סעיף 22(א) לחוק הגנת הדייר קובע כי דייר של דירה שחדל להחזיק בה בגלל שזנח בן זוגו, יהיה בן זוגו לדייר, ובלבד שהשניים היו בני זוג לפחות שישה חודשים סמוך ליום שהדייר חדל להחזיק בדירה והיו מתגוררים יחד תקופה זו. נמצא, שכדי שיחול החוק, צריכים להתקיים 4 תנאים מצטברים: א. הדייר המוגן חדל להחזיק בדירה. ב. זניחת בן הזוג. ג. הדייר ובן הזוג היו בני זוג לפחות 6 חודשים לפני חדילת החזקה. ד. הדייר ובן הזוג התגוררו יחד בדירה, לפחות 6 חודשים לפני חדילת החזקה. פסק הדין המנחה בסוגיה זו עתיק יומן. הוא ניתן בשנת 1976, אך כל הפסיקה שלאחריה הלכה בעקבותיו (ראו: דוד בר אופיר, "סוגיות בדיני הגנת הדייר", מהדורה שניה, עמ' 281-284). פסק הדין הוא ע"א 622/75 אבני נ' יונש, פ"ד ל3) 203, ובו נקבע כי את המושג "זנח" צריך לפרש כניתוק מעשי כולל של הקשר המשפחתי, כעזיבה וכניתוק מכל וכל ולא בנוגע למגורים בלבד.מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)