קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוגמא לבקשה לאישור תביעה ייצוגית: בפני בקשה לאשר את התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת בתיק הנ"ל כתובענה ייצוגית. א. הרקע להגשת הבקשה וטענות המבקש 1. ביום 4.1.09 נכנס לתוקפו תיקון מס' 89 לפקודת התעבורה שבמסגרתו הוסף סעיף 70ב (1) (להלן: "החוק המתקן") לפיו: "(א) המפעיל חניון בן שהחניון בבעלותו ובן שבבעלות אחר, לא יגבה דמי חניה בחניון, אלא לפי יחידות זמן של 15 דקות; הוראות סעיף קטן זה יחולו החל מתום שעת החניה הראשונה". 2. ביום 14.7.09 הגיש המבקש נגד המשיבה כתב תביעה לתשלום סך של 13 ₪ בטענה כי ביום 16.6.09 החנה את רכבו בחניון המופעל על ידי הנתבעת (להלן: "החניון") וכי כנטען בכתב התביעה חוייב הנתבע ביתר ובניגוד להוראות החוק המתקן. כמו כן נטען בכתב התביעה כי גם ביום 28.6.09, החנה התובע את רכבו בחניון האמור וגם במקרה זה נגבו ממנו דמי חניה ביתר ובניגוד להוראות החוק המתקן. 3. בכתב התביעה טען המבקש כי הנתבעת גבתה ממנו דמי חניה מעל למותר על פי החוק המתקן ובכך הפרה חובה חקוקה. כתוצאה מכך, טען התובע כי נגרמו לו נזקים של אובדן כספים, צער ועוגמת נפש. בכתב תביעתו עתר התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את הכספים שנגבו ממנו שלא כחוק בסכום של 20 ₪. 4. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה לאישור התביעה שהגיש כתובענה ייצוגית. 5. המבקש טען כי התביעה שהגיש נגד המשיבה באה בגדרו של סעיף 1 לתוספת השנייה של חוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 (להלן בהתאמה: "חוק התובענות" ו"התוספת"). 6. המבקש הוסיף וטען כי כמתבקש מסעיף 4 לחוק התובענות קבוצת בני האדם שלגביהם קיימת שאלה משותפת של עובדה או משפט בעילת התביעה שלו - כוללת את כל הנהגים אשר חנו בחניון בין המועדים 4.1.09 ועד להגשת התביעה וחוייבו עבור חנייתם מעבר לשעה הראשונה, שלא ביחידות של 15 דקות. 7. המבקש נדרש גם להערכת גודל הקבוצה ולטענתו עסקינן ב-20 מכוניות שיוצאות בכל שעה מהחניון ועל יסוד ההנחה ש-20% מהנהגים שילמו סכומים החורגים מן המותר על פי החוק המתקן והחניון פעיל משך 10 שעות כל יום ו-5 שעות בימי שישי, מדובר ב-220 נהגים לשבוע. מכאן, ובהינתן כי מאז יום כניסת החוק לתוקפו ועד למועד הגשת התביעה חלפו 26 שבועות הרי שגודל הקבוצה הינו 5,720 נהגים (להלן: "הקבוצה"). 8. המבקש פירט בבקשתו את התנאים הקבועים לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית בהתאם להוראות חוק התובענות ועתר לכך שבית המשפט יאשר את התובענה כתובענה ייצוגית, יגדיר את הקבוצה ייתן הוראות בדבר אופן הפרסום של ההחלטה ואת נוסח הפרסום, יצהיר כי המשיבה פעלה בניגוד להוראות החוק המתקן ולהורות לה לחדול מהמשך גביית דמי חניה שלא כדין, וכן יחייב את המשיבה להשיב את הסך שנגבה על ידה שלא כדין וזאת על ידי הפחתה מתאימה של דמי החניה בחניון, להורות על גמול הולם למבקש מכח הוראות סעיף 22 לחוק התובענות ולקבוע את שכר טרחתו של ב"כ המבקש מכח הוראות סעיף 23 לחוק התובענות. ב. טענות המשיבה בכתב תגובתה עתרה המשיבה לדחיית הבקשה לאור הנימוקים כדלקמן: 1. המבקש הינו עותר סיטוני בבקשות כגון זו והגיש כמה וכמה בקשות כמעט זהות באותו נושא נגד מספר חניונים. 2. המבקש לא פנה למשיבה טרם הגשת הבקשה באשר לטענות שהוא מעלה נגד המשיבה. 3. בהידרשה למיהות התובענה הייצוגית טענה המשיבה כי יש לעשות שימוש זהיר בכלי התובענה הייצוגית על מנת למנוע שימוש לרעה של מנגנון זה. 4. המשיבה טענה כי לא מתקיימים בתובענה ו/או במבקש התנאים המקדמיים לאישור התובענה הייצוגית שכן; התובענה אינה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכל חברי הקבוצה,שכן, המבקש אינו מייצג קבוצה ומכל מקום הוא לא הוכיח שקיימת קבוצה כלשהי. 5. לחברי "הקבוצה" אין שאלות משותפות של עובדה או משפט: 6. סיכויי התובענה להתקבל - קלושים. 7. התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. 8. המבקש ערך תחשיב שגוי ומופרך בעניין הסעד המבוקש. ג. טענות נוספות 1. המבקש השיב על תגובת המשיבה והתייחס בתשובתו לעיקר טענותיה. 2. ביום 31.5.10 התקיים דיון בבקשה. במהלך הדיון הצהיר המבקש כי הוא למד מהתגובה שהנתבעת שינתה את דרכה וגובה דמי חניה על פי החוק המתקן עם זאת המבקש נשאר בעמדתו ועומד על אישור התובענה. 3. בהידרשו לבעייתיות בהגדרת קבוצת התובעים השיב המבקש כי גודל הקבוצה והנזק אינו נדון בשלב אישור התביעה כתובענה ייצוגית (עמ' 2 שורות 8-14). 4. בהמשך הילוך טענותיו טען המבקש כי אין הוא נושא את עיניו להתעשר אלא ליצור גמול לגיטימי לתובע ייצוגי ולעניין זה הפנה כי סך הכל הנזק לו הוא טוען כמפורט בבקשה מסתכם בסך של 28,600 ₪ (עמ' 2 שורות 18-20). 5. קודם לכן, לא נטה המבקש לקבל את הצעת בית המשפט לפנות לממונה על הגנת הצרכן בבחינת סעד הולם יותר בנסיבות העניין. 6. אשר למשיבה, זאת חזרה וטענה כי מדובר במבקש סדרתי שהגיש תביעה זהה במתכונתה כנגד מספר חניונים בארץ וכי חרף החישוב שערך המבקש לצורך הגדרת הקבוצה, הרי שקיימת בעיה בזיהוי הקבוצה, בסכום התביעה (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 1-2) כמו כן, טענה המשיבה כי אין בסיס לקביעה בדבר קיומן של שאלות משותפות לחברי הקבוצה שכן, כל נהג שיצטרף לקבוצה יצטרך להוכיח בדיוק מה שילם ואיך שילם (שם, שורות 3-6). 7. אין חולק כי תביעת המבקש באה בגדר סעיף 1 לתוספת בהיותה תביעה נגד עוסק בקשר לעניין שבינו ובין לקוח. ד. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן נתתי דעתי להלכה הפסוקה ולטענות בעלי הדין, אני פוסק כדלקמן: 1. קיום קבוצה ובעיית היישום 1.1 בסעיף 4 לחוק התובענות נקבעו תנאי הסף באשר לזהות הגוף הרשאי להגיש בקשה לאישור תובענה כאמור ובפסקה 1 לאותו סעיף נאמר: "אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם בשם אותה קבוצה". 1.2 הצורך בהגדרת הקבוצה מתחייב גם לאור סעיפים 8 ו-10 לחוק התובענות בהקשרים שונים ומשכך; השאלה העיקרית הצריכה להכרעה בבקשה זו הינה; האם עלה בידי המבקש להוכיח את התנאי בדבר קיומה של קבוצה אשר תביעתו כפי שנוסחה והנימוקים שפירט בבקשתו מעלים כי קיימות שאלות מהותיות של חוק או עובדה שמשותפות לכל חברי הקבוצה. 1.3 המושג קבוצה, לא זכה להגדרה סטטוטורית בחוק התובענות הייצוגיות אולם נדון בהקשרים שונים הן בפסיקה והן בשיח האקדמי. 1.4 בחיבורו המאלף "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות" פורסם ב"הפרקליט" כרך נ"ט (1) עמ' 131, מציין ד"ר אלון קלמנט (להלן: "קלמנט") כי: "יש לבחון אם גודלה של הקבוצה מצדיק את הגשת התביעה בדרך של תובענה ייצוגית לאור הדרישה שהתובענה הייצוגית תהיה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת" (שם בעמ' 145). להלן הוא מחווה: "כאשר מספר התובעים הוא גדול וקשה לזהותם יתקיים בדרך כלל תנאי זה שכן, ללא מכשיר התובענה הייצוגית לא תתברר המחלוקת כלל. אולם גם כאשר מונה הקבוצה מספר מועט של חברים, יתכן בכל זאת שהדרך הראויה וההוגנת לדון במחלוקת ביניהם לבין הנתבע הינה התובענה הייצוגית, אם משום שקיים קושי לאתר את התובעים או אם משום שהתובעים חוששים לאשר את התובענה המוגשת בשם כל אחד מהם שכן, הנתבע יכול להטיל עליהם עלויות שונות או להתנכל להם" (שם בעמ' 146). 1.5 גישה דומה המקלה בדרישת ההוכחה לגבי גודלה של הקבוצה או איפיונה עולה מפסק הדין שניתן בע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ ( - להלן "פרשת אביב") שם נקבע: "לגבי גודל הקבוצה; בית המשפט המחוזי הסתמך בעניין זה על נתון אחד והוא שמתוך 27 הוראות הקבע שביטלו המערערים, עוסקת התובענה רק ב-3 מהם. מכך למד בית המשפט המחוזי כי מדובר במקרה נדיר שאינו מאפיין קבוצה גדולה של תובעים בכוח. חוששני שאין בראיה זו כדי להצביע על היקף הפגיעה הנטענת מהתנהלות הבנק ולא ניתן לשלול על פי נתונים אלה בלבד, את האפשרות כי קבוצת הלקוחות שהושפעו ממדיניות הבנק אכן מצדיקה לקיים הליך ייצוגי" (שם בפסקה 9 לפסק הדין). 1.6 הנובע מכאן הוא כי בשלב בקשת האישור אין כל חובה להגדיר במספרים מוחלטים את הקבוצה וכי ניתן להגדירה ככוללת את כל ציבור הנהגים שהנתבעת עוולה כלפיהם בגביית דמי חניה מעבר למותר על פי החוק המתקן לאור ציר זמן מוגדר, לעניין זה נקב המבקש בהערכה שמרנית למדי. השוו: בש"א 17027/01 גיל טרוים נ. בל"ל (פס"מ תשס"ב (2), 654). 1.7 לא זו אף זו; גם אם לאחר מתן ההכרעה בבקשה (דהיינו; אישור התביעה כתובענה ייצוגית) לא ניתן לזהות את חברי הקבוצה רשאי בית המשפט להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה כולה או חלקה או לטובת הציבור כאמור בסעיף 20.ג לחוק התובענות ומשכך, אין בהכרח צורך שכל אחד מחברי הקבוצה יוכיח באופן פרטני את הסכום המדוייק שנגבה ממנו שלא כדין. בחיבורו הנ"ל מנה קלמנט את השיקולים האמורים כמצע למסקנתו לפיה בעיית הזיהוי (ולמעשה; הגדרת הקבוצה) אינה שוללת את אישורה של התובענה כייצוגית (שם בעמ' 141). 2. העדר פניה לנתבעת 2.1 המשיבה טענה כי לא הוכח כי המבקש פנה לגורם מוסמך כלשהו ומשכך, הגשת בקשתו נגועה בחוסר תום לב ומעידה על מניעים זרים. 2.2 בפרשת "אביב" נקבע לעניין זה כי לא העובדה שהמערערים דשם, לא הקדימו פניה רצינית לבנק עובר להגשת בקשתם, מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום לב. בית המשפט אף הוסיף; "לנוכח תכליותיה של התובענה הייצוגית קשה גם לקבל כי פניה של התובע הייצוגי להשבת כספו שלא תהווה תנאי בלעדיו אין לאישור התובענה" (שם, פיסקה 9 בפסק הדין). מכאן, שלא מצאתי פגם בעובדה שהמבקש לא הקדים פנייה למשיבה. 3. התובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה 3.1 משפסקתי לעיל כי ניתן בנסיבות העניין לקבוע כי קיימת קבוצה, אתייחס לטענת המשיבה לפיה, לא עלה בידי המבקש כנטען להוכיח כי לחברי אותה קבוצה יש שאלות משותפות של עובדה או משפט. 3.2 בהתייחסו לסוגיה זו, מבחין קלמנט בין מקרה שבו מדובר בהתנהגות "עוולתית" אחת שגרמה נזקים למספר רב של תובעים מזה ובין סדרה של התנהגויות דומות אשר כל אחת מהן פגעה בתובע אחד בלבד. לגבי המקרה השני קובע המחבר כי בהעדר ראיה לגבי הנחיה כללית שניתנה (לדוגמא על ידי בנק לפקידיו להתנות שירות בשירות) - יקשה על התובע המייצג להוכיח, בשלב המקדמי כי אכן התקיים נוהג כאמור (שם, בעמ' 140). 3.3 סבורני כי באירועים הנדונים בכתב התביעה ובבקשה, עסקינן בהתנהגות עוולתית אחת שגרמה נזקים למספר רב של תובעים. שכן, המעשה שעליו הלין התובע הינו גביית סכומי יתר בניגוד להוראות החוק המתקן, נסיבה שאם תוכח מהווה לכאורה עוולה של הפרת חובה חקוקה שכן, החוק המתקן נועד בעליל לטובת ציבור משתמשי האקראי בחניון. 3.4 יתר על כן, התובע הגדיר למעשה הן בבקשתו והן בתשובתו על תגובת המשיבה כי הוא מייחד את תביעתו רק לגבי אותם נהגים שהמשיבה גבתה מהם דמי חניה, מעבר לשעה הראשונה שלא ביחידות של 15 דקות. להבדיל, ממנויים חודשיים או אחרים. 3.5 בנסיבות העניין ניתן איפוא לזהות קשר גומלין הדוק בין עצם הגדרת "קבוצה" ובין קיומם של שאלות משותפות של עובדה ושל חוק. לשון אחר; החל מן הרגע שבו ניתן יהיה לזהות את קבוצת הנהגים ששילמו דמי חניה בניגוד להוראות החוק המתקן, הרי שבכך תוגדר הן הקבוצה והן השאלה העובדתית והמשפטית המשותפת לחבריה. 4. סיכויי התביעה 4.1 המשיבה לא הגישה כתב הגנה מפני התביעה (האישית) וגם בתגובתה לא כפרה בעובדות המקימות את עילת התביעה האישית. 4.2 די בכך לטעמי כדי לקבוע שמסקנתה הנחרצת של המשיבה לפיה: "הסיכוי כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה הינו נמוך עד אפסי" (סעיף 16 לתגובה) לא בוססה כלל ועיקר. 4.3 יתר על כן וזה העיקר בעיני, כבר נפסק כי בחינת סיכויי ההצלחה בשלב האישור נבחנת על יסוד "אפשרות סבירה להצלחה" להבדיל מעמידה בנטל של "מאזן ההסתברות" (השוו; קלמנט, שם בעמ' 142). 5. טענת המשיבה כי שינתה את דרכיה כנימוק שלילת אישור התובענה גם טענה זו, בהנחה שתוכח, אין בה בהכרח כדי להוות שיקול להימנעות מאישור התביעה כתובענה ייצוגית. גם על כך, עמד בית המשפט בפרשת "אביב" הנ"ל שעה שקבע תוך הסתמכות על הלכות קודמות כי: "דחיית תובענה ייצגוית מהטעם שלאחר הגשתה שינה הנתבע את דרכיו המפרות עלולה לתמרץ דווקא את ההפרה במקום הציות" (שם, פיסקה 8 בפסק הדין). 6. זוטי דברים 6.1 הגם שטענה זו כנימוק לדחיית הבקשה לאישור התובענה - לא נטענה במפורש על ידי המשיבה, לא ניתן להתעלם מתחושה אינטואיטיבית שלפיה התביעה "האישית" לכשעצמה לאור סכומה הנמוך והנומינלי וכפועל יוצא מכך גם התובענה הייצוגית העתידית - עניינן בזוטי דברים. 6.2 אטעים כי גם אם תחושה זו, הינה נכונה, אין בה כדי לשלול את אישור התביעה כתובענה ייצוגית ובפרשת "אביב" הנ"ל נאמר: "כבר ידענו כי עיקרון זוטי הדברים אינו חל כפשוטו על יסוד הנזק בתובענה ייצוגית טיפוסית - אדרבא, מאפיין מרכזי שלה הוא הצטברות של נזקים קטנים אשר בנפרד לא היו מניעים הליך משפטי" (שם, בפיסקה 10 לפסק הדין). 7. הכרעה 7.1 הוכח בפני לפחות לכאורה כי המבקש בא בגדר הנהגים שחנו בחניון וכי המשיבה עוולה כלפיו בגביית דמי חניה ביתר, ממש באותו אופן כפי שנפגעו יתר חברי הקבוצה כמוגדר לעיל. 7.2 אטעים כי לא עלה בידי המשיבה לבסס את טענתה שמניעיו של המבקש בהגשת בקשתו מעידים על חוסר תום לב. מכאן, שיש להניח כי המבקש יכול לייצג ולנהל את התביעה בשם כלל חברי הקבוצה בדרך הולמת. 7.3 הנובע מכאן הוא כי תובענה ייצוגית שתנוהל על ידי המבקש היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. 7.4 על יסוד כל האמור לעיל ומשנחה דעתי כי התקיימו התנאים האמורים בסעיף 8 לחוק התובענות, אני מאשר את התובענה כתובענה ייצוגית. 7.5 אני פוסק כי חברי הקבוצה שבשמה תנוהל הקבוצה הינן אותם נהגים שחנו בחניון בתקופת הימים שהחל מיום 4.1.09 ועד למועד הגשת הבקשה (מיום 14.7.09) וכי חברי הקבוצה יהיו רשאים לעתים לפיצוי כספי או למתן סעד אחר. 7.6 כמו כן אני פוסק כי התובע רשאי לייצג את הקבוצה האמורה. תביעה ייצוגית