האם מותר להורות על דחיית תביעה מחמת שיהוי ? דין הוא כי תובע צריך לפעול בזריזות הראויה בהגשת התביעה (ר' למשל: פרופ' י' גלעד, "תגובה: הסדר חדש לדין ההתיישנות", משפטים לו (תשס"ז) 855, בע' 857). הטעם לכך נעוץ, בין השאר, בנזק הראייתי שעלול להגרם לצד האחר, עם חלוף הזמן. מטבע הדברים, ככל שהשנים חולפות כך מתעמעם הזכרון, וצפוי להתעורר קושי באיתור עדים ובחשיפת ראיות. שיהוי קיצוני עלול להוביל לדחית התביעה, וזאת מקום בו נגרם לנתבע נזק ראייתי המסכל את אפשרותו להתגונן (ר' ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ. הועדה המקומית, פ"ד נז (5) 433, ע' 448-447; רע"א 5793/05 אגודת בית הכנסת הגדול שונה הלכות נ' עיריית נתניה מיום 11.9.2007). ואולם, שיטתנו המשפטית אינה נוקטת, ברגיל, בגישה של "הכל או לא כלום". דחית התביעה במקרים של שיהוי שמורה למקרים הקיצוניים. ישנם מקרים, בהם ניתן להעריך את מידת הנזק הראייתי שהשיהוי גרם. במקרים כאלה, בעל הדין שהשתהה וגרם לחברו נזק ראייתי צפוי להתחייב כפי הערכת הנזק שגרם (השוו: ת"א (ראשל"צ) 115/05 רנטו לביא נ' שמואל וויצמן, מיום 18.6.2009, ס' 51-39 לפסק הדין). במקרים מתאימים, עשויה הסנקציה בגין השיהוי להתבטא בשלילת הזכאות לריבית (ר', למשל: ת.א. (חי') 15100/93 עיריית חיפה נ' שרביט שמואל, מיום 2.9.2007 בס' 19-18 לפסק הדין; ת.א. 10253/94 עירית חיפה נ' זלוטי שרה, מיום 4.5.2004, בס' 45-46 לפסק הדין; ת.א. (ראשל"צ) 1518/05 עירית בת-ים נ' גמרסני ג'אן אפריים, מיום 10.6.2008, בס' 27-24 לפסק הדין). ההפחתה בסכום הריבית מגנה על ציפייתו הסבירה של החייב, שלא תוגש נגדו תביעה כספית בשיהוי קיצוני. שיהוי ממושך פוגע ביכולתו להשקיע ולפעול בכספו כרצונו, ללא חשש לחשיפה נמשכת לדרישת ריבית מצד שלישי.שיהוי