קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם פשרה בין שוכר למשכיר: מבוא התובעים שכרו מהנתבעים נכס בן 3 קומות ברח' פינסקי 26 בחיפה ששימש כמוסד גריאטרי- נאות הכרמל למעלה מ-30 שנה, הנכס ידוע גם כחלקה 109 בגוש 10908, (להלן-"הנכס"). הסכם השכירות האחרון נחתם בשנת 91, תקופת השכירות הוארכה עד ליום 31.7.2000 כאשר השוכרים על פי ההסכם היו התובעים ומר רפאל תדמור. התובעים לא פינו את הנכס בתום תקופת השכירות וגם הפסיקו בשלב מסוים לשלם את דמי השכירות. ביום 2.12.03 הגיעו התובעים והנתבעים להסכם פשרה במסגרת ת.א. 22716/00 שקיבל תוקף של פסק דין ולפיו התחייבו התובעים לפנות את הנכס ולמסור החזקה בו לנתבעים. בנוסף התחייב כל אחד מהתובעים לשלם לנתבעים בגין חוב דמי השכירות, סכום של 275,000 ש"ח, אלא שתשלומו של סכום זה עוכב עד להכרעה בתביעה נשוא תיק זה מאחר ולטענת התובעים הם פרעו את חובם לנתבעים בשתי דרכים: שיפוץ הנכס והבאת דייר חלופי. הצדדים הסכימו כי במסגרת התביעה הנוכחית ידונו שני נושאים: האם כטענת התובעים, התחייבו הנתבעים לשאת במחצית עלות השפוצים שהשקיעו התובעים בנכס, שכן אז ינוכה סכום ההשקעות מחובם של התובעים. האם כטענת התובעים, התקשרו הצדדים בהסכם פשרה לפיו הביאו התובעים כשוכר חלופי את י.ב ורד הכרמל או את מר אילן בק ולפי אותו הסכם נקבע כי במידה והשוכר החלופי שיובא ע"י התובעים ישלם סכום הגבוה מ-30,000 ש"ח כולל מע"מ לחודש, כל סכום מעבר לאותו סכום יקוזז מהסכום שעל התובעים לשלם לנתבעים. אין מחלוקת כיום כי הנתבעים התקשרו בהסכם שכירות עם י.ב. ורד הכרמל וכי אם ייזקפו לזכות התובעים דמי השכירות ששילמה י.ב ורד הכרמל (במתוכנת המוסכמת) הרי שלא נותרה יתרת חוב לזכות הנתבעים ולכן השאלה היא האם התקשרות הנתבעים עם ורד הכרמל היתה התקשרות ישירה ועצמאית כטענת הנתבעים או שמא מדובר בדייר שהובא ע"י התובעים כחלק מדרך מוסכמת לפרעון חובם כלפי הנתבעים. התובעים טוענים כי גם מר אילן בק הובא על ידם כדייר חלופי, אשר הגיע לשלב של כריתת הסכם שכירות בינו לבין הנתבעים, הסכם שהיה מביא לפרעון חובם כלפי הנתבעים. הנתבעים כופרים בקיומו של הסכם להשבת מחצית סכום השיפוצים, כופרים בקיומו של הסכם בדבר הבאת דייר חלופי או כי נקשר הסכם עם דייר חלופי בעקבות הפנייתו ע"י התובעים. הנתבעים עומדים על קבלת החוב המוסכם, 275,000 ש"ח מכל תובע. במהלך 5 ישיבות העידו העדים הבאים: מטעם התובעים העידו עו"ד שפרונג שניהל את המו"מ מטעמם, התובע מר אונגר, מר אילן בק, עורכי הדין שמעון אייל ועו"ד וולך אשר ייצגו את מר תדמור ומר בני יוסף מטעם ורד הכרמל. מטעם הנתבעים העידו מר יוסי יוסף מטעם ורד הכרמל, הנתבע מר פארן ועו"ד בנימין שור שניהל המו"מ וההליכים המשפטיים מטעם הנתבעים, לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעים. דרך ניתוח המחלוקות נושאים רבים הועלו במשפט לא כולם רלבנטיים לשאלות שבמחלוקת, הדבר בה לידי ביטוי גם בסיכומי הצדדים. לאחר ניתוח טענות הצדדים הנני סבור כי יש לברר את השאלות הבאות ובסדר זה: האם נכרת בין הצדדים הסכם פשרה ובו מנגנון לפתרון הסכסוך ומה תוכנו? אם התשובה חיובית: האם קיימו התובעים את חלקם על פי הסכם הפשרה בדרך של הבאת השוכר מר בק? האם התובעים קיימו את חלקם על פי הסכם הפשרה והביאו את ורד הכרמל כשוכרת? תשובת חיובית לאחת משתי השאלות האחרונות תביא לאיפוס חובם של התובעים כלפי הנתבעים. האם הוסכם בין הצדדים כי מחצית מסכום השפוצים שהשקיעו התובעים יושב להם, תשובה חיובית תביא לאיפוס חובם של התובעים כלפי הנתבעים. דיון הסכם פשרה שני עורכי דין ליוו את המגעים שניהלו הצדדים עובר לישיבת 2.12.03 בעקבותיה הוגשה התביעה, עו"ד יריב שפרונג מטעם התובעים ועו"ד בנימין שור מטעם הנתבעים. שני עורכי הדין העידו בפניי ועדותו של עו"ד שפורנג עדיפה בענין בצורה בולטת על עדות עו"ד שור, עדיפות שבאה לידי ביטוי באופן מסירת העדות ובמסמכים השונים התומכים בעדות עו"ד שפורנג. אבהיר כי עו"ד שור מסר עדות מחושבת, סלקטיבית שלא פעם נראתה כעדות שבה מנסה עו"ד שור להתחכם, לתת הרצאות, אך לא לתאר את מה שהתרחש בנוכחותו ובידיעתו. עו"ד שור היה המוביל בהליכי המו"מ ובהליכים המשפטיים, בעדותו הוא ניסה למזער את חלקו ולעיתים ללא כל הצדקה התקבל הרושם כאילו כל המתואר באולם המשפט זר לו. איני מאמין לעו"ד שור כי לראשונה מעל דוכן העדים ראה את תצהיר עו"ד שפורנג על נספחיו והנני מתקשה להאמין כי שכח את שיחותיו עם עו"ד אייל. שאלות רבות לא נענו בפועל ע"י עו"ד שור שהשיב כי אינו זוכר את שהתרחש, לעומת זכרון זה, היטיב לזכור ולתאר עו"ד שפרונג את רצף הארועים, תאור הנתמך במסמכים. עו"ד שפורנג בעדותו האמינה שיכנע כי הצדדים הגיעו להסכם פשרה לפיו התובעים "יביאו" לנתבעים שוכר חלופי אשר ישכור את הנכס בדמי שכירות גבוהים יותר מאלו של התובעים באופן שהפרש דמי השכירות יקוזז מחובם של התובעים, (ר' סעיף 4 לת/1). ההסכם כלל פרטים ספציפיים, נקבע בו גובה דמי השכירות המינימאליים שישלם הדייר החלופי- 30,000 ש"ח, נקבע כי תקופת השכירות תהא למשך 10 שנים ואף הוצע שוכר חלופי פוטנציאלי- מר אילן בק. עו"ד שפורנג בתצהיר ת/1 מתאר את השתלשלות הענינים שהביאה לגיבושו של אותו הסכם פשרה ואפנה לנתונים שלמעשה לא נסתרו והנני קובע כי הם התרחשו בדיוק כפי שתארם עו"ד שפרונג. דבריו של עו"ד שפורנג נתמכים במסמכים שהוחלפו בין הצדדים ואשר צורפו כנספחים לתצהירו. ביום 14.4.03 נערכה פגישה במשרד עו"ד שור בה נכחו: עו"ד שור, עו"ד שפורנג ומר אונגר. ביום 8.5.03 נערכה פגישה נוספת באותו מקום ועם אותם משתתפים. לטענת התובעים, סוכם כי הנכס יושכר לצד ג' שיובא ע"י התובעים, חובו של כל אחד מהתובעים הועמד על סכום של 275,000 ש"ח והוסכם כי כל סכום שישלם צד ג' מעל 32,500 ש"ח יקוזז. מאחר וי.ב ורד הכרמל שילמה 40,000 ש"ח לחודש, (הפרש של 90,000 ש"ח לשנה), הרי שלטענת התובעים נפרע חובם. ביטוי לסכומים הנ"ל ניתן למצוא במכתבו עו"ד שפרונג מיום 14.5.03 (נספח ב' לת/1). גם מסעיף 22 לטיוטת ההסכם (נספח ג' לת/1), ניתן לראות כי הצדדים התכוונו כי תשלום החוב שעמד על 275,000 ש"ח לכ"א ישולם ע"י השוכרים העתידיים. על פי התרשמותי מהעדויות והנספחים הנני קובע כי הנתבעים נתנו הסכמתם לסילוק חובם של התובעים בדרך של השכרת הנכס לצד שלישי אותו התחייבו למצוא התובעים ובלבד שאותו שוכר ישלם לפחות 30,000 ש"ח לחודש. הסכמה זו ניתנה ע"י עו"ד שור בשם הנתבעים במהלך שיחותיו ופגישותיו עם עו"ד שפורנג שפעל מטעם התובעים. לא במקרה בעקבות אותו הסכם פשרה פעלו שני הצדדים במשותף לקדם התקשרות עם מר אילן בק שהובא ע"י התובעים. כל שנותר כעת לבחון האם קיימו התובעים את חלקם שהוגדר כך בהסכם הפשרה מיום 2.12.03 (נספח יב' לת/1) "בכך שהביאו כשוכר את חברת י.ב. ורד הכרמל בע"מ או את אילן בק בכך שנקשר עימו הסכם מחייב". האם "הביאו" התובעים את אילן בק והאם נקשר עימו הסכם מחייב אין מחלוקת כי לא נחתם הסכם עם מר אילן בק, אין מחלוקת כי התובעים "הביאו" את אילן בק כשוכר פוטנציאלי עימו ניהלו הנתבעים מו"מ באמצעות בא כוחם על מנת להתקשר עימו בהסכם מחייב. אדגיש כבר עתה כי עו"ד שור במהלך המו"מ לא הודיע למי מהצדדים כי סמכויותיו מוגבלות או כי הייצוג מסויג. לשם הכרעה בשאלה זו, עד המפתח הוא מר בק בעצמו שאינו נוגע לענין התביעה ולמחלוקות שבין הצדדים. מר אילן בק בתצהירו ת/4 ובעדותו הבהיר כי בחודש אפריל 2003 פנה אליו מר אונגר, הציע לו לשכור את הנכס בסכום של 32,700 לחודש כולל מע"מ, מר בק עשה בדיקת היתכנות כלכלית ומצא כי היא מתאימה ולכן פתח במו"מ עם בעלי הנכס- הנתבעים. מר בק קיבל שתי טיוטות, (ר' נספחים ג'-ה' לת/1) ולאחר מכן ביקש להפגש עם עו"ד שור "לשם סגירת הנקודות בטיוטת ההסכם האחרונה", (סעיף 9 לת/4). יובהר כי עו"ד שפרונג שניהל את המו"מ נפגש מספר פעמים עם עו"ד שור, הם החליפו מספר טיוטות וגם הגיעו לתחשיב מדויק באשר לגובה חובם של התובעים. ביום 9.10.03 נפגשו הצדדים במשרדו של עו"ד שור אשר הציג טיוטה מעודכנת ואז סוכם על קיום פגישה מסכמת ביחד עם מר אילן בק עצמו. באותה פגישה מסר עו"ד שור כי נעשתה בדיקת רקע לגבי מר אילן בק ונמצא כי הוא איש עסקים ידוע ומוכר ובעל חוסן כלכלי, (סעיף 17 ואילך לת/1). ביום 5.11.03 נפגש מר בק עם עו"ד שור (פגישה בה נכחו עו"ד שפרונג ומר אונגר) ובסיומה נותרו למר בק 4 הערות, את תגובת עו"ד שור הוא מתאר כך בתצהירו: "עו"ד שור הבהיר כי לי כי ההערות מקובלות עליו ומבחינתו "ההסכם סגור" וכל אשר נותר הוא לקבל הסכמה פורמלית ממר דניאל פארן מיופה כוחם של כל בעלי הנכס... בסיומו של דבר לחצנו ידיים מתוך הבנה כי ההסכם נכרת וכל אשר נותר הוא לתאם מועד לחתימה עם מר פארן", (סעיפים 11-12 לת/4). מר בק עשה עלי רושם של אדם מכובד הגון ואמין ושוכנעתי מדבריו כי ביום 5.11.09 נסתיימה הפגישה בהסכמה לפיה אושרה טיוטת ההסכם (נספח א' לתצהירו) ללא סייג, (הוא אישר זאת גם בעדותו עמ' 46-47). עו"ד שפרונג בעדותו האמינה עליי מתאר תאור זהה: "ת. ...אני כותב בסעיף 20 לתצהיר שעו"ד שור הודיע כי ההערות מקובלות עליו. מספיק אני עורך דין להבין את ההסכמים. באותה ישיבה היה ברור שהגענו להסכמה על כל הסיפור הזה. הסיפור הזה נגמר ונסגר ושמים מאחורינו... ש. יש מסמך כלשהו המצביע על כך? ת. יש מסמך, המסמך זה אותו הסכם לקחו ועשו את אותן שינויים והחתימו את ורד הכרמל. את שואלת אותי איך אפשר לדעת על ההסכמה של משפחת פארן לגבי אותן הסכמות ואני משיב לך שזה לפי ההסכם עם ורד הכרמל. יש חוזה אחד למיטב ידיעתי איתם", (עמ' 20). גם למר אונגר שהשתתף באותה ישיבה עמדה דומה: "אני נוכחתי בחיי בהרבה פגישות. כך נראתה פגישת סיכום. עו"ד שור אמר נכון שצריך לקבל את הסכמתו הפורמלית של פארן. הוא גם אמר לי שייתכן וצריך שאילן ופארן יכירו לצורך העניין. אילן השאיר את זה לשיקול דעתו אך בפגישה הזאת סוכמו כל העקרונות", אונגר עמ' 37-38. עו"ד שפורנג -הגורם המשפטי שהיה שותף למו"מ, מתאר הסכמה מלאה. הסכמה שכללה מספר שינויים ואם ישאל השואל הכיצד ניתן לדעת שגם בעלי הנכס נתנו הסכמתם לאותם שינויים מסביר בצורה משכנעת עו"ד שפורנג כי הבעלים/הנתבעים חתמו על הסכם שכירות ביום 24.11.03 עם ורד הכרמל ובאותו הסכם שובצו כל הערותיו של מר אילן בק, (לענין מימון ספרינקלרים, ניסוח רכיב הביטוח והסרת שיעבודים) ומכאן שהערותיו של מר אילן בק לא יצרו מניעה מצד הנתבעים להתקשר בהסכם עימו-לא רצו בכך. זה השלב להבהיר כי מקובלת עליי הטענה המשפטית שטוענים התובעים באשר לדרך בה יש לפרש מהותו של הסכם השפרה שבין הצדדים על פי לשונו ועל פי אומד דעת הצדדים. התובעים הביאו למו"מ את מר אילן בק, אילן בק הגיע להסכמה עם הנתבעים באשר לתוכן הסכם השכירות, לנתבעים היה "כח" משפטי להתקשר בהסכם -בנוסח זהה להסכם בו התקשרו מאוחר יותר עם שוכר אחר. בנסיבות אלו קיימו התובעים את התנאי על פי הסכם הפשרה. אין לראות בפרשנות זו הרחבת חזית והיא תואמת את העילות המוסכמות להגשת התביעה. יובהר כי לא מדובר בהסכם בע"פ כטענת הנתבעים בסיכומיהם, אלא בהסכם שמצא ביטויו בכתב בטיוטת ההסכם האחרונה לגביה הושגה הסכמה באותה פגישה מיום 5.11.03. ניתן להגדיר מצב משפטי זה כדוגמת סיכול תנאי במקרה של חוזה על תנאי (הוא הסכם הפשרה שבין הצדדים) ואז חלה הוראות סעיף 28(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973: "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו". ביום 5.11.03 מצאו עצמם הנתבעים עם שוכר-מר אילן בק שחתימה על ההסכם עימו היתה "מנכה" את חובם של התובעים. הם בחרו באותו שלב להעלם ולנתק מגע מבלי להסביר את הסיבה לכך. התנהגותם בדרך של שתיקה, העלמות וחיפוש דייר אחר אינה התנהגות המתיישבת עם קיום הסכם הפשרה בתום לב ואפנה בענין זה לתאורם של מר אילן בק ועו"ד שפרונג באשר לעובדה כי מאותו רגע ניתק לפתע עו"ד שור את המגע עימם, (ר' תאורו של מר בק בסעיפים 14, 15 לתצהירו ת/4). במאמר מוסגר אציין כי משמיעת עדותו של עו"ד שמעון אייל-עדות אמינה עליי שאף היא עדיפה באופן מובהק על עדות עו"ד שור (שגם בנושא זה זכרונו בגד בו) התקבל הרושם כי הנתבעים ניהלו בחוסר תום לב מו"מ עם שני שוכרים מבלי לחשוף זאת בפניהם עובדה זו, כך תאר זאת עו"ד אייל: "...פניתי לבנימין שור טלפונית ולקח זמן עד שהוא התרצה לשתף פעולה איתי והוא העביר לי טיוטה של הסכם שכירות. הטיוטה לא היתה מקובלת עליי והחלפנו מס' פעמים טיוטות. בשלב מסוים התקבל הרושם גם אצלי וגם אצל יוסף בנימין שעו"ד שור מנהל בו זמנית משא ומתן עם מישהו אחר לגבי אותו נכס ושלא ניתן או קשה להגיע איתו להסכמה", (עמ' 56). כך תאר זאת מר אילן בק: "אציין כי לא נאמר לי מעולם ע"י עו"ד שור כי מתנהל מו"מ מקביל על כל צד שלישי שהוא להשכרת הנכס", (סעיף 17 ת/4). ואולי לא במקרה ניסה עו"ד שור להסוות בתצהירו (נ/8 סעיף 25) את הקשר שהיה לו עם עו"ד אייל, למרות שלפי עדות עו"ד אייל הם שוחחו "הרבה פעמים בטלפון", (עמ' 62). עו"ד שור להסתיר עובדה זו בתצהירו כאמור ועל פי עדותו כמתואר בעמ' 108 הוא לא סתר את דברי עו"ד אייל. כשניתנה לעו"ד שור הזדמנות לתת הסבר לתוכנו של סעיף 25 לתצהירו שאינו תואם את האמת כולה, הוא בחר לתת תשובה תמוהה ואפנה לדבריו כמתואר בעמ' 110: "ש. אני קורא את סעיף 25 לתצהיר שלך והרושם העולה ממנו כאילו לא היה לך קשר עם שמעון אייל ותדמור. אחת הטענות המרכזיות בתיק הזה היא לקיומו של קשר בין ורד הכרמל, שמעון אייל, משפחת פארן ובנימין שור, מדוע לא טרחת בסעיף 25 לתצהיר לספר לנו על הטיוטה שהחלפת עם שמעון אייל, על זה שהוא התקשר אליך טלפונית, על זה שדיברתם על משא ומתן בעניין תדמור. למה זה לא כתוב בסעיף 25 לתצהיר שלך? ת. אני בכלל לא מבין את השאלה. המון דברים לא כתבתי בתצהיר שלי כולל התנ"ך ודברי שקספיר...". כשהסתבר שאפילו טיוטת הסכם עם ורד הכרמל הוכנה ע"י עו"ד שור ובה מופיע שמו של עו"ד אייל, ת/15 סעיף 54, עדיין בחר עו"ד שור כמתואר בעמ' 108 לנסות ולשער מה הסיבה להתנהגותו, במקום למסור גרסה פוזיטיבית ובפועל נמסרה תשובה ריקה מתוכן שהיא מסתיימת באמירה התמוהה "ייתכן וסתם שלחתי לו טיוטה". הנני משוכנע כי "סתם" לא נשלחה טיוטה וייתכן כי עו"ד שור מעדיף שלא להציג את העובדות האמיתיות מסיבות השמורות עימו. הסיבה לשמה הצגתי את התנהגות עו"ד שור בשם הנתבעים במהלך המו"מ עם מר אילן בק נועדה להמחיש עד כמה לא ניתן להאמין לגרסת הנתבעים שניסו לתמרן בין 3 גורמים, התובעים, מר אילן בק וורד הכרמל, תוך הסתרת עובדות מהותיות מצד אחד ויצירת מצג כלפי כל אחד מהם לרבות כלפי מר בק כי עו"ד שור מייצג את הבעלים. למועד תחילת המו"מ עם ורד הכרמל יש חשיבות באשר לתום ליבם של הנתבעים, בנושא זה הייתי מצפה מהנתבעים לא להסתפק באמירה בע"פ כנטען ע"י מר פארן בסעיף 15 לתצהירו נ/7 אלא בהצגת מסמך אוטנטי- טיוטת הסכם או מכתב המצביעים על תחילת הקשר עם ורד הכרמל, ממנו היה גם ניתן ללמוד מי היו המעורבים במו"מ מטעם הנתבעים. הסתרת מסמכים אלו יוצרת חזקה כי תוכנם היה פועל לחובת הנתבעים. בנושא זה אבהיר כי איני מאמין לטענה לפיה עו"ד שור לא עדכן את מר פארן באשר למה שהתרחש גם בטרם הגיע המו"מ לכדי סיום, שלב בו הושגה הסכמה לגבי התנאים. כך למשל במהלך המגעים הייתה צריכה להתקיים ביום 2.7.03 ישיבת הוכחות בתביעה שהגיש מר פארן נגד התובעים, הישיבה נדחתה בשל אותם מגעים, הייתכן כי מר פארן לא ידע מדוע הוא לא צריך לבוא ולהעיד בבית המשפט ביום 2.7.03. לאור האמור לעיל הנני קובע כי התובעים קיימו את חלקם על פי הסכם הפשרה, הם הביאו כשוכר פוטנציאלי את מר אילן בק, המו"מ עם מר בק הגיע לכדי סיום מוסכם לגבי כל תנאי השכירות והיתה לנתבעים האפשרות להתקשר עם מר בק בהסכם. בדרך זו פרעו למעשה התובעים את חובם כלפי הנתבעים ודין תביעתם להתקבל. מי היה הגורם שהביא להתקשרות עם י.ב. ורד הכרמל למעלה מן הצורך אדון בטענת החלופית של התובעים ולפיה הם הביאו את י.ב. וורד הכרמל כשוכר חלופי ומאחר ואין מחלוקת כי נכרת הסכם שכירות עם ורד הכרמל כל שנותר לבחון מיהו הגורם שהביא לאותה התקשרות. זה השלב להזכיר כי עד חשוב שהיה מעורב בקשר עם ורד הכרמל הוא מר רפאל תדמור אשר התובעים עשו מאמצים רבים להביאו להעיד, אך מר תדמור ביקש שלא להעיד מסיבות רפואיות ובקשתו נענתה תוך מתן אפשרות לתובעים להביא כעדים מטעמם את נציגי ורד הכרמל. משהובא העד מר בני יוסף מנהלה של ורד הכרמל כעד מטעם התובעים, הסתבר עד מהרה כי עד זה השמיט בעדותו את הבסיס לטענת התובעים כי הם היו אלו שהביאו לעסקת השכירות בין הנתבעים לבין ורד הכרמל. אמנם מר בני יוסף חתם על מכתב ת/13 שבו הועלתה על הכתב גרסתו, הכוללת אמירה כללית כמתואר בסעיף 6 אשר תומכת לכאורה בעמדת התובעים, אלא משנתבקש מר בני יוסף לפרט לפרטי פרטים את שהתרחש, הסתבר מעדותו כי תחילת הקשר שהביאה גם להתקשרות בהסכם עם הנתבעים היתה ביוזמת ורד הכרמל או כדברי מר בני יוסף: "ש. אתה ביקרת בנכס ביוזמתך וללא ליווי במהלך שנת 2003. מתי היה אותו ביקור? ת. לא זוכר תאריך מדויק אך יודע שזה היה בשנת 2003. עפו שמועות שהבית אבות בפשיטת רגל. הלכתי לראות את המקום", (עמ' 73). הוא מוסיף ומסביר כי המשך התנהגותו בעקבות אותן שמועות, לא היתה מושפעת מהתובעים: "ש. בסעיף 2 אתה מדבר על פגישה של עם עו"ד אלי דורון בעניין שלא קשור לנושא. בקשר למה נפגשתם? ת. היתה לנו פגישה במשרד של אלי דורון עם חבר משותף ובמהלך הפגישה הזאת שאלתי אותו מאחר וידעתי שאבא שלו אחד השותפים בנכס שאלתי אותו לגבי הנכס והוא נתן לי את מס' הטלפון של אונגר. ש. האם עו"ד אלי דורון סיפר לך מי בעלי הנכס? ת. לא. ש. מאוחר יותר אונגר או תדמור סיפרו לך מי בעלי הנכס? ת. לא..." משמע עד כאן התובעים לא עשו דבר, במישרין או בעקיפין לקידום ההתקשרות בין ורד הכרמל לבין הנתבעים. עוד מוסיף עד התביעה מר בני יוסף כי לא רק שהוא זה ש"גילה" את קיומו של הנכס, הוא היה זה שיזם קשר עם התובעים או עם מר תדמור כי חשב שהם בעלי הנכס: "ש. אתה פנית אליו לעו"ד אייל? ת. כן. אני חשבתי שהנכס שייך לתדמור אונגר ודורון וכאשר פניתי לשמעון אייל ואמרתי לו , לא היו תשובות ברורות שאני אוכל לנהל איתו משא ומתן. הוא זרק לי טיפ על פארן. רק אחרי זה התחלתי לסגור את הפאזל אז הבנתי שזה לא שלהם והנכס של מישהו אחר.... ש. בעצם המשא ומתן מול עו"ד שמעון אייל בעצם לא היה כי הם לא היו בעלי הנכס? ת. נכון. התברר שכאשר הוא זרק את הבונבון כי הוא זרק את השם של פארן הבנתי שהם לא בעלי הנכס ולא היה שום משא ומתן... ש. איך הגעת למשא ומתן עם בעלי הנכס בסופו של דבר? ת. בסופו של דבר התחלתי לברר מי באמת בעל הנכס והגעתי לכך שזה מר פארן וניגשתי לעו"ד רם כספי שמייצג אותי ואני אמרתי לו שאני חושב שזה פארן מירושלים. מאז כל המשא ומתן התנהל במישרין בין עו"ד ספי לעו"ד של פארן. ש. השוכרים הקודמים של הנכס היו מעורבים במשא ומתן? ת. לא.... (עמ' 75). בדברי סיום אלו, הבהיר מר בני יוסף בעדותו האמינה כי לא היתה לתובעים כל מעורבות בהתקשרות שנוצרה בין ורד הכרמל לבין הנתבעים וניתן להבין מכך כי לא במקרה לא בחרו התובעים להביאו כעד מטעמם במועד המקורי שנקבע להבאת עדויותיהם. ר' גם תשובות מס' 4,5,6 בנ/5 המצביעות על אי קיום קשר כל שהוא בין הסכם ההתקשרות שנכרת בין ורד הכרמל לבין הנתבעים. חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של עו"ד שפורנג שאישר כי במו"מ שהוא ניהל בשם התובעים לא אוזכרה שמה של ורד הכרמל, (עמ' 20). מר אונגר בעדותו אומר דברים דומים, (עמ' 32-33). במאמר מוסגר אציין כי התובעים מניחים הנחות מהנחות שונות בדבר מעורבותו של מר תדמור (ר' סעיף 33 לסיכומיהם). גם אם היה מוכח כי מר תדמור היה זה שהביא להתקשרות עם ורד הכרמל הרי שאין בכך לסייע לתובעים שלו רצו לקיים חלקם בהסכם הפשרה בנושא זה, היה עליהם להביא את השוכר החלופי באופן ישיר. בנושא זה לתובעים בסיכומיהם טענות רבות נגד מר תדמור ר' למשל סעיף 4.1 או סעיף 34 לסיכומיהם, אלא שטענות אלו מקומן אינו בהליך זה, מר תדמור והנתבעים הינם בעלי אישיות משפטית שונה ולא ניתן לייחס את מעשיו של מר תדמור למי מהנתבעים. לאור האמור לעיל הנני קובע כי התובעים לא הביאו להתקשרות שנכרתה בין הנתבעים לבין ורד הכרמל ולכן תשלומי השכירות ששילמה ורד הכרמל או חלק מהם אינם יכולים להחשב כתשלומים ששולמו על חשבון חובם של התובעים. האם חברת פארן התחייבה להשתתף במחצית מעלות השיפוצים לטענת התובעים הוסכם בע"פ בראשית שנת 97 בינם לבין מר פארן כי התובעים ישקיעו בנכס סכום של כ-1.5 מליון דולר, חברת פארן תממן מחצית מעלויות השיפוץ והשכירות תוארך ב-10 שנים החל מחודש 8/00. התובעים טוענים כי השקיעו בנכס סכום של 4,966,925 ש"ח (נומינלי) ומחצית מסכום זה- 2,483,346 ש"ח על הנתבעים להשיב להם ובכך למעשה נפרע חובם. לצורך הכרעה בתיק זה, די עם יוכח כי מחצית עלות השיפוצים גדולה מגודל החוב המוסכם, 275,000 ש"ח לכל תובע. התובעים באמצעות תצהירו של מר אונגר ת/2 על נספחיו הוכיחו כי עלות השפוצים גבוהה מהסכום של 550,000 ש"ח. בנושא זה אציין כי הנתבעים לראשונה ניסו לחלוק על הסכומים בסעיף 63 לסיכומיהם. ומשהוגשו המסמכים ללא הסתיגות, ללא חקירה נגדית ומבלי שהוצגו נתונים אחרים, ניתן לקבוע כי הוכח כי עלות השיפוצים הגיעה למצער לסכום של 550,000 ש"ח הנ"ל. לאחר ניתוח טענות הצדדים שוכנעתי כי דין טענת התובעים בדבר הסכם בע"פ בנושא השפוצים להדחות והרושם המתקבל הוא כי מדובר בגרסה שנטענת בדיעבד לצורך ההתמודדות המשפטית. לא רק שטענת התובעים לא נתמכת במסמך, היא סותרת תוכן ההתכתבויות שבין הצדדים. גם התנהגות התובעים "בזמן אמת" לא מתיישבת עם טענה זו. התובעים לטענתם החלו להוציא את הוצאות השיפוץ כבר בשנת 96, אם הוסכם כי הם זכאים למחצית העלויות, מדוע לא דרשו את המגיע להם כבר משנת 96. אם לא די בכך, חשוב לזכור כי בשלב מסוים נוצר חוב בגין דמי שכירות, אותו דרשו הנתבעים נחרצות מהתובעים תוך איום בביטול הסכם השכירות, (ר' למשל מכתב עו"ד רבני מיום 12.3.01 -נ/1 נספח כז' לכתב ההגנה). התובעים באותו שלב לא השיבו בתגובה כי מגיע להם סכום של כ-2.5 מיליון ש"ח בגין החזר עלויות שפוצים, להיפך בתשובתם הם הודו בחוב והם הציעו מנגנון לפרעונו, למשל בדרך של פתיחת תיק הוצל"פ בסכום של 240,000 ש"ח (נ/1 נספח כו' לכתב ההגנה). התובעים אפילו הפקידו ערבויות בנקאיות להבטחת חובם. (נספח ו' לת/2 אליו מפנים התובעים בסיכומיהם אינו כולל התיחסות לנושא השיפוצים ולכן אין הוא מסייע לעמדתם). גם בטיוטות הרבות שהוחלפו בין הצדדים, לקראת התקשרות עם דייר חלופי, אין אזכור ולו ברמז לדרישת התובעים לקבל החזר בגין שפוצים אותם התחיבו לכאורה הנתבעים להחזיר, למרות שמר אונגר אישר כי עו"ד דורון שכתב את התייחסותו לטיוטות באותו שלב ידע על השיפוצים, (עמ' 30). הייתכן כי עו"ד דורון היה מתעלם מזכות התובעים לקזז את המגיע להם מתוך החוב הנטען, לו היתה זכות כזו . מיותר לציין כי כשמדובר בסכום משמעותי של כ-2.5 מליון שקל, לו היתה טענת התובעים נכונה- הייתי מצפה כי היא תטען בכל הזדמנות כשבפועל היא לא נטענה מעולם עד לשלב פתיחת ההליכים בבית המשפט. אם לא די בכל אלה הרי שלפי הסכם השכירות (האחרון שהיה בתוקף, נספח ת/3 לנ/7), התחייבו השוכרים לתקן כל דבר הטעון תיקון (סעיף 4ג) ולהשיב את הנכס במצב תקין (סעיף 21) ומכאן שעליהם היה לשאת בתיקונים השוטפים במידה והיו כאלה. יובהר כי כאשר היה סיכום בקשר להשתתפות בשיפוצים הדבר נכתב במפורש (ר' סעיף 5 לנספח א' לתצהיר מר פארן). טענת התובעים כמתואר בהדגשה בסעיף 60 לסיכומיהם, לפיה בין הצדדים היה נוהג של הסכמות בע"פ, לא מתיישבת עם המסמכים השונים כאמור לעיל לפיהם תועדו בכתב הסכמות מהותיות ועם העובדה כי דווקא עם התובעים הספציפיים עצמם נחתם הסכם. ניסיון התובעים לטעון כי אין הגיון בשפוץ המבנה גם לאחר תום תקופת השכירות אלא אם הוסכם כאמור, הינה טענה שניתן למצוא לה הסברים מהסברים שונים. למשל שאיפות ותקוות התובעים להאריך תקופת השכירות, שאיפות שלא יצאו אל הפועל או התחייבות התובעים להחזיר חזקה כשהנכס במצב טוב וסביר. ואם נזכור כי התובעים טוענים כי הם זכאים רק להחזר מחצית העלויות, אותו נימוק ששכנע את התובעים להשקיע את המחצית האחרת אותה הם לא תובעים, ישמש כנמוק מדוע פעלו כפי שפעלו. גם העובדה כי מהסכמים השונים ניתן ללמוד כי בעלי הנכס התקשרו תמיד בהסכמים לפיהם השוכרים אחראים לממן על חשבונם את כל התיקונים לרבות בלאי סביר תומכת בעמדת הנתבעים לפיה לא הסכימו בע"פ להסכם הסותר מדיניות זו (ר' למשל סעיפים 4ג' ו-13 להסכם האחרון עם התובעים וסעיף 18 להסכם השכירות עם ורד הכרמל, נספח ט' לת/1). אין מחלוקת כי מר פארן חתם בחודש 12/96 על תוכניות וההיתרים הנדרשים לשם ביצוע עבודות השיפוצים, (ר' סעיף 18 לתצהירו מיום 13.2.02), אלא שחתימתו היוותה אישור לביצוע השיפוצים ולא התחייבות לשאת בעלותם. עלות שלא היה ידועה באותו שלב. הייתכן כי מר פארן הסכים לתת לתובעים "שיק פתוח" שהתברר כיום כי סכומו עומד על כ-4.9 מליון ש"ח נומינלי מבלי שידאג להסדיר הנושא בכתב. לפי נספח ת/14 לתצהיר מר פארן, ביום 20.4.98 כשנה וחצי לאחר אותה פגישה, אישרו התובעים כי הם "מוותרים על כל טענה בגין הבניה שבנו והשקעות שהשקיעו או ישקיעו, אם השקיעו או ישקיעו בנכס" וגם מסיבה זו דין טענתם להידחות. הפניית התובעים לסעיף 7 לחוק השכירות והשאילה, סותרת טענתם לפיה בעל הנכס התחייב לשאת רק במחצית מהעלויות. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את טענת התובעים לפיה הוסכם שהם זכאים להחזר מחצית מעלויות השיפוצים שערכו בנכס, אין בכך כדי להביע עמדה באשר לחובת בעל הנכס לתקנו או לשאלת עילת עשיית עושר ולא במשפט שכן הדיון בתביעה צומצם על פי ההסדר הדיוני רק לשאלה אם הוסכם על השבת מחצית מעלות השיפוצים והסכמה שכזו לא הוכחה. סיכום לאור האמור לעיל הנני מקבל את התביעה וקובע בהתאם להוראות ההסכם הדיוני מיום 2.12.03 כי התובעים סילקו כלפי הנתבעים את חובם הכספי בסך 275,000 ש"ח (לכל אחד מהם) בכך שהביאו לנתבעים את מר אילן בק כשוכר פוטנציאלי. המו"מ עם מר בק הגיע לכדי סיום מוסכם לגבי כל תנאי השכירות והיתה לנתבעים האפשרות להתקשר עם מר בק בהסכם, בדרך זו פרעו למעשה התובעים את חובם כלפי הנתבעים. הנני מחייב הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד בשיעור של 35,000 ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום. בקביעת גובה שכר הטרחה לקחתי בחשבון את תוצאת ההליך, מספר הישיבות ודרך ניהול ההליך ע"י שני הצדדים שהביאו להתארכותו שלא לצורך, (ר' למשל סעיף 11 להחלטה מיום 8.7.09). חוזהשכירותהסכם פשרהפשרה