קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול החלטה למתן רשות להתגונן: בפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 04.01.10 (להלן: "ההחלטה"). טענות הנתבע 1. לטענת הנתבע יש מקום לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק. בית משפט הדן בבקשת רשות להתגונן, חובה עליו לקיים דיון בבקשה, ואי קיום חובה זו מהווה פגם דיוני שורשי והחלטה שיפוטית אשר ניתנה תוך פגיעה מהותית בתקנות סדר הדין היא החלטה פגומה ועל בית המשפט לבטלה מתוך חובת הצדק, ובמיוחד כאשר בית המשפט דוחה את עיקר הטיעונים אשר הועלו ע"י הנתבע בבקשת הרשות להתגונן ויש לראות בכך שלילת זכות הגישה לערכאות השיפוטיות. 2. יש לבטל את ההחלטה גם נוכח הסכמה דיונית להתליית ההליכים. הנתבע טוען כי הייתה הסכמה דיונית מפורשת בין הצדדים להתלות את ההליכים בתובענה והוא מצטט בבקשתו את לשון ההסכמה הדיונית, מיום ה- 22.11.09. בתיק זה ובתיק מס' 5/08 (להלן: "מושב דוב"ב") לא הוגשה הבקשה המוסכמת להתליית ההליכים, וזאת בעקבות סחבת מצידו של ב"כ התובע. הנתבע מדגיש כי הידיעה שקבוע דיון ליום 21.02.10 בתובענה, הפחיתה את הדחיפות להגשת הבקשה המוסכמת להתליית ההליכים בתובענה. נוכח הסחבת מצד התובע לא הוגשה הבקשה להתליית ההליכים וניתנה ההחלטה נשוא בקשה זו. 3. הוגשו בקשות להתליית ההליכים ואישורו על ידי בתי המשפט, בהתאם להסכמה הדיונית, בשבע מתוך 14 תובענות, ובתי המשפט השונים אישרו את ההסכמה הדיונית והורו על התליית ההליכים. הנתבע מדגיש כי בשתי תובענות מקבילות בין התובע לבין ישובים חקלאיים התקבלה ההחלטה להתלות את ההליכים עוד בטרם הוגשה הבקשה המוסכמת. 4. לשיטתו של הנתבע ביטול ההסכמה מצד התובע להתליית ההליכים, יש לראות בה הפרה להסכמה הדיונית ובמיוחד, כאשר מאחורי ההסכמה הדיונית מתקיימים התנאים המחייבים את התובע לעמוד בהסכמה, שכן ההחלטה נתקבלה על ידי בעל סמכות לתיתה, בא כוח התובע והיועצת המשפטית שלו, הייתה כוונה להקנות להסכמה תוקף משפטי, וכוונה זו נכתבה באופן מפורש בסע' 3 להסכמה הדיונית, ובנוסף בקשות המבוססות על ההסכמה הדיונית הוגשו לבתי המשפט השונים וקיבלו תוקף של החלטה שיפוטית, ב"כ התובע חתום על ההסכמה הדיונית ומוסמך לקיים אותה, אין צידוק חוקי המחייב חזרה מההסכמה הדיונית. 5. טעם נוסף לביטולה של ההחלטה היא ההלכה הנוהגת בבית המשפט העליון ולפיה רק במקרה של "הגנת בדים" לא תינתן רשות להתגונן. הנתבע מפנה את הבית המשפט להלכה שנקבעה בע"א 10189/07 ששון נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (טרם פורסם) (2009) (להלן: "עניין ששון"). הנתבע טוען כי הגנתו הינה רחוקה מאוד מהגנת בדים והטיעונים שהועלו על ידו מחייבים הכרעה שיפוטית. 6. התובע הצהיר בתיק נוסף המתנהל בבית משפט השלום בחיפה כי קיימות פלוגתאות עובדתיות המחייבות בירור עובדתי מקדים טרם ניתן להכריע בהן בשלב מקדמי זה , קרי התובע עצמו מודה כי יש לברר את טענות הנתבע, ולכן יש לבטל את ההחלטה. טענות התובע: 7. התובע טוען כי בית המשפט אינו מוסמך לבטל את ההחלטה, מאחר שהיא נומקה לגופה של הבקשה, וככל שיבקש הנתבע, עליו להגיש ערעור על פי הזכות המוקנית לו בתקנות, ואין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על החלטתו. 8. הבקשה לביטול החלטה, על אף שנסמכת על טיעון עובדתי, הרי שהיא אינה נתמכת בתצהיר כלשהו, ועל כן יש לדחותה. 9. הנתבע לא ראה לנכון להתייחס לפרוטוקול ישיבת בית המשפט מיום 21.10.09 במסגרת ת"א 5/08, ובו הוגשה בקשה ליתן תוקף של החלטה להסדר דיוני ולפיו הכרעת בית המשפט בבקשת רשות להתגונן שהגיש מושב לימן תחייב גם בתיק מושב דוב"ב, ובסיום הפרוטוקול החליט בית המשפט כי החלטה בבקשה לרשות להתגונן תשלח לצדדים בנפרד. בהודעה מוסכמת על תיקון ההסדר הדיוני, לפי החלטת בית המשפט שתחייב בתיק מושב דוב"ב תהיה זו שתתקבל בבקשת רשות להתגונן של מושב נוב, קרי בתיק זה. על בסיס עובדתי זה נתן בית המשפט את החלטתו בבקשת הרשות להתגונן בתיק זה, תוך שהוא מחילה על פי הסכמת הצדדים גם על תיק מושב דוב"ב. 10. טענת הנתבע כי החלטה ניתנה בשגגה תוך שלילת זכות הטיעון שלו, בעוד שההליך ממתין לשמיעת המצהיר וטרם שהצדדים סיכמו בכתב או בעל פה את טענותיהם אינה מחזיקה מים ואין בה כדי להצדיק ביטול החלטה כשזו כבר ניתנה לגופה. הבקשה למתן רשות להתגונן מחזיקה לא פחות מ- 30 עמודי טענות ומצורף אליה בנוסף תצהיר מפורט של 27 עמודים נוספים. לכן לא ברור טענת הנתבע "שלילת זכות הטענות". לעניין הטענה כי לא נחקר המצהיר, מי שאמור להלין בעניין זה, זה התובע, לכן לא יכול הנתבע לטעון כי לא ניתנה לו ההזדמנות בעניין זה. לעניין אי הגשת או השמעת סיכומים, בית המשפט נימק את החלטתו ואין צורך לפיכך לא בחקירת המצהיר וגם לא בהגשת סיכומים, ובשים לב גם לטיעון בעל פה שטענו ב"כ הצדדים בישיבת בית המשפט מיום 22.04.09. התובע חולק אף על אותו חלק בהחלטה שנתן לנתבע רשות להתגונן, אך אין בכך כדי להביא אותו לבקש את ביטול ההחלטה, וככל שימצא לנכון, הוא יערער על קביעה זו. 11. הנתבע טען כי התובע הפר הסכמה דיונית, נוכח מכתב ב"כ התובע מיום 22.11.09, ותוך שב"כ הנתבע מגישה אותו, על אף שמדובר במסמך הנושא את הכותרת "בלי לפגוע בזכויות" ולצורך מו"מ בלבד. חרף הנטען ע"י הנתבע בעניין זה, הרי שלתיק זה לא הוגשה כל הודעה מוסכמת לגבי הסכמה דיונית אחרת, מלבד זו שהגיעו אליה הצדדים בפני בית המשפט ודי בכך כדי לדחות את הטענה לקיומה של הסכמה דיונית אחרת, ואף לא הוגשה כל הודעה חד צדדית מטעם הנתבע עד למועד מתן ההחלטה. למעלה מן הצורך טוען התובע כי אכן נוהל מו"מ על רקע המלצת כב' נשיאת בית המשפט העליון לבירור משותף של השאלות המשפטיות המשותפות לתיקים המנוהלים ע"י ב"כ התובע, במסגרת תיק אחד אשר הכרעתו תחייב את הצדדים. הסיכום אליו הגיעו קבע כי באחד מהתיקים, לפי בחירת המנהל, גורן או עין יעקב, תתבררנה השאלות המשפטיות המוסכמות והכרעת בית המשפט תחייב ביתר התיקים. כמו כן סוכם כי ככל שיהיה מדובר בתיק עין יעקב, כי אז חרף החלטת בית המשפט שם בדבר קבלת הפלוגתאות שהגישה ב"כ הנתבע באופן חד צדדי, יבואו הצדדים בדברים מחדש לגיבוש מוסכם של השאלות המשפטיות השנויות במחלוקת. חרף זאת, הנתבע הפר את ההסכמה הדיונית שכן במועד ישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 10.12.09 בתיק עין יעקב התנגדה ב"כ הנתבע, בניגוד למוסכם, להודעת התובע ולפיה בוחר לברר את הפלוגתאות בתיק מושב גורן ועמדה על כך שבית המשפט בעניין עין יעקב יתקדם לקראת מתן הכרעה בפלוגתאות, ואף, ובניגוד למוסכם, עמדה ב"כ הנתבע על מתן החלטה המאמצת את הודעתה החד-צדדית באשר לניסוח הפלוגתאות. בלית ברירה נאלץ ב"כ התובע לבקש ארכה להגשת תגובה ואף התובע חויב בהוצאות. בנסיבות אלו בהן הופר ההסדר הדיוני על ידי הנתבע, לא הסכים התובע עוד לחתום על הודעה המעכבת את ההתדיינות ביתר התיקים שלגביהם טרם הוגשה ההודעה על ההסדר הדיוני ותיקי נוב ודוב"ב בכלל זה. לכן לא נחתמה ההסכמה הדיונית ולא הוגשה לבית המשפט. 12. בית המשפט התייחס בהחלטה לכל הפלוגתאות שהועלו על ידי הצדדים במסגרת כתבי הטענות ובכך הוגשמה למעשה כוונת והמלצת נשיאת בית המשפט העליון למתן החלטה באחד התיקים, מכאן שלא רק שאין טעם בביטולה של ההחלטה, אלא שביטולה יחטא לרציונל שבהמלצת כב' נשיאת בית המשפט העליון, כפי שקבע כב' השופט אברהם בבר"א 189/09, הדבר משרת את התכלית, המענות מבירור כפול של סוגיות שונות על ידי שופטים שונים תוך בזבוז משאבים שונים ומתן החלטות סותרות באותו סדר דין ממש. 13. התובע מדגיש את העיקר לשיטתו: משנת 1992 לא משלם הנתבע דמי שכירות למקרקעין שהוקצו לו וגם משנת 2007 ועד היום לא שולם דבר, לא בגין התשלום השוטף ולא בגין חובות העבר. הנתבע ועוד 12 מושבים המיוצגים ע"י ב"כ הנתבע מעלים טענות סרק וגורמים לסחבת תוך שהם מתחמקים מחיוביהם, בעוד שעשרות אגודות אחרות, לרבות בקו עימות כגון כפר יובל, שאר ישוב ועוד הכירו בחבותן והגיעו להסדרי תשלום נוחים עם התובע. מדובר בחובות המגיעים למיליונים מכספי הציבור אשר אינם משולמים והקופה הציבורית סופגת עוד ועוד הוצאות מיותרות. דיון ביטול מחובת הצדק 14. הנתבע הגיש בקשה להתליית הליכים וכן בקשה למתן רשות להתגונן עוד ביום 17.02.08. בדיון שהתקיים ביום 22.04.09 טענו שני הצדדים ארוכות לעניין הבקשה להתליית הליכים ובין היתר התייחסו להחלטת כב' השופט בולוס שניתנה במסגרת תיק נוסף ובה החליט על עיכוב ההליכים. בסוף הדיון הצדדים נתבקשו לשקול הצעה שהועלתה על ידי בית המשפט. לאחר שהצעת בית המשפט לא התקבלה על ידי הצדדים נקבע דיון בשתי הבקשות ליום 26.11.09. מאחר שדיון זה נפל ביום חג, הוא נדחה ליום 15.12.09. בתיק מושב דוב"ב התקיים דיון בבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן ביום 21.10.09 ובאותו דיון הודיע ב"כ התובע כי שני הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו החלטה חלוטה שתתקבל בבקשת רשות להתגונן בת"א 7385/07 תאומץ אף בתיק מושב דוב"ב. הסדר דיוני זה קיבל תוקף של החלטה. שני הצדדים הגישו הודעה ביום 25.10.09 על תיקון ההסדר הדיוני ולפיו הם הודיעו כי החלטה שתינתן בתיק זה, קרי תיק מושב נוב, היא זו שתשמש כהחלטה חלוטה במסגרת תיק מושב דוב"ב. התיקון להסדר הדיוני אף הוא קיבל תוקף של החלטה. במסגרת הבקשה לתיקון ההסדר הדיוני הודיעו הצדדים כי מתייתר הצורך לקיים דיון הקבוע ליום 21.10.09 במסגרת תיק מושב דוב"ב. בין לבין, ובעקבות הנחיות של כב' נשיא בית המשפט, הדיון הקבוע ליום 15.12.09 נדחה ליום 21.02.10. בעקבות אישור התיקון להסדר הדיוני ניתנה החלטה בבקשה למתן רשות להתגונן, ההחלטה אשר כעת מבקש הנתבע לבטלה. ייאמר כבר עכשיו כי בית המשפט ראה בהסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, ונוכח סיכומי הטענות שהועלו בדיון מיום 22.04.09 כבקשה למתן החלטה בבקשה למתן רשות להתגונן, ומכאן נרשם בהחלטה מיום 21/10/09 בתיק מושב דוב"ב (ת.א. 5/08) כי ההחלטה בבקשה למתן רשות להתגונן תישלח לצדדים בנפרד, ובהיסח הדעת לא בוטל הדיון אשר נקבע ליום 21.02.10. השאלה היא האם יש מקום לבטל את ההחלטה מתוך חובת הצדק. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי אם ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה ואין כתבי טענות מצד שני והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה לבטלה. הבקשה למתן רשות להתגונן הינה בקשה אשר מטבע הדברים יש לתת בה החלטה על בסיס הבקשה וכתב התביעה, כאשר הצד השני מנוע מלהגיש תגובה, ולכן ההחלטה נשוא הבקשה לא ניתנה על פי צד אחד, אלא ניתנה לאחר עיון בכתב התביעה, בבקשה למתן רשות להתגונן ואף בבקשה להתליית הליכים ולאחר שהושמעו טיעונים ביום 22.04.09, ומכאן, ובצדק נטען על ידי התובע, לא היה מקום להגיש בקשה לביטול ההחלטה והדרך הדיונית הנאותה היא הגשת ערעור על ההחלטה. הנתבע טוען כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט וכי נפגעה זכותו החוקתית של הגישה לערכאות. את טענתו זו מבסס הנתבע על שני רבדים, הראשון, לא נחקר המצהיר מטעם הנתבע; והשני לא סיכם הנתבע את טענותיו, לא בכתב ולא בעל פה. באשר לרובד הראשון, מוזרה טענת הנתבע, שכן זכות חקירת המצהיר מטעם הנתבע נתונה היא אך ורק לתובע ומשלא עמד התובע על זכותו זו, אף לא מחה על כך במסגרת תגובתו לבקשה המונחת בפני ,לא ברורה טרוניית הנתבע בעניין זה. ואילו הרובד השני, אי השמעת סיכומים בעל פה או הגשתם בכתב, לא ברור לי מה הוא המקור המשפטי ו/או החוקתי לטענה זו, ובמיוחד שעסקינן בבקשה למתן רשות להתגונן. בית המשפט רשאי לדון בכל בקשה בכתב לאחר קבלת תגובת הצד השני, ומבלי לבקש ששני הצדדים יסכמו טענותיהם ובמיוחד כאשר לא התקיים דיון פרונטלי שבו נחקר המצהיר מטעם הנתבע. בנוסף לכך, הבקשה למתן רשות להתגונן, הינה בקשה השונה מכל בקשה בכתב המוגשת לביהמ"ש והייחוד שלה נעוץ בכך כי מדובר בבקשה אשר מכוחה מבקש הנתבע רשות להתגונן. המחוקק התייחס לבקשה לרשות להתגונן בפרק ט"ז לתקנות, וקבע בתקנה 205 (ג) כי: "ביהמ"ש או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד". מלשון תקנה זו, אנו למדים, כי ביהמ"ש יכול לדון בבקשה למתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, הוא יכול לקבלה ואף לדחותה , אך עליו לרשום מהם הטעמים המיוחדים שמכוחם בחר לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן. תקנה זו אינה מתייחסת כלל וכלל לזכותו של הנתבע לסכם את טענותיו בע"פ או בכתב. לו ראה המחוקק כי יש בהתקנת תקנה זו פגיעה בזכות החוקתית של הנתבע לגישה לערכאות, אז, היא לא היתה נולדת לעולם הזה. ההחלטה נוסח הבקשה ניתנה לאחר עיון בכתב הטענות ובבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן. ההחלטה נומקה ונפרשה על פני 12 עמודים ולכן, אני סבורה, כי דרישת התקנה לפירוט טעמים מיוחדים לדחיית אותם חלקים בבקשה למתן רשות להתגונן כן נעשתה. חשוב להדגיש, כי הבקשה למתן רשות להתגונן של הנתבע נפרשה על גבי 57 עמודי טענות בבקשה ובתצהיר ולכן, תמוהה טענת הנתבע לצורך בהגשת סיכומים. מכל האמור לעיל, דין טענת הנתבע לביטול ההחלטה מחובת הצדק להידחות. ביטול ההחלטה מכוחה של הסכמה דיונית 15. הנתבע התייחס להסכמה דיונית אשר הייתה בינו לבין התובע ופירט את נסיבות אותה הסכמה וטען, כי התובע הסכים להתלות את ההליכים בתיק עקב סחבת של ב"כ התובע לא הוגשה הסכמה זו לתיק ביהמ"ש, והוא הדגיש כי בקשות דומות להתליית ההליכים הוגשו בתיקים נוספים בין התובע לבין מושבים חקלאיים. ככל שהייתה הסכמה דיונית בין הצדדים, היא לא הוגשה לביהמ"ש. ההסכמה הדיונית האחת והיחידה אשר הוגשה לתיק ביהמ"ש הייתה בעניין מתן החלטה משותפת מחייבת בין תיק זה לתיק מושב דוב"ב. כשאין בפני ביהמ"ש הסכמה דיונית נוספת מאוחרת להסכמה לענין מתן החלטה משותפת, לא ניתן לטעון כי יש מקום לבטל את ההחלטה מכוחה של הסכמה דיונית כלשהי. למעלה מן הצורך, ולאחר ששני הצדדים פרטו את נסיבות ההסכמה הדיונית, אומר, כי לאחר שהנתבע לא הסכים כי ההחלטה הקובעת אשר תחייב את מרבית התיקים תהיה בתיק "גורן" , הרי מוטל ספק כבד על טענת הנתבע, כי מי שהפר את ההסכם הדיוני, הוא התובע, ומתקבל הרושם כי מי שהפר את ההסכם הדיוני בין הצדדים, הוא הוא הנתבע. 16. טענת הנתבע כי הוגשו בקשות להתליית הליכים בתיקים נוספים ואושרו ע"י ביהמ"ש, אין לה כל משמעות או נפקות במסגרת התיקים המונחים בפניי, כל עוד התובע לא הסכים להתליית ההליכים. טענות הנתבע לסחבת מצידו של ב"כ הנתבע באי הגשת הבקשה להתליית ההליכים, מוטב אילו לא נטענו. קיום פלוגתאות הטעונות בירור עובדתי 16. הודיית התובע המיוחסת לו, בקיום פלוגתאות הטעונות בירור עובדתי מקדים, ולכן לא ניתן לסכם לגביהם בלא שמיעת ראיות, נטענה במסגרת תיק נוסף ולא במסגרת התיק שבפניי. 17. הלכת ביהמ"ש בבקשות למתן רשות להתגונן ידועה היטב לבית המשפט,ולאור ההחלטה ונימוקיה, איני רואה מקום להתייחס בשנית לטענות ההגנה אשר הועלו ע"י הנתבע, אשר ברובן היו טענות משפטיות, המתבססות על החלטות של מועצת מקרקעי ישראל . 18. מכל האמור לעיל, דין בקשה הנתבע להידחות. הנתבע יישא בהוצאות בקשה זו בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 5467831בקשת רשות להתגונן