הפרת הסכם שותפות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הסכם שותפות:

ר ק ע
 
תובעת 1 (להלן: ,,שמיליון''), שמר שמואל לוין (להלן: ,,לוין'') הוא בעל מניות בה, הייתה בזמנים הנוגעים לתביעה בעלת חמישים אחוז ממניותיה של תובעת 2 (להלן: ,,כאן חסיד''), חברה שעיסוקה בייעוץ כלכלי. מר אבי רווה ז"ל (להלן ,,רווה''), נתבע 2 עלֿֿפי כתב התביעה, היה מנהלה של 'כאן חסיד' ובעל חמישים אחוז ממניותיה. נתבעת 2 (להלן: ,,נתבעת 2'' או ,,רווה בע"מ'') היא חברה שהוקמה בחודש ספטמבר שנת 2003 והייתה בבעלות רווה. נתבעת 4 (להלן: ,,נתבעת 4'' או ,,זיו האפט רו"ח'') היא משרד רואי-חשבון המונה כ-800 עובדים. 'זיו האפט רו"ח' סיפקה ל'כאן חסיד' שירותי ראייתֿֿחשבון עד לחודש אוגוסט 2004 (סעיפים 2, 8–10 לתצהיר רוה"ח ירון דוד, שותף במשרד ומנהל הצוות שנתן את השירות [להלן: ,,רוה"ח דוד'']). גם ל'שמיליון' נתן המשרד שירות זה. נתבעת 3 (להלן: ,,נתבעת 3'' או ,,זיו האפט ייעוץ'') היא חברת ייעוץ וניהול בבעלותם של השותפים ב'זיו האפט רו"ח'.
 
בשנת 1998 הסכימה 'שמיליון' להצטרף ל'כאן חסיד' כשותפה, וביום 01.05.98 חתמה על חוזה שותפות עמה ועם רווה (מוצג ד למוצגי התובעות) (להלן: ,,חוזה השותפות''). עלֿֿפי חוזה השותפות, העמידה 'שמיליון' לרשות 'כאן חסיד' הלוואת בעלים בסך 215,000 ₪ וקיבלה ממנה חמישים אחוזים ממניות החברה. בסעיף 10 לחוזה השותפות נקבע:
 
,,א. רווה ינהל את החברה במשרה מלאה ויפעל כמיטב יכולתו לטובת האינטרסים של החברה. רווה לא יבצע כל עבודת ייעוץ הדרכה או ניהול, ו/או לא יטול חלק בכל פעילות עסקית או בפרוייקט עסקי בכל תחום שהוא, אלא בשם ובעבור החברה בלבד.
האמור בסעיף זה לא יחול על השכר אותו מקבל רווה מהרצאותיו במסגרת אוניברסיטת דרבי.
ב. רווה מתחייב לנהל את החברה כאמור, לפחות לתקופה של 5 שנים מתאריך הסכם זה.
ג. הצדדים יפעלו כמיטב יכולתם למען קידום האינטרסים של החברה מתוך הגינות מירבית ומתוך הימנעות מוחלטת מפעולות שיש בהם [כך במקור – ש' א'] משום ניגודי אינטרסים עם החברה.''
 
(ההדגשה במקור)
 
רווה אכן מונה למנהלה של 'כאן חסיד', ומשרדיה הועברו למשרדו של לוין (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 28–31). ואולם מאוחר יותר נתגלעו סכסוכים בין רווה לבין לוין, ובעקבותיהם באה לעולם תובענה זו.
 
למרבה הצער, רווה נפטר לבית עולמו לאחר הגשת סיכומי הטענות בתיק ומבלי שהספיק להיחקר על תצהיר עדותו הראשית. אם כן, נתבע 1 הוא כעת עיזבונו.
 
ת מ צ י ת ט ע נ ו ת ה צ ד ד י ם
 
התובעות טוענות כי רווה הפר את חוזה השותפות ורוקן את 'כאן חסיד' מפעילות ומהכנסות. נתבעות 3 ו-4, לגרסתן, הרימו תרומה פעילה להברחת פעילותה של 'כאן חסיד' והכנסותיה לתוך החברה הנוספת שבבעלות רווה, 'רווה בע"מ', והפרו את ההסכם שנכרת בין 'כאן חסיד' לבין 'זיו האפט ייעוץ' בקשר למיזם משותף של השתיים. כמו-כן, התובעות טוענות כי על הנתבעים לפצות את 'כאן חסיד' בגין הפסד מלוא הרווחים שהיו צפויים לה ממיזמים שונים (לרבות אותו מיזם), ו'שמיליון' עותרת לפצותה בגין אבדן שווי מניותיה ב'כאן חסיד', ולחלופין, לפצותה בעד הלוואת הבעלים שנתנה ל'כאן חסיד' ובעד השקעותיה הנוספות בה.
 
נתבעים 1 ו-2 טוענים שחוזה השותפות בוטל כדין מצד רווה ושכל הפעולות הנחוצות להפסקת פעילותה של 'כאן חסיד' ולמכירת רכושה נעשו לאחר שבוטל. להשקפתם, רווה מילא אחר כל תנאי החוזה ופעל עלֿֿפיו בתוםֿֿלב, אך משנוכח כי מעשיו של לוין אינם מאפשרים עוד את המשך פעילותה של 'כאן חסיד', לא נותר לו מנוס מביטולו.
 
נתבעות 3 ו-4 טוענות כי נודע להן מרווה שהלה ביטל את חוזה השותפות וכי עשה זאת לאור התהום העמוקה שנפערה בינו לבין לוין. 'כאן חסיד' שלחה ל'זיו האפט ייעוץ' הודעה על הפסקת שירותיה במיזם המשותף, והודעה זו העמידה אותה במצב לא-פשוט, נוכח האפשרות של איבוד המיזם. עלֿֿכן, בשביל להמשיך ולקבל את שירותי הייעוץ מרווה באותו מיזם, החליטה 'זיו האפט ייעוץ' להתקשר עמו באמצעות 'רווה בע"מ'.
 
ד י ו ן ו ה כ ר ע ה
 
עדותו הראשית של רווה
 
במהלך ניהול ההליך, בשל מצבו הבריאותי, נבצר מרווה להיחקר חקירה נגדית על אודות תצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו. בשל כך התובעות מבקשות להורות על מחיקת התצהיר, ולחלופין – כי יוענק לו משקל נמוך ביותר.
 
בע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל העולמית הועד הפועל, עמותה רשומה נ' חברת חזקיהו בע"מ, פ"ד מד(1) 686, 694 (1990) נפסק:
 
,,[...] תצהיר, שמצהירו לא נחקר בשל מותו, יהיה קביל אם הוא נוגד את האינטרס של המצהיר, במשמעות שניתנה לכך בע"א 68 / 601 [...].''
 
הרציונל המונח בבסיס קביעה זו הוא שאדם אינו מוסר דברי כזב אם הם סותרים את עניינו. ברע"א 7953/99 פילבר נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פ"ד נד(2) 529, 533 (2000) הכריע בית המשפט העליון בדבר קבילות של תצהירה של בתֿֿמינן:
 
,,מאחר שלא עמד עושה התצהיר לחקירה נגדית, ולא העיד בחקירה ראשית, אין התצהיר יוצא מגדר עדות מפי השמועה ככל שהוא מובא להוכחת אמיתותו ולפיכך אין הוא קביל, אלא אם עונה הוא על אחד מן החריגים המוכרים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה [...].''
 
גם בנסיבות המקרה שלפניי לא היה ביכולתו של בית המשפט להתרשם באופן בלתי-אמצעי מעדותו של המנוח, ולבאי-כוח התובעות לא ניתנה ההזדמנות לעמתו עם הכתוב בתצהירו. הואיל וכך יש להעניק לו משקל נמוך, אם בכלל.

מיזם החונכות העסקית
 
התובעות טוענות כי על הנתבעים, יחד ולחוד, לפצות את 'כאן חסיד' בגין מלוא הפסד הרווחים שהיו צפויים לה מפרויקט חונכות עסקית של עסקים בינוניים וקטנים (להלן: ,,מיזם החונכות'').
 
בשנת 2002 פרסם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מכרז להפעלת מיזם החונכות. 'זיו האפט ייעוץ' ניגשה למכרז וזכתה בו. היא הייתה זו שחתמה על החוזה עם משרד התמ"ת, ואילו 'כאן חסיד' לא הייתה חתומה על כל חוזה אתו. במסגרת ההצעה שהוגשה למכרז, יוער, צוין רווה כאחד מעובדי צוות המיזם (מוצג 6 למוצגי נתבעות 3 ו-4).
 
לצורך ניהול מיזם החונכות שכרה 'זיו האפט ייעוץ' שירותי ייעוץ מ'כאן חסיד'. בין השתיים נכרת הסכם בעלֿֿפה, כעולה מעדותו של עד ההגנה רוה"ח שחר זיו (להלן: ,,רוה"ח זיו'') (עמ' 50 לפרוטוקול, שורות 20–27), ו'כאן חסיד' שימשה קבלנית משנה (דבריו בעמ' 47 לפרוטוקול, שורה 31; סעיף 10 לתצהיר לוין). בחוזה סוכם כי בתמורה לשירותיה ישולם לה סך של 33,333 ₪ לחודש, בתוספת מסֿֿערךֿֿמוסף, וכי היא תהא זכאית למחצית מהוצאות הנסיעה שישלם משרד התמ"ת (סעיף 24 לתצהיר רוה"ח זיו).
 
בעוד התובעות טוענת כי החוזה עם התמ"ת חל למשך ארבע שנים, הנתבעים גורסים כי עסקינן בחוזה לשנה אחת בלבד, שתחילתה ביום 01.11.02 וסופה ביום 31.10.03, ולא הייתה כל ודאות שיוארך מעבר אליה (ראו מוצג 7 למוצגי נתבעות 3–4). רוה"ח זיו העיד כי למשרד התמ"ת הייתה שמורה הזכות להאריכו בשלוש שנים (עמ' 46 לפרוטוקול, שורה 5), ובסופו של דבר, אישר, טיפלה בו 'זיו האפט ייעוץ' משך ארבע שנים (שם, שורות 16–17) וקיבלה בתמורה בין מיליון וחצי לשני מיליוני ש"ח (שם, שורה 23; ראו גם עדותו בעמ' 51). המיזם נמשך עד סוף שנת 2006, ובעבור כל חודש קיבלה החברה כ-40,000 ₪, היינו כ-500,000 ₪ לשנה (עמ' 51, שורות 27–32). עד התביעה יחזקאל ריבה, מתמודד אחר במכרז (להלן: ,,ריבה''), העיד גם הוא כי המכרזים חודשו מדי שנה וכי עלֿֿפי רוב ידע בוודאות כמעט גמורה שיחודשו לתקופה של ארבע שנים (עמ' 8, שורות 18–19).

'כאן חסיד' אף נשאה בחלק מהוצאות המשפט כאשר תקף אחד המתמודדים במכרז את זכייתה של 'זיו האפט ייעוץ' במיזם החונכות (עמ' 51 לפרוטוקול, שורות 1–7) והתעוררה סכנה שיילקח מידיה. על כך נשאל רוה"ח זיו בחקירתו:
 
,,ש: [...]'כאן חסיד' שילמה סכום לא-מבוטל עבור שימור פרויקט החונכות, אבל את ההכנסות אתה אחרֿֿכך העברת לחברה אחרת, הנתבעת 2. זה נכון?
ת: לא. כי היא זכתה, והמכרז הוא לשנה, והאופציה היא חדֿֿצדדית, למשרד התמ"ת. [...]''
 
(שם, שורות 19–22)

תוקף ההסכם הוארך לתקופה של ארבע שנים, ומקובלת עליי עדותו של ריבה כי היה ניתן לחזות זאת מבעוד מועד. דומה כי ל'כאן חסיד' הייתה ציפייה לגיטימית שההסכם יוארך לכל התקופה שבה הייתה 'זיו האפט ייעוץ' קשורה בחוזה עם משרד התמ"ת, ולא הוכח כי הובהר לה שתוקפו של ההסכם בין נתבעת 3 לבינה תקף הוא לשנה בלבד ולא יוארך גם אם יאריך משרד התמ"ת את ההסכם שבינו לבין האחרונה.

מחומר הראיות עולה כי 'זיו האפט ייעוץ' שילמה ל'כאן חסיד' את הכספים ממיזם החונכות וכי התמידה בכך עד לתשלום בגין התקופה שהסתיימה בחודש אוקטובר 2003 (ראו מוצגים 10–13 למוצגי נתבעות 3–4; 'ת/3'; חקירת רוה"ח זיו בעמ' 48 לפרוטוקול ועדות לוין בעמ' 20–21). עד לסוף שנת 2003 שילמה לה סך של 413,260 ₪ (מוצג 10 למוצגי נתבעות 3–4), אך כאמור, תקופת ההסכם עם משרד התמ"ת הוארכה לארבע שנים בסךֿֿהכול.
 
בשנת 2002 פרץ סכסוך בין רווה לבין לוין. בשנת 2003 התפטר רווה מניהול 'כאן חסיד' והקים את 'רווה בע"מ', שהוא ולא אחר היה בעל המניות בה. ביום 02.10.03 שלח ל'זיו האפט ייעוץ', בשם 'כאן חסיד', הודעה על הפסקת הפעילות המשותפת במיזם החונכות עקב קשיים שהאחרונה נקלעה אליהם (מוצג 14 למוצגי נתבעות 3–4). לוין העיד:
 
,,[...] אני יודע שאבי רווה התפטר, וכנראה גם כן עלֿֿפי עצה שהמשרד [...] יעץ לו. הוא עשה זאת באפריל 2003, ומאז, כל ההתנהלות הייתה עקומה בחברה. אבל פרויקט החונכות המשיך לתפקד.''
 
(עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 12–14)
 
בהמשך טען כי רווה חדל לשמש מנכ"ל החברה בספטמבר 2003 וכי עובדיה פוטרו בתחילת החודש שלאחר מכן (עמ' 25–26).
 
לאחר הקמת החברה החדשה התקשרה אתה 'זיו האפט ייעוץ' כדי שתעניק לה את השירותים שלפנים נתנה 'כאן חסיד' במסגרת מיזם החונכות. את הכספים שהניב הפסיקה להעביר לאחרונה והחלה להעביר אותם ל'רווה בע"מ'. מנהלת המיזם הוצבה במשרדי נתבעת 3, שקלטה לשורותיה אף את מזכירתה של 'כאן חסיד', אשר פוטרה. רוה"ח זיו נשאל לאן הועבר הכסף שהגיע מהמיזם, והשיב:
 
,,אבי רווה שימש כיועץ במסגרת 'כאן חסיד'. את הכספים, כל עוד היינו קשורים עם 'כאן חסיד', העברנו ל'כאן חסיד'. אבהיר: רק את חלקו כיועץ. אבי רווה הָעסק כיועץ, כאשר העורק דרכו פעל הוא 'כאן חסיד רווה'. אי לכך, זכאותו לתקבולים הָעברה ל'כאן חסיד'.''
 
(עמ' 46 לפרוטוקול, שורה 31–עמ' 47, שורה 3)
 
לאחר מכן ענה, כמיטב זיכרונו, כי ההתקשרות עם 'כאן חסיד' נמשכה עד חודש אוקטובר 2003, ולמן חודש נובמבר התקשרו עם 'רווה בע"מ' (עמ' 47, שורות 5–6). לדבריו, היה זה הוא שנתן את ההוראה להעביר את הכספים ל'רווה בע"מ', שלא ידוע לו אם לוין מחזיק מניות בה (שם, שורות 7–10).
 
,,ש: כשאתה נתת את ההוראה הזאת, אתה הודעת זאת איכשהו לשמיל [לוין – ש' א']?
ת: שמיל? שמיל הוא לא צד לעניין.
ש: הוא לקוח שלכם מ-95'. הוא קליינט שלכם כבר שמונה שנים.
ת: אני, קבלןֿֿהמשנה שלי הודיעה לי על הפסקת פעילותה, וזהו.
ש: חוזר על השאלה.
ת: עניתי – אין לי שום צד ולא היה לי עם שמיל. הקשר שלי היה עם 'כאן חסיד רווה' ועם 'אבי רווה'. פעלתי כשם שפעלתי על מנת להגן על הפרויקט.''
 
(עמ' 48, שורות 18–24)
 
בהמשך אמר רוה"ח זיו על רווה:
 
,,[...] הוא קבלןֿֿמשנה שלי. קבלןֿֿמשנה שהודיע לי על הפסקת פעילות. הוא איש שפועל אתי בפרויקט. אני צריך להגן על הפרויקט, פרויקט שלי עם משרדי ממשלה בכלל ומשרד התמ"ת בפרט. אני צריך לפעול כדי להגן.''
 
(עמ' 49, שורות 5–7)
 
ולאחר מכן העיד:
 
,,[...] קיבלתי מכתב שאומר מפורשות שהחברה מפסיקה את פעילותה. כמוֿֿכן, אני, מצד שני, בהסכם עם שמו המפורש של אבי רווה בתוך ההסכם, כשכל שינוי של החברה מחייב הסכמה של המזמין. אני פועל בסיטואציה הזאת. עכשיו, אני בסיטואציה שלישית, שכל קבלןֿֿמשנה אני רשאי להחליף, בתיאום עם המזמין. חשבתי שלטובת הפרויקט, המוניטין שלנו, הלקוח – יש להמשיך לבצע זאת עם 'אבי רווה', שאחרי זה, בקונסטלאציה התאגידית שהוא ביקש.''
 
(שם, שורות 16–21)
 
כאשר הוצע לרוה"ח זיו ש'זיו האפט ייעוץ' הייתה שותפה פעילה בסגירת 'כאן חסיד' והעברת הפעילות לחברה החדשה, שלל את הטענה (עמ' 50, שורות 9–11). מכלֿֿמקום, הלה אישר כי היה ידוע לו שלוין הוא בעל מניות ב'כאן חסיד', אך הוא לא הודיע לו על השינוי בהתקשרות (עמ' 49, שורות 22–25).
 
טענתן המרכזית של התובעות נגד נתבעות 3 ו-4 היא שהשתיים היו שותפות למזימתו של רווה וסייעו להוצאתה לפועל. עקב פעולותיהן הופר ההסכם שבעלֿֿפה למתן שירותי ייעוץ במיזם החונכות אשר כרתה 'כאן חסיד' עם 'זיו האפט בע"מ'. התובעות מבקשות לקבל כי שתי הנתבעות הללו פעלו אגב ניגוד עניינים והפרת חובת האמון והנאמנות כלפי לקוח. הן נסמכות על מכתבו של רווה לפרקליטו מיום 25.09.03, שם נכתב בין היתר כך:
 
,,[...]

  1. יש לי הצעה לרכישת כל ציוד המשרד. [...]
  2. יש עבודות בדרך שאם אקבל אותן היום הם [כך במקור – ש' א'] יהיו בכאן חסיד רווה וזה לא רצוי.
  3. אין מצב שאעבוד עם לוין בשיתוף פעולה. האסטרטגיה צריכה להיות שלחברה אין זכות קיום וצריך לסגור אותה.
  4. לוין ידרוש את הלוואת הבעלים שלו. לי כמובן אין מאיפה לשלם לו. יש אופציה אחת שאני רואה והיא שהוא יקח את החברה לאחר שאנכה אותה מחובותיה, ויהנה מההפסד הצבור בה לצרכי מס. חוץ מזה אין דרך שיראה את כספו.
  5. זה כמובן מצב שיקפיץ אותו, לכן צריך לדעתי לחתוך כמה שיותר מהר, כי אחרת אאבד הזדמנויות.
  6. גם זיו האפט מתארגנים לקלוט את המזכירה ורוצים לעשות זאת לפני שאנו מקבלים פרוייקט נוסף.

 
[...]
 
רואה החשבון הראה לי דרך שבה אעביר את החוב שלי לכאן חסיד, לחברה החדשה, דרך תרגיל בבנק. בדרך זו יפתר גם החוב הפורמלי שלי לחברה.
 
[...]''
 
(מוצג א למוצגי התובעות)
 
ממכתב זה התובעות מקישות כי רווה שיתף פעולה עם נתבעות 3 ו-4 לצורך גזלת נכסיהן והעברת כל המיזמים והלקוחות לחברה החדשה שהקים.
 
ואמנם, רווה, שבתצהירו לא הכחיש כי כתב את המכתב, מודה כאן שחור עלֿֿגבי לבן כי יפעל למניעת התקשרות של 'כאן חסיד' עם לקוחות חדשים, וכי לצורך סילוק המכשול שהציב לפניו חובו לאותה חברה יעץ לו רואהֿֿהחשבון שלו כיצד לבצע ,,תרגיל בבנק''. הנתבעים אינם מכחישים שהלה שאל את רוה"ח דוד (שותף בנתבעת 4) כיצד יוכל לפרוע את חובה של 'כאן חסיד' לבנק, שלו ערב באופן אישי, וקיבל ממנו עצה. אלא שזה האחרון העיד בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 15) כי תשובתו לשאלת רווה הייתה שיוכל ליטול הלוואה באמצעות חברה מטעמו. להשקפתו, צעד זה בעצם הועיל ל'כאן חסיד'. ואולם מכתבו זה של רווה לא נערך בידי מי מעובדי נתבעת 3 או נתבעת 4 ואף לא מוען לאיזו מהן. יתרֿֿעלֿֿכן, כזכור, לשתיים לא הייתה אפשרות להעלות את הכותב על דוכן העדים ולחקור אותו על אודות המסמך שכתב.
 
נתבעות 3 ו-4 טוענות כי ההחלטה להתחיל להעביר את הכספים שהתקבלו ממיזם החונכות ל'רווה בע"מ' במקומה של 'כאן חסיד' התקבלה עלֿֿסמך העובדה שרווה הודיע על ביטול חוזה השותפות, ואף שלח את המכתב נושא התאריך 02.10.03 שבו בישר על הפסקת מתן שירותיה של 'כאן חסיד' במיזם החונכות (מוצג 14 למוצגיהן). התובעות, מנגד, משיבות כי אותו מכתב ,,הוזמן'' למעשה מצד נתבעות 3 ו-4 כדי להכשיר את הקרקע לפעילותן עם 'רווה בע"מ'. ביום מתן ההודעה ידעו אותן נתבעות על הסכסוך שנתגלע בין רווה ובין לוין – רוה"ח זיו הצהיר (סעיפים 30–31 לתצהירו) כי נודע לו מרווה על הסכסוך ועל כך שחוזה השותפות בוטל מצדו. יודגש: ביום 08.12.03 הודיע לוין ל'זיו האפט ייעוץ' כי רווה אינו פועל בשם 'כאן חסיד' ודרש להעביר את כל הסכומים ממיזם החונכות לידי האחרונה, וביום 25.12.03 פנו אליה פרקליטיו בפנייה דומה (מוצג כח למוצגי התובעות).

מכל האמור עד הנה מתבקשות כמה מסקנות. האחת היא כי רווה הבריח את פעילותה של 'כאן חסיד' לתוך 'רווה בע"מ', שהוא היה בעל מניותיה, ובעשותו זאת פעל בחוסר תוםֿֿלב בקיום חוזה (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973) והפר את חוזה השותפות. רווה טען כי בדין ביטל אותו, אך גם לוּ התקבלה עמדתו לא היה פירושו של דבר כי היה רשאי לעשות דין לעצמו וליטול את מיזם החונכות מ'כאן חסיד'. לאותה תוצאה אפשר להגיע אם נסתכל על הדברים מבעד לפריזמה של עוולת הגזל (סעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן: ,,פקודת הנזיקין'']), באשר רווה גזל מ'כאן חסיד' את המיזם.

נוסף על כך, 'רווה בע"מ', עלֿֿידי מנהלהּ, גרמה להפרת ההסכם שנכרת בין 'זיו האפט ייעוץ' ובין 'כאן חסיד', וכאן אציין כי שוכנעתי שחמשת היסודות המרכיבים את עוולת גרם הפרת חוזה (סעיף 62 לפקודת הנזיקין) התקיימו בענייננו (אפרט מָהם בחלק שעניינו גרם הפרת חוזה השותפות).

מסקנה שנייה היא ש'זיו האפט ייעוץ' הייתה קשורה בהסכם עם 'כאן חסיד' להוצאת מיזם החונכות לפועל והעברת הכספים שהניב המיזם לחברה אחרת שבבעלות רווה היא בבחינת הפרת ההסכם עמה. אמת נכון הדבר ש'זיו האפט ייעוץ' קיבלה את ההודעה על הפסקת שירותיה של 'כאן חסיד', אבל אין לשכוח כי רווה היה זה שכתב אותה וכי באותו שלב היה ידוע לה שיחסיו עם שותפו אינם כשורה. בחודש דצמבר – ודומה שעוד קודם לכן – נודע ל'זיו האפט ייעוץ' מלוין על דרישתו להעביר את הכספים ל'כאן חסיד', ובכלֿֿזאת לא שעתה לה. עם זאת, התובעות לא הוכיחו כי הפרת ההסכם מצד נתבעת 3 הייתה הגורם לנזק של הפסד מיזם החונכות, וזאת אנמק כעת.

עלֿֿפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 –

,,הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה [...]''

(ההדגשה שלי)

הנטל להוכיח זאת מוטל על כתפי הנפגע. אכן, נתבעת 3 הפרה את ההסכם שהיה לה עם 'כאן חסיד' ופעלה בחוסר תוםֿֿלב כאשר העבירה את הכספים שהתקבלו מהמיזם ל'רווה בע"מ', אך לא הוכח שגם אילו נמנעה מכך היה מיזם החונכות נשאר בידי 'כאן חסיד'. במסמכי המכרז שהגישה 'זיו האפט ייעוץ' למשרד התמ"ת נרשם שמו של רווה כיועץ שיווקי לצוות שינהל את המיזם (מוצג 6 למוצגי נתבעות 3–4, עמ' 6–7). סביר להניח כי הסתלקותו מתפקידו מטעם 'כאן חסיד' והצבת עובד אחר מטעמה הייתה טעונה אישור של המשרד אשר הזמין את המיזם. אין מי שיתקע לידנו כי ממלא-מקום ראוי נמצא בחברה, ואין דַי בהצהרתו הסתמית של לוין כי אחד משלושת עובדיה (ויטלי וישנפולסקי) היה איש המפתח שלה בפרויקט וניהל אותו בשטח ולכן היה יכול להיכנס בנעליו של רווה (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 20–21). יתרה מזאת, במכתב שכתב ל'זיו האפט ייעוץ' בחודש דצמבר 2003 (מוצג כ"ח למוצגי התובעות) ביקש לוין להעביר את כספי המיזם לתובעות, היות ש'כאן חסיד' חדלה מלתפקד כעסק חי ורווה אינו מוסמך עוד לקבל את הכספים המגיעים לה. לא באותו מכתב ולא במכתב בא-כוחן מיום 25.12.03 (מוצג כ"ח) ציינו התובעות כי ביכולתן להמשיך וליתן שירותי ייעוץ לנתבעת 3. בשל פרישתו של רווה מניהולה, ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי 'כאן חסיד' לא הוכיחה שגם לולא הפרה נתבעת 3 את ההסכם עמה הייתה יכולה לקבל לידיה את המשך הפעלת מיזם החונכות. מכאן שהתובעות לא הוכיחו כי נזקיהן אלו היו תולדה של מעשי 'זיו האפט ייעוץ' והן אינן זכאיות לפיצוי ממנה בעילה זו.

למעלה מן הצורך, אקדיש עכשיו מקום לדיון בסוגיית התביעה הנגזרת.

הנזק הנטען בשל הפסד מיזם החונכות הוא נזק שנגרם ל'כאן חסיד', לה קמה עילת התביעה בגינו והיא זו שתבעה אותו. ראינו כי הדין מכיר בהליך של תביעה נגזרת שבעל מניות מגשים בו את זכותה של החברה. הבעלות על 'כאן חסיד' משותפת: כל אחד מבעלי המניות, 'שמיליון' ורווה, מחזיק במחצית ממניות החברה. אליבא דנתבעים, 'כאן חסיד' מעולם לא קיבלה במוסדותיה את ההחלטות הנדרשות עלֿֿפי דין בדבר נקיטת ההליך דנא (לוין אישר זאת בחקירתו – עמ' 12 לפרוטוקול), ולא נתקבל אישור בית המשפט המחוזי להגשת תביעה נגזרת בשמה, כמצוות חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: ,,חוק החברות''). משכך, לטענתם, אין תוקף לפעולה שבמסגרתה הוגשה בשמה התביעה נגד הנתבעים, ויש להורות על סילוקה. התובעות, מנגד, מפנות לסעיף 5ב לחוזה השותפות, הקובע כדלקמן:
 
,,מורשי החתימה בחשבונות הבנק של החברה יהיו אבי רווה ושמואל לוין, וחתימתם לחוד בצירוף חותמת החברה תחייב את החברה לכל דבר ועניין.''
 
בהתבסס על הסכמה זו התובעות משיבות כי תביעה זו, ככל שהיא מתייחסת ל'כאן חסיד', לא הוגשה כתביעה נגזרת, אלא הוגשה לפי החלטתו של לוין, מורשה החתימה היחיד בחברה לכל דבר ועניין המוסמך לפעול בשמה. אלא שהסעיף עניינו הסמכות לפעול בחשבונות הבנק של החברה, ולא ניהולה הכולל – שעליו נקבע בסעיף 5א כי יתבצע בהסכמה הדדית. לוין העיד (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 9–10) כי אמנם רווה היה רשום כדירקטור יחיד של החברה, אך בפועל ניהלו אותה הוא ורווה ,,לפי הסכם שיתוף, כשלכל אחד היו 50%, והיינו מחויבים בהסכמה'' (נוסח זה אושר בהחלטה מיום 13.06.07 בבקשה לתיקון הפרוטוקול, בש"א 164366/07).
 
תביעה נגזרת מוגדרת בסעיף 1 לחוק החברות ,,תובענה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה''. תביעה כזאת היא תביעה שבעל מניות בחברה יכול להגיש לבית המשפט בשם החברה כדי שבסוף ההליך יתגלגלו פֵרות התביעה אל כיסה ולא לכיסו (אירית חביב-סגל דיני חברות 676 [2007]). בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312, 324 (1997) נפסק כי תביעה נגזרת ,,מוגשת עלֿֿידי בעל מניות שלא בשמו ושלא בשל פגיעות אישיות בו ובבעלי מניות אחרים, אלא בשם החברה הנפגעת'', וכן כי:
 
,,[...]על בעל המניות המבקש לתבוע בשם החברה בתביעה נגזרת, מוטל הנטל להראות כי הופרה זכות של החברה, וכי נתקיימו תנאים המצדיקים שהוא יריב את ריבה.''
 
(שם)

הכלל הוא –

,,[...] כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק שאותו סובלת החברה, קמה לו תביעה אישית בלתי תלויה בנזק שנגרם לחברה. אולם אם הנזק נגרם לבעל מניות עקב ירידת ערך החברה ושווי מניותיה, וכל בעלי המניות ניזוקים באותה מידה, לא קמה – בדרך כלל – לבעל מניות עילת תביעה אישית. זהו נזק משני המשקף את נזקי החברה.

לכלל הנ"ל חריגים מכמה סוגים, וביניהם, נזק שנגרם כתוצאה מהפרת זכות חוזית של בעל מניות בתור שכזה או נזק שנגרם לבעל מניות או לקבוצת בעלי מניות השונה מהנזק שנגרם לבעלי מניות אחרים, או נזק שנגרם עקב קיפוח המיעוט. מקרים הנופלים לגדר החריג הם למשל[...] כאשר הרוב בחברהֿֿאם, מרוקן מתוכן חברהֿֿבת בטרנזאקציות בלתי הוגנות בין החברות האם והבת [...].''

(שם, עמ' 326; ההדגשה במקור; כן ראו ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט(1) 673, 689 [2004])
 
בה"פ (מחוזי ת"א) 746/03 אטינג נ' ספקטור (פורסם במאגרים, 2004) נדונה ההבחנה בין תביעה אישית לבין תביעה נגזרת, ושם נפסק:
 
,,הקו המפריד בין תביעה נגזרת לבין תביעה אישית הנו מיהות בעל עילת התביעה. כך שכאשר עילת התביעה היא של החברה, תהא זאת תביעה נגזרת, על יסוד הרציונאל שמנהלי החברה, הזכאים לתבוע בשמה, יימנעו מלהגיש תביעה נגד עצמם. לכן יצר המחוקק פלטפורמה עליה יכול לעלות בעל מניות או דירקטור ולטעון בשם החברה לזכויותיה שנפגעו כתוצאה ממעשי או ממחדלי מנהליה. במקרים אלה התובעת האמיתית בהליך היא החברה, ואם בית המשפט יכריע לטובת התובע, הרי שהסעד יזכה את כיס החברה, ולא את כיסו הפרטי של התובע, לפחות לא באופן ישיר. לעומת זאת, כאשר עילת התביעה הישירה היא של בעל ניירות ערך או בעל מניות המיעוט, הרי שעליה להתברר במסגרת תביעה אישית. [...]''
 
(סעיף 3ב)

עלֿֿפי סעיפים 194–198 לחוק החברות, רשאי כל בעל מניות וכל דירקטור להגיש תביעה נגזרת אם פנה ליושב-ראש דירקטוריון החברה ודרש מהחברה כי תמצה זכויותיה בדרך של הגשת תובענה. בדרישה עליו לפרט את העובדות היוצרות את עילת התביעה ואת הנימוקים להגשתה (סעיף 194(ג)). חברה שקיבלה דרישה רשאית: (א) לבצע פעולה או לקבל החלטה אשר כתוצאה ממנה עילת התביעה נשמטת; (ב) לדחות את דרישת התובע אגב פירוט הנימוקים לכך; (ג) להחליט על הגשת תביעה (סעיף 195). אחד מארבעה תנאים צריך להתקיים (סעיף 197) על מנת שיוכל התובע להגיש תביעתו הנגזרת, וביניהם – שדרישתו נדחתה או שלא זכתה למענה.
 
סעיף 198(א) לחוק החברות קובע בזו הלשון:
 
,,תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב.''
 
החוק מקנה שיקולֿֿדעת לבית המשפט בבואו לאשר הגשת תביעה נגזרת או לדחותה. במקרה דנא אין עוררין על כך שלוין לא פנה למועצת המנהלים של 'כאן חסיד' בדרישה שהחברה תפעל לקבלת כל המגיע לה מהנתבעים. בע"א 215/91 אגתן בע"מ נ' לים בע"מ, פ"ד מח(2) 43, 50 (1994) נקבע:
 
,,ההצדקה להגשת 'תביעה נגזרת' נעוצה בכך שהאורגנים המוסמכים של החברה נמנעים מהגשת תביעה בשם החברה. מכאן נובע כי בעל המניות, המבקש להגיש תביעה נגזרת, חייב לפנות תחילה לדירקטוריון החברה ולהמריצו להגיש את התביעה בשמה.
 
מאידך גיסא, כאשר התביעה מוגשת נגד אלה השולטים בחברה, אין טעם מעשי בפנייה מקדמית אליהם כדי שיגישו את התביעה בשם החברה, שכן אדם קרוב אצל עצמו, ואין להניח כי הדירקטורים יגישו תביעה בשם החברה נגד עצמם. במקרה כזה רשאי התובע לוותר על פנייה זו, אם כי עליו לציין בכתב התובענה את הנימוקים המצדיקים ויתור זה [...].''
 
אמת, פסקֿֿהדין באותה פרשה ניתן לפני שנחקק חוק החברות, אשר כבר כולל הוראה מפורשת בדבר החובה לפנות אל החברה קודם שתוגש התביעה ושחריג זה נעדר ממנו. אבל בת"א (מחוזי ת"א) 1772/02 צפריר נ' גליצקי (פורסם במאגרים, 2006) (להלן: ,,פרשת צפריר'') נדון עניינה של חברה ששני מנהליה החזיקו במניותיה שווה בשווה, ושם נפסק כי כאשר החברה נמצאת ב,,מבוי סתום'', הדרישה להחזרת כספים לחברה ששלח בעל המניות האחד לרעהו כמוה כדרישה בכתב מהחברה. אגב אורחא אעיר שכבר נפסק כי בית המשפט, אשר עלֿֿפי חוק יאשר תביעה כתביעה נגזרת רק לאחר ששוכנע כי היא מנוהלת לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תוםֿֿלב, יתקשה לעשות זאת כאשר החברה שבקה מפעילות וגם אין תקווה כי תשוב אליה:

,,הסעד הנטען רלוונטי למבקשים בלבד, שכן החברה עצמה אינה פעילה כבר למעלה משנה, ויתרה מכך: החברה למעשה משותקת והגיעה למבוי סתום כתוצאה מהמחלוקות בין בעלי המניות, כך שכלל לא עומדת על הפרק אפשרות (או רצון מצד בעלי המניות) להמשיך את פעילותה, ועל כן, אין משמעות לתביעה שמטרתה להגדיל מסת הנכסים של החברה, מלבד המשמעות הכלכלית לבעלי המניות עצמם, אשר יקבלו לידיהם את הכספים שייגבו עבור החברה [...].''

(בש"א [מחוזי נצ'] 135/09 [ת"א 504/09] סרף נ' טוקאר [פורסם
במאגרים, 2009]; ההדגשה במקור; ראו גם פרשת צפריר)

בשאלה זו לא ארחיב את היריעה.

בתיק שלפניי, יש לציין, טענו הנתבעים עוד בכתב ההגנה כי התובעים לא הלכו בדרכים הקבועות בחוק בכל הכרוך בהגשת תביעה נגזרת, ולפיכך הם מבקשים לסלק את תובענת 'כאן חסיד'. עלֿֿכלֿֿפנים, גם בשאלה אם התובעות עמדו בדרישת החוק לפנות אל החברה אין צורך להיכנס בעובי הקורה, שכן ממילא לא נתבקש אישורו של בית המשפט המחוזי להגשת התביעה הנגזרת, וגם מן הטעם הזה דין תביעת 'כאן חסיד' נגד נתבעות 3 ו-4 – להידחות.

'שמיליון' תובעת מנתבעים 1 ו-2 פיצוי בגין הנזק שנגרם לה מהפרת חוזה השותפות, מפּחיתת שווייה של 'כאן חסיד' ומאבדן הלוואת הבעלים. לאור חוסר תוםֿֿהלב בקיום חוזה השותפות והפרתו, ובשל עוולת ה,,גזל'' שעוולו נתבעים 1 ו-2 כלפי התובעת, אני מוצאת לנכון לפסוק ל'שמיליון' – שהיא בעלת מחצית המניות ב'כאן חסיד' – חצי מסכום הנזק שהוכח שנגרם כפועל יוצא מהפסד המיזם, כמפורט להלן:

מן החישובים שחישבה התביעה (סעיף 165 לתצהיר לוין) עולה כי סך ההכנסות שהניב המיזם בתקופה שמנובמבר 2003 ועד תום שנת 2006 (שלוש שנים וחודשיים) היה 1,444,000 ₪, כשממנו יש לחסר הוצאות תקורה בסך 380,000 ₪ והוצאות שונות בסך 306,128 ₪, וזאת בהתבסס על הערכתו של רווה, שלפיה הוצאות מיזם החונכות לשנה היו בסך 96,672 ₪ (מוצג ט למוצגי התובעות). חשוב לומר כי מדובר בתחזית ותו לא, מה גם שרווה לא נחקר עליה, ומעיון בה עולה שבמרכיב זה, כמו בהוצאות התקורה, לא הובא שכרו בחשבון. לוין הסביר בעדותו (עמ' 22 לפרוטוקול, שורה 19) כי הוצאות תקורה הן לא הוצאות שכר. כשנתבקש בחקירתו לאשר שאת עיקר זמנו בשנת 2003 השקיע רווה במיזם החונכות, ענה:

,,לא, אני לא יכול לאשר כזה דבר. אני לא יודע. היו עוד שני עובדים במשרד ששירתו את הפרויקט הזה.''ד

(עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 18–21)

אחרֿֿכך נשאל על ההיגיון שהנחה אותו בחשבו את הנזק:

,,ש. מה עם שכר? עלויות משרד? הוצאות מימון? למה אותם אתה לא מכניס למשוואה?
ת. למה אתה רוצה להעמיס על פרויקט החונכות את כל הוצאות המשרד? אני חושב שלא נכון לעשות כך.
ש. צריך להכניס חלק מהשכר של אבי רווה להוצאות של חונכות?
ת. אבי רווה, המשכורת שלו איננה פונקציה של אילו הכנסות או הוצאות יש לחברה. יש לו משכורת קבועה.''

(עמ' 26, שורה 32–עמ' 27, שורה 5; ההדגשה שלי)

לפיכך אני סבורה שיש להוסיף להוצאות סך של 570,000 ₪, שהוא, על דרך האומדנה, שכרו של יועץ בכיר לתקופה של 38 חודשים (לפי 15,000 ₪ לחודש) בעבור העבודה במיזם. ההוצאות על מיזם החונכות נאמדות אפוא בסך של 1,256,128 ₪. סכום זה נחסר מהסך של 1,444,000 ₪, ונקבל את אומדן הרווח שהייתה 'כאן חסיד' יכולה להפיק מהמיזם, 187,872 ₪.

לאותה תוצאה אפשר להגיע גם בדרך הבאה:

נתבעות 3 ו-4 טוענות (סעיף 36 לתצהיר רוה"ח זיו) כי הסכום ששולם ל'רווה בע"מ' תמורת שירותיה הופחת הפחתה ניכרת – עד לסך 20,000 ₪, בצירוף מע"מ, וכמו-כן כי סוכם שאם תשולם ל'זיו האפט ייעוץ' תוספת על נסיעות, תקבל 'רווה בע"מ' מחצית מהסכום, דהיינו תוספת בסך כ-1,750 ₪, בתוספת מע"מ. לגרסתן, הסכום פחת משמעותית מהסכום ששולם ל'כאן חסיד' בשל ההוצאות וההשקעה שנדרשו מ'זיו האפט ייעוץ', לרבות דמי שכירות ששילמה על משרדיה, ציוד משרדי וציוד מחשבים. אם נלך לפי גישת נתבעות 3 ו-4, 'רווה בע"מ' קיבלה סך כ-20,000 ₪ בחודש. מסכום זה ננכה את שכרו של רווה, בסך 15,000 לחודש, ונקבל סכום של 5,000 ₪ לחודש. 5,000 ₪ כפול 38 חודשים מניבים את המכפלה של 190,000 ₪.

'שמיליון', כבעלת מחצית ממנותיה של 'כאן חסיד', זכאית לחצי מסכום הנזק, היינו סך של 85,000 ₪.

מיזם החקלאות
 
מתצהיר רוה"ח זיו (סעיפים 39–40) נלמד כי בחודש יולי 2003 ניגשה 'זיו האפט ייעוץ' למכרז שפרסם משרד החקלאות ופיתוח הכפר להפעלת מיזם (להלן: ,,מיזם החקלאות'') (ראו גם מוצגים 16–17 למוצגי נתבעות 3–4). גם בהצעה למכרז זה צוין שמו של רווה. החברה זכתה במכרז ושכרה את שירותיו לצורך הפעילות במיזם.
 
גם את העבודה במיזם החקלאות עיכבה תביעה שהגיש מתמודד במכרז שהצעתו לא נתקבלה (ראו מוצג 18 למוצגי נתבעות 3–4). המיזם, שלפי ההסכם שנחתם עם משרד החקלאות (מוצג 17) תוכנן להתחיל בחודש אוגוסט 2003, החל לפעול רק בנובמבר אותה שנה, וההכנסות ממנו נתקבלו בראשונה בחודש מרס 2004 (סעיף 40 לתצהיר רוה"ח זיו, שלא נסתר). התובעות הציגו טבלת עלויות ששלח רווה לרואהֿֿהחשבון שלו (מוצג ל"א למוצגיהן), אולם רוה"ח זיו הצהיר כי זו הערכה בלבד (סעיף 40 לתצהירו). 'זיו האפט ייעוץ' טוענת כי מדי חודש שילמה ל'רווה בע"מ' תמורת ייעוץ כ-6,000 ₪ ועוד כ-900 ₪ (סכום לא-קבוע) כהחזר נסיעות, פחות הוצאות משפטיות ושכרֿֿטרחת עורכי-דין. בכל אופן, תמורת העבודה בחודשיים הראשונים זכתה 'רווה בע"מ' אך לתשלום תמורת חודש בודד (סעיף 39).
 
התביעה טוענת שההכנסות מהמיזם עמדו על סך של 12,420 ₪ לחודש, ולשנה – 149,040 ₪ (מוצג ל"א). לדידה, הפרויקט נחתם לתקופה של שנתיים וחצי, אך היה סביר להניח שיימשך ארבע שנים. שוויו, לטענתה, הוא 596,160 ₪. אם נפחית 40% הוצאות תקורה הוא יעמוד על סך 157,969 ₪ – התשלום ל'כאן חסיד'.

לא הוכח כי נכרת חוזה בין נתבעות 3 ו-4 ובין 'כאן חסיד' ביחס למיזם החקלאות, ועל אחת כמה וכמה כי המיזם היה מניב רווח כלכלי ל'כאן חסיד' לאחר ניכוי ההוצאות השונות, לרבות שכר. הואיל וכך יש לדחות תביעתה ככל שהיא מתייחסת למיזם זה. 

גרם הפרת חוזה השותפות

התובעות תובעות מנתבעות 3–4 פיצוי בעילה זו. לכך אין בידי להיעתר. סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, שעניינו עוולת גרם הפרת חוזה, קובע לאמור:
 
,,מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון.''
 
על מנת להוכיח שלפנינו עוולת גרם הפרת חוזה שלא כדין יש אפוא להראות כי התקיימו חמישה יסודות:
 
א) קיומו של חוזה תקף;
ב) הפרת החוזה מצד מי מהצדדים לו;
ג) גרימת הפרת החוזה מצד מי שאינו צד לו;
ד) ידיעת גורם ההפרה על קיומו של החוזה ועל הפרתו;
ה) העדר צידוק מספיק.

לצורך החלטה בשאלה אם היה קשר בין השידול לבין ההפרה עומדים לרשותנו ארבעה מבחנים (נילי כהן גרם הפרת חוזה 115 [דיני הנזיקין – העוולות השונות, ג' טדסקי עורך, התשמ"ו]):

א) המפר יודע את משמעות דבריו של המשדל ומבין אותם;
ב) דברי המשדל הם חלק מן הטעמים לפעולתו של המפר;
ג) כוונת המפר לפעול התהוותה לאחר התערבות המשדל;


המשדל לא רק ייעץ למפר, אלא גם התכוון שיבצע את הפעולה.


ברם בענייננו למוֹתר לבחון כל תנאי ותנאי, באשר לא הוכח קיומו של היסוד השלישי – כי נתבעות 3 ו-4 הן שגרמו להפרת חוזה השותפות. לוין ורווה הסתכסכו זה עם זה. בשלב מסוים ביקשו מאחד השותפים ב'זיו האפט רו"ח', רוה"ח יגאל גוזמן (להלן: ,,רוה"ח גוזמן''), שהיה ידיד משותף לשניהם, לפשר ביניהם, והוא ניסה ממושכות לעשות זאת בשביל להשיב את 'כאן חסיד' לפעילות שוטפת (כפי שהעיד בעמ' 63–64 לפרוטוקול; כן ראו סעיף 4 לתצהירו וסעיפים 11 ו-13 לתצהיר רוה"ח דוד). אם כן, כוונת מפר החוזה – רווה – להפר אותו קדמה לפעולתן של נתבעות 3 ו-4, ועלֿֿכן לא היה שידול ומן הסתם גם לא התקיים קשר של סיבה ותוצאה בינו לבין ההפרה. תביעת 'שמיליון' נגד נתבעות 3 ו-4 נדחית גם בעילה זו.

ניגוד עניינים והפרת חובת הנאמנות

התובעות מצביעות על כך שנתבעות 3 ו-4 עזרו לרווה להקים את החברה החדשה ולפתוח בשבילה תיקים ברשויות המס, ידעו על אודות הברחת פעילותה של 'כאן חסיד' לתוכה ואף ייעצו לרווה כיצד יוכל לקטוע את פעילותו עם המשותפת עם לוין, לגזול את לקוחותיה ולהמשיך בפעילות במסגרת 'רווה בע"מ'. הן טוענות כי השתיים עזרו לו להעסיק במישרין את עובדי 'כאן חסיד', ובכך הורידו לאפס את שווי מניותיה. בראש-נזק זה הן תובעות סך של 100,000 ₪ בגין הפרת חובת הנאמנות ל'שמיליון' וסך 50,000 ₪ בגין הפרת חובת הנאמנות ל'כאן חסיד'.

הואיל ורווה התפטר מעבודתו ב'כאן חסיד', ומאחר שכבר קבעתי כי אין ראיה שהתובעות היו יכולות להשלים את העבודה בלעדיו או שעמדו על כך ש'כאן חסיד' תעשה זאת, אין לתלות את האשם בהפסד מיזם החונכות בהפרת חובת הנאמנות מצד נתבעות 3 ו-4 – בין שבמעשיהן היה גלום ניגוד עניינים ובין שלא.

אבדן שווי מניות 'שמיליון' ב'כאן חסיד'

בעילה זו התובעות תובעות מן הנתבעים כולם, יחד ולחוד, לפצות את 'שמיליון' בסך של 600,000 ₪.
 
הערכת שווייה של חברה היא עניין שבמומחיות, וטענה בעניין כזה יש להוכיח עלֿֿידי עד מומחה. בקשת התובעות למינוי מומחה מטעם בית המשפט (בש"א 158377/06) נדחתה בשלב המקדמי של הדיון, הותיר בית המשפט פתח לכל צד להתכבד ולנסות להוכיח טענותיו באמצעות מומחה מטעמו-הוא, וכלל יסוד הוא כי ,,המוציא מחברו – עליו הראיה''. לאורו, על התובעות מוטל הנטל להוכיח את שווייה של 'כאן חסיד'. עיקרון נוסף נקוט בידי בתי המשפט מקדמת דנא –
 
,,[...] שמעמידים בעלֿֿדין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. [...]''
 
(ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 [1980])
 
התובעות לא הגישו חוות דעת מומחה בדבר שווייה של 'כאן חסיד' בסוף שנת 2003 ואף לא הוכיחו שווי החברה בדרך אחרת. הן ניסו להסתמך על הצעת 'כאן חסיד' ל'זיו האפט ייעוץ' מיום 14.04.02 (מוצג י"א למוצגי התובעות) לרכוש חצי ממניותיה תמורת כחצי מיליון ש"ח (לפי הערכת שווי חברה בסך מיליון ש"ח). בהצעה זו אין ולא כלום עם הערכת שווי 'כאן חסיד' בכלל ושווייה בשלהי 2003 בפרט. ראשית, נתבעת 3 לא קיבלה אותה; נהפוך הוא. היא שלחה ל'כאן חסיד' הצעה נגדית בחודש יוני 2002 (מוצג י"א למוצגי התובעות) שבה העריכה כי שווייה של תובעת 2 שלילי (ראו סעיפים 13 ו-17 לתצהירו של רוה"ח זיו ועדותו בעמ' 45 לפרוטוקול, שורות 1–3). בכלל, מהלך חקירתו הנגדית של רוה"ח זיו מלמד כי בין הערכות השווי שהעריך כל צד היה פער בלתי-ניתן לגישור. שנית, הצעתה זו של 'כאן חסיד' אף אינה יכולה לשמש ראיה נגד רווה. לזה היה אינטרס מובהק להציג שווי חברה גבוה במשא-ומתן שניהל מטעמה מול נתבעת 3, וברי כי השווי שהצהיר עליו אינו בהכרח השווי האמִתּי (שוב אין צורך להזכיר כי רווה לא נחקר). מעבר לדרוש אוסיף כי לרווה הייתה הזכות לפרוש מניהול 'כאן חסיד' בתום חמש שנים מיום כריתת חוזה השותפות, כך שהערכת שווי החברה הייתה צריכה ליתן ביטוי למעמדו בה ולתרומתו לה כאיש מקצוע החיוני לפעילותה, ולשקף את מצבה לאחר שפרש.

הלוואת הבעלים

כזכור, למקרה שלא תתקבל תביעתן לפיצוי בשל אבדן שווי מניות 'שמיליון' ב'כאן חסיד', תבעו התובעות מהנתבעים לפצות את 'שמיליון' בגין ירידתה לטמיון של הלוואת הבעלים בסך 215,000 ₪ שהעמידה ל'כאן חסיד' ובגין השקעות נוספות שלטענתן השקיעו (בסךֿֿהכול: 366,340 ₪). רוה"ח דוד, אשר לדבריו, ייתכן שסייע בניסוח חוזה השותפות (כפי שאישר בעמ' 55 לפרוטוקול, שורות 12–13), העיד כי 'שמיליון' הייתה אמורה לקבל את ההלוואה בחזרה וכן דיווידנדים (שם, שורות 14–20).
 
בסעיף 9 לחוזה השותפות נכתב:
 
,,מוסכם כי החזר ההלוואה לשמיליון בשיעור של 80% מגובה הסכומים שיוקצו לצורך כך, יתבצע לאחר שייווצר תזרים מזומנים חיובי בחברה ובטרם פרעון ההלוואות ארוכות הטווח של החברה. ההלוואה תוחזר בצירוף הפרשי ריבית כמקובל. 20% מגובה הסכומים הנ"ל יועברו לרווה כהחזר הלוואות הבעלים שלו לחברה.
כאמור [כך במקור – ש' א'] לעיל יהיה בתוקף עד לאחר ההחזר המלא של הלוואת הבעלים לשמיליון.''
 
(ההדגשה בקו שלי)
 
'שמיליון' הסכימה להעמיד את הלוואת הבעלים בתנאי שזו תוחזר לה לאחר שייווצר תזרים מזומנים חיובי ב'כאן חסיד' ובטרם תיפרענה הלוואותיה ארוכות הטווח. בהקשר זה היא טוענת (סעיף 26 לתצהיר לוין) שאף כי תזרים המזומנים של 'כאן חסיד' היה חיובי, רווה ביכר את פירעון ההלוואות ארוכות הטווח, שהערבות להן הייתה שלו ולא שלה, על פירעון הלוואת הבעלים. בין 'כאן חסיד' לבין 'שמיליון' נחתם לאחר מכן מסמך נוסף, שכותרתו ,,תנאי הלוואה'' (מוצג ז למוצגי נתבעים 1–2), ושם נקבע כי האחרונה העמידה לרשות הראשונה הלוואה בסך 200,000 ₪ אשר תהא צמודה למדד ותישא ריבית בשיעור 2% לשנה, ותיפרע במועד מוסכם בין הצדדים. המסמך נכתב לפי בקשת רוה"ח דוד (עמ' 55–56 לפרוטוקול), שכאמור גם עזר לנסחו, וזאת כדי שיהיה ניתן לרשום בספרים את תנאי ריבית ההלוואה. נתבעים 1 ו-2 מבקשים לקבל כי המסמך שינה את התנאי שקבע כי 'כאן חסיד' תפרע את ההלוואה שהעמידה 'שמיליון' קודם לפירעון ההלוואות האחרות שנטלה. ההלוואה, לגרסתם, ניתנה ל'כאן חסיד' ולא לרווה באופן אישי. יש לקבל את עמדת הנתבעים שלפיה החוזה השני שינה את תנאי החזר ההלוואה אשר נקבעו בחוזה השותפות, שלפיהם תוחזר ההלוואה במועד מוסכם בין הצדדים. לא הוכח כי להסכמה כזאת אכן הגיעו הצדדים, ולכן טרם הגיע מועד פירעון ההלוואה. 'שמיליון' נטלה על עצמה בעת שהצטרפה כשותפה סיכון עסקי: השקעה בחברה השקועה בחובות אשר אין ביטחון כי תצמיח את הרווחים המצופים, ומשזה התממש אין לה להלין אלא על עצמה. אין לחייב את רווה בהחזר הלוואת הבעלים לאחר שלוין אישר בחקירתו כי רווה לא ערב באופן אישי להלוואה (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 28–29).

התביעה ביחס לראשי-הנזק הנוספים שהתובעות טוענות להם לא הוכחה, מה גם שחלקם נזנחו.

ס ו ף ֿ ד ב ר

התביעה נגד נתבעים 1 ו-2 מתקבלת בחלקה, באופן שאני מחייבת אותם לשלם לתובעת 1 סך של 85,000 ₪. כמו-כן אני מחייבת את נתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת 1 הוצאות משפט, וכן שכרֿֿטרחת עורכי-דין בשיעור 20% מהסכום הפסוק.

הואיל וסכום התביעה גבוה בהרבה מזה שנפסק, ישלמו נתבעים 1 ו-2 לתובעת 1 את אגרת בית המשפט באופן יחסי לסכום הפסוק.



אני מאשרת את העיקולים שהוטלו במסגרת בש"א 152434/04.

התביעה נגד נתבעות 3 ו-4 נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת חוזה

  2. הפרת חוזה מכר

  3. הפרת הסכם סולחה

  4. הפרת חוזה פרסום

  5. הפרת חוזה נמשכת

  6. הפרת הסכם שותפות

  7. הפרת הסכמה דיונית

  8. הפרת חוזה מכר מגרש

  9. הפרת הסכם רכישת משק

  10. מה נחשב להפרת חוזה ?

  11. עורך דין הפרת חוזה

  12. הפרת הסכם בין שכנים

  13. הפרת חוזה עם אדריכל

  14. הפרת הסכם שיפוץ דירה

  15. הפרת הסכם פתיחת חנות

  16. השלכות של הפרת חוזה

  17. הפרת הסכם הסעת עובדים

  18. הפרת הסכם בהליך משפטי

  19. הפרת הסכם קואליציוני

  20. ארכה לתיקון הפרת חוזה

  21. הפרת הסכם חלוקת רווחים

  22. הפרת חוזה שירותי הגירה

  23. פיצוי חלקי על הפרת חוזה

  24. הפרת חוזה פירוק שותפות

  25. תביעה בגין הפרת הסכם הפצה

  26. הפרת חוזה מכר דירה בחדרה

  27. הפרת הסכם הלוואה עם הבנק

  28. הפרת חוזה תוכנית טלוויזיה

  29. כפל פיצוי בגין הפרת חוזה

  30. פיצוי ציפייה על הפרת חוזה

  31. הפרת הסכם עקב הפסקת מימון

  32. הפרת הסכם פשרה בתשלום שכר

  33. הפרת הסכם בניה עצמית במגרש

  34. הפרת הסכם שיתוף פעולה עסקי

  35. תביעה על הפרת הסכם שותפות

  36. הפרת הסכם להקמת מפעל בטון

  37. הפרת הסכם עקב אי תשלום מס שבח

  38. הפרת חוזה להובלה ימית - ערעור

  39. התיישנות תביעה בגין הפרת הסכם

  40. הוכחת גובה הנזק בגין הפרת הסכם

  41. תביעה בגין הפרת הסכם קונסיגנציה

  42. הפרת חוזה לא תמיד תגרום לביטול החוזה

  43. הפרת הסכם לביצוע עבודות זיפות גג

  44. תביעה בגין הפרת הסכם עבודות הריסה

  45. הפרת הסכם להצבת מכונות אוטומטיות

  46. שיפוי מחברת ביטוח בגין הפרת חוזה

  47. בוררות בעניין הפרת חוזה מכר דירה

  48. הפרת הסכם פשרה - ביזיון בית המשפט

  49. תביעה נגד ועד הורים בגין הפרת הסכם

  50. הפרת חוזה לתקופה קצובה של עובד בכיר

  51. פיצויים ללא הוכחת נזק בשל הפרת חוזה

  52. הפרת הסכם למכירת רכב שנכרת בין הצדדים

  53. הפרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין

  54. היתר המצאה לחו''ל עקב הפרת חוזה בישראל

  55. הפרת הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין

  56. האם אי עמידה בתנאי מכרז מהווה הפרת חוזה ?

  57. הפרת הסכם לרכישת דירה בגין אי רישום זכויות

  58. הפרת הסכם שותפים בקליניקה לרפואה אלטרנטיבית

  59. תביעה לתשלום פיצויים בטענת הפרת הסכם לרכישת חול

  60. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון