הפרת צו מניעה זמני

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת צו מניעה זמני: לפני בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט בה עותרים המבקשים לאכוף, בקנס או במאסר, על המשיבים לציית לצו מניעה זמני שניתן על ידי ביום 16.9.09. רקע עובדתי 1. המבקשים והמשיבים הם הבעלים במשותף של מקרקעין הידועים כחלקות 7, 8 ו-10 בגוש 16521 מאדמות נצרת (להלן: "המקרקעין"). מדובר במקרקעין ריקים, למעט בניין אחד שהוקם על חלקה 10, אשר שימשו במשך השנים לניהול עסק של חניון בתשלום. 2. בשנת 2008 התגלע סכסוך בין הצדדים לאחר שהמשיבים סגרו את שערי החניון, ריתכו אותם ומנעו גישה למקרקעין. בעקבות כך הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר נידונה במסגרת ת.א. 14059-11-08 בפני כב' השופטת עירית הוד. בהחלטה מיום 27.11.08 הורתה כב' השופטת הוד על הסרת הריתוך. בעקבות החלטה זו, פתחו המשיבים את שערי החניון לציבור הרחב, ואפשרו כניסה ויציאה חופשית לכל מאן דהוא דרך המקרקעין, לרבות שימוש במקרקעין והחניית רכבים ואוטובוסים בו, כאילו מדובר היה בשטח ציבורי שהוא נחלת הכלל. 3. לאור התנהלותם של המשיבים כמתואר לעיל, הגישו המבקשים בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני במסגרת התיק דנן. בבקשתם טענו המבקשים, כי פתיחת שערי המקרקעין לציבור הרחב פוגעת בזכויותיהם הקנייניות ומונעת מהם לעשות שימוש סביר במקרקעין. 4. לאחר דיון שהתנהל במעמד שני הצדדים ביום 16.9.09, ניתן על ידי צו מניעה הקובע כדלקמן: "(א) המבקשים יהיו רשאים להתקין גדר סביב המקרקעין באופן שימנע מהציבור הרחב להיכנס ... (ב) המבקשים יהיו רשאים להתקין מנעול לשער המותקן בכניסה למקרקעין. מפתחות של המנעול יימסרו לכל אחד מהשותפים. (ג) אני אוסר על המשיבים לפרוץ את המנעול או את הגדר שתותקן או להסירם, וכן אוסר עליהם ועל המבקשים לאפשר כניסה לציבור הרחב. אין בכך כדי לאסור על מי מהצדדים לאפשר כניסה של מבקרים מטעמם במקרקעין עצמם. (ד) מובהר, כי כניסת מבקרים למקרקעין אין משמעה מתן היתר למי מהצדדים לעשות שימוש במקרקעין שבמהותו משרת את השימוש במקרקעין הסמוכים ואינו קשור למקרקעין עצמם". בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה הנ"ל התקבלה באופן חלקי, כך שבוטל סעיף (א) להחלטה שעניינו מתן היתר להתקנת גדר סביב המקרקעין. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה, למעט נושא הערבויות שלא נידון על ידי. נושא זה אינו רלבנטי לענייננו. טענות הצדדים 5. בבקשתם ובתצהירים מטעמם טענו המבקשים, כי לאחר מתן הצו, ובניגוד לאמור בו, החליפו המשיבים את המנעול החדש שהותקן על ידם, ובמקומו התקינו מנעול משלהם שעותק ממפתחו לא נמסר לידיהם. המבקשים הוסיפו, כי לאחר מתן הצו, הם הבחינו בבעלי מקצוע שונים ובעובדים של בית המלון, שהמשיבים אפשרו להם לחנות במקרקעין במטרה לבצע עבודות שונות בחלקה 5 הסמוכה וכן בבית מלון נוטרדם שבבעלות המשיבים או מי מהם. 6. המשיבים טענו, כי לא הוכח שהם החליפו את המנעול, וכי בכל מקרה פעולת החלפת המנעול והפרת הצו הנטענת בוצעה והושלמה כבר ביום 25.9.09 עת מסרו הם עותק מהמפתח של המנעול לידי המשיב מס' 4. מאחר שהמטרה של פקודת בזיון בית משפט היא הרתעתית ולא עונשית, הרי משתוקנה ההפרה בטרם הוגשה הבקשה, לא היה מקום להגשת הבקשה בטענה שהמנעול הוחלף. לעניין העובדים ובעלי המקצוע השונים שחנו בחניון, טענו המשיבים כי המבקשים לא הוכיחו שהדבר נעשה על דעת המשיבים ובאישורים. לטענתם, על פי עדויות העובדים ובעלי המקצוע השונים, מי שפתח להם את השער ואפשר להם לחנות במקום היה אדם בשם אבו מוחמד, שאינו עובד של המשיבים. על כן, לא ניתן לשייך למשיבים את פתיחת שערי המקרקעין לאותם אנשים. המשיבים טענו עוד, כי הצו שניתן על ידי בית המשפט אינו אוסר מתן היתר לבעלי מקצוע ולעובדים של המשיבים לחנות במקרקעין, מקום שמדובר בחניה בהיקף סביר, לפרקי זמן קצרים ובאופן שאינו פוגע בזכות המבקשים לעשות שימוש סביר במקרקעין. לטענתם, מטרת הצו היתה לאסור פתיחת השערים לציבור הרחב ומתן היתר לחניה מסיבית של רכבים, באופן שהמקרקעין ישועבדו לחלקות הסמוכות. מאחר שבמקרה דנן כל אשר הוכח היה חניית בעלי מקצוע ועובדים לפרקי זמן קצרים, אין לומר כי הצו הופר. המשיבים המשיכו וטענו, כי על פי ההלכה הפסוקה, על בית המשפט לעשות שימוש בפקודת בזיון בית המשפט במשורה, במקרים חריגים בלבד, כאמצעי אחרון ומקום שלא ניתן להשיג את מטרות הצו בדרך אחרת. לטענתם, ניתן היה להשיג את מטרות הצו על ידי פניה לבית המשפט בבקשה למינוי כונס נכסים לניהול המקרקעין, או בהצבת שומר שתפקידו לנעל ולקבוע את סדרי החניה במקום. דיון והכרעה 7. לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ועיינתי בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי המשיבים הפרו את הצו שניתן בעניינם ביום 16.9.09, כי הם עשו כן במתכוון מתוך רצון לפגוע במבקשים, וכי התנהלותם של המשיבים מלמדת על אפשרות סבירה שההפרה תישנה, אם לא יינתן צו על פי פקודת בזיון בית המשפט. 8. בתצהיר עדותו ראשית הסביר וואסף לחאם, כי לאחר מתן הצו, החליפו המשיבים את המנעול, וכי רק ביום 25.9.09 הם מסרו לו עותק מהמפתח לאחר שפנה אליהם, וביקש לקבל מפתח למנעול החדש. לתמיכה בגרסתו צירף וואסף תמונות, אשר מתעדות את המנעול המשותף שהותקן בעקבות הצו ואת המנעול החדש, שהמשיבים התקינו במקום לאחר מכן. תמונות אלו והעדות של וואסף שהוא קיבל את המפתח של המנעול החדש מהמשיבים מוכיחות, מעל לכל ספק סביר, כי המנעול הנוסף הותקן במקום על ידי המשיבים או על ידי מי מטעמם. 9. ב"כ המשיבים ניסתה בסיכומיה לתקוף את אמינות גרסתו של וואסף ולטעון, כי גרסתו אינה מתיישבת עם התמונות שצולמו על ידו. לטענתה, בין צילום התמונות המתעדות את המנעול המשותף המותקן בשער לבין צילום התמונות המתעדות את המנעול החדש שהותקן לאחר מכן חלפו כ-15 דקות. על כן, אילו היה אמת בגרסתו, הוא יכול היה לצלם את המשיבים או מי מעובדיהם מחליף את המנעול. אין ממש בטענה זו. על פי גרסתו של וואסף, כפי שזו עולה מחקירתו הנגדית ומהרישום ליד כל אחת מהתמונות, עולה כי כאשר הגיע לחניון בשעות הלילה, הוא הבחין בשני מנעולים. המנעול המשותף שהותקן בהתאם לצו המניעה ושלכל אחד מהשותפים היה עותק שלו ומנעול חדש שרק למשיבים היו מפתחות שלו. על פי גרסתו של וואסף כפי שתועדה בתמונות, המנעול המשותף הוזז הצידה, לא היה לו כל תפקיד ורק נתלה במקום, ובמקומו הותקן המנעול החדש שרק למשיבים היו מפתחות שלו. על כן, העובדה שהתמונות צולמו בהפרש של רבע שעה האחת מהשנייה אינה מלמדת, כטענת המשיבים, כי המנעול הנוסף הותקן בפרק הזמן בו צילם וואסף את התמונות. 10. יתרה מכך, בתשובתם ובתצהיר שצורף לתשובה לא טענו המשיבים, כי הם לא החליפו את המנעול. נהפוך הוא - הם הודו כי המנעול הוחלף על ידי המשיב מס' 3, אלבר (אלברט) לחאם לבקש המשיב מס' 3, לאחר שמאן דהוא חיבל במנעול. על כן, כל הניסיונות של המשיבים להטיל דופי במבקשים ולטעון שכביכול הם אלה שהחליפו את המנעול "ותפרו להם תיק" אינם במקומם ואינם עולים בקנה אחד עם העובדות בפועל. זאת ועוד, המשיבים לא הביאו שום ראיה או בדל של ראיה שיש בהם כדי לתמוך בגרסתם שכביכול המנעול הוחלף לאחר שמישהו חיבל בו. הם לא הזמינו את אלבר כדי לאשש את טענתם שהמנעול ניזוק ולא תיעדו את הנזק שכביכול נגרם למנעול. הלכה פסוקה היא שהימנעות בעל דין מלזמן לעדות עד רלבנטי שאמור לתמוך בגרסתו, פועלת לרעתו במובן זה שמניחים, כי אילו אותו עד היה מוזמן לעדות, עדותו הייתה מפריכה את עדות בעל הדין שנמנע מלזמנו. על כן, יש להניח כי אילו אלבר היה מוזמן לעדות, היה מתברר כי אין בסיס לטענה שמאן דהוא חיבל במנעול המשותף. 11. המשיבים טענו עוד, כי גם אם בית המשפט יקבע שהצו הופר, הרי המבקשים אישרו שקיבלו עותק מהמפתח, כך שהמעשה תם ונשלם, ולכן אין עוד צורך בשימוש בפקודת בזיון בימ"ש. אין ממש בטיעון זה. כפי שעולה מהשתלשלות האירועים, הצדדים נמצאים בסכסוך מתמיד, הם אינם מסכימים על שום דבר ואף מוכנים לפגוע באינטרסים שלהם כדי לפגוע באינטרס של האחר. המשיבים תחילה ריתכו את השערים בכלל ומנעו מהמבקשים כל שימוש במקרקעין. לאחר שניתן צו המורה להם להסיר את הריתוך, הם פתחו את המקרקעין לציבור הרחב, פעולה שפגעה בהם עצמם ובמבקשים. בנסיבות אלו, קיים חשש ממשי שאם לא ייעשה שימוש בפקודת בזיון בימ"ש, המעשים יישנו ויחזרו על עצמם. 12. בנוסף להפרה שעניינה החלפת המנעול, הפרו המשיבים את הצו באופן שיטתי בכך שאפשרו לאנשים רבים, עובדים שלהם או של מי מהם ולבעלי מקצוע אחרים, לחנות במקרקעין שלא במסגרת ביקור שלהם אצל מי מהמשיבים. לצורך הוכחת ההפרה לא הסתפקו המבקשים בתצהירים שלהם, בהם נטען במפורש כי המשיבים הפרו את הצו וכי הם אפשרו חניית רכבים במקרקעין, אלא גם צירפו תמונות מקוריות, אשר מתעדות את ההפרות, וכן זימנו חלק מאותם אנשים, אשר חנו במקרקעין, בידיעת ובאישור המשיבים. כך למשל, בתמונה השנייה לנספח ב'1 לתצהירי המבקשים רואים את רכבו של ג'ול מנסור, נגר שביצע עבודות נגרות בבית מלון נוטרדם שבבעלות המשיבים, נכנס לתוך המקרקעין ומחנה את רכבו במקום. בתמונות ב'2 רואים את רכב הנגר חונה במקרקעין ואת הנגד, המשיב מס' 1 ועובד של המשיב מס' 1, שפתח את השער לנגר, נכנסים לתוך מלון נוטרדם. בתמונה ב'3 רואים את רכב החשמלאי חונה בתוך המקרקעין ואת החשמלאי עצמו והנגר נכנסים למלון נוטרדם שבבעלות המשיבים או מי מהם. בתמונה ב' 4 ניתן להבחין בשני רכבים של שני עובדים במלון נוטרדם חונים במקרקעין ורכב נוסף של קבלן מיזוג האוויר כשהוא בדרכו מחוץ למקרקעין. בתמונות נוספות ניתן להבחין ברכבים נוספים של בעלי מקצוע אחרים שנכנסו למקרקעין, וחנו בהם לצורך ביצוע עבודות שונות במלון נוטרדם. 13. כאמור, המבקשים לא הסתפקו בתיעוד ההפרות בתמונות, אלא אף זימנו חלק מהעובדים ומבעלי המקצוע לעדות. אחת העדים היתה גב' סוהיר קעואר, אשר העידה כי בחודשים 9-12/09 עבדה בתפקיד פקידה במלון נוטרדם, שהוא בבעלות רמזי לחאם, המשיב מס' 1, שהיה אף המעסיק שלה באותה תקופה. בכל התקופה עד שסיימה את עבודתה במלון, היא הייתה מחנה את רכבה במקרקעין משעות הבוקר ועד שעות אחר הצהריים, אז היא הייתה מסיימת את עבודתה. היא הוסיפה, כי אחד העובדים של המשיב מס' 1, בשם אבו מוחמד, שהיה עובד בבית המלון, היה פותח לה את השער כדי שתוכל לחנות במקרקעין. לטענתה, לא היה שינוי בהרגלי החניה בין התקופה שקדמה למתן הצו לבין התקופה שלאחר מכן. עד נוסף שהוזמן על ידי המבקשים הוא מר סעיד באשא, החשמלאי אשר ביצע את עבודות החשמל במלון נוטרדם עבור המשיבים. בעדותו הסביר סעיד, כי הוא ביצע עבודות חשמל במלון במשך תקופה של שנה, וכי עבודות אלו הסתיימו בחודש 11/09 או 12/09. במשך כל התקופה בה ביצע עבודות במלון, נהג סעיד להחנות את רכבו במקרקעין. סעיד הוסיף, כי מי שהיה פותח לו את השער כדי שיוכל להיכנס היה אותו עובד בשם אבו מוחמד, שהיה עובד אצל המשיבים במלון נוטרדם. המבקשים אף זימנו לעדות את מר ג'ול מנסור, נגר במקצועו. בעדותו הסביר ג'ול, כי הוא ביצע עבור המשיבים עבודות נגרות שונות במלון נוטרדם, וכי הוא סיים את העבודות במקום בסוף 12/09. לדבריו, במשך התקופה בה עבד במלון, הוא החנה את רכבו מספר פעמים במקרקעין, וזאת לאחר שאותו אבו מוחמד פתח לו את השער ואפשר לו לחנות במקום. ג'ול טען, כי הוא אינו יודע מה הקשר בין אבו מוחמד לבין רמזי לחאם, וכי הוא בד"כ היה מבחין באבו מוחמד מסתובב במקרקעין. בהמשך הוא שינה את גרסתו באופן קל ואישר, כי את אבו מוחמד היה רואה גם בבית המלון, וכי הוא היה נותן להם להיכנס ולצאת מבית המלון. 14. המשיבים ביקשו בסיכומיהם לערער אחר אמינות גרסתם של חלק מהעדים הנ"ל ובעיקר עדותה של סוהיר קעואר וטענו, כי מדובר בעדות מגמתית, שאין לקבלה. לטענתם, סוהיר פוטרה מעבודתה בבית המלון, ולכן היא אינה עדה ניטראלית. אין בידי לקבל את טענות המשיבים בעניין זה. עדותם של סוהיר ושל סעיד היתה אמינה, עקבית ולא התגלו בה סתירות מהותיות. מדובר בעדים נייטראליים שאין להם כל אינטרס בתוצאות ההליך, ולא ניתן לומר כי עדותם מגמתית או מוטה לטובת המבקשים. לעומת עדותם הנייטראלית, עדותו של ג'ול מנסור היתה מאופקת, מתוך רצון שלא להזיק למשיבים. לא נתתי אמון בגרסתו של ג'ול שכביכול הוא חנה במקרקעין פעמים בודדות, ולא נתתי אמון בגרסתו שכביכול הוא אינו יודע את טיב הקשר בין אבו מוחמד לבין המשיבים. כאמור, תחילה טען ג'ול, כי אבו מוחמד מסתובב בחניון וכי אין לו מושג מה הקשר בינו לבין המשיבים, אך בהמשך הוא חזר בו, אישר שאבו מוחמד בעצם עובד של בית המלון, דהיינו עובד של המשיבים, וכי הוא היה מאפשר להם להיכנס ולצאת מבית המלון. 15. המשיבים טענו, כי לא הוכח שאותם עובדים ואותם בעלי מקצוע חנו במקרקעין בידיעתם ובאישורם. לטענתם, מי שפתח את השער ומי שאפשר לאותם עובדים ובעלי מקצוע לחנות במקרקעין היה אדם בשם אבו מוחמד. מדובר בטענה מופרכת וחסרת בסיס, שאינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהובאו לפני. העדה סוהיר קעואר הסבירה בעדותה, כי גם לפני מתן הצו וגם לאחר מכן מי שהיה אחראי מטעם המשיבים על פתיחת וסגירת השער והחניית רכבים במקרקעין, הוא אבו מוחמד, אשר הועסק אותה עת על ידי המשיבים בבית המלון. כך גם העיד סעיד באשא, אשר ציין בעדותו, כי אבו מוחמד היה עובד של המשיבים בבית המלון, ומתפקידו היה לפתוח ולסגור את השער בכניסה למקרקעין. אותה תמונה ממש עולה מהתמונות שצורפו לתצהירי המבקשים וסומנו ב'1 - ב'3. ניתן להבחין באבו מוחמד פותח את השערים לבעלי המקצוע, מאפשר להם לחנות במקרקעין ומלווה אותם לבית המלון. באחת התמונות אף ניתן להבחין במשיב מס' 1 כשהוא נכנס לבית המלון יחד עם החשמלאי שדקה קודם חנה במקרקעין. 16. הראיות שהוצגו לעיל מוכיחות מעל לכל ספק סביר, כי גם לאחר מתן הצו, המשיכו המשיבים לאפשר לבעלי מקצוע שונים ולעובדים שלהם לחנות במקרקעין. מדובר בבעלי מקצוע שהגיעו למקום לצורך ביצוע עבודות בנייה שונות, כגון עבודות נגרות, חשמל ומיזוג אוויר במלון נוטרדם הסמוך. העובדים שחנו במקרקעין אף הם עובדים של המשיבים ועבדו באותה תקופה בבית המלון הסמוך, שאינו חלק מהמקרקעין. 17. טענה נוספת שהעלו המשיבים בסיכומיהם נוגעת לפרשנות הצו, והאם המעשים שתוארו לעיל - מתן היתר לבעלי מקצוע ולעובדים לחנות במקרקעין לצורך ביצוע עבודות במקרקעין סמוכים - הינה בניגוד לצו, או שמא תואמת את מטרתו. כאמור, המשיבים טענו כי מטרת הצו היתה לאסור שימוש מאסיבי במקרקעין לטובת המקרקעין הסמוכים, באופן המונע מהמבקשים שימוש סביר בהם. כך למשל, מתן אפשרות לאוטובוס של אורחים אשר מתארחים במלון לחנות במקרקעין הינה פעולה אסורה, אך מתן היתר לרכבים בודדים ולא מכבידים לחנות שם, אינה אסורה על פי הצו. מכל מקום, כך נטען, הצו נתון לפרשנויות שונות, ומקום שהצו אינו ברור, אין להפעיל את הוראות פקודת בזיון בית המשפט. 18. אין בידי לקבל טענות אלו. סעיף (ג) לצו אסר על מי מהצדדים לאפשר כניסת הציבור למקרקעין. באותו סעיף נאמר במפורש כי אין במתן הצו כדי לאסור על מי מהצדדים לאפשר כניסה של מבקרים מטעמם במקרקעין עצמם. סעיף (ד) לצו הבהיר, כי כניסת מבקרים למקרקעין אין משמעה מתן היתר למי מהצדדים לעשות שימוש במקרקעין שבמהותו משרת את השימוש במקרקעין הסמוכים ואינו קשור לשימוש במקרקעין עצמם. הנה כי כן, מקריאת הצו, על סעיפיו השונים, עולה כי נאסר על המשיבים לאפשר כניסת מבקרים לצורך ביצוע עבודות במקרקעין הסמוכים. כל אשר הותר בצו היה כניסת המשיבים עצמם ומבקרים, שאינם אמורים לבצע עבודות במקרקעין סמוכים. על כן, מתן היתר לחנות במקרקעין לבעלי המקצוע שביצעו עבודות במלון נוטרדם, או לעובדים של בית המלון, אינה עולה בקנה אחד עם האמור בצו. 19. סוף דבר, אני מקבל את הבקשה ומחייב את המשיבים לשלם קנס בסך 2,000 ₪ בגין כל יום בו תימשך הפרת הצו כמתואר לעיל. המשיבים, ביחד ולחוד, ישלמו למבקשים 1 - 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, ולמבקש מס' 4 סכום זהה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום במלא בפועל. צו מניעה זמניצוויםצו מניעה