מה זה היטל ביוב ? "ביוב" מוגדר בסעיף 1 לחוק הביוב: "ביב ציבורי או ביב מאסף על כל מתקניהם, וכן מתקנים לטיהור מי שופכין". על פי סעיפים 16 ו- 17 לחוק הביוב, מושת היטל הביוב על הבעלים של כל נכס "שהביוב ישמש אותו". מה פירוש "ישמש אותו"? תוכנו של דיבור זה שונה, על פי השיטה של "דמי השתתפות", לעומת שיטת ההיטל שהונהגה עם חקיקת חוק הביוב. בשנים שקדמו לחוק הביוב נהגה שיטה של "דמי השתתפות" שעל פיה חוייב בעל נכס בהיטל ביוב על בסיס זיקה ישירה בין עבודות ביוב מסויימות לבין הנכס המדובר (ראו בספרו של עו"ד עופר שפיר: אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות (מהד' שניה, כרך א'; להלן: שפיר; בעמ' 11 ואילך, ובעמ' 598). עם חקיקת חוק הביוב הונהגה שיטת "ההיטל", שעל פיה מושת בגין כל נכס היטל ביוב על פי תעריף אחיד, שנקבע בחוק העזר, למטר מרובע של קרקע ולמטר מרובע (או למטר מעוקב) של בנייה. היטל הביוב משמש למימון של "...כלל הוצאות הרשות בגין תשתית הביוב לפי אמת מידה שיוויונית בין כלל בעלי הנכסים בתחום הרשות - שטח הקרקע ושטח הבניין שבנכסם. הזיקה בין התשתית המשמשת לבין הנכס, לפי חוק הביוב, היא מעתה זיקה של הנאה בלבד, אך לא עוד זיקה של מימון - בעל נכס המשלם היטל ביוב עושה זאת שלא על מנת לממן את עבודת התשתית שנעשתה עבורו. אם בכך היה מדובר, לא היה ניתן לקבוע את עלותה של כל עבודה ועבודה שמתבצעת בתחום הרשות המקומית בנקודת זמן כלשהי, באמצעות תעריף אחיד. לכן יש לייחס ללשונם של הוראות הסעיפים 16 ו- 17 לחוק הביוב פרשנות אחרת, ולפיה אין מדובר דווקא במימון עבודות ספציפיות להתקנת חלק מערכת הביוב, הסמוך לנכס מושא החיוב והמשמש אותו ישירות, אלא השתתפות ממוצעת במימון של כלל העבודות של התקנת ביוב בכל תחום הרשות המקומית" (שפיר, בעמ' 622 - 623). על פי סעיף 17 לחוק הביוב, היטל הביוב נועד לכסות את הוצאותיה של הרשות המקומית עבור התקנת מערכת הביוב על מרכיביה השונים. על פי שיטת ההיטל, זיקת-המימון שבין הנכס מושא החיוב לבין מערכת הביוב "... אינה בין הנכס לתשתית העומדת להתקנה או לקנייה, אלא בין הנכס לכלל תשתיות הביוב המוניציפליות שהותקנו או שעומדות להתקנה. ההיטל מוטל כהשתתפות בעל הנכס בכלל הוצאות התקנתן של תשתיות הביוב העירוניות" (שפיר, בעמ' 623). אימתי יכולה מערכת הביוב העירונית "לשמש את הנכס"? התשובה שניתנה על כך בפסיקה: כאשר הושלמו עבודות התקנת המערכת, באופן שניתן לחבר אליה את הנכס ולהזרים את שפכיו אל קווי הביוב הציבורי והמאסף (ואל יתר המתקנים) של מערכת הביוב העירונית. נהוג לכנות מצב דברים זה: "פוטנציאל התחברות". כלומר, משנוצר "פוטנציאל התחברות", יש מערכת ביוב ציבורית אשר "משמשת את הנכס", ואשר בעליו חייב להשתתף בעלות הקמתה - באמצעות תשלום היטל הביוב בגין הקרקע והבנוי בנכס - בהתאם להוראות חוק הביוב וחוק העזר הרלבנטי. כך נפסק ב-ע"א 380/86 נעים נ. עיריית תל-אביב יפו (פ"ד מ"ג (4), 156, 159; להלן: עניין נעים): "משמע, שרשת הביוב "משמשת את בעל הנכס" כל אימת שיש באפשרותו להתחבר אליו" (ב"כ המשיבה הפנתה בעניין זה גם לפסיקה ב-ו"ע (ת"א) 126/06 וינר נ. עיריית הרצליה, ). אמור מעתה: על פי שיטת ההיטל, מערכת הביוב העירונית, בכללותה, "משמשת את הנכס" מעת שנוצר "פוטנציאל התחברות" של הנכס אל המערכת. על פי סעיף 18 לחוק הביוב, היטל הביוב נגבה בגין כל יחידה של שטח הקרקע והמבנים בנכס. סעיף 18 לחוק הביוב קובע את הכללים לקביעת שיעורי ההיטל בחוק העזר, והוא מאפשר לרשות המקומית לקבעם בשתי חלופות: על פי פוטנציאל הבנייה בנכס (פיסקה (2) של הסעיף) או על פי "הבנוי למעשה" (פיסקה (3)). החלופה השנייה משמעה כי החיוב ייעשה על פי הבנוי למעשה בעת החיוב, ואם במועד מאוחר יותר תהיה תוספת בנייה בנכס, יחוייב שטח תוספת הבנייה בחיוב נוסף (ראו את הסברו של המלומד שפיר לגבי סעיף 18 (3) לחוק הביוב, שם, בעמ' 614). בהתאם להוראות האמורות שבחוק הביוב נקבע - בסעיף 3 לחוק עזר 1974 (בדומה לכל חוקי העזר לביוב) - חיוב בהיטל ביוב בגין כל מ"ר של בנייה נוספת (לאחר החיוב הראשוני בהיטל). המלומד שפיר מסביר כי החיוב בגין תוספת הבנייה מהווה השלמת החיוב בהיטל הביוב: "תוספת ההיטל בגין תוספת הבנייה היא בבחינת השלמת ההיטל הבסיסי, שגבייתו נדחתה למעשה עד ניצול זכויות הבנייה בנכס" (שפיר, בעמ' 178). דברים דומים נפסקו על ידי ביהמ"ש לעניינים מינהליים בתל-אביב ב-עמ"נ 218/03 עיריית הרצליה נ. ששון חוגי, . ברור איפוא כי תוספת הבנייה היא הבסיס לחיוב בהיטל הביוב "המשלים" שנועד לגבות מבעל הנכס את חלקו במימון מערכת הביוב, בגין אותה תוספת בנייה.שאלות משפטיותאגרות והיטלי פיתוחהיטל ביובביוב