קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת תביעת פלת''ד בבית משפט השלום למחוזי: 1. התובעת הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה והעברת הדיון בה לבית המשפט המחוזי חיפה. הנתבעת הגישה תגובתה לבקשה ואילו התובעת השיבה לתגובה ומכאן החלטתי. 2. התובעת, ילידת 1950, הגישה ביום 11.6.2006 תביעתה בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 14.3.2006. 3. בעקבות התאונה סבלה התובעת משבר מרוסק בפרק ירך שמאל ושבר בחלק מקורב של עצם הזרוע הימנית. התובעת נותחה, הושם קיבוע פנימי של השבר בירך והגפה השמאלית התחתונה הושמה בגבס. השבר בזרוע ימין טופל במתלה. בהמשך, אובחנה כסובלת מ - DROP FOOT ובדיקת EMG הדגימה נזק מלא לעצב הפרונאלי משמאל ונזק קל לעצב הטיביאלי. עוד נמצאה הגבלה ניכרת בכתף ימין. עקב התאונה נזקקה התובעת לאשפוזים הן במרכז שיקום והן בבית החולים, לאחר מספר ניתוחים שנאלצה לעבור. התובעת הגישה בקשה למינוי מומחים בתחומים האורטופדי, השיקומי, הנוירולוגי, הפסיכיאטרי והפסיכולוגי. ביום 7.2.2007 מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (ד"ר אוטרמסקי ז"ל). לאור מצבה הרפואי של התובעת באותה עת, לא היה טעם בבדיקתה של התובעת וד"ר אוטרמסקי ז"ל בדק אותה בסופו של דבר ביום 27.11.2008 והגיש את חוות דעתו ביום 29.12.2008. בחוות דעתו קבע ד"ר אוטרמסקי ז"ל כי נותרה לתובעת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 63% (50% בגין אי התאחות עצם הירך השמאלית, 15% בגין הגבלה בתנועות כתף ימים ו - 10% בגין שיתוק חלקי של העצב הפרונאלי). 4. במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני כבוד השופט אליקים ביום 25.2.2009 בקש ב"כ התובעת למנות מומחה בתחום השיקומי. בית המשפט השאיר את ההחלטה בעניין זה, לאחר שהתובעת תגיש תצהיר עדות ראשית. תצהיריה של התובעת הוגשו ביום 2.8.2009. עקב מינויו של כבוד השופט אליקים לבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לטיפולי. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני ביום 22.4.2009 הודיעה ב"כ הנתבעים כי היא עומדת על חקירת המומחה. לאור עמדת הנתבעת, נקבעה ישיבה לחקירת המומחה ליום 13.10.2010. דא עקא, שלמרבה הצער, התברר כי ד"ר אוטרמסקי ז"ל נפטר. 5. לאור הסכמת הצדדים, מונה פרופ' רופמן כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, במקום ד"ר אוטרמסקי ז"ל. בחוות דעתו מיום 27.6.2010 (אשר הוגשה ביום 21.7.2010) קבע פרופ' רופמן כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 79.7%. 6. לאור בקשתה של הנתבעת לחקור את פרופ' רופמן על חוות דעתו, קבעתי כי המומחה יחקר ביום 13.10.2010, המועד בו אמור היה להחקר ד"ר אוטרמסקי ז"ל. למרבה הצער, לא התייצב פרופ' רופמן לחקירה עקב אשפוזו בבית החולים. במהלך הישיבה שהתקיימה באותו יום, בקשו הצדדים לקבוע את התיק להוכחות, אז ייחקר גם המומחה מטעם בית המשפט. ב"כ התובעת הודיע לראשונה בישיבה זו כי ישקול הגשת בקשה להעברת התיק לבית המשפט המחוזי, מאחר ועל פי החישובים אותם ערך, נזקיה של התובעת גבוהים מגבול סמכותו של בית משפט השלום. התיק נקבע להוכחות ליום 23.2.2011 וניתנה לתובעת אפשרות להגיש בקשתה להעברת התיק לבית המשפט המחוזי עד ליום 2.11.2010. 7. ביום 1.11.2010 הגישה התובעת בקשות לתיקון כתב התביעה ולהעברת התיק לדיון בפני בית המשפט המחוזי. לטענתה, חלו שינויים קיצוניים במצבה הרפואי והתפקודי. בנוסף, נגרמו לה הוצאות רבות להשלמת תקופת אשפוזה במרכז השיקום, הוצאות לרכישת עזרים רפואיים, תרופות, נסיעות, טיפולים פסיכיאטריים וטיפולי פיזיוטרפיה, הוצאות ניידות והתאמת דיור. המקור העיקרי להגדלת סכום התביעה הוא בתביעת המיטיבים (בעלה ושלושת בניה), אותם עתרה התובעת לצרף לתביעה, ועזרת צד ג' לעתיד. לטענתה, משפחתה נאלצה לשנות באופן קיצוני את שגרת חייה ולהתמסר לטיפול בה, עזרה הניתנת במשך כל שעות היממה. התובעת עתרה במסגרת טיוטת כתב התביעה המתוקן למנות מומחים רפואיים נוספים בתחום הנוירולוגי, הפסיכיאטרי, הפסיכולוגי והשיקומי. ייאמר מיד, מאז מינויו של המומחה בתחום האורטופדי, לא חזרה התובעת על בקשתה למינוי מומחה זה או אחר, למעט מומחה שיקומי. עניין זה אף לא עלה בישיבה האחרונה, בה אמור היה להחקר פרופ' רופמן, אז טען ב"כ התובעת לראשונה, כי הוא עתיד להגיש בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי. התובעת גם לא צרפה מסמכים חדשים שיעידו על הצורך במנוי מומחים נוספים. לפיכך, אין מקום לקבל טענותיה בעניין זה. 8. התובעת נמקה את עיתוי הגשת הבקשה בכך שהמתינה לחקירת המומחה (ד"ר רופמן) וכי לנתבעת לא ייגרם כל נזק עקב העברת הדיון. ב"כ התובעת הדגיש כי הבקשה נסמכת על חוות דעתו של ד"ר רופמן שכן, טרם מתן חוות דעתו לא יכלה התובעת להעריך את נזקיה והוצאותיה. 9. הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה, כי היא מהווה מקצה שיפורים ונגועה בחוסר תום לב שכן, כל העובדות היו ידועות לתובעת לכל המאוחר ביום 2.8.09, עת הוגש תצהיר העדות הראשית מטעמה, המשמש גם תמיכה לבקשתה זו. הנתבעת טענה כי התובעת העלתה את כל טענותיה בדבר מגבלותיה, הן בפני ד"ר אוטרמסקי ז"ל והן בפני פרופ' רופמן ולכל המאוחר, היו בידיה כל הנתונים עת הגישה את תצהיר העדות הראשית שלה ביום 2.8.2009. לטענתה, התיקון המבוקש ע"י התובעת אינו כזה שבלעדיו לא ניתן להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, הבקשה הוגשה בשיהוי ומכילה בעצם תביעה חדשה - תביעת המיטיבים. לשיטתה, השינוי המבוקש יביא לשיבוש וסיבוך ההליכים מקום בו לטענתה לא קיים סיכוי ריאלי כי גובה הפיצוי שייפסק, לאחר הניכויים הגבוהים הקיימים בתיק, אכן יעלה על סמכות בית משפט השלום. 10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, כמו גם ביתר המסמכים בתיק, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשות להדחות. 11. בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, רשאי בית המשפט, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות.   ככלל, בית המשפט יעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, ככל שיתברר לו כי התיקון נדרש לצורך בירור המחלוקות בין הצדדים והוא יעתר לבקשה מעין זו ביתר קלות בשלבים מוקדמים של התביעה. בתי המשפט נוהגים בגישה ליברלית בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות אולם, לא מדובר בהיתרים גורפים. בעת בחינת בקשה לתיקון כתב התביעה, יש לבחון את השלב בו היא מוגשת, הסיבה להגשתה באופן כללי והסיבה להגשתה באיחור מקום בו ההליך נמצא בשלב מתקדם. לצד הפסיקה הליברלית בתיקון כתבי טענות עומדים בתי המשפט על גורמים נוספים שעל בית המשפט לשקול, בעת דיון בבקשה לתיקון כתב תביעה. למשל, האם יש בתיקון כדי לקפח את הצד שכנגד או שמא, הבקשה הוגשה שלא בתום לב (ראה רע"א 1118/06 סימי הראש נגד מדינת ישראל (2.7.06), בש"א (מחוזי י-ם) 3815/08 KAYEMA-ICII שותפות בלתי רשומה ואח' נגד BABCOCK & BROWN ואח' (6.05.2009). בנוסף, יש לבחון האם תיקון כתב התביעה עולה בקנה אחד עם "טובת כלל ציבור המתדיינים", שעה שבית המשפט יאלץ להקדיש לתביעה זו זמן שיפוטי מוגזם, על חשבונם של המתדיינים בתיקים אחרים (רע"א 10005/08 צאלח צויר נגד קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', (29.3.09). ככל שעסקינן בתביעת נזיקין, על בית המשפט לשקול האם אכן יש בסיס לטענות התובע לפיו, קיים סיכוי ריאלי שיפסקו באותו מקרה נדון פיצויים שיעלו בסכומם על סמכות בית משפט השלום (רע"א 2992/98 לודמילה ספקטור נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(3) 673). 12. התובעת תמכה בקשותיה בתצהיר העדות הראשית שהוגש על ידה ביום 2.8.2009. מעבר לכך, לא צורף תצהיר נוסף לאימות העובדות הכלולות בבקשות. לפיכך, ברור כי העובדות שבבסיס בקשותיה, לרבות עזרת המיטיבים הנטענת וכל עזרת צד ג' אחרת, היו ידועות לה לכל המאוחר במועד הנ"ל, כשנה ושלושה חדשים טרם הגשת הבקשות. בתצהיר העדות הראשית מטעמה פרטה התובעת את השינוי שנאלצה משפחתה לעבור מאז התאונה ובעקבותיה, על הצורך בהתאמת הדיור ובפרט, על היותה מרותקת לכסא גלגלים והעזרה לה נזקקה. כל אלה גם עלו במכלול תלונותיה בבדיקתה על ידי פרופ' רופמן ביום 18.6.2010. אכן, כפי שטענה הנתבעת בתגובתה, הזמן הרב שחלף ממועד הגשת תצהיר העדות הראשית (ואף מאז הגשת חוות דעתו של פרופ' רופמן) והשלב המתקדם של ההליך, עומד לתובעת לרועץ בכל הנוגע לבקשותיה. השיהוי הרב בהגשת הבקשות אף יכול ללמד על הבנתה והסכמתה של התובעת לכך שהפיצוי שיפסק לה ממילא אינו עולה על גבול סמכותו של בית משפט השלום. יש להוסיף על כך את השיקולים הנוגעים לאופן ניהול התביעה, שבוש ההליך, סרבולו והארכתו, כאשר למעשה, עותרת התובעת להתחיל את התביעה מחדש (ראה בר"ע (חיפה) 196/06 מירופלסקי אלכסנדר נגד וולובסקי אנטולי ואח' (19.2.2006), הנזכר בתגובתה של ב"כ הנתבעים). 13. אמנם, עסקינן בתביעה לפיצויים מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כאשר הוכחת עניינים שברפואה מסורה למומחים רפואיים המתמנים על ידי בית המשפט. גובה הנכות ופרטי המגבלות של הנפגע אינם ברורים עם הגשת התביעה וניתן לבררם, בדרך כלל, רק לאחר קבלת חוות דעת המומחים. בענייננו, אין חולק כי התובעת נפגעה בתאונה בצורה קשה. יתכן אף, מאז שהוגשה חוות דעתו של ד"ר אוטמרסקי, השתנה לרעה מצבה של התובעת וראיה לכך, הינו שיעור הנכות אותו קבע פרופ' רופמן בחוות דעתו מיום 18.6.2010. אלא, שכל העובדות והמגבלות הנטענות, היו ידועות לתובעת בעת הגשת תצהיר העדות הראשית שלה, כתשעה חודשים לפני כן. ד"ר רופמן קבע בחוות דעתו כי נותרה לתובעת הגבלת תנועות קשה בכתף ימין, הנובעת מן השבר בראש הזרוע שהתחבר בעוות קשה והרס שלם של הכתף. בנוסף, השבר בירך שמאל, שנותח ארבע פעמים, לא התחבר עד היום ולמעשה, באזור השבר התפתח מצב של "אי חיבור" היפוטרופי ולכן גם אין סיכוי לאיחויו בעתיד. פרופ' רופמן קבע כי התובעת אינה מסוגלת לעמוד או לשאת משקל על רגלה ובנוסף, היא סובלת ממצב של "כף רגל צנחה", שהתפתח לאחר התאונה. "כל הפגימות האלו, גורמות למצב של חוסר אפשרות לעמוד, להלך ולמעשה לנהל כמעט את כל חייה ופעילותה מתוך כסא הגלגלים. חוסר האפשרות להשען על הליכון נובע גם מן העובדה של הרס מיפרק הכתף מימין, עם ההגבלה הקשה והקושי להשען על יד ימין". ניתן להניח, כי שלוב הפגימות, קרי - ההגבלה הקשה בתנועות הכתף, עם חוסר האפשרות לעמוד - אכן מגביל את התובעת בפעולותיה היומיומיות ולכאורה, מצריך עזרת צד ג' לא מבוטלת. 14. עם זאת, טענותיה של התובעת בנוגע לשיעור הפיצוי המגיע לה, כפי שבאו לידי ביטוי בבקשה לתיקון כתב התביעה, כמו גם בבקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי, מופרזות, חסרות פרופרציה לנתונים בתיק וחורגות מגבול הסביר. התובעת הינה ילידת 1950, מעולם לא עבדה ובעת התאונה סבלה זה מכבר מתחלואים שונים, חלקם בתחום האורטופדי - נוירולגי, אשר באו לידי ביטוי בחוות דעתו של פרופ' רופמן. בנוסף, יש לקחת בחשבון ניכויים בסכומים בלתי מבוטלים בגין תגמולים של המוסד לביטוח לאומי. לאור הנתונים בתיק, לרבות מצבה הרפואי של התובעת, נכויותיה, ראשי הנזק השונים בגינם דורשת התובעת פיצוי ובהתחשב בניכויים הגבוהים הצפויים, אינני סבור כי עשויים להפסק לתובעת פיצויים בסכום העולה על סמכותו של בית משפט השלום. אם נוסיף לכך את השקולים שפורטו לעיל, בדבר השיהוי הניכר בהגשת הבקשות, השלב בו מצוי התיק (טרם דיון הוכחות), סרבול ההליך והארכתו, הרי שאין מקום להעתר לבקשות. 15. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשות. בנסיבות העניין, תילקחנה בחשבון הוצאות הליך זה בפסק הדין.תאונת דרכים