דריסה מכוונת - תאונת דרכים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דריסה מכוונת - תאונת דרכים:



התובע, יליד 6.5.1967, הגיש תביעה מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לו לטענתו בתאונת "פגע וברח" מיום 30.11.04. התביעה הוגשה כנגד קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, בהתאם להוראות סעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"(, שכן לתובע לא ידועים פרטי הרכב הפוגע, בעליו והנהג שנהג ברכב במועד התאונה.


טענות הצדדים


על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 30.11.04, בשעות הלילה המאוחרות, טייל התובע ברחוב פסח חברוני בירושלים עם כלבו. בשעה כלשהי לאחר חצות הלילה, עת יצא התובע מהסופרמרקט פגע בו רכב בעצמה והוא איבד את הכרתו.




הנתבעת כפרה בחבותה לפיצוי התובע בגין נזקיו הנטענים כתוצאה מן התאונה. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי התובע לא נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים, אלא נפגע כתוצאה מדריסה מכוונת על ידי נהג שעשה מעשה מכוון מתוך שהתכוון לגרום נזק לגופו של התובע.




נוכח המחלוקת הנטושה בין הצדדים בשאלת החבות, החלטתי ביום 11/5/09 כי לאור נסיבות העניין יש להפריד בין שאלת החבות לבין שאלת הנזק, כך שתחילה תוכרע שאלת חבות הנתבעת, ורק לאחר מכן, תוכרע שאלת גובה הנזק.




שמעתי את הראיות בסוגיית החבות והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב בעניין זה.




מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעת העיד מר צוריאל מאיירס, איש מד"א. כמו כן, הגישה הנתבעת את תיק המשטרה לעניין התאונה נשוא התביעה; תיקו של התובע במוסד לביטוח לאומי; מסמכים רפואיים לעניין מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה; שאלון ותצהיר תשובות לשאלון מטעם התובע וכן מידע פלילי בעניינו של התובע.


דיון:
נסיבות התרחשות התאונה


אין חולק, כי התובע נפגע על ידי רכב (ראה בין היתר הודעתו של מר מאיירס (נ/3) ). השאלה העומדת בפני להכרעה היא האם האירוע בו נפגע התובע, אכן מהווה אירוע שנעשה במתכוון, והוא מוחרג מהגדרת "תאונת דרכים" בחוק, אם לאו.

על מנת לבחון את השאלה, יש צורך לבדוק את הנסיבות, עד כמה שאפשר בהן נפגע
התובע.


בהודעתו הראשונה במשטרה ביום 20/1/05, נ/1 סיפר התובע כך: "נכנסתי לסופרמרקט בתחנת הדלק כדי לקנות סיגריות. דיברתי עם עבד עובד שם. צחקנו. נכנסו בחורים למקום ואחד מהם התחיל להתווכח איתי שאני אזיז את הכלב ואני אמרתי לו מה אכפת לך ואז עבד ביקש שנתווכח בחוץ. יצאנו החוצה והתווכחנו לא זוכר שהיו דחיפות או מכות. אח"כ עברתי משם לכיוון השירותים יחד עם הכלב ופתאום אני מרגיש מכה חזקה מצד ימין ואז מאחורה ואני מוצא את עצמי מתחת לרכב והרגשתי כאילו אני מת. כנראה איבדתי את ההכרה אז והתעוררתי בבי"ח.... הבן אדם הזה שדרס אותי ניסה להרוג אותי בכוונה תחילה. אני חושב שזה שרבתי איתו הוא הבן אדם שדרס אותי אבל אני לא מכיר אותו. אני לא זוכר את סוג הרכב שלו. הרכב של העבודה של אבא שלו זה פריווט כמו רנו אקספרס. דודי חבר שלי סיפר אחרי התאונה כשכבר הייתי בבית שחבר שהוא מכיר סיפר לו שהוא דרס בן אדם בתחנת דלק וברח מהמקום. נסיתי לשכנע את דודי להגיד לבן אדם שיבוא ויתנצל בפני ונסגור עם המשטרה מה שנוכל..." (שורות 3-16 ).




בהודעתו השנייה למשטרה מסר הלה את הדברים הבאים: "אני לא יודע אם זה מכוון. אני לא יודע מה הפירוש מכוון לא מכוון. דרסו אותי וברחו וזהו. התאונה שלי הייתה פגע וברח ואני יודע שבן אדם שפוגע ברכב ובורח ולא עוצר לתת עזרה זה רוצח וצריך למצוא אותו" (עמוד 2 שורות 1-4).




בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד התובע כי אינו זוכר את המריבה שהתרחשה מספר דקות לפני שנדרס. לדבריו: "לא זכור לי. אני יודע מה סיפר לי השוטר. אני זוכר שיצאתי מהחנות בתחנת הדלק, הייתי עם כלב, יצאתי איתו לטיול, קניתי סיגריות ועוד כמה דברים. יצאתי מהחנות, הרגשתי חבטה כאילו שנכנס בי רכב, מאותו רגע לא זוכר כלום". גם כשנשאל התובע האם זוכר אירוע חריג שהתרחש לפני האירוע נשוא התובענה השיב הלה כי אינו זוכר כל ויכוח או מריבה. לדבריו: "הכל היה בסדר. לא זכור לי שום דבר".




הנתבעת טענה, כאמור, כי התובע ידע את זהות הרכב והנהג הפוגע, וכי הפגיעה הייתה מכוונת. אולם הנתבעת לא הביאה כל ראיה פוזיטיבית המוכיחה, כי התובע ידע עובדות אלו.

הסתירות שנתגלו בגרסת התובע, בין זו שנמסרה בהודעה השנייה במשטרה ובין זו שנמסרה בפניי לבין זו שנמסרה בהודעתו הראשונה במשטרה, אינן מעידות דווקא על אמרות שקר, שכן אף בהודעתו הראשונה אמר הלה כי אינו יודע ממקור ראשון את זהות הנהג הפוגע וכוונתו. כך אמר בהודעתו הראשונה, שורות 19-22 (נ/1):

"ש. למה לא ציינת בהודעה שלך שהרכב שדרס אותך עשה את זה בכוונה?
ת. לא יודע. רק אחרי שחזרתי מבית החולים שמעתי מדודי על החבר שלו
והבנתי מקלמן השוטר במשטרת התנועה שהיה ויכוח וכנראה שהוא
דרס אותי בכוונה.
ש. האם בזמן שחתמת על ההודעה למשטרה ידעת שהפגיעה בך הייתה בכוונה
ע"י מי שרב איתך לפני כן?
ת. לא ראיתי את דודי ולא דברתי עם קלמן ולא הבנתי שזה בכוונה. חשבתי
מישהו דרס אותי וברח מהפחד."



לא רק זאת, אלא כשעומת התובע בחקירתו השנייה במשטרה מיום 28/12/05 (נ/2) באשר לאמירתו בהודעה הראשונה כי התאונה הייתה מכוונת השיב "אתה תיארת לי סוג של אנשים שהתווכחו איתי כביכול, ואם זה אחד מהם זה מכוון. אבל אני לא יודע אם זה אחד מהם או לא".




אין בהודעתו של עבד אל ראוף, המוכר בחנות, אשר ממנה ניתן ללמוד כי היה ריב בין התובע לבין בחור אחר שנכנס לחנות, בכדי להסיק כי הבחור עימו רב התובע הוא זה שדרס את האחרון וכי הויכוח ביניהם היה המניע לפגיעה בתאונה. כך גם אין די בהודעה שגבתה המשטרה מן העד צוריאל מאיירס ביום 19/1/05 (נ/3), אשר ממנה נסתבר כי התובע שאל שוב ושוב "למה הוא דרס אותי" (שורות 12, 21-23).




אוסיף ואומר, כי הראיות שהוגשו על ידי הנתבעת בעניין זהות הנהג הפוגע, הן ראיות המעידות, אך ורק, על חשדות בדבר מעורבות רכב הנהוג על ידי הבחור שרב עם התובע מספר דקות קודם לכן. ברם, חשדות אלו נשארו בגדר חשדות ואין עדות ישירה של מי שראה את הפגיעה כפי שאין כל ראיה אחרת ממנה ניתן ללמוד כי זהות הנהג ידועה.




אשר על כן, ולאור כל האמור ומשהוכח בפני, אני מקבל את גרסת התובע כי כי זהות הנהג אינה ידועה..


תאונה במתכוון-החזקה הממעטת


האם המקרה שבפנינו נופל בגדרה של החזקה הממעטת שבסיפא לסעיף 1 לחוק הפיצויים, הקובעת:


"ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה
ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של
אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי
השפעתו של המעשה

תכלית חזקה זו, להוציא מגדר החוק סיכונים של שימוש ברכב שאינם נובעים באופן טיפוסי משימוש ברכב למטרות תחבורה, בנסיבות שבהן נגרמת פגיעה עקב מעשה שבכוונתו לגרום נזק לאדם או לרכוש, הרי שהשימוש שנעשה ברכב הינו שימוש ככלי לגרימת נזק ולא שימוש תחבורתי רגיל.
ה"כוונה" הנדרשת לתחולת החזקה כאמור הינה כוונה במובן הצר של המילה, ה"כוונה הפלילית המתבטאת במודעות בפועל לטיב הפיסי של ההתנהגות..." (ראה א. ריבלין, תאונות דרכים, נבו הוצאה לאור, תשנ"ג 97, עמ' 131).
נטל ההוכחה לתחולתה של החזקה הממעטת הנ"ל רובץ לפתחו של הטוען זאת, ובמקרה שבפנינו, הנתבעת.


במקרה שבפנינו, זהות נהג הרכב הפוגע לא ידועה וכמובן שגם כוונתו אינה ברורה. כל אשר הוכח בפנינו כי התובע רב עם אדם אחר מספר דקות לפני אירוע התאונה. לא ניתן ללמוד מהראיות הישירות ואף לא מהראיות הנסיבתיות אודות מניעיו של נהג הרכב עת פגע בתובע והאם המעשה נעשה בכוונה או בטעות.


יתרה מזו, גם אם תתקבל הטענה לפיה התובע מסר, בהודעתו הראשונה, גרסה לפיה המעשה היה מכוון, וגם אם התובע האמין בשלב כלשהו שהמעשה נעשה בכוונה לא ניתן על סמך השערתו זו של התובע לקבוע ממצא עובדתי באשר לזהות הנהג הפוגע ובאשר להלך רוחו של אותו נהג.



אעיר, כי עיינתי בפסקי הדין אשר צוינו על ידי הנתבעת, ולא מצאתי כי הנדון דומה לראייה. בכל אחד מפסקי הדין האמורים, ניתן היה ללמוד על יסוד כוונת הפגיעה מתוך הנסיבות הברורות. ברע"א 9384/05, מגדל חב' לביטוח נ' דניאל עסאם תק על 2007 [2] 35, קבע בית משפט העליון כי "נסיעה איטית לכיוון פאתי הכפר ואז, פנייה של 180 מעלות ונסיעה חסרת מעצורים לעבר המתקהלים, כאשר ברקע האיומים והגידופים שהשמיעו הצדדים זה כלפי זה- זועק כוונה". ברע"א 1117/09, קרנית נגד בלבן, תק-על 2009 [3] 4306, נדון מקרה בו גנב נמלט עם רכבו של נהג . הנהג נתלה על כלי הרכב, כאשר הגנב ביקש להימלט מאחיזתו ולנערו מן הרכב הנוסע. נקבע כי כוונת הניעור מהווה משום כוונה לפגוע בנהג. אמנם כוונה זו הינה משנית לכוונתו של הנהג להימלט עם הרכב, אולם לכך אין נפקות. ברע"א 10907, עזבון המנוח רשיד סאמי נ' קרנית ואח', תק-על 2009(4) 1002, נדון מקרה דומה. אף כאן קבע בית המשפט כי: "לא ניתן להפריד בין רצונו של המשיב 2 לברוח מן המקום תוך ניעורו של המנוח ברכב בו נתלה לבין רצונו להפיל את המנוח, ובוודאי שלא ניתן להפריד בין רצונו להפיל את המנוח, לבין כוונתו לפגוע בו".




בשולי הדברים, אוסיף כי אמנם אין חולק כי פרק ניכר מחייו חי התובע חיים בלתי נורמטיביים: התובע אלכוהוליסט ובעל עבר פלילי, אך אין די בכך בכדי להרים את הנטל להוכחת "תאונת במתכוון".





לאור כל האמור ובהעדר ראיות, אף נסיבתיות, התומכות בטענה, כי המעשה היה מכוון, לא ניתן להחיל את החזקה הממעטת הנ"ל במקרה שבפנינו. לפיכך אני קובע כי האירוע הוא בגדר תאונת דרכים כהדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
אין צו להוצאות



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דריסה בדרך לעבודה

  2. תביעת פיצויים על דריסת אדם

  3. תאונת דריסה על ידי אמבולנס

  4. עונש על דריסת ילד

  5. דריסת הולך רגל - תביעת פיצויים

  6. דריסת ילד בן שנתיים

  7. זיכוי על דריסת הולך רגל

  8. דריסת שומר בחניון למוות

  9. דריסת הולך רגל קשיש למוות

  10. דריסה במעבר חציה מאסר בפועל

  11. דריסה מכוונת - תאונת דרכים

  12. דריסת הולך רגל למוות ע''י אוטובוס

  13. דריסת חיה בכביש

  14. דריסת אדם שנפגע בתאונת דרכים קודמת

  15. נדחתה תביעה של נדרס על ידי רכב שנסע מאחור

  16. תאונת דרכים בגלל ניסיון התחמקות מדריסת חיה

  17. כמה מקבלים (העונש) על דריסת ילדה במעבר חציה ?

  18. מה העונש על דריסת הולך רגל למוות במעבר חציה ?

  19. כתב אישום על אי עצירה לאחר דריסת הולך רגל למוות

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון