החזר מס בולים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר מס בולים: הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים 1. עניינה של תובענה זו, שהוגשה ביום 28/2/07 לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים והועברה לבית משפט זה ביום 20/8/07, החזר סכום של 2,385 ₪ אשר, לטענת התובעים, שולם ביתר עבור מס בולים, על פי חוק מס הבולים על מסמכים, התשכ"א-1961 (להלן - חוק מס בולים), בשל הלוואות שנטלו התובעים בשנת 2004. 2. על אף הסכום הנמוך יחסית של התביעה, מתעוררת במסגרתה שאלה עקרונית נכבדה, המתייחסת לגביית מס הבולים בתקופה הרלבנטית, לפני ביטולו של החוק ביום 1/1/06. השאלה היא - כיצד יש לחשב את מס הבולים בשל הסכם הלוואה בו נקובים תשלומים עתיים, שחלקם בריבית קבועה וחלקם בריבית משתנה - האם החישוב הוא בערך נומינאלי או בערך ריאלי. 3. התובעים נטלו שלוש הלוואות מבנק לאומי למשכנתאות ביום 16/6/04, ושילמו מס בולים. הבסיס הנורמטיבי לחיוב מס בולים על הסכם מן הסוג שעליו חתמו התובעים היה,על פי החוק לפני ביטולו, הסכם או חלק ממנו לרבות זכרון דברים, שערך הנשוא, כולו או מקצתו, נקוב בסכום מסויים. הסכם מסוג זה חוייב במס בולים של 1 ₪ לכל 250 ₪, דהיינו בשיעור של 4 פרומיל. 4. על פי ההוראה האמורה, חתמו התובעים על הצהרות הכוללות את הנוסח הבא: "ידוע לנו כי אנו מתחייבים בביול חוזה ההלוואה בשיעור של 4 פרומיל מן הסכום המתקבל מחיבור כל תשלומי הקרן והריבית העתידיים ע"ח ההלוואה, והכול בהתאם להוראות חוק מס בולים על מסמכים, התשכ"א-1961 ולהוראות משרד האוצר - מס בולים". 5. התובעים טוענים כי חוייבו במס בולים על סכום כולל של 1,920,290 ₪, בעוד שהיה עליהם לשלם מס אך ורק על קרן הסכום בסך של 1,547,681 ₪. התובעים מסתמכים על פסק דינו של בית המשפט העליון ב-ע"א 222/00 מדינת ישראל נ' שיכון ובינוי אחזקות בע"מ ואח' פ"ד נז(3) (להלן - פס"ד שיכון ובינוי), שניתן ביום 3/4/03, ואשר קובע כי במסמך בו נקבעו תשלומים עתידיים הרי שיש להוונם ולערכם במועד החתימה על המסמך, וכלשונו של פסק הדין: "כלומר, יש להעריך את הסכום הנקוב על פי ערכו העכשווי, הערכה העשויה להתבסס על היוון". 6. התובעים אינם מתעלמים מן העובדה שעל פס"ד שיכון ובינוי הגישה המדינה בקשה לדיון נוסף באפריל 2003 (דנ"א 4239/03) אשר אושרה, אך טוענים שמשנדחתה הבקשה בסופו של דבר ביום 6/2/06, עקב ביטולו של מס הבולים בינואר 2006 - נותר פס"ד שיכון ובינוי על כנו כתקדים מחייב. לגישת התובעים, יש לנטרל את מרכיב הריבית שנקבע בהסכם ההלוואה כחלק אינטגראלי ממנו, ולכן על הנתבעת להשיב להם את הסכום ששולם ביתר. 7. יש לציין כי במסגרת פסק הדין בדנ"א 4239/03, שבו נדחתה הבקשה לדיון נוסף הוסיף בית המשפט העליון הערת אזהרה בסעיף 9 לפסק דינו בזו הלשון: "משאמרנו כול הדברים שאמרנו, רואים אנו מחובתנו להוסיף הערת-אזהרה זו: בעוד אנו דוחים את העתירה לדיון נוסף, וכפי שהודיעתנו באת-כוח המדינה, יש חשש כי שאלות שהיו נושא לדיון נוסף תשובנה ותעלינה לפני בית-המשפט, לרבות לפני בית-המשפט העליון. ומה יקרה באותם הליכים ? בתי-המשפט המחוזיים חזקה עליהם כי ילכו בעקבות ההלכות שנתבקשנו לדון בהן בדיון נוסף, ואילו בית-המשפט העליון עצמו - אם יעלה הנושא לפניו - גם הוא לא יטה לסטות מן התקדים. המדינה תימצא אפוא מוכה פעמיים: פעם בסירובנו להידרש לעתירה שבדיון נוסף ופעם שניה בהחלת ההלכה שנתבקש בה דיון נוסף והבקשה נדחתה מטעמים שאינם מגופו של עניין. נוכח כל אלה ביקשנו להוסיף ולומר כך: לעתיד לבוא, בהידרשם לשאלות שעלו בדיון הנוסף, יתנו בתי המשפט דעתם לכך שבית המשפט העליון נענה לעתירה לעריכתו של דיון נוסף, וכי דוחים אנו אמנם את העתירה אך שלא לגופה. הבהרה זו, דומה, יש בה כדי לפתוח שער לפני המדינה ולו במעט, כדי שתוכל להעלות - למיצער לפני בית המשפט העליון - דברים אלה שאנו אומרים עתה." 8. לאור הערת האזהרה האמורה, טוענת הניתבעת, כפי שפורט בהרחבה בסיכומיה, כי אין להחיל "אוטומטית" את פס"ד שיכון ובינוי, וכי מס הבולים שנגבה על מרכיב הריבית עובר לביטול מס הבולים ביום 1/1/06 נגבה כדין, ולכן אין מקום להחזר כלשהו לתובעים. לטענתה, בעסקה פיננסית, לרבות הסכמי משכנתא, הריבית מהווה חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מסכום ההלוואה ויש לראות בה חלק בלתי נפרד מהערך הנקוב במסמך לפי חוק מס בולים. 9. כפי שפורט בסעיף 13 לסיכומי התובעים, ביום 27/10/08 ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום בת"א-יפו ת.א. 34217/07 ירון ישעיהו בע"מ נ' מדינת ישראל (להלן - פס"ד ישעיהו) שבו קבע כב' השופט מרדכי בן חיים כי אין הוא רואה עצמו רשאי לסטות מההלכה שנקבעה בפס"ד שיכון ובינוי הואיל ובית המשפט העליון "לא ביטל את הפסיקה בפרשת שיכון ובינוי הגם שלא קיבע אותה במסמרות". 10. בסעיפים 62-63 לסיכומיה מתייחסת הנתבעת לפס"ד ירון ישעיהו ומציינת כי בית משפט השלום קיבל למעשה את עמדת הנתבעת לגופם של דברים וקבע כי פס"ד שיכון ובינוי מוטעה, אך ראה עצמו כבול לפסק הדין מכוח סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה, ולכן קיבל בסופו של דבר את התביעה. 11. לנוכח הערת האזהרה שנשלחה לכל בתי המשפט בדיון הנוסף בעניין שיכון ובינוי, הוגש על ידי הנתבעת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על פס"ד ירון ישעיהו (ע.א. 2576/08) . כתוצאה מכך, ניתנה החלטה ביום 16/8/09 על ידי בית משפט זה לפיה מן הראוי להמתין לפסק הדין של בית המשפט המחוזי. 12. הואיל ופסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין ירון ישעיהו ניתן ביום 3/6/10 - הגיעה העת, לאחר שהוגשו טיעונים משלימים על ידי הצדדים, להכריע בסוגיה שהוטלה לפתחנו. דיון והכרעה 13. כפי שנאמר בראשית דברינו, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם יש מקום לנטרל את מרכיב הריבית שנקבע בהסכם ההלוואה כחלק אינטגראלי ממנו לצורך חישוב מס הבולים ולקבוע את שיעור המס לפי הסכום הנקוב בחוזה ההלוואה במועד החתימה על המסמכים כטענת התובעים, או שמא יש להוון את הסכום, דהיינו לקבוע את שיעור המס על פי ערכו הריאלי של סכום ההלוואות, כטענת הנתבעת. 14. בית המשפט המחוזי בפס"ד ירון ישעיהו קבע (בסעיף 17 לפסק הדין) כי ההלכה שנקבעה בפס"ד שיכון ובינוי איננה בגדר תקדים מחייב שאין לסטות ממנו, וזאת לאור הערת האזהרה במסגרת הדיון הנוסף הפותחת בפני כל בתי המשפט אפשרות לבחון את הסוגיה, על אף הקביעות שבפס"ד שיכון ובינוי. מקובלת עלי עמדה זו, וכתוצאה מכך ראיתי לקבל את עמדת הנתבעת כפי שפורטה בהרחבה בסיכומיה כי אין בתי המשפט כבולים בהלכה שנקבעה בפס"ד שיכון ובינוי. 15. לעניין זה אין נפקא מינה כי קיים פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע.א. 9156-10-09) בעניין הדס מ.ש. חברה להשכרת רכב בע"מ נגד מדינת ישראל (להלן - פס"ד הדס), אשר עומד בסתירה לפס"ד ירון ישעיהו, ואשר קובע כי פס"ד שיכון ובינוי הינו בגדר תקדים מחייב. מצטרפת אני לעמדה שהובעה בפס"ד ירון ישעיהו לפיה, בניגוד לפס"ד הדס, לאור הערת האזהרה, נראה כי כל בתי המשפט בערכאות הנמוכות אינם כבולים להלכה שנפסקה בפס"ד שיכון ובינוי. לפיכך, משניתנו שני פסקי דין סותרים על ידי בתי המשפט המחוזיים - רשאי בית משפט השלום לבחור בהלכה אשר נראית לו ראויה יותר מבין שתי ההלכות הסותרות שנפסקו וזאת עד שתיאמר מילתו הסופית של בית המשפט העליון. 16. בנסיבות אלה, ראיתי לבחור בהלכה שנפסקה לגופה של השאלה הספציפית שלפנינו בפס"ד ירון ישעיהו. לגבי הסוגיה הספציפית נקבע כאמור בפס"ד ירון ישעיהו כי הואיל ומס הבולים מוטל על המסמך כלשונו, ולא על עסקאות - הרי שלא ניתן למצוא עיגון להטלת מס על ערכים ריאליים תוך עריכת היוון תחת הטלתם של הערכים הנקובים בהסכם, וזאת אם הצדדים לא הסכימו בחוזה , באופן מפורש, על אפשרות היוון וקבעו מראש את נוסחת ההיוון. בסעיף 22 לפסק הדין נקבע בהקשר זה באופן מפורש: "לפיכך, מרגע שמדובר במס המוטל על המסמך - אינני סבורה שהמדינה בבואה לחשב את מס הבולים צריכה להוון את הסכומים העתיים כיוון שהצדדים לא הסכימו על אפשרות שכזו, לא קבעו את תנאי ההיוון ואת גובה הריבית בה יחושב ההיוון, ולא מדובר בהסכמה מכללא". 17. עינינו הרואות, כי הגם שבפס"ד ירון ישעיהו התקבלה עמדת הנתבעת לפיה פס"ד שיכון ובינוי אינו מהווה תקדים מחייב בניגוד לאמור בפס"ד הדס - הרי שלגופו של עניין אומצה הפרשנות של התובעים בדבר תכליתו של חוק מס הבולים. תכליתו של חוק מס הבולים הינה להחיל את המס על "מסמך" להבדיל מ"עסקה", והפעלתו של החוק צריכה להיות פשוטה ככל שניתן. מכאן, שיש להטיל את המס על קרן ההלוואה ולא גם על הריבית, שכן קרן ההלוואה היא "המסמך" שעליו מוטל המס לפי חוק מס הבולים. סוף דבר 18. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעים, תוך 30 ימים, סכום של 2,385 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה המקורית (28/2/07) ועד לתשלום המלא בפועל. 19. הואיל ומדובר בשאלה משפטית ופרשנות חוק - אין מקום לפיצוי כלשהו בשל עוגמת נפש כנטען על ידי התובעים, שכן אין עסקינן בעוגמת נפש. 20. אשר להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד - על אף סכום התביעה הנמוך, הרי שלאור עקרוניות הסוגיה שהועלתה על ידי התובעים - אני פוסקת לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. החזרי מסמס בוליםבוליםמיסים