הוגשה תביעה שטרית. הנתבעת העלתה כמה וכמה טענות הגנה. ראשית, טוענת הנתבעת, השיק כלל לא הוצג לפירעון בבנק, לא חולל ולא נשלחה בעטיו הודעת חילול. במצב זה איפה, אין לתובעת עילה שטרית כלפי הנתבעת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעת חילול שיק: בפני תביעה לתשלום סך של 36,606 ₪ בגין שיק אותו משכה הנתבעת. תחילתו של הליך זה בבקשה לביצוע שטר, אך בעקבות החלטה מיום 1.7.08 ניתן לתובעת היתר לתקן את תביעתה ולהגישה בסדר דין מקוצר. בחזקת התובעת שיק בסך 30,000 ₪, משוך ליום 6.2.07 מחשבון הנתבעת ונושא חתימה הנחזית להיות חתימת הנתבעת (להלן: "השיק"). על עובדה זו מסכימים הצדדים אך נראה שבכך מסתכמת הסכמתם וכל יתר העובדות שנויות במחלוקת. גרסת התובעת לטענת התובעת, הינה חברה העוסקת במתן שירותי אשראי ובמסגרת פעילותה נמצאת בקשרים עסקיים עם מר אבי לוין (להלן: "לוין"). לוין הוא זה אשר מסר את השיק לתובעת והוא זה אשר העיד והסביר כיצד ובאילו נסיבות הגיע לידיו. לפי עדות לוין, הוא נהג מעת לעת ליתן הלוואות ובמסגרת זאת הכיר את הנתבעת בשנים 2006 - 2007. הנתבעת הינה ילידת 1928 (כנקוב בצילום תעודת הזהות המצורף להתנגדות) והתגוררה בסמוך לביתו של לוין, במרחק של כמאה מטרים. לנתבעת הייתה מטפלת בשם אמלדה, עובדת זרה מהפיליפינים (כאמור בתצהיר יהודה דורון) (להלן: "אמלדה"). לבקשת הנתבעת, טוען לוין, העניק לוין הלוואות לנתבעת, אשר למעשה יועדו לאמלדה. את תשלומי ההחזר שילמה הנתבעת בשיקים שנמסרו ללוין. כך קבל לוין ופרע מספר שיקים של הנתבעת. בסוף 2006, טוען לוין, נטלה הנתבעת ממנו הלוואה נוספת בסך 25,000 ₪, אותה סוכם שתחזיר בעשרה תשלומים של 3,000 ₪ לחודש. הנתבעת אמורה הייתה להביא לו סך של 3,000 ₪ מדי חודש ומסרה לו את השיק בגין מלוא הסכום, בהסכמה לפיה יוצג השיק לפירעון באם לא תעמוד הנתבעת בהחזר התשלומים. הנתבעת לא עמדה בתשלומים ופרעה תשלום אחד, שלכן הייתה אמורה לפרוע את השיק, אולם כאשר ניסה לוין לשוחח עימה נאמר לו שאין כוונה לפרוע השיק. כאשר שיקים נוספים שמשכה הנתבעת ללוין מחוללים, החליט לוין שלא להפקיד כלל את השיק והעבירו לתובעת, כחלק מתשלום חוב אשר הוא חייב לתובעת. על בסיס השיק הגישה התובעת את התביעה. גרסת הנתבעת הנתבעת לא התייצבה לדיונים בתיק ולא מסרה כל תצהיר. חלף זאת, הובאה גרסתה על ידי בנה וחתנה. לפי גרסת הנתבעת, אמלדה נהגה לרכוש עבורה מוצרי מזון ולשם כך הייתה מחתימה אותה על שיקים פתוחים. הנתבעת עצמה, כך נטען, מיעטה לצאת מביתה ובתחילת 2007 עברה להתגורר בדיור מוגן, שאז גם הופסקה העסקת אמלדה. רק לאחר מכן, במהלך 2007, הופתעו בני משפחתה לקבל דרישה לפירעון שיקים של הנתבעת. בעקבות דרישה זו, יצר פרקליטה של הנתבעת קשר עם פרקליטי התובעת ושולם סך של 6,500 ₪ על בסיס ההסכמה שבכך מסולק סופית כל חוב בגין שיקים של הנתבעת. רק מספר חודשים לאחר מכן, במכתב מיום 11.3.08, נדרשה הנתבעת לפרוע את השיק. טענות הצדדים וההליך המשפטי כתב התביעה עליו מתבססת התביעה קצר ופשוט. לפי הנטען על ידי התובעת בכתב התביעה, חייבת הנתבעת לפרוע את השיק בו אוחזת התובעת ואשר לא כובד. הנתבעת מצידה, העלתה כמה וכמה טענות הגנה. ראשית, טוענת הנתבעת, השיק כלל לא הוצג לפירעון בבנק, לא חולל ולא נשלחה בעטיו הודעת חילול. במצב זה איפה, אין לתובעת עילה שטרית כלפי הנתבעת. שנית, טוענת הנתבעת, לא היא אשר הוציאה את השיק וכלל לא ניתנה לה תמורה בעדו. למעשה, הנתבעת מכחישה לחלוטין את הגרסה לפיה נטלה הלוואות מלוין או הסכימה לשלם כספים ללוין בגין הלוואות שניטלו ממנו על ידי אמלדה. ושלישית, טוענת הנתבעת שהתובעת איננה זכאית כלל למעמד של אוחזת כשורה בשיק. לכתחילה נפתח הליך זה בבקשה לביצוע השיק אולם בהחלטה מיום 1.7.08 נקבע כי השיק אכן לא הופקד, שלכן לא ניתן להגישו במסגרת של תביעה שטרית. לתובעת ניתנה איפה ארכה להגשת התביעה ככתב תביעה על סכום קצוב וזו הוגשה בסדר דין מקוצר ביום 2.11.08. בהחלטה מיום 22.12.08 ניתנה לנתבעת רשות להגן, הוגשו תצהירים וישיבת ההוכחות התקיימה ביום 24.6.10. מטעם התובעת העידו לוין ומנהלה, מר שלמה אדיב (להלן: "אדיב"). מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של בנה, מר יהודה דורון, וחתנה, מר אריה פוקס. מר דורון נחקר בחקירה נגדית ועל חקירת מר פוקס ויתרה התובעת. בתום ישיבת ההוכחות בקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב. דיון השאלה הראשונה עימה שומה על התובעת להתמודד הינה שאלת זכותה להגיש תביעה שטרית כנגד הנתבעת בנסיבות העניין ולנוכח אי הצגתו של השיק כלל לפירעון. דיני השטרות מאפשרים לאוחז בשטר ליהנות מחזקות ואף מעדיפות על פני היחסים שבין הצדדים הקרובים לשטר. על מנת ליהנות מהעדיפות המוענקת לאוחז בשטר לפי דיני השטרות, נקבעו תנאים מסוימים אותם יש למלא ובהם גם חובת ההצגה לפרעון. סעיף 44 (א) בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") קובע כי "בכפוף להוראות הפקודה, צריך להציג שטר לפרעון כראוי; לא הציגוהו כאמור, המושך והמסב מופטרים". בהמשך, בסעיף 45 לפקודה, קבועות הוראות בדבר הצדק לאיחור בהצגה לפרעון ולאי הצגה. סעיף 45 (ב)(1) קובע במפורש כי: "...העובדה שיש לאוחז יסוד להניח שהשטר יחולל כשיוצג, אינה פוטרת מן החובה להציגו". כלומר, אין לראות באוחז כמי שרשאי לדרוש את פרעונו של שטר, אלא אם הציג אותו לפרעון על פי הוראות הפקודה. בעניין דנא, הודה לוין מפורשות כי כלל לא הציג את השיק לפירעון. לטענתו (סעיף 9 לתצהיר לוין) לא היה בכך טעם שכן ידע כי לא יכובד. דא עקא, שלפי הפקודה גם במקרה שכזה לא פטור האוחז מהחובה להצגת השיק לפירעון. אומנם, בסעיף 45 (ב) (3) לפקודה נקבע כי בנסיבות מסוימות, עשוי לקום פטור מהצגת שטר לפירעון ("מקום שהנמשך או הקבל אינו מחויב, בינו לבין המושך, לקבל עליו את השטר או לפרעו") וכך גם לפי סעיף 45 (ב) (5) בפקודה ("מקום שויתרו על הצגה, במפורש או מכללא"), אולם התובעת לא טענה וודאי שלא הוכיחה קיומן של נסיבות שכאלו. הנה איפה, כאשר מתברר שהשיק כלל לא הוצג לפירעון לא קיימה התובעת את חובותיה לפי הפקודה ולפיכך לא קמה לה כל עילה תביעה שטרית כלפי הנתבעת. היעדרה של עילה שטרית בנסיבות אלו הובהר לתובעת זה מכבר, בהחלטה מיום 1.7.08. לתובעת ניתנה האפשרות לתקן את כתב התביעה כך שחלף העילה השטרית תתבסס התביעה על עילה חוזית, אך התובעת לא ניצלה אפשרות זו. עיון בכתב התביעה מעלה שזה מתבסס על טענה אחת ויחידה - הטענה השטרית. אין בכתב התביעה לא טענה ולא רמז לטענה המתבססת על עסקת היסוד. התובעת עצמה איננה צד קרוב לנתבעת ולא טענה להתקשרות חוזית עימה. כל שטענה התובעת במהלך ההתדיינות (לא בכתב התביעה) הוא לעסקת הלוואה שבין לוין לנתבעת, אך זאת הייתה צריכה לטעון בכתב התביעה וכך לא עשתה. כאשר עילת התביעה היחידה של התובעת הינה העילה השטרית וכאשר מתברר שעילה כזו לא עומדת לה לתובעת, די בכך לדחות את התביעה. למעלה מן הצורך, להלן ייבחנו טענות התובעת לגופן על יסוד "עסקת היסוד". בבחינת טענות התובעת לגופן, ראוי להקדים ולהבהיר כי אף התובעת לא טוענת כלל למעמד של "אוחזת כשורה" בשיק או לכל מעמד אחר שעשוי היה להקנות לה זכויות מתחום דיני השטרות. התובעת עצמה, בסיכומיה היא, מדגישה כי תכלית התביעה הינה תביעת לוין "לקבל את כספו בחזרה". לפיכך, אפילו התגברה התובעת על אי הפקדת השיק כמצב השולל ממנה את הזכות להגשת תביעה שטרית ואפילו תיקנה התובעת את תביעתה באופן המבסס התביעה על עילה חוזית, עדין שומה היה עליה להוכיח את טיעוניה לנוכח עסקת היסוד לה טענה, עסקת היסוד שבין לוין לנתבעת. אותה "עסקת יסוד" אשר לה טוענים לוין והתובעת, התבססה על טענת לוין בתצהירו למתן הלוואה לנתבעת, הלוואה שיועדה לאמלדה ואשר השיק נמסר להבטחת פירעונה. במילים אחרות, טוען לוין כי הנתבעת הסכימה לערוב להשבת כספים שיימסרו לאמלדה, טוען לוין שבפועל העניק כספים לאמלדה וטוען לוין שאלו לא הוחזרו כך שנותר חוב בגובה השיק. כך נטען. לא כך התברר. הנה אשר התברר: בתצהירו, טען לוין שהעניק הלוואה בסך 25,000 ₪, אשר להבטחת פירעונה נמסר השיק. לא לוין ולא התובעת הציגו ראיה כלשהי למתן כספים כנטען על ידם. כאשר נשאל על כל לוין בחקירתו השיב "אני יכול להביא עדה שנתתי כסף" (עמ' 5, שורה 2 בפרוט'). עדה שכזו לא הובאה. לפיכך, טוען לוין להענקת הלוואות בלא שמץ של ראיה שבפועל הלוואות שכאלו בכלל הוענקו על ידו. בחקירתו הנגדית טען לוין כי למעשה בעת שקבל השיק העניק הלוואה בסך 7,000 ₪ ואילו סך קודם של 18,000 ₪ היה חוב קודם של אמלדה (עמ' 2 שורה 29 בפרוט'). גרסה זו עומדת בסתירה לגרסה בתצהירו לפיה הלווה באותו מעמד סך של 25,000 ₪. בתצהירו, טוען לוין למערכת יחסים המתנהלת על מי מנוחות, מערכת יחסים של מתן הלוואות ופירעונן, אשר הופרעה רק כאשר ילדי הנתבעת נכנסו לתמונה (סע' 7 בתצ' לוין). בעדותו מאידך, טוען לוין שעוד טרם מסירת השיק לא הצליחו הנתבעת ואמלדה לעמוד בהחזרי ההלוואות (עמ' 3, שורה 7 בפרוט'). לא זו בלבד ששוב מדובר בגרסה שלא נזכרה בתצהיר, אלא שהגרסה מעוררת תמיהה רבתית. לוין טוען שהלווה סך של 7,000 ₪ נוספים בעת שכבר ידע כי אמלדה והנתבעת אינן עומדות בהחזר הלוואות קודמות. זו גרסה שהגיונה איננו ברור. לא ברור כיצד זה מגדיל לוין את היקף ההלוואות דווקא כאשר כבר הוא מודע לחוסר יכולת להשיבן. במסגרת התביעה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 30,000 ₪, דהיינו הסכום הנקוב בשיק במלואו. בתצהירו של לוין מאידך, נטען שתשלום אחד בסך 3,000 ₪ שולם על חשבון אותה הלוואה (סע' 6 בתצ' לוין). בחקירתו הנגדית גדל מספר התשלומים שנפרעו לטענת לוין ל- "שניים או שלושה" (עמ' 3 שורה 18 בפרוט') ולכך הוסיף לוין הודאה שיש להפחית תשלומים אלו מסכום התביעה (עמ' 6 שורה 6 בפרוט'). כלומר, לוין מודה בהגשת תביעה בסכום שגוי בעליל, תביעה לפירעון סכום שגם לגרסתו עולה על המגיע לו. לא הוסבר ולא מובן מדוע הוגשה תביעה על מלוא סכום השיק אם מדובר בהלוואה שחלקה כבר הוחזר. לא יתכן שרק בישיבת ההוכחות תתברר עובדה זו ומתמיה שבעתיים להיווכח שגם בסיכומיה ממשיכה התובעת לעמוד על פירעון השיק במלואו ובניגוד מוחלט לעדות לוין עצמו. לפי גרסת לוין, השיק נועד להבטיח פירעון חוב כולל של 25,000 ₪ בצירוף ריבית, חוב המסכם גם חוב קודם שהיה בסך 18,000 ₪. ממשיך לוין וטוען כי קבל מראש שיקים גם עבור אותם 18,000 ₪ אלא שאלו הוחזרו לנתבעת (עמ' 3, שורה 3 בפרוט'). מאידך, התברר שטרם הגשת התביעה פרעו ילדי הנתבעת לתובעת שני שיקים, בסך 3,000 ₪ ובסך 3,500 ₪ (סע' 5 בתצ' אדיב). לפי שיטת לוין, גם סכומים אלו יש להפחית מסכום התביעה, אך אף זאת לא נעשה. במהלך אוקטובר 2007 פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לפירעון שיקים ובעקבות זאת נכרת הסכם פשרה ושולם לתובעת סך של 6,500 ₪. בהסכם הפשרה מיום 28.10.07 (נספח ד' לתצ' לוין) מצהירה התובעת מפורשות: "למען הסר ספק מרשתי איננה אוחזת בצ'קים נוספים של הגב' פלה דורון". הצהרה זו התבררה כהצהרה שאיננה נכונה. במכתב מיום 7.8.07 כותב ב"כ התובעת כי התובעת מחזיקה בשיקים בסך של 33,000 ₪ (נספח ד' לתצ' לוין). גם בתצהירו של מר שלמה אדיב נטען שכל השיקים נמסרו לתובעת מראש (סע' 3 לתצ' שלמה אדיב). בעדותם בפני מאידך, העלו לוין ואדיב גרסה העומדת בסתירה לטענות אלו וטענו כי השיק נמסר לתובעת רק לאחר שנכרת הסכם הפשרה לפירעון שני השיקים (עדות לוין בעמ' 5, שורה 28 בפרוט', עדות אדיב בעמ' 7 שורה 15 בפרוט'). אינני מקבל את גרסאות לוין ואדיב בעדותם בפני. אין לי ספק כי בעת שנכרת הסכם הפשרה עם נציגי הנתבעת ידעה גם ידעה התובעת אודות השיק, ידעה גם ידעה אודות כוונתה לתבוע בגינו וככל הנראה גם היה השיק בידיה. בדיוק כנקוב במכתב התובעת מיום 7.8.07 ובתצ' אדיב. משמע, שבעת חתימת הסכם הפשרה לקבלת כספים מהנתבעת ידעה התובעת שבחזקתה שיק נוסף. ידעה, שתקה, קבלה את הכספים ורק אז נקטה בהליך נוסף. התנהגות שכזו איננה משקפת התנהגות בתום לב. כל האמור לעיל איננו משקף אך מצב של קושי במתן אמון בגרסאות לוין והתובעת, אלא מצב של תובעת אשר איננה עומדת בנטל ההוכחה המוטל עליה. כדי לחייב את הנתבעת בפירעון הסכום הנתבע, שומה היה על התובעת להוכיח, בין היתר, כי לוין העביר לאמלדה כספים, כי הנתבעת ערבה להם וכי נותרה יתרת חוב בסכום שיק. התובעת ולוין לא עמדו בנטל זה. בנוסף, כמובן, כאשר מתגלות סתירות שכאלו בגרסאות התובעת ולוין, אינני יכול לתת כל אמון בגרסאות לוין והתובעת באשר לנסיבות קבלת השיק. אינני יכול ליתן אמון בטענה למתן הלוואות על ידי לוין, אינני יכול ליתן אמון בטענה שהנתבעת מסרה שיק לפירעון הלוואות כלשהן ואינני יכול לקבל את הטענה להסכמתה הגורפת של הנתבעת לפרוע חובות שיינטלו על ידי ובעבור אמלדה. אומנם, הנתבעת לא העידה בפני ולנוכח גילה המופלג ועדות בנה אודות מצבה הרפואי ניתן להבין מדוע, אך נטל ההוכחה הוטל בראש ובראשונה על התובעת ולוין. כאשר אלו לא עמדו בנטל זה, אין בהיעדר הנתבעת עצמה מהדיון כדי להספיק לקבלת התביעה. לפיכך, גם לו התעלמתי מהמחדל שבאי הצגת השיק לפירעון, לא הייתי מקבל את התביעה. אשר על כן הנני דוחה את התביעה. התובעת תישא בשכר טרחת פרקליט הנתבעת בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. שיקים