגרים המשפטיים) ]. בענייננו, אותה 'בת משפחה' אשר משכנה את ביתה למשיבה הינה אמו הקשישה של הלווה, שאין חולק, כי הינה אישה פשוטה, דוברת עברית דלה בלבד ואינה יודעת קרוא וכתוב בעברית, וזאת בנוסף לליקויי ראייה שמיעה וזיכרון משמעותיים, מגבלות אשר כולן הופכות אותה למוגבלת עוד יותר ביכולתה לפתח עמדה והבנה עצמאיים ביחס להתקשרות המשמעותית שעל הפרק, אשר עלולה לעלות לה, במהירות הבזק, באובדן קורת הגג מעל ראשה. בנסיבות אלו, אותה חובת גילוי החלה על המשיבה, כמלווה, במקרים בהם ההתקשרות מערבת בני משפחה, לוודא שנמסר למבקשת באופן ברור, ההולם את יכולות ההבנה שלה, מידע מלא ומדויק ביחס להסכם שעל הפרק (לרבות סכום ההלוואה הכולל, סכום ההחזר החודשי הגבוה, תקופת ההחזר הכוללת, המועד לפירעון קרן ההלוואה, העובדה כי היא אמורה להיות מוחזרת בתשלום אחד, גבוה ביותר, של 450,000 ₪ וכו'), הינה חובה מוגברת במיוחד. בעניין אחרון זה יודגש, כי מעדותה של המבקשת לפני התרשמתי, כי מאפייניה האישיים, גילה המופלג, מגבלות ראייה קשות, ליקויי שמיעה, מגבלות שליטה בשפה העברית ובפרט בקריאה וכתיבה בעברית, והיותה באופן כללי אדם פשוט מאד בהתנהלותו וגינוניו, הינם מאפיינים שניתן היה לזהות את קיומם אצל המבקשת באופן מובהק ומיידי. אכן, אני לוקחת בחשבון, כי חלפו מספר שנים בין מועד חתימת ההסכם לבין מועד מסירת העדות לפני ויתכן שמבחינת מאפייני הגיל ומצב בריאותה של המבקשת, מצב הדברים היה טוב יותר מספר שנים קודם למסירת העדות, בעת חתימת ההסכם. ואולם, מגבלות השפה והמאפיינים האישיים האחרים הינם קבועים, והרושם המצטבר מעיון בהקלטות השונות הינו, כי הם התקיימו אצל המבקשת, באופן מובהק, גם במועד הרלוונטי לחתימת ההסכם. האם המשיבה עמדה באותה חובת גילוי מוגברת במיוחד אשר הייתה מוטלת עליה בנסיבות המקרה דנן ? בחינת התנהלותה הישירה של המשיבה, באמצעות מנהלה גרוסמן ואנשים נוספים מטעמה, נלמדת, כאמור, הן מהעדויות שהובאו לפני והן מן ההקלטות וצילום הוידיאו של הפגישות במשרדי המשיבה. ליקוי עיקרי אשר אני מוצאת בהתנהלות זו, נוגע לכך, שהתהליך הנדון לא לווה בתרגום סימולטני, מקצועי ובלתי תלוי, מעברית לערבית. זאת, הן לעניין חילופי הדברים בעל פה במהלך הפגישות והן לעניין תרגום תוכנו הכתוב של ההסכם למסמך בשפה הערבית. שליטתה הדלה של המבקשת בשפה העברית ניכרת על פניה וכאמור, אף קרוא וכתוב בעברית אינה יודעת. קושי זה מוחרף, מטבע הדברים, כאשר מדובר בחילופי דברים בפגישה מרובת משתתפים, בה קשה במיוחד לעקוב אחר השיחה וחילופי הדברים בין הדוברים, ובמאטריה כספית/פיננסית אשר ברור הוא, כי למבקשת אין כל הבנה ביחס אליה. הדברים היו ברורים למשיבה, ולגרוסמן בפרט, אשר נחשף במפגשים עם המבקשת לכך שהיא נזקקת לתרגום של הדברים הנאמרים והשאלות המופנות אליה לשפה הערבית. במצב דברים זה, נדרש היה לווי צמוד וסימולטני של מתורגמן מקצועי כאמור, אשר לא רק ישלוט בשתי השפות ובמלאכת המתורגמנות, אלא אף יהיה מנוסה בתרגומם של תכנים כלכליים וכספיים מהסוג דנן וישלוט במינוחים המתאימים (כגון הלוואה, שיעורי ריבית, יכולת החזר, פריסת תשלומים וכו') הן בעברית והן בערבית. במקרה דנן, הסתפקה המשיבה גם בעניין זה בפתרונות מעולם 'עלי התאנה'. כך, הסתפקה המשיבה ב'שירותי תרגום' שניתנו על ידי יחזקאל, הבן, שהינו גורם מעורב ובעל אינטרס לכל הדיעות, ומכל מקום בודאי שאינו מתורגמן מקצועי העונה על הדרישות הנ"ל. אף גורמים אחרים אשר נכחו בחלק מהפגישות, כמו עו"ד חי או גרוסמן עצמו, והינם דוברי ערבית ברמה כזו או אחרת, תרמו את חלקם פה ושם. ברור הוא כי אין בכל אלה כדי להוות תחליף ראוי לתרגום מקצועי, סימולטני, של הפגישות בהן השתתפה המבקשת. גרוסמן עצמו הודה, כי לא הבין את כל הנאמר בערבית ואישר כי אינו מתורגמן מקצועי. ואכן, מעיון בתמלילי הפגישות ניתן לראות, כי תגובותיה של המבקשת במהלך הפגישות מתמצות בתשובות קצרות ולקוניות או אף בהמהומים סתם או התלוצצויות גרידא, אשר אין בהם כדי להוות אינדיקציה להבנה ממשית כלשהי אצל המשיבה ביחס לנאמר בשפה העברית וביחס למהותו של הדיון בו היא, כביכול, נוטלת חלק. כאמור, בנסיבות המקרה, תרגום כאמור, הינו תנאי בסיסי והכרחי, היורד לשורש השאלה האם המשיבה עמדה בחובת הגילוי במתן מידע והסברים מספקים למבקשת ביחס להסכם בו היא עומדת להתקשר. בהעדרו של תרגום מספק כאמור, ובהתחשב במגבלותיה ומאפייניה האישיים האחרים של המבקשת, סוכלה כל אפשרות ממשית של המבקשת להבין באופן ממשי את מהות ההתקשרות, ולהציג שאלות או תהיות כלשהן מול בנה ומול אנשי המשיבה ביחס להסכם עליו היא עומדת לחתום. ודוק: העמדת שירותי תרגום כאמור הינה, בראות עיני, באחריות המשיבה, כחלק מחובת הגילוי החלה על מלווה בשלב הטרום חוזי, ואין לגלגל אותה על המבקשת. שהרי, אין כל משמעות לדרישת הגילוי הנאות שהציבו בתי המשפט ולהסברים, מפורטים ומלאים ככל שיהיו שנותן המלווה, באם הצד השני, בשל מגבלות שפה או מגבלות אחרות כלשהן, אינו מסוגל להפיק תועלת מגילוי זה. היה על המשיבה לוודא, כי באותן פגישות שהתקיימו עובר לחתימת ההסכם, ניתנת למבקשת, הגורם המרכזי בעסקת ההלוואה והמשכון, אפשרות מלאה לעקוב אחר תוכן הפגישה ולקבל את מלוא ההסברים והפירוט ביחס להתקשרות שעל הפרק. אני ערה לכך, כי יתכן, וגם לו היו הפגישות מלוות בשירותי תרגום כאמור, עדיין הייתה המבקשת, בשל מגבלותיה האישיות אשר נסקרו לעיל, מתקשה בהבנת מהות העסקה וההסברים אשר ניתנו לה על ידי אנשי המשיבה ובראשם גרוסמן. ואולם, אין בכך כדי לגרוע כהוא זה מחובת המשיבה לוודא, כי ההסברים נמסרים למבקשת באמצעות תרגום מספק ובלתי תלוי, בשפה פשוטה, ובקצב התנהלות ההולם את גילה ויכולותיה. בעניין זה אני לוקחת בחשבון, כי יתכנו מצבים, בהם מאפייניו של אדם, גם אם הינו כשיר משפטית, הינם כאלו, אשר אינם מאפשרים להסביר לו באופן ראוי את מהותה של עסקה פיננסית מורכבת או גדולה בהיקפה הכספי. זאת, בשל גילו, בריאותו, רמתו הכללית או בשל שילוב של גורמים כאלה ואחרים מסוג זה. סבורני, כי כאשר נוצר מצב דברים כאמור, על הלווה להימנע מלהתקשר בהסכם עם אותו אדם אשר קיים סימן שאלה לגבי מידת הבנתו ויכולתו לקבלת החלטות עצמאית ונפרדת מרצונו של בן המשפחה אשר לטובתו הוא ערב או ממשכן את נכסיו. הדברים בעניין זה תלויים בנסיבותיו של כל מקרה ומושפעים מפרמטרים שונים, הנוגעים למאפייניו האישיים של הלווה, הערב או הממשכן, לטיבה של ההתקשרות שעל הפרק, לסוג הקשר ואופי התקשורת בין בני המשפחה המתקשרים עם הלווה בינם לבין עצמם, לנסיבות נטילת ההלוואה, לשאלת קיומם של גורמים נוספים המעורבים מצד הלווה ויכולים לסייע לו להגן על האינטרסים שלו במובחן מאלו של בן המשפחה נוטל ההלוואה, ועוד כיוצא באלה פרמטרים אשר בחינתם המצטברת, נותנת לבית המשפט את התמונה הכוללת ביחס לשלב הטרום חוזי וביחס לשאלה האם, עובר להתקשרות, קוימה חובת הגילוי מצד המלווה באופן מספק. בנקודה אחרונה זו, אני זוקפת לחובתה של המשיבה וגרוסמן בראשה אף את העובדה, כי למרות שניתן היה להבין בבירור שלא קיימת זהות אינטרסים בין הבן יחזקאל, הזקוק בדחיפות לכספי ההלוואה והמבקשת, אשר אינה זקוקה להלוואה אך ממשכנת את בית מגוריה לטובת ההלוואה של הבן, למרות זאת לא דאגה המשיבה לכך, שמי מילדיה האחרים של המבקשת, או בן משפחה אחר, יהיה מעורב בשלבים שקדמו לחתימת ההסכם, או לפחות מיודעים לגביהם. כמובן, שניתן להפנות אצבע מאשימה בעניין זה אף לבן יחזקאל, ודומה כי הביקורת בהקשר זה היא ברורה ואין צורך להרחיב בעניין. אלא שהבן אינו בעל דין בהליך שלפני והתנהלותו איננה נתונה להכרעה בפסק דין זה. מכל מקום, אני סבורה, כי בנסיבות העניין, וללא קשר לביקורת אשר ניתן להפנות כלפי יחזקאל בהקשר זה, היה על המשיבה, כחלק מחובת תום הלב והגילוי המוטלת עליה כמלווה, ובהתחשב במצב הדברים הקיים ובדמותה של המבקשת, על שלל מגבלותיה, לדרוש כי המבקשת תהיה מלווה בשלב הטרום חוזי על ידי בן משפחה נוסף, שאינו צד להסכם. בהקשר זה יודגש, כי מעדויות בנותיה של המבקשת, נורית וגילה, אשר הובאו לפני, ואשר התרשמתי כי הינן מהימנות לגמרי בנקודה זו, עולה, כי לבנות, אשר מטפלות באם באופן שוטף ומעורבות בענייניה, לא הייתה כל ידיעה על קיומו של ההסכם, וממילא לא על ההליך הטרום חוזי שקדם לו, אלא רק בדיעבד, לאחר שהמשיבה החלה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון על הדירה (סעיף 32 לתצהיר הבת נורית וסע' 33 לתצהיר הבת גילה). בנוסף לביקורת לעיל ביחס לאופן שבו התנהל השלב הטרום חוזי, ובפרט אותן פגישות שקדמו לחתימת ההסכם, אני מוצאת ליקוי עיקרי נוסף בהתנהלות המשיבה כלפי המבקשת בכך, שמנהל המשיבה גרוסמן לא הבהיר למבקשת, עד כמה ברור וממשי הוא הסיכון כי המשכון ימומש, והיא תפונה מביתה ללא פתרון דיור חלופי, עד כמה סיכון זה הינו ריאלי וזאת בטווח הזמן הנראה לעין. ודוק: בעניין זה אני ממקדת את הביקורת על התנהלות המשיבה לאו דווקא באי הצגת העיקרון הבסיסי אשר עומד ביסוד עסקת המשכון, היינו כי באם ההלוואה לא תיפרע כסידרה, ימומש המשכון והמבקשת תפונה מביתה. הביקורת בעניין זה נוגעת לאי התייחסות מספקת, אם בכלל, מצד המשיבה, לכך שמדובר בנסיבות העניין בהתפתחות צפויה ברמת הסתברות בלתי מבוטלת ולא באפשרות תיאורטית ומרוחקת כי המשכון ימומש. זאת, נוכח מצבו הכלכלי של הבן, נסיבות נטילת ההלוואה ותנאי החזר הריבית וקרן ההלוואה, אשר ברור היה, כי קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בהם בנסיבות בהן היה יחזקאל מצוי. בעניין זה אזכיר, כי כבר קבעתי לעיל, כי המשיבה הייתה מודעת לנסיבות נטילת ההלוואה ולמצבו הכלכלי של הבן וכי לא היו לפניה כל אינדיקציות ממשיות לכך שיחזקאל לא יעמוד בהחזר ההלוואה ובתשלומים החודשיים, שלא לדבר על החזר קרן בסך 450,000 ₪, בתשלום אחד, בתוך שנה. בנסיבות אלו, כאשר ברור היה למשיבה כי יש סיכוי גבוה, כי הבן לא יעמוד בתנאי הפירעון (עד כדי כך, שדאגה מראש לכך שהחוב למינהל מקרקעי ישראל ישולם מראש מכספי ההלוואה ועוד בטרם הועמדה לבן), היה עליה לשקף למבקשת, בצורה חדה וברורה ובשפה פשוטה ומוחשית, כי קיימת אפשרות ריאלית, שהמשכון ימומש תוך זמן קצר. אני סבורה, כי המשיבה לא הייתה רשאית בנסיבות אלו לעצום את עיניה ולהסתפק בהסבר עקרוני בדבר הסכם המשכון. מחומר הראיות שהובא לפני עולה, כי התייחסות במישור זה, מישור הסיכויים להתממשותו של הסיכון, לא קיימת, בודאי לא באופן ברור ומספק, ההולם את יכולות ההבנה של המבקשת. ודוק: אין כוונתי, כי היה על המשיבה לכמת את הסיכון לשיעור מסוים ומדויק, אלא להבהיר למבקשת, בשפה פשוטה, המובנת לה, כי מדובר בסכום הלוואה ומרכיב ריבית מאד גבוה, אשר על הבן לפרוע בפרק זמן קצר של שנה, וכי לפיכך, גם התשלום החודשי הינו מאד גבוה (וכי אין מדובר בסכום של 1,000 ₪ בלבד כפי שניתן להבין כי המבקשת סברה לפחות בשלב מסויים). ואכן, התבטאויות המבקשת בתמלילי הפגישות אצל המשיבה וכן עדותה לפני בבית המשפט, מספקות שלל אינדיקציות לכך שבפועל, המבקשת לא עמדה על מלוא תוכנה ומשמעותה של ההתקשרות בפניה היא ניצבת. הרושם המצטבר בעניין זה הינו, כי גם אם המבקשת הבינה, כללית כי היא ממשכנת את ביתה לטובת הלוואה שנוטל הבן, הרי שלא שלטה בפרטים הכספיים העיקריים הנוגעים לאותה הלוואה (סכום קרן, סכומי ריבית, לוח הזמנים להחזר וגובה התשלום החודשי). אכן, נתונים אלו מופיעים במסמך ההסכם ואף הוזכרו פה ושם במהלך הפגישות במשרדי המשיבה. ואולם, התבטאויות ותגובות המבקשת יוצרות רושם ברור, כי מידע זה לא הובן ולא הופנם על ידה. כך, לדוגמא, העידה המבקשת, כי היא סברה, שבנה נוטל הלוואה על סך של 1,000 ₪. גם אם סברה כך בהתייחס להחזר חודשי של 1,000 ₪, עולה מכך, כי הנתון המרכזי ביחס להיקף ההלוואה ונתוני ההחזר שלה, המקרין באופן ישיר על מידת הסיכון שבמשכון דירתה, לא היה ברור לה והיא סברה כי מדובר בהלוואה ובהחזר חודשי בסכומים נמוכים ('גרושים' כלשונה), אשר במידת הצורך, ובאם הבן לא יעמוד בתשלום, תוכל לממנו מכספי קצבת הביטוח הלאומי שלה ולמנוע את מימוש דירתה (ראה, לדוגמא, פרוטוקול - מבקשת, עמ' 4; הבת גילה, עמ' 14 ש' 8-10; הבת נורית, עמ' 18 ש' 9-10; וכן דברי המבקשת בתמליל מס' 8, עמ' 3 ש' 15-17; כן ראה דברי המבקשת בעניין זה תמליל מס' 4 - עמ' 17-18 וכן בתמליל המתעד חילופי דברים בינה לבין גרוסמן ובנה בעת ביקור גרוסמן בדירה - תמליל מס' 9, עמ' 1-4). אף ביחס לנושא הריבית ניתן לראות, כי המבקשת לא הבינה את התייחסויות גרוסמן ובנה בעניין (תמליל מס' 4, עמ' 2-3, 13). בהקשר זה יצוין, כי בניגוד לעמדת המשיבה, אינני סבורה, כי אותה התלוצצות של המבקשת עם גרוסמן, כי באם ביתה ימכר היא תבוא לגור בביתו של גרוסמן ותטפל בילדיו (עמ' 21 ש' 12-27 לתמליל מס' 4), מלמדת על כך שהמבקשת הבינה באופן מספק את עניין משכון ביתה. נהפוך אני סבורה, כי התלוצצות זו מלמדת, אם בכלל, כי לא היו כלים, או שלא נמסרו לה הנתונים או ההסברים המספקים, להבין כי אין מדובר כלל וכלל בבדיחה, אלא בסיכון ממשי ומדאיג, כי תמצא עצמה ללא קורת גג מעל ראשה. בטוחני, כי אם הייתה למבקשת הבנה אמיתית כי זהו מצב הדברים וכי היא ניצבת, בערוב ימיה, בפני סיכון כי תפונה מדירתה ללא דיור חלופי כלשהו, לא הייתה מתבטאת בצורה משועשעת שכזאת בעניין. במצב דברים זה, אני סבורה, כי עובר לחתימת ההסכם, לא הייתה המבקשת מודעת להיבטים מרכזיים בעסקת ההלוואה, לרבות סכומה הכולל ותנאי הפירעון החודשיים, הן של הריבית והן של הקרן. התחושה המצטברת מעיון בחומר הראיות הינה, כי המבקשת סברה, כי היא נכנסת למעורבות בעסקת הלוואה מצומצמת בהרבה בסכומה והיקפה לעומת המציאות בפועל. ממילא ברור הוא, כי למבקשת לא היו הנתונים, המידע והיכולת להעריך נכונה את מידת הסיכון אליו היא נכנסת בכל הנוגע לאובדן בית מגוריה עקב מימוש המשכון. לפיכך, אני קובעת, כי המשיבה לא עמדה בחובת הגילוי אשר נדרשה ממנה כמלווה בשלב הטרום חוזי ובנסיבות העניין. אציין, כי אינני מקבלת את גישת המשיבה, אשר טוענת, כי קבלת עמדת המבקשת על ידי בית המשפט תכשיל את האפשרות להתקשרויות עם קשישים או עם אנשים הסובלים ממגבלות כלשהן בדומה למבקשת. אכן, התקשרות עם קשישים והכנסתם כלווים בהלוואות שאינן ניטלות על ידם, בין כלווים נוספים, בין כערבים ובין לשם משכון נכסיהם כביטחון להלוואה, בודאי כשמדובר בדירת מגוריו של הקשיש ובודאי כשמדובר בקשיש בגיל כה מופלג ועם מגבלות אישיות ובריאותיות כגון אלו של המבקשת, אינה עניין פשוט כלל ועיקר. על מלווה המתקשר עם קשיש בהסכם הלוואה ומשכון כגון זה שלפנינו, בפרט בהתקשרות בה מעורב בן משפחה נוסף הנוטל בפועל את ההלוואה, לדעת, כי מוטלת עליו חובת גילוי מוגברת בנסיבות העניין, אשר שאלת העמידה בה תלויה, כאמור, בנסיבות כל מקרה ומקרה. בכל אלה, אין כדי להכשיל את האפשרות להתקשרויות על ידי קשישים, אלא כדי להבטיח, ככל האפשר, כי התקשרויות אלה נעשות מתוך הבנה וגמירת דעת של ממש מצד הקשיש, בהיותו מודע לנסיבות ההתקשרות והמשמעויות המשפטיות, למשכן את ביתו בהקשר להלוואה שנוטל בן משפחתו. ה. סיכום מהאמור לעיל עד כה, עמדתי היא, כי התנהלות המשיבה מול המבקשת בשלב הטרום חוזי לקתה בחסר בכל הנוגע לרמת הגילוי והפירוט ביחס למהות עסקת ההלוואה והמשכון ואופן הצגתם לפני המבקשת וכי ליקוי זה יש בו כדי להוות הטעיה, כמשמעותה בסעיף 15 לחוק החוזים. נוכח תוצאה זו, איני נדרשת לדיון והכרעה בטענותיה החלופיות של התובעת. לפיכך אני קובעת, כי המבקשת רשאית הייתה לבטל את ההסכם וכי ההסכם, על מרכיב המשכון/משכנתא ושטרי החוב שבו, בטל. בהתאם לכך אני קובעת עוד, כי המשכון אשר נרשם לטובת המשיבה ביום 9.1.07 ברשם המשכונות ואשר מספרו 2007004716 בטל אף הוא ורישומו ברשם המשכונות יבוטל (פרטי המשכון הרשום הינם בהתאם לאישור רישום משכון שצורף כעמוד האחרון בנספח ה' לתובענה). הליכי הוצאה לפועל אשר ננקטו למימוש דירת המבקשת, מבוטלים בזה ותיק ההוצאה לפועל אשר נפתח בעניין בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (מס' 0161335070), ייסגר. להסרת ספק מובהר, כי אין בפסק דין זה כדי לבטל את ההסכם לכל דבר ועניין, אלא ביחס למבקשת בלבד, אשר בעניינה בלבד התקיים הליך זה, וממילא אין בפסק הדין כדי לחסום את המשיבה מלפעול לגביית חוב ההלוואה מצדדים אחרים להסכם. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בגין ההליך בסך 3,000 ₪ ובשכ"ט ב"כ המבקשת בסך 15,000 ₪. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים וכן תעביר עותק ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, לתיק הנ"ל. חוזההסכם הלוואהביטול חוזההלוואה