הקיבוץ הוא אגודה שיתופית מסוג מיוחד. פעולתו מוסדרת בהוראותיהן של פקודת האגודות השיתופיות ותקנותיה וכן בהוראות המצויות בתקנונו. תקנון הקיבוץ - כמוהו כחוזה בין הקיבוץ לבין חבריו ובין החברים לבין עצמם, כהוראת סעיף 119 לתקנון. הקיבוץ מחזיק במקרקעיו מכוח חוזה חכירה שנערך בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל. זכויות הקיבוץ במקרקעין שבשטחו, כמו גם זכותו להתיר לאחרים שימוש במקרקעין, הותוו בהסכם זה. הן מהוראותיו של חוזה החכירה והן מהוראות התקנון נובע שחברי הקיבוץ, קל וחומר תושבים אחרים בו שהם חסרי מעמד של חברי קיבוץ, אינם בעלי זכויות במקרקעי הקיבוץ כהגדרתן בחוק המקרקעין. מעמדם הוא מעמד של בני-רשות בשטח הקיבוץ וזכויותיהם נגזרות ממעמד זה. המונח "בר-רשות" אינו עשוי מקשה אחת. תוכנו ומשמעותו עשויים להשתנות על-פי ההקשר והנסיבות. לא הרי רשות גרידא, המוענקת כמחווה של רצון טוב שאין בצידה כוונה ליצור התחייבות חוזית ובעל המקרקעין רשאי לבטלה בכל עת, כהרי רשות חוזית המצמיחה למקבלה זכות כלפי בעל המקרקעין ושהינה כפופה לתנאי ההסכם שמכוחו היא קיימת [ראו נינה זלצמן רישיון במקרקעין הפרקליט מב 24 (תשנ"ה-תשנ"ו); להלן פרופ' זלצמן]. בר רשותקיבוץ