קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הבטחת נישואין: בפני תביעה שנושאה הוא הפרת הבטחת נישואין. התובעת טוענת, כי הנתבע הבטיח שינשא לה ואף שנרשמו ברבנות, ביטל הנתבע את הנישואים בסמוך למועד המיועד. התובעת טוענת שבעקבות ההפרה נגרמו לה נזקים שבאים לידי ביטוי בעיקר בשני ראשי נזק: הפסד השתכרות, כתוצאה מצמצום היקף העבודה של התובעת לנוכח דרישתו המפורשת של הנתבע ונזקים נפשיים בסך 50,000 ₪. לתמיכה במרכיב האחרון צירפה התובעת את חוות הדעת של הפסיכולוג הקליני מר מוספיר. הנתבע מצידו טוען, שהתובעת היא שביטלה את הנישואים. לעניין ההשתכרות טען הנתבע טענות בנוגע לאופי עבודתה של התובעת, ומכיוון שלא הסכים לאופי זה דרש את הפסקת העבודה. אציין שבנקודה הנדונה היתה קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים מה היה סוג עבודתה של התובעת. תיק זה הוגש תחילה לבית המשפט לענייני משפחה וזאת לנוכח טענת התובעת שהיו הם במעמד של ידועים בציבור. הנתבע הגיש בקשה להעברת הדיון לבית המשפט השלום ואכן הדיון הועבר, לטענת ב"כ התובעת בהסכמת הצדדים, ולטענת ב"כ הנתבע, לאחר ששולמה אגרה והוגשה בקשה מפורשת בעניין זה. בבית משפט השלום התנהלו שתי ישיבות קדם משפט ואף נוהל הליך גישור. ישיבת קדם המשפט השנייה התקיימה בפני ביום 6.5.09 ובית המשפט הביע את דעתו באופן כללי לגבי תביעות מסוג זה. בית המשפט המליץ לצדדים לשקול את המשך מהלכיהם בתיק וראה דברים המפורשים בעמ' 3 לפרוטוקול. בעקבות המלצה זו לא הוגשה כל הודעה מטעם מי מהצדדים ולפיכך, הצדדים נערכו להליך ההוכחות. הנתבע הגיש בקשה לצירוף ראיה נוספת בחודש אוקטובר 2009 ובסמוך לכך. הראיה נגעה לאופי העבודה של התובעת. הבקשה הועברה לתגובת התובעת, אולם תגובה זו לא התקבלה עד ליום דיון ההוכחות היום. בפתח דיון ההוכחות היום לא התנגד ב"כ התובעת להגשת הראיה וכך אמורה היתה להישמע גם החוקרת אשר התייצבה לדיון היום. בדיון היום נשמע הפסיכולוג בלבד. בתום עדותו הצעתי לצדדים פעם נוספת לשקול את המשך צעדיהם בתיק זה וזאת בטרם יחקרו הצדדים וקרובי משפחותיהם. סברתי, שחשיפת הצדדים לחקירה תיתכן ותזיק יותר משתועיל במיוחד לצורך עתידם של הצדדים ואני מאחלת להם בכל פה שימצאו את המיועד שיענה על דרישותיהם. דברים אלה רק משתלבים בדברים שאמרתי בדיון הקודם לגבי תביעות להבטחת נישואים. המדובר בנושאים אישיים, רגישים, יחסים שבינו לבינה, שספק אם המשפט נותן להם מענה. אני מזכירה, שגם כאשר נישואים לא עולים יפה, ואין ספק שנישואים הם חוזה, אזי הצדדים הפרודים הולכים איש לדרכו תוך חלוקת הרכוש המשותף בלבד. אם זה הדין מקום שמדובר בגירושין, מדוע יש להחיל דין שונה מקום שאותה פרידה חלה עוד בשלב המשא ומתן לכאורה. ציינתי גם בדיון הקודם שרק במקרים בהם בית המשפט מתרשם שהיתה תרמית או הונאה או הולכת שולל, ורק מקום שהוצאו הוצאות פיזיות, יאות בית המשפט לפצות את הצד הנפגע. על פניו, מתוך כתבי הטענות והתצהירים, כמו גם מחקירת המומחה היום, אין זה המקרה בפני. הנתבע לא הצטייר כאדם אשר בא להוליך שולל את התובעת. דברים אלו נאמרים במאמר מוסגר, היות והתביעה נדחית בהסכמת הצדדים, לא שמעתי את מלוא הראיות ואיני יכולה להכריע באופן מלא וסופי בכל השאלות שהתעוררו לדיון. למעשה, כל מה שמונח לפתחי הוא עניין ההוצאות וכשבאה אני לבחון נושא זה, אני בוחנת, בין השאר, את סיכויי התביעה, עליהם עמדתי לעיל; את השלב שאליו הגיע ההליך; את ההוצאות להן כל צד נדרש כדי לנהל את המשפט - האם היה הכרח בהן והאם הן סבירות בנסיבות העניין. לוקחת אני בחשבון את העובדה שבסופו של דבר הצדדים הסכימו לסיים את הסכסוך על דרך הפשרה, ועל כך יש לברך את שני הצדדים. אם אבחן עניינית את השיקולים שציינתי לעיל, אזי בתיק זה התקיימו שתי ישיבות קדם משפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית, הוכן דיון ההוכחות ואף החלו בחקירות. כל שנחסך מהצדדים זה המשך ישיבת היום והגשת סיכומים. יחסית, הפשרה הושגה בשלב מאוחר ובאופן שרוב ההוצאות כבר נדרשו. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור האמור בפרוטוקול הישיבה הקודמת וסבורני, כי ניתן היה להגיע לפתרון זה בשלב מוקדם יותר. לפיכך, אין ספק שלנתבע נגרמו הוצאות הכרוכות בשכר טרחה ועל בית המשפט לקבוע את גובהו. לגבי האגרה ששולמה לבית המשפט לעניין משפחה, סוברני שיש להשיבה. הנתבע הגיש בקשה להעביר את הדיון לבית משפט זה. אכן, על פניו, אין הסכסוך מתאים לבית משפט לענייני משפחה. אין מדובר בידועים בציבור במובן הקלאסי של המונח, ולכך גם הסכים ב"כ התובעת. לא די במגורים משותפים של חודש וחצי כדי להקנות סמכות לבית משפט לענייני משפחה ולכן, יש להשיב את ההוצאה. מצאתי מקום לפסוק אך ורק את האגרה ששולמה בגין הבקשה הספציפית הזו ולכן, יש להשיב את הסך של 277 ₪. לגבי דו"ח החוקר, סבורני שיש להשיב במלואה את ההוצאה כולל התמלול. המבחן אינו מאן נאמר בדו"ח והאם נכון הוא, אם לאו, אלא האם היתה נחיצות להגיש ראיה שכזו. בית המשפט הוא שהיה מחליט מה דין הראיה, אולם, משהתעורר ויכוח עובדתי מה היה סוג העבודה של התובעת, העסקת החוקרת התבקשה כדי לתמוך בטענת הנתבע. לפיכך, ועל פניו אין מדובר בדו"ח מופרך כלל ועיקר, מורה אני כי יש לשלם את ההוצאות שנגרמו בגין הגשתו הכוללות 3,300 ₪ לחוקרת ו-210 ₪ בגין התמלול. נותרים אנו עם סוגיית שכר הטרחה. ב"כ הנתבע הציגה בפני הסכם שכר טרחה על סכום של 25,000 ₪. בעניין זה, אין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו על ידי לעיל. גם אם הליך זה היה מגיע לסיומו המלא לאחר שמיעת כל הצדדים, וגם אם בית המשפט היה פוסק לטובת הנתבע ומורה על דחיית התביעה, אין הדבר אומר ששכר הטרחה הריאלי היה מושב במלואו. על בית המשפט לבחון כאמור את סכום התביעה, בין השאר כפונקציה לפסיקת שכר טרחה, יש לזכור את השלב אליו הגיע ההליך ואת העובדה שמדובר בפשרה. יש לזכור את ההצעה שעלתה על ידי הנתבע לתשלום במהלך הגישור בתיק זה, דבר אשר היה יכול ללמד, אולי, על אינדיקציה לערך המטרד. מאידך, יש לזכור שההליך נכפה על הנתבע וגם אם לתובעת היו הוצאות היא זו שבחרה מרצונה החופשי להוציאם. לאור כל האמור לעיל, בחרתי לפסוק על פי שכר הטרחה המינימלי המומלץ בלשכת עורכי הדין, ששכר הטרחה יעמוד על סך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין, זאת בנוסף לסכומים עליהם הוריתי לעיל - קרי 3,300 ₪, 210 ₪, 277 ₪. הסכום עליו הוריתי לעיל בסך של 12,487 ₪ ישולם על ידי התובעת ב-3 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.3.10 ועד ליום 15.5.10. נישואין / חתונההפרת הבטחת נישואין