התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב. כך לפי סעיף 5 (א) לחוק המתנה. הוראות המנוח למשיב 3 ניתנו בעל פה ולא בכתב. אין בנמצא מסמך בכתב בדבר התחייבות לתת מתנה. על כך לא הייתה מחלוקת. יתרה מזו, המשיב 3 לא העביר לבנק הוראה בכתב לביצוע שתי העברות האחרונות, כפי שהורה לו המנוח. גם על כך לא הייתה מחלוקת, והדבר עולה מעדותו של המשיב 3 עצמו. ייתכן ואם הייתה הוראה כזו, ניתן היה לראות בה התחייבות בכתב של המנוח, בהיות המשיב 3 שלוחו. עם זאת מסמך כזה לא קיים ועל כן לא מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק המתנה, לצורך התחייבות למתן מתנה בעתיד. עסקת מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה בפועל. כך על פי סעיף 2 לחוק המתנה התשכ"ח - 1968 כל עוד לא נמסרה המתנה, ובמקרה זה לא נמסרו כספי החשבון למבקשת, על דרך הוצאת הכספים מהחשבון והעברתם ליעדם (בין אם מדובר בחשבון בנק אחר של המבקשת או מוטב כלשהו, כגון בן משפחה או בעל חוב של המבקשת), המתנה לא הוקנתה. משכך המבקשת לא רכשה זכות בכספי החשבון, כולם או מקצתם, מכוח מתנה שנעשתה בעבר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התחייבות לתת מתנה: 1. בפני תובענה למתן פס"ד הצהרתי, לפיו הזכויות בחשבון מספר 401196 בסניף ראשי חיפה של הבנק הבינלאומי הראשון (להלן:"החשבון"), על שם המנוח מר מני פרנקל ז"ל (להלן:"המנוח"), ובכלל זה מלוא הכספים שבחשבון, הינן בבעלות המבקשת. טענות המבקשת: 2. במשך כ- 25 שנים, משנת 1984 ועד לפטירת המנוח ביום 12.1.09, היא ניהלה עימו מערכת יחסים אינטימית וקרובה, כבני זוג ,בבחינת בעל ואישה. זאת למרות שהמנוח היה נשוי. היא והמנוח נהגו לגור יחד בישראל, בעת שהייתו בישראל, ונהגו לנסוע יחד ברחבי העולם, כאשר הוא נהג להציגה, במקרים רבים, כאשתו. 3. לפני כעשר שנים המנוח פתח את החשבון ומינה את המשיב 3 לבעל זכות חתימה בו. המנוח נהג להעביר לה, מעת לעת, סכומי כסף שונים, באמצעות הוראות שהמשיב 3 נתן לבנק, לשם מחייתה ולמילוי צרכיה. העברת הכספים נעשתה על פי הוראות שהמנוח נתן למשיב 3. 4. בחודש ינואר 2009 המנוח העביר לחשבון 25,000 דולר ארה"ב (להלן:"דולר"), בנוסף לסכום של כ- 10,000 דולר שהיו בו, כך שסך הכול היו בחשבון כ- 35,000 דולר. במקביל לכך המנוח הורה למשיב 3 להעביר למר ז'אנו יוסף, אדריכל בקרית אתא, כ- 16,000 ₪ לצורך כיסוי חוב של המבקשת. זאת בנוסף להוראות שגרתיות שנתן מדי פעם, להעביר לה או לבני משפחתה כספים שונים, כפי שנעשה לאורך השנים. ההוראות האחרונות של המנוח לא בוצעו, בשל מותו ביום 12.1.09. זאת מאחר והמשיב 3 לא הספיק להעבירם לבנק. מכיוון שהמנוח נפטר, פקעה זכות החתימה של המשיב 3, כך שלא יכל לבצע את הוראותיו. כיום המשיב 2 מסרב לבצע את הוראות המנוח, ולהעביר לה את הכספים שהצטברו בחשבון, בגובה, כאמור, כ- 35,000 דולר. 5. לטענת המבקשת כספי החשבון הועברו לה באופן מעשי על ידי המנוח טרם מותו, ואין למשיב 2 זכות להתנגד לכך. לחילופין טוענת המבקשת, כי זכותה שכספי החשבון יועברו לבעלותה לאור התחייבות המנוח, גם אם פעולה זו טרם נעשתה ו/או הושלמה. 6. בנוסף ולחילופין, טוענת המבקשת, כי יש לה זכות בכספי החשבון, מכוח השיתוף עם המנוח, ככספים הנמצאים בבעלותה. טענות המשיב 1: 7. המשיב 1 הודיע כי אינו נוקט עמדה בתובענה, וכי יפעל בהתאם להחלטת בית המשפט. לפיכך המשיב 1 החליט שלא להשתתף בפועל בהליך זה. טענות המשיב 3: 8. המשיב 3 הוגדר כמשיב פורמאלי אשר לא נתבע ממנו כל סעד. המשיב 3 העיד בבית המשפט אך לא הביע עמדה בתובענה. טענות המשיב 2: 9. המשיב 2 מכחיש את טענות המבקשת. 10. מדובר בתביעה נגד עיזבון על בסיס התחייבות למתן מתנה, שלא ניתנה בפועל. גם אם הייתה התחייבות כזאת, ביצוע המתנה לא הושלמה ואין למבקשת זכות לכפות עליו את ביצועה. זאת בהעדר מסמך בכתב לכך. 11. הכספים בחשבון היו בבעלות המנוח וכעת בבעלות העזבון, אשר מעולם לא עברו לבעלות המבקשת. דיון 12. בבית המשפט נשמעו עדויות המבקשת והמשיב 3. 13. מאז פתיחת החשבון, למשך כ- 10 שנים, כספי החשבון היו בבעלות המנוח ומעולם לא הועברו לבעלות המבקשת. זאת כל עוד הכספים היו עדיין בחשבון ולא הוצאו ממנו. דבר זה עולה בצורה מפורשת מעדות המשיב 3 ואף נתמך בעדות המבקשת עצמה. 14. עצם זה שהמנוח החליט שהחשבון יפתח על שמו בלבד, וכי זכות החתימה בנוסף אליו תהיה למשיב 3 בלבד, מעיד על כך שמעולם לא הייתה למנוח כוונה שלמבקשת תהיה בעלות בחשבון, או בכספים הנמצאים בו. 15. הוכח שבמשך השנים כספים הועברו מהחשבון, לחשבון בנק אחר בבעלות המבקשת, או לקרובי משפחה שונים של המבקשת, או לאנשים שהמבקשת הייתה חייבת להם כספים. כמו כן המנוח נהג להעביר למבקשת מדי חודש קצבת מחייה קבועה, שלקראת מותו עמדה על כ- 6,400 דולר. כל העברות הכספים היו על פי הוראות המנוח, והיו תלויים בכך. יש בכך להוכיח, שכל עוד הכספים לא הוצאו מהחשבון הם היו בבעלות המנוח בלבד, מבלי שלמבקשת כל זכות בהם. 16. המשיב 3 העיד שלעיתים העביר כספים לבקשת המבקשת. עם זאת המשיב 3 הבהיר, שככל שהיו בקשות כאלו הם היו על דעת המנוח ולמעשה על פי הוראותיו. כמו כן המשיב 3 הבהיר, שאם היה נוצר מצב של ניגוד בין הוראות המבקשת להוראות המנוח, היה פועל אך ורק על פי הוראות המנוח. יש בכך להעיד, שהבעלות על הכספים הייתה של המנוח בלבד. 17. הוכח אם כן, שכספי החשבון אינם בבעלות המבקשת. 18. על פי עדותו של המשיב 3 הוכח באופן משכנע, שבחודש ינואר 2009 הייתה כוונה של המנוח להעביר לטובת המבקשת שני סכומים. סכום אחד של 6,250 דולר בצירוף מע"מ, ישירות לאדריכל ג'אנו יוסף, עבור התחייבות של המבקשת כלפיו. בנוסף סכום של 22,000 ₪ למר אוחנה דוד, שהינו אביה של המבקשת, לטובת המבקשת. המשיב 3 קיבל הוראות אלה בשיחת טלפון מהמנוח בתחילת ינואר 2009, יחד עם הודעה של המנוח כי יעביר לחשבון סכום של 25,000 דולר, לכיסוי העברות כספים שונות, שנועדו לטובת המבקשת. זאת כפי שהדבר נעשה כל השנים מאז פתיחת החשבון. המנוח אף הספיק להעביר ביום 8.1.09 את הסכום של 25,000 דולר. למרבה הצער המנוח נפטר ביום 12.1.09, בטרם המשיב 3 העביר הוראה מתאימה לבנק, לביצוע שתי העברות הכספים האחרונות. 19. נשאלת השאלה האם יש למבקשת זכות בכספי החשבון, או לחילופין זכות לשתי העברות האחרונות, על פי הוראת המנוח (כמפורט בסעיף לעיל), מכוח מתנה. 20. עסקת מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה בפועל. כך על פי סעיף 2 לחוק המתנה התשכ"ח - 1968 (להלן:"חוק המתנה"). כל עוד לא נמסרה המתנה, ובמקרה זה לא נמסרו כספי החשבון למבקשת, על דרך הוצאת הכספים מהחשבון והעברתם ליעדם (בין אם מדובר בחשבון בנק אחר של המבקשת או מוטב כלשהו, כגון בן משפחה או בעל חוב של המבקשת), המתנה לא הוקנתה. משכך המבקשת לא רכשה זכות בכספי החשבון, כולם או מקצתם, מכוח מתנה שנעשתה בעבר. 21. התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב. כך לפי סעיף 5 (א) לחוק המתנה. הוראות המנוח למשיב 3 ניתנו בעל פה ולא בכתב. אין בנמצא מסמך בכתב בדבר התחייבות לתת מתנה. על כך לא הייתה מחלוקת. יתרה מזו, המשיב 3 לא העביר לבנק הוראה בכתב לביצוע שתי העברות האחרונות, כפי שהורה לו המנוח. גם על כך לא הייתה מחלוקת, והדבר עולה מעדותו של המשיב 3 עצמו. ייתכן ואם הייתה הוראה כזו, ניתן היה לראות בה התחייבות בכתב של המנוח, בהיות המשיב 3 שלוחו. עם זאת מסמך כזה לא קיים ועל כן לא מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק המתנה, לצורך התחייבות למתן מתנה בעתיד. 22. המבקשת טענה שקנתה זכויות בכספי החשבון, מכוח העברה שנעשתה לה באמצעות המשיב 3, בתור שלוח של המנוח, הגם שכספים אלה נותרו בחשבון. זאת למרות מותו של המנוח ולכאורה סיום יחסי השליחות בינו לבין המשיב 3, כאמור בסעיף 14 (א) לחוק השליחות התשכ"ה - 1965 (להלן - "חוק השליחות") . זאת על סמך סעיף 14 (ב) לאותו חוק, שכן לטענתה ההרשאה של המשיב 3 לפעול בחשבון הייתה להבטחת זכויותיה, כאשר הדבר תלוי בביצוע השליחות. לפיכך אין במות המנוח להפקיע את יחסי השליחות ולמנוע מהמשיב 3 להעביר לה את הכספים המצויים בחשבון, כולם או חלקם. 23. לא הוכחה בפניי כוונה מצידו של המנוח, כי ההרשאה שניתנה למשיב 3 נועדה מעיקרה כדי להבטיח את זכותה של המבקשת. לפיכך, אני מוצא כי סעיף 14 (ב) לחוק השליחות אינו רלוונטי לענייננו, ואין בידי לקבל טענתה האחרונה של המבקשת. המנוח מעולם לא נתן למשיב 3 ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת המבקשת. להיפך, הוכח מעדות המשיב 3 והיא אף נתמכת בעדות המבקשת, שהמנוח שמר לעצמו שליטה מלאה בכספי החשבון. כל העברת הכספים שנעשתה הייתה על פי הוראת המנוח, גם אם מדובר בהוראה שגרתית שחזרה על עצמה בתקופות מסוימות. המנוח מעולם לא התכוון לוותר על שליטה זו ומעולם לא נטל על עצמו התחייבות בלתי חוזרת כלפי המבקשת. המבקשת עצמה אישרה שהייתה סמוכה על שולחנו של המבקש וכי הייתה תלויה בהעברת הכספים ממנו, על פי רצונו. כפי שצוין קודם, כל עוד הכספים היו בחשבון לא נעשתה בהם הקנייה למבקשת, והמנוח מעולם לא התחייב באופן בלתי חוזר להעביר לה כספים כלשהם. למנוח תמיד הייתה הזכות שלא להעביר כספים בכל עת. 24. מסקנתי היא שהמבקשת לא הוכיחה זכות כלשהי בכספי החשבון. למרות שהמבקשת הוכיחה שהייתה כוונה של המנוח להעביר לטובתה בחודש ינואר 2009, שני סכומים נכבדים (6,250 דולר פלוס מע"מ ועוד 22,000 ₪). העברה זו לא הושלמה ולא נעשתה בפועל. בהעדר מסמך בכתב לא ניתן לכפות על המשיב 2 את העברה, בתור התחייבות למתן מתנה. 25. מעבר לדרוש אעיר, כי אין מקום לקבל את טענת המבקשת בדבר הרשאה שנתנה לשם הבטחת "הזכות", גם מן הטעם, שלא הוכחה זכות כלשהי למבקשת בכספי החשבון. הרשאה על פי סעיף 14 (ב) לחוק השליחות חייבת להנתן להבטחת זכותו של אחר. זכות זו צריכה להתקיים כדי שההרשאה תינתן להבטחתה (ראה : א. ברק, חוק השליחות [כרך ב', תשנ"ו - 1996] עמ' 1264-1265). 26. עובדות המקרה מעלים תחושת החמצה מצד המבקשת. זאת מאחר ואם המשיב 3 היה מספיק לבצע את הוראות המנוח בטרם פטירתו, הייתה נהנית משתי העברות כספיות נכבדות עליהן הורה. עם זאת הוראות החוק ברורות ואין לבית המשפט אלא לפסוק על פי הדין. המבקשת לא הוכיחה זכות כדין בכספי החשבון או בחלקם, לא בעבר ולא לעתיד, ומשכך אין מנוס מלהגיע למסקנה שדין התביעה להדחות. 27. המשיב 2 טען כי הליך זה הסב לו הוצאות משפטיות מרובות וביקש שיפסקו לטובתו הוצאות משפט ריאליות. בעל דין הזוכה בתביעתו זכאי שיפסקו לטובתו הוצאות משפט. עם זאת בית המשפט מוסמך שלא לפסוק הוצאות משפט בנסיבות מתאימות ומטעם מיוחד. נראה שנסיבות אלה מתקיימות במקרה זה. המשיב 2 התנגד להעברת כספי החשבון למבקשת, ואף התנגד לביצוע שתי ההוראות האחרונות של המנוח בחודש ינואר 2009, ימים ספורים לפני פטירתו. זאת בניגוד לרצונו של המנוח כפי שהוכח בבית המשפט. אומנם הדין הוא עם המשיב 2 והתביעה נדחית. אבל מנגד, למבקשת הייתה ציפייה ריאלית שהוראותיו האחרונות של המנוח יתבצעו, כמו גם שיועברו אליה כספים נוספים מהחשבון, ציפייה שנכזבה. בנסיבות אלה נראה שאין להחמיר עם המבקשת בנושא הוצאות המשפט. לפיכך לא ייעשה צו להוצאות. 28. התביעה נדחית ללא צו להוצאות. 29. לאחר סיום שמיעת סיכומי הצדדים, בטרם ניתן פסק הדין, המבקשת ביקשה את עיכוב ביצועו, ככל שהתובענה תדחה. זאת מאחר ולהערכתה, במקרה זה המשיב 2 ימשוך מהחשבון את הכספים המצויים בו והיא תמצא בפני שוקת שבורה במקרה שערעור שתגיש יתקבל. דהיינו לא יהיה אפשר להשיב את המצב לקדמותו. בקשה זו נסמכת על תקנה 467 לתקנות סדרי הדין התשמ"ד - 1984. 30. הנתבע 2 התנגד לבקשה. לטענתו ניתן להסתמך על התקנה הנ"ל רק ביחס לבקשה המוגשת לאחר מתן פסק הדין ולא לפני כן. 31. אני מקבל את עמדת המבקשת, שיש מקום להורות על עיכוב בצוע פסק הדין, שכן לא על פני הדברים יהיה קושי להחזיר את המצב לקדמותו, ככל שיוגש ערעור והוא יתקבל. נראה שיש לפרש את תקנה 467 הנ"ל ככולל גם בקשה המוגשת לפני מתן פסק הדין, כל עוד הבקשה רלוונטית גם למועד מתן פסק הדין או אחריו. עם זאת, עיכוב הבצוע יהיה לתקופה מוגבלת, על מנת לאזן בין זכויות הצדדים, זאת בכפוף להוראות ערכאות הערעור, ככל שינתנו. 32. אני מעכב את ביצוע פסק הדין במובן זה, שאני מורה למשיבים 1 ו-2, שלא למשוך כספים מהחשבון למשך 30 יום מהיום. לאחר מועד זה הוראה זו מבוטלת, בכפוף לכל הוראה אחרת היה ותינתן על ידי ערכאת הערעור, ככל שיוגש ערעור על פסק דין זה.מתנה