קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה עקב אי ידיעה על קיומו של הליך משפטי:         סיטואציה חריגה ובלתי שגרתית זו ש נקלענו אליה בתיק הנדון. הוגשה תביעה בתיק הנדון ע"י משיבה מס' 1 (להלן: "התובעת") כנגד המבקש (להלן: "עידו") יחד עם משיבים 2 עד 4 (להלן ייקראו לפי סדרם: "נסי", "שי", ו- "החברה"). התביעה במקורה הוגשה בסדר דין מקוצר, בה נכלל סעד כספי על סך 57,000 ₪, וכן סעד של פינוי עידו, נסי, שי, והחברה מחוף שלדג, אשר הושכר להם, או לחלקם, ע"י התובעת.           עורכי דין שלומי אביטן ואייל פרח הגישו בשם עידו, נסי, שי והחברה בקשה למחיקת כותרת, הבקשה התקבלה, והתביעה עברה למסלול רגיל. מטעם הנתבעים בתיק (שהיו כאמור עידו, נסי, שי והחברה) הופיעו לכל הישיבות עורכי הדין דלעיל "בשם כל הנתבעים", והוגש תצהיר עדות ראשית של נסי, "מטעם הנתבעים" .   ביום 11.5.09 הגיש ב"כ התובעת הודעה על תשלום יתרת האגרה המתחייבת יחסית לסכום התביעה המעודכן עד ליום הגשת תצהיר התובעת, 31.3.09, בסך 290,228 ₪. בישיבה מיום 6.7.09 אושר עדכון סכום התביעה, היות ומדובר בעילה מתחדשת של אי תשלום דמי שכירות, לאחר שהנתבעים הפסיקו לשלם כלל את דמי השכירות מאז הגשת התביעה בתיק. 3.         ביום 6.7.09 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, בה הופיעו עורכי הדין אביטן ופרח מטעם כל הנתבעים, העדים נחקרו בחקירות נגדיות, ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה, וביום 14.12.09 ניתן פסק דין (להלן: "פסק הדין"), בו התקבלה התביעה, חויבו כל הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום סכום התביעה המתוקן, וכן חויבו לפנות את הנכס המושכר. 4.          מיותר לציין כי ביום 15.12.09, יום לאחר מתן פסק הדין, ניתנה החלטה נוספת בעקבות בקשות שהגישה התובעת, ובאותה החלטה הוספתי סכום תביעה נוסף שיכסה את דמי השכירות לתקופה מיום 1.4.09 עד ליום 15.12.09, ע"ס 225,777 ₪. באותה החלטה אף הוטלו עיקולים להבטחת ביצוע פסק הדין ע"ס 600,707 ₪.   5.         מיותר גם לציין כי נסי, שי והחברה הגישו ערעור על פסק הדין ועל ההחלטה דלעיל מיום 15.12.09, ובית המשפט המחוזי בנצרת בתיק ע"א 9-10 דחה את הערעור על פסק הדין, וקבל את הערעור ביחס להחלטה מיום 15.12.09, בעיקר מהנימוק כי לא נתבקשה או נתקבלה תגובת הנתבעים לבקשות התובעת טרם מתן אותה החלטה. הדיון בבקשה הוחזר אליי, וטרם ניתנה החלטה על קבלת תגובת הנתבעים, היות וראיתי צורך בהכרעה בבקשה זו טרם ההכרעה בבקשה של התובעת מיום 15.12.09.   6.          ביום 11.1.10 הגיש עידו בקשה לביטול פסק הדין, ולעיכוב הליכי גבייתו. לבקשה הוגשו תגובות, ולתגובות הוגשו תשובות. אינני מוצאת לנכון לפרט את כל הטענות שהועלו ע"י כל הצדדים והמעורבים, ואביא את עיקרי הדברים בלבד.   7.         עידו טוען כי לא ידע על ניהול ההליך המשפטי נגדו, לא קיבל מעולם את כתב התביעה או הזמנה לדין, לא קיבל זימון להופיע בדיונים שהתקיימו בתיק, לא ייפה את כוחם של עורכי הדין אביטן ופרח לייצגו בתיק, לפיכך יש לבטל את פסק הדין נגדו מחובת הצדק, משום שמדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד ללא המצאה כדין. הוא טוען כי ידע על קיום ההליך ועל מתן פסק הדין נגדו רק לאחר שקיבל הודעה מהבנק בו מנוהל חשבונו כי הוטל עיקול על חשבונו האישי על סך 600,000 ₪ לצורך מימוש פסק הדין.   8. לגופו של עניין, ולהגנתו טען עידו כי בתחילת שנת 2007 פנה אליו חברו, שי, והציע לו להיכנס כשותף לעסק לצורך ניהול חוף שלדג. נוהל מו"מ בין עידו ושי, כשהם מיוצגים ע"י עו"ד אייל פרח, לבין נסי, שכבר היה אז שוכר של החוף מהתובעת, והיה אז מיוצג ע"י עו"ד אורי מס. נוהל גם מו"מ בין שלושת אלה לבין מר רחמים, מנהל התובעת, והוסכם כי נסי יישאר השוכר של החוף והמימון יבוצע ע"י החברה. החברה כאמור הוקמה, ומניותיה חולקו באופן שווה בין עידו שי ונסי. עידו השקיע מכספו סך של 126,500 ₪. 9. עידו טען כי מספר חודשים לאחר מכן, בחודש 4/07 נקלע הוא למשבר נפשי קשה, אשר חייב בסופו של דבר את אשפוזו. מסמכים רפואיים חסויים הוגשו בעניין זה לעיונו של בית המשפט. בתקופת מחלתו התנתק עידו מהעסק, ולאחר חודשיים החל להתאושש. לאחר שניסה לחזור לעניינים מצא אנרכיה מוחלטת, שי ונסי ארגנו מסיבות בחוף, עיקר העסק הפך לפאב ודיסקוטק מרעישים רוויי אלכוהול, במקום מסעדות אקסקלוסיביות כפי שהוא תכנן. שי ונסי משכו משכורות מהעסק, ולמעשה היו היחידים שנהנו מפירות העסק. 10. עידו טען כי בשלב זה הוא החליט לפרוש מהעסק, לפיכך סוכם בין שלושת הצדדים בקיץ 2007 כי שי ונסי יחזירו לעידו כל אחד סך של 40,000 ₪, כהחזר חלקי של השקעתו, ואותם סכומים טרם שולמו לו עד היום. עוד ביקש עידו כי יועברו מניותיו בחברה לשי ונסי, אך אלו ביקשו ממנו לעכב עניין זה בגלל הלוואה שנטלה החברה מהבנק, והעברת מניותיה היה בו כדי להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי. עידו טען כי למעשה מאמצע שנת 2007 כבר לא היה בעסק, וניתק כל קשר על מהלך הדברים שם לטענתו. 11. עידו טען כי לא סיכם עם רחמים, נציג התובעת כי ישכור באופן אישי את החוף, ולא קבל על עצמו כל התחייבות אישית בגין שכירת החוף, ולכן אין עילת תביעה נגדו. 12. בתגובתה לבקשה טענה התובעת כי אין המדובר בפסק דין שניתן בהעדר כנגד עידו, הרי הוא היה מיוצג בפני בית המשפט, הוגשה בשמו הגנה, הוגשו בשמו בקשות, נוהל התיק בשמו ובשמו אף הוגשו סיכומים, לכן אין המדובר בפסק דין בהעדר. 13. התובעת טוענת כי אין לה כל קשר למחלוקות שבין עידו לבין באי כוחו, או בין עידו לשותפיו לעסק, וככל שיש בפיו טענות לעניין מצג שווא בנוגע לייצוגו בהליך הרי מקומן של טענות אלו להתברר לא במסגרת בקשה לביטול פסק דין. 14. נסי הגיב אף הוא לבקשה, התנגד לה, וטען כי קיים קשר אמיץ בין רו"ח ז'אן זקנון אשר מטעמו הוגשה חוות דעת במסגרת ההליך המשפטי בתביעה, לבין העסק המשפחתי של עידו, וכי הוא איש הכספים של עסק המשפחה. יתרה מכך, טוענת התובעת כי עורכי הדין פרח ואביטן מי שהופיעו מטעם כל הנתבעים בתיק, הם עורכי הדין של העסק המשפחתי של עידו, כך שלא ייתכן כי לא יידעו את משפחת עידו על התביעה המשפטית המתנהלת נגדו, ואשר בה הם מייצגים אותו, ולא ייתכן כי הם ייצגו אותו בתביעה ללא ידיעתו וידיעת משפחתו. 15. התובעת הגיבה לבקשה, התנגדה לה, ואימצה את טענות נסי לעניין הקשר בין זקנון ועו"ד אייל פרח לבין העסק המשפחתי של עידו. 16. לגופו של עניין טענה התובעת כי לעידו אין טענות הגנה ממשיות מפני התביעה. עו"ד אורי מס פנה בכתב על דעת עו"ד אייל פרח, שייצג כאמור את עידו בהליכי המו"מ, לנציג התובעת בבקשה להכניס את עידו כשותף במקום שותף אחר, בשם ייגר, אשר פרש מהעסק טרם כניסת עידו לעסק. יתרה מכך, עידו נותר בעל מניות בחברה שניהלה את חוף שלדג עד היום, וערב אישית להלוואה שנטלה החברה מהבנק. 17. לתגובות התובעת ונסי השיב עידו בעיקר כי התנגדותם לביטול פסק הדין נעוצה בכך שהתובעת מצאה לה כיס עמוק להיפרע את סכום פסק הדין, ונסי מצא לו מושיע שיפרע במקומו את החוב הפסוק. לאותה תשובה צורף תצהירו של שי שתומך בטענותיו של עידו. 18.       ביום 15.7.10 חתמתי את שנת המשפט בדיון בבקשה הנדונה, ובאותה ישיבה נשמעו חקירותיהם הנגדיות של עידו, נסי, שי, עו"ד שלומי אביטן, עו"ד אייל פרח, רואה החשבון מר ז'אן זקנון, הדוור מר משה בן שבת, ומר יאיר רחמים, נציג התובעת. ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.   19.        בזהירות מרבית, ומשום הכבוד שבית המשפט רוחש לעורכי הדין אביטן ופרח אסתפק בהערה כי ההתנהלות בתיק הנדון הינה חריגה, ובלתי ראויה, וזו בלשון המעטה. הדברים, ככל שהם קשים, חייבים להיאמר, ומה שקרה בתיק הנדון לא היה בשום אופן צריך לקרות, ומה שנעשה, אם בכוונה, ואם לא בכוונה, כפי שיובהר להלן, הוא דבר שלא ייעשה. 20.        צירוף הנסיבות שיפורטו להלן יש בו לכאורה כדי לעורר ספק ממשי באמיתות טענתו של עידו כי לא ידע על ניהול ההליך נגדו. עורכי הדין אביטן ופרח הם עורכי הדין של העסק המשפחתי של עידו, נכסים ומסעדות, שייקראו יחד, "הלידו". רואה החשבון ז'אן זקנון, שנתן כאמור חוות דעת בתיק הנדון מטעם הנתבעים, הוא איש הכספים של הלידו מאז 2004 ועד היום (למעט הפסקה קצרה של כחודשיים). שי, אחד הנתבעים בתיק, הוא חבר ילדות של עידו, עד היום, ושי היה מעורה בהליכים, וידע מה קורה בתיק. עידו עדיין רשום עד היום כבעלים של שליש ממניותיה של החברה, שהיא אחד הנתבעים בתיק.   21.        לכאורה, ולמקרא בקשות ותגובות הצדדים על הכתב, מתקבל הרושם כי יש בצירוף הנסיבות דלעיל כדי לעורר חשד כבד בכך שלא ייתכן שעידו או בני משפחתו לא ידעו על כך שמתנהלת נגדו תביעה משפטית. יחד עם זאת, ולאחר ששמעתי את העדויות, והתרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי, הגעתי למסקנה כי הורם הנטל להוכיח כי עידו בפועל לא ידע, ולא יכול היה לדעת על התנהלות התביעה נגדו.   22.        נתחיל במסירת כתב התביעה, הדוור, מר משה בן שבת, ששירותיו נשכרו ע"י משרד ב"כ התובעת, העיד בפניי ומסר כי ביום המסירה הביא את ארבעת המעטפות של כל הנתבעים בתיק, עידו, נסי, שי והחברה, לחוף שלדג. הוא מסר אותם ביד לאדם שהוא מכיר, אותו נסי, ונסי סירב לחתום לו על קבלת המעטפות. הוא נשאל מפורשות והעיד כי אינו מכיר את עידו, ולא מסר לו את המעטפה.               נסי העיד בפניי כי אכן קבל את המעטפות במשרד בחוף, אך עידו באותה תקופה כבר לא היה בחוף, והוא לא דאג להודיע לו על הגשת התביעה נגדו. נסי ועידו לא היו בקשר לטענתו, הוא לא חבר שלו, ולאחר שעידו חלה ולא חזר לחוף, לא נותר כל קשר ביניהם.              נסי נחקר ארוכות ע"י ב"כ התובעת, וכן ב"כ עידו. להבדל מהרושם שהותיר בי נסי בעדותו בפניי תוך כדי הדיון בתביעה המשפטית, הפעם מוצאת אני לנכון ליתן אימון בדבריו, בכל הקשור להמצאה של כתב התביעה לעידו, או למסירת מידע על התביעה לעידו. על אף שקיים מן הסתם ניגוד עניינים בין נסי לעידו, וכן על אף שברור לכולם כי יותר נוח לנסי שפסק הדין יישאר על כנו כנגד עידו, כדי שכל הסכום ייגבה מעידו על פי העיקול שהוטל על חשבונו של עידו לאחר פסק הדין, חרף כל אלה העיד הוא כי לא העביר לעידו את המעטפה שלו, ולא יצר קשר כלשהו עם עידו בנוגע לתביעה.   23.         נסי הודיע לשי על קבלת כתב התביעה, ושניהם פתחו את המעטפות וראו את כתב התביעה. יחד עם זאת שי העיד, ועדותו לא נסתרה, כי לא הודיע כלל לעידו על התביעה, למרות שידע כי הוא אחד הנתבעים. הוא מסר כי הסיבה לכך הייתה כי ידע שעידו אינו חייב לשלם, כי סכום התביעה היה נמוך יחסית, 57,000 ₪, וכי הוא יכל לבד להתמודד עם התביעה בלי שיערב את עידו. הוא העיד כי גם לאחר שידע כי סכום התביעה גדל משמעותית לסך הקרוב ל- 225,000 ₪ בפתח ישיבת ההוכחות, גם אז לא מצא לנכון לערב את עידו, כי ציפה שהתביעה תידחה, וכי הוא יוכל להסתדר לבד, וכן ידע כי הסעד העיקרי הוא הפינוי, ועידו כבר לא היה שם עקב מחלתו. הוא ידע כי עידו כבר יצא מהעסק, ואין לו עניין במה שקשור לעסק.             הוא נחקר ארוכות ע"י ב"כ התובעת, אך עדותו לא נסתרה. אומנם הגרסה של שי היא קצת תמוהה, שאינו מספר לחבר הילדות שלו, עידו, על כך שמתנהלת נגדו תביעה משפטית בסכום משמעותי, יחד עם זאת לא התרשמתי כי הוא דובר שקר. אני מאמינה לשי כי סבר והאמין כי עידו כבר מחוץ לעסק, וכי לא צפוי לעידו כל סיכון בעקבות התביעה, וזו הסיבה שבגינה הוא לא הודיע על הגשת התביעה והתנהלותה לעידו או למי ממשפחתו של עידו.              בנסיבות אלו ברור כי לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה לעידו.   24.      בעניין הייצוג של עידו ע"י עורכי הדין אביטן ופרח, שניהם העידו בפניי כי אכן מסרו לבית משפט כי הופיעו מטעם כל הנתבעים בתיק, לרבות עידו, אך זה קרה כתוצאה מאי הבנה מצערת. עו"ד אביטן העיד כי סבר והאמין כי פרח היה בקשר עם משפחת עידו ויידע אותם אודות התביעה, בעוד שעו"ד פרח אומר כי לא יידע את המשפחה של עידו. עו"ד פרח העיד בפניי כי אכן נטל חלק במו"מ לפני כריתת ההסכם תוך כדי ייצוגו של עידו, והיה שותף לניסוח הסכם השותפות, אך מעורבותו הופסקה באותו שלב. הוא ידע מעידו, וגם שמע משי כי היה מובן מאליו כי עידו יצא מהתמונה, והשאלה שעמדה על הפרק הייתה כיצד ומתי שי ונסי יחזירו לעידו את כספו. לעניין התביעה עצמה העיד עו"ד פרח כי ראה שהסעד העיקרי בתביעה היה סילוק יד, וממילא ידע כי עידו כבר סילק את ידו מזמן מהעסק. בהתחשב בכך, ובהתחשב בסכום הסעד הכספי ההתחלתי הנמוך יחסית של 50,000 ₪, לא נדלקה אצלו נורה אדומה, ולא מצא לנכון ליידע את עידו או משפחתו אודות התביעה. לשאלה מדוע לא מצא לנכון לעדכן את עידו על התביעה גם לאחר שהוגדל סכומה באופן משמעותי, הוא השיב כי הוא סבר והאמין כי התביעה תידחה. עו"ד פרח אישר כי משפחת עידו היא אחד מהלקוחות החשובים והמיוחדים שלו, כי הוא מקורב אליהם, כי המשפחה כעסה עליו לאחר שידעו על פסק הדין, אך הכחיש בתוקף כי הוא טוען את הדברים אך כדי לסייע לעידו בבקשתו, ובמטרה לשמור על משפחת עידו כלקוחה שלו. אני התרשמתי מכנות עמוקה בדבריו של עו"ד פרח, אשר מודה בטעותו, מודה כי המצב שנוצר הוא מביך ולא שיגרתי, ואני מאמינה לו כי זה אכן מה שהיה. אני מאמינה לו כי לא הביא לידיעת עידו או את המשפחה שלו את דבר ניהול התביעה נגדו. ברמה העקרונית לא ייתכן כי עו"ד יופיע בשם לקוח בבית המשפט, יגיש הגנה מטעמו, ינהל ישיבת הוכחות בשמו, יגיש סיכומים בשמו, ויטען בסופו של יום כי לא ממש ייצג את אותו בעל דין. על עו"ד לגלות אחריות בעניין נטילת ייצוגו של בעת דין, לוודא כי הוא אכן מייצגו, להחתים אותו על ייפוי כוח, ולמלא את חובותיו כלפי לקוחו כמו גם כלפי בית המשפט והצד היריב, הכול במטרה למנוע מצב אבסורדי דוגמאת זה שנוצר כאן. יחד עם זאת, ועל אף האמור לעיל התרשמתי כי נפלה כאן טעות בלתי מכוונת בתום לב מצד עורכי הדין אביטן ופרח, שבעקבותיה ניתן פסק דין כנגד עידו כאמור, מבלי שייצגו אותו בתיק. 25. התוצאה מהאמור לעיל היא כי לא הייתה בידי עורכי הדין אביטן ופרח הרשאה כדין לייצג את עידו בתיק הנדון, לפיכך לא היה תוקף להודעתם בדבר ייצוג עידו יחד עם יתר הנתבעים בתיק. 26. באשר למעורבותו של ז'אן זקנון, הוא העיד בפניי כי משפחת עידו ביקשה ממנו ללוות את עידו לקראת כניסתו לעסק חדש, אך הוא לא ראה את ההסכם בין השותפים לפני שעידו חתם עליו. הוא העיד כי תקופה קצרה לאחר שנכנס לעסק הפסיק עידו להופיע בגלל מחלתו, וכבר לא חזר לשם, אך הוא, זקנון, המשיך להיות בעסק מכוח האנשים שנשארו שם, שי ונסי. בנוגע לתביעה הוא אישר כי ראה את התביעה וידע כי עידו נתבע אך לא ייחס לכך חשיבות כי סכום התביעה היה נמוך יחסית של 50,000 ₪, וכן כי ראה שהסעד העיקרי הוא סילוק יד, וממילא עידו כבר לא היה שם. הוא מסר כי נתבקש ע"י עו"ד אביטן להכין חוות דעת על הנזקים תוך כדי ניהול התביעה, והוא הכין חוות דעת כמבוקש. זקנון הכחיש כי יידע את עידו או המשפחה שלו על ניהול התביעה, ומסר כי לא ידע על הגדלת סכום התביעה לפני קבלת פסק הדין. עדותו של זקנון לא נסתרה. 27. ממכלול העדויות שפורטו לעיל אני קובעת כי הצליח עידו להוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הוא לא ידע על התביעה שנוהלה נגדו, לא בוצעה לו המצאה כדין, לא ביקש מעורכי הדין אביטן ופרח לייצג אותו, לא חתם להם על יפוי כוח, ולא נטל כל חלק בהליך המשפטי נגדו. 28. אומנם הנסיבות האופפות את העניין מוזרות הן ויוצאות דופן, אך לא די בנסיבות מחשידות כדי לסתור את טענתו של עידו בדבר העדר מסירה או ידיעה על התביעה הנדונה. לשם הוכחת מסירה כדין יש צורך בהוכחת ידיעה ממשית, ולא די בידיעה קונסטרוקטיבית. 29. זכותו המהותית של בעל דין לקבל את יומו בבית המשפט, ומקום שעלה ספק ממשי באשר להמצאה כדין, וכן מקום שהוכח כאמור לעיל כי עידו לא קיבל את יומו בבית המשפט, לא נותר מקום לנעול בפניו את שערי בית המשפט. 30. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי קיימת חובה בדין לבטל נגד עידו את פסק הדין, בהעדר מסירה כדין. יחד עם זאת, ועל אף שהדבר הינו מיותר, נראה כי לעידו יש טענות הגנה ראויות שמן הדין לדון ולהכריע בהן לגופן. טענתו העיקרית היא העדר יריבות, והעדר הסכם מחייב בינו לבין התובעת לשכירת הנכס. טענות אלו יתבררו בהמשך הדרך. 31. לסיכום, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטול פסק הדין כנגד עידו בלבד, וכן מורה על ביטול העיקול שהוטל על חשבונו של עידו למימוש פסק הדין. בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות. 32. בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי אני מורה לב"כ הנתבעים, שי, נסי, החברה ועידו להתייחס תוך 14 ימים להגדלת סכום התביעה בשנית אשר נתבקשה לאחר מתן פסק הדין. פסק דין בהעדר הגנהביטול פסק דין