בקשה לפיצול סעדים עיקרה בתקנות 44 ו- 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. תקנה 44 קובעת: "(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט. (ב)   תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה". ואילו תקנה 45 קובעת: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו". תקנה 44 קובעת את הכלל, שתובענה תכיל את מלוא הסעד לו זכאי התובע ואילו החריג מצוי בתקנה 45. על תכלית תקנות אלו עמד כבוד השופט עזרא קמא בבית המשפט המחוזי, בת"א (ים) 1364/96 חנה וידער - יורשת המנוח אלימלך וידער נ' הלר. "תכליתו של העיקרון הבסיסי, האוסר פיצול סעדים, היא למנוע את הטרדתו של הנתבע בתביעות חוזרות ונשנות בגין אותה עילה. תכליתו של החריג לכלל, היינו האפשרות שניתנה לבית המשפט להתיר פיצול סעדים, היא למנוע את הצורך בהתדיינויות ממושכות - שיתכן ולא יהא בהן כל צורך".פיצול סעדיםשאלות משפטיות