קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העלבת עובד ציבור - הימנעות מהרשעה: ביום 25.7.10 הרשעתי את הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירה של העלבת עובד הציבור פרופ' גבי ברבש, מנהל בית חולים איכילוב - עבירה על סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), וזיכיתי אותו מביצוע עבירות זיוף והתחזות כאדם אחר. הרשעת הנאשם התבססה על תשדורת דואר אלקטרוני שנשלחה על ידו ביום 23.6.08 למנכ"ל משרד הבריאות, לחמשת מנהלי בתי החולים הממשלתיים הגדולים, לגזברי בתי החולים ולמנהלי מערכות המידע בבתי החולים, וזו לשונה: "לכבוד: מנכ"ל משרד הבריאות, מנהלי בתי החולים, גזברי בתי החולים, מנהלי מערכות המידע. לאחרונה מפעיל גבי ברבש מסכת לחצים קשה על מנכ"ל המשרד והמנמ"ר שלו, כדי להאריך שוב את ההסכם עם חברת סקר. לא להאמין, שוב. הארכה חוזרת כמידיי הנמשכת כבר 10 שנים, כל פעם בשל תירוץ אחר. העושק של גבי ברבש אותנו, את בתי החולים, בעיקר עבור הצרכים האישיים שלו ועבור בית החולים אותו הוא מנהל, חייב להסתיים מייד. כבר שנים שתרומה של חברת סקר לפרויקט זניחה. אנחנו משלמים מיליוני שקלים עבור עסקיו האפלים של גבי ברבש עם אנשי סקר. התירוץ הפעם לפיו סקר חייבת ללוות את העלייה לאוויר של בית החולים תל השומר פשוט לא נכון, שקר מוחלט, ומאד פשוט לבדוק את זה מול אנשי תל-השומר. התירוץ השני לפיו השינויים בחברת HP יגרמו לנו בעיות - גם הוא מגוחך לחלוטין כי מי אם לא חברת סקר וישראל עצמו, יזמו את המשבר ואת הפיטורים של שימשי. עד מתי יגנוב מאיתנו גבי ברבש כסף? עד מתי ירמה את כולנו? כמו בפרשת אולמרט יום אחד נגלה את המעטפות שמעבירים ישראל ושות' לגבי ברבש שעושה בכסף שלנו כבתוך שלו. אני מציע לעצור את המהלך מייד ולבדוק את העבר. חברים, אל תדומו ותגידו שלא ידעתם, זה הזמן לעצור את הפשע". באי-כוח הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לסוג ומידת העונש הראויים בתיק זה - באי-כוח המאשימה טענו, שיש להותיר את הרשעת הנאשם על כנה, ולהשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, ובנוסף מאסר מותנה וקנס, ואילו באי-כוח הנאשם עתרו לביטול ההרשעה וחיוב הנאשם בביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור, כהמלצת שירות המבחן. ב"כ המאשימה הדגיש את החומרה שבמעשי הנאשם, שבהיותו בכיר בפרויקט מחשוב ממשלתי, ניצל את מעמדו והיכרותו עם המערכת בכדי להשמיץ ולגדף את פרופ' ברבש, תוך שתיארו בביטויים קשים, כמופיע בלשון התשדורת. ב"כ המאשימה ביקש לדחות את הטענה בדבר התנצלות הנאשם בתשדורת השניה, שנשלחה על ידו, ככל הנראה, לאחר שגילה שעלו על עקבותיו, תוך שהפנה להכרעת הדין, שם נקבע שתשדורת זו הועברה מהחשש שמא ייתבע בתביעת לשון הרע, וביקש גם לדחות את הטיעון שהנאשם פעל מתוך רצון לחשוף שחיתות. עוד נטען, שיש לשמור על קו הגבול העובר בין חופש הביטוי ובין אמירת דברים לשם פגיעה והעלבה, והוסיף שאין מקום לבטל את הרשעת הנאשם, בשל מעשיו הפוגעניים, וכי העונש הראוי בגין מעשים אלה הוא עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, בצירוף ענישה מותנית וקנס כספי. ב"כ הנאשם טענה שהמדובר במקרה יוצא דופן, שנסיבותיו מצדיקות הימנעות מהרשעה. הנאשם, כך נטען, הינו "מלח הארץ", שפעל מתוך רצון לחשוף שחיתות, הגם שהתנהלותו היתה בעייתית, כפי שנקבע בהכרעת הדין. הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים, שירת כקצין ביחידה מטכ"לית בצה"ל, סיים תואר ראשון בטכניון בהנדסת מערכות מידע, ותואר שני באוניברסיטת ת"א במנהל עסקים וניהול מערכות מידע, עבר שני ניתוחים בארץ ובחו"ל עקב גידול בראשו והוא נותר משותק בחלק הימני בפניו. הסנגורית הפנתה לתסקיר שירות המבחן, וביקשה, כאמור, להימנע מהרשעת מרשה תוך שסמכה על קביעת בית המשפט העליון בהלכת תמר כתב. לדבריה, הנאשם אמור לעבוד בעבודות ממשלתיות, כפי שעשה בעבר, וכל הרשעה עלולה לסכל עבודה עתידית. גם אשתו, כך נטען, עוסקת בעבודה הדורשת סיווג בטחוני גבוה, והרשעת בעלה עלולה להביא להורדת סיווגה ולפגיעה אפשרית בהעסקתה. קצינת המבחן סקרה את מצבו האישי והמשפחתי של הנאשם, את מצבו הכלכלי הקשה אליו נקלע עקב סגירת העסק המשפחתי בו הועסק לאחרונה, מצבו הבריאותי, עברו הצבאי, העסקתו במשרדים ממשלתיים וסיום העסקתו בעקבות הפרשייה נשואת פסק דין זה, השכלתו, מודעותו לעבירה שביצע, הסיבות שהביאוהו לבצעה, החרטה אותה הביע על מעשהו ותחושות האשם והכאב על כך שהוא משלם מחיר אף בטרם גזירת דינו. בסוף התסקיר נכתב, שההליכים המשפטיים הננקטים כנגד הנאשם, והשלכות מעשהו על מצבו ועל עתידו התעסוקתי, מהווים עבורו גורם הרתעתי, והמליצה לבטל את ההרשעה ולהטיל עליו צו של"צ למשך 250 שעות. הנאשם דיבר בסוף משפטו, תוך שהסביר את המניע למעשיו ואת הנזק שנגרם לו ולמשפחתו בעקבות אותה פרשייה. הנאשם הוסיף וטען, כי "... הרשעה בכתב פוגעת בסיווג של רעייתי וסיווגה ירד ואולי יש וועדות שאני לא מכיר והפגיעה היא אנושה ממה שנפגעתי עד היום והפגיעה היא בכל מיני תחומים. העונש שקיבלתי עד היום הוא עונש חמור ואני לא יודע איך אנשים עוברים את ההליכים האלה". הנאשם הוסיף ואמר: "אני מתחרט חרטה כנה, עמוקה ואמיתית. אם היתה לי רק דרך להחזיר את הגלגל אחורה ולתפוס את המייל לפני שהוא נשלח, הייתי משלם כל מחיר". סוגיית אי-הרשעתם של נאשמים, שנקבע לגביהם כי ביצעו עבירה, נדונה לא אחת בבית המשפט העליון, והנשיא שמגר נתן את דעתו על כך עוד באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, בע"פ 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל, , בכותבו : " בעקבות ההודאה בעובדות או בעקבות המסקנה השיפוטית שעבירה פלונית הוכחה כדבעי לאור הראיות שהובאו בפני בית המשפט, גם באה בדרך כלל ההכרעה לפיה יש להרשיע את הנאשם. רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה. ההימנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלמוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות ". גם השופטת דורנר התייחסה לסוגיית ההימנעות מהרשעת נאשמים, וזאת בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3), 337, בעמ' 342, בקובעה: " ... ענישתו של נאשם היא אינדיווידואלית, ובית-המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על-פי מהות העבירה. ואולם, מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשי העבירה - בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על יסוד שיקולים אלה - כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם ". ובהמשך- " הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל ". והוסיפה: "...כידוע, שיקומו של נאשם - הגם שהוא מהווה שיקול מהותי שלציבור כולו עניין בו - הינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתווספים שיקולים אחרים הנובעים מאופייה של העבירה". הביטויים בהם השתמש הנאשם בתשדורת ששלח הינם ביטויים קשים: "העושק של גבי ברבש אותנו", "עסקיו האפלים של גבי ברבש", "עד מתי יגנוב מאיתנו גבי ברבש כסף", "עד מתי ירמה את כולנו", "המעטפות שמעבירים ... לגבי ברבש" - ביטויים מעליבים אלה פוגעים לא רק בכבודו של האיש הנזכר בתשדורת, גבי ברבש, אלא בכבוד המערכת עליה הוא אמון, ואולי אף בכבוד הציבור בכללותו, בהיותו עובד ציבור. טענותיו של הנאשם שבהתנהגותו ביקש הוא לחשוף שחיתות אינן מקובלות עליי - אין לתקן עוול בעוול, ואין לפגוע באדם בכדי למנוע ממנו מלפגוע באחרים. התקופה בה נהגו בני האנוש בדרך של "עין תחת עין" ו"שן תחת שן" עברה חלפה לה, והעידן המודרני דוגל בדרכים חוקיות ודמוקרטיות בהן על האדם לפעול ולנקוט, כגון: פנייה למשטרת ישראל, למבקר המדינה, או לכל גורם חוקי אחר. משלא עשה כן, ובחר לנקוט בדרך בה נקט, עבר הנאשם עבירה שעניינה העלבת עובד ציבור, והשאלה הניצבת בפניי היא, אם ניתן להסתפק במקרהו בהטלת ענישה שאיננה כוללת הרשעה, או שמא יש להרשיעו ואף להטיל עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות. הנאשם הינו אדם נורמטיבי, שעד למעידתו נשואת פסק דין זה פעל למופת, הן במסגרת התא המשפחתי והן בכל יתר המסגרות - צבא, לימודים ותעסוקה. הנאשם היה מעורב במסגרת עבודתו בפרויקטים גדולים, בתחום אבטחת מידע ופיתוח פרויקטים במשרדי האוצר והבריאות, וזאת למשך שנים רבות, החל מתחילת המילניום השני ועד לפיטוריו בעקבות פרשיה זו. על אף הדברים הקשים שכתב הנאשם אודות פרופ' גבי ברבש, ועל אף שאין צורך בהוכחת פגיעה כתוצאה מדבריו הפוגעניים, הרי שלא הובאה לעיוני כל ראיה שיש בה כדי לתאר את עוצמת הפגיעה בפרופ' ברבש, והוא עצמו בחר שלא להגיע למתן עדות, על אף שזומן לשם כך. הוגשו לעיוני פסקי דין רבים הדנים בעבירה של העלבת עובד ציבור, ואולם, באף אחד מהם לא הוטל עונש של מאסר, גם לא בעבודות שירות, זאת כאשר דובר בנאשמים בעלי עבר נקי, כנאשם שבפניי. עתירת ב"כ המאשימה להטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות לא נתמכה בפסיקה כלשהי, ונראה שהמדובר בדרישה מופרזת, שנסיבות תיק זה אינן מצדיקות היענות חיובית לה. יריעת המחלוקת שעליה יש להחליט מצטמצמת אם כן, והיא עתה נוגעת לשאלה, אם להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו מאסר מותנה, או לבטל את הרשעתו ולאמץ את המלצת שירות המבחן. הנאשם נענש כתוצאה ממעשיו הרבה מעבר לענישה שאטיל עליו במסגרת פסק דין זה - הוא פוטר מעבודתו במשרד הבריאות, והעסק המשפחתי אותו ניהל עומד בפני סגירה. חייו האישיים של הנאשם נפגעו, ואפשרויות העסקתו בעתיד, גם ללא הרשעתו, הינן מוגבלות, בשל ההשלכות הצפויות מהעבירה שביצע. הרשעת הנאשם תחסום, ככל הנראה, לחלוטין כל אפשרות העסקה בעתיד, שאיננה במגזר הפרטי, והעבירה בה הורשע איננה כה חמורה עד כדי הטלת גזירה קשה מעין זו. הרשעתו עלולה גם לפגוע בפרנסת אשתו, ובכך להותיר את ילדיהם מחוסרי כל פרנסה, ומעגל הנפגעים כתוצאה ממעשי הנאשם מתרחב לעבר כל בני ביתו, כך שהרשעתו עלולה להוביל לחריגה מהמידתיות הנדרשת. לכך יש להוסיף את עצם ניהול המשפט והקביעה שהוא ביצע עבירה של העלבת עובד ציבור, כשיקול שיש בו כדי להרתיעו מביצוע עבירות דומות בעתיד. שוכנעתי גם שחרטת הנאשם הינה כנה ואמיתית, וכי המדובר בטעות חד פעמית שלא תחזור על עצמה. ביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 250 שעות, מהווה ענישה שיש בכוחה כדי לאזן את כפות המאזניים, כאשר מצד אחד מוטלים שיקולים של אנטרס ציבורי, ומהצד האחר הונחו כל יתר השיקולים עליהם הצבעתי בפסק דין זה, כולל עברו הנקי וזיכויו משתי עבירות נוספות בהן הואשם - והכף - נוטה לכיוון ההימנעות מן ההרשעה. סוף דבר, ולאור כל השיקולים שפורטו לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם עונשים אלה, וזאת מבלי להרשיעו: עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות, אותם עליו לבצע תוך שנה מהיום. שירות המבחן יכין תוכנית של"צ ויגישה לאישור בית המשפט. קנס ע"ס 5,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתם - הקנס ישולם ב-2 תשלומים שווים ורצופים, בתאריכים 15.12.10 ו- 15.1.11 . זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, תוך 45 ימים מהיום.משפט פליליהעלבת עובד ציבור / שוטרהרשעההימנעות מהרשעהעובדי ציבור